סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון זה משהו!
 

 
 
פאולו קונטה , יש לו טקסטים... ההקבלה לארץ היא מאיר אריאל, או לויסוצקי הרוסי. השירים שלו הם ברובם שירים על יחסים, עלי ועלייך, אבל הדרך שהוא מביא את זה היא מאוד מיוחדת"
אהבה ישנה  של המסעדן והקולנוען רפי אדר הפכה לאלבום קאוורים בעברית לשירי פאולו קונטה


"התברכתי בהרבה חברים מוזיקאים"
 
"השיר הזה נולד מהטבע/ רוח דרומית מבין האיים - / היא מלמטה והוא מעליה/ ריח תבלינים שרופים עולה מירכיה/ כמו מהשקים הפתוחים במכולות של פעם/ עם הדלת הפתוחה/ השקים הפתוחים עם ריח התבלינים שעולה/ מירכיה כשהוא מעליה – הדלת פתוחה - / פתוחה לרווחה"("בוגי")
 
קולנוען, שנות הששים, חבורת שבלול, יהודית סולה, מסעדת פרונטו, אלה האסוציאציות הראשוניות העולות למשמע השם רפי אדר.  כבר מהטלפון הראשון מסגירה ההודעה במשיבון שלו, הנאמרת גם באיטלקית, את הקשר העז בין אדר למושאי הערצתו - צוקרו בעבר, עימו הקליט דואט בסוף שנת 94, ופאולו קונטה, מגדולי היוצרים האיטלקיים, אשר שיריו המתורגמים לעברית מרכיבים את אלבומו החדש של אדר (62), "מזייף כמו כולם". זה לא האלבום הראשון של אדר שהוציא כבר מיני אלבום באמצע שנות התשעים בשם "הלב המלא של קוטינקה"
 
בין שלל העיסוקים שלך  איך התחיל הדיאלוג שלך עם המוזיקה?
 
"אמא שלי הייתה פסנתרנית ובצעירותי ניגנתי כמה שנים פסנתר, ואם נחזור פעם בגלגול אחר, אין לי ספק שאני אהיה בסיסט שחור. המוזיקה, באופן מעשי, באה מתוך אהבה צרופה למוזיקה. שנים לפני זה הייתי מהעבר השני של הזכוכית, פתאום הפקתי איזה סיבוב לאריק איינשטיין כשעוד הופיע, או לשלום חנוך. איכשהו בשנת 88 באחת מנסיעותיי לאיטליה, אני מאוד קשור לאיטליה, קניתי אז תקליט של אמן איטלקי שפחות מוכר בארץ, צוקרו, שמעתי שם איזה שיר, ויצא לי באיזה פרץ יצירתי תרגום של השיר, וישבתי עם מאיר אריאל שחרז לי את זה, וזו הייתה בעצם הפעם הראשונה שבה עמדתי מול מיקרופון.
 
"התברכתי בהרבה חברים מוזיקאים, אז היו שם מיקי שביב וז`אן פול זימבריס ומשה לוי ויצחק קלפטר, וזו הייתה טבילת האש הראשונה שלי כמבצע, והיה בזה משהו מאוד מסעיר. אחר כך ישבתי עם שלום חנוך שהוא חבר, ואיכשהו יצא איזה טקסט ויצאה איזו מנגינה, וככה אספתי כמה שירים, ומשה לוי הציע שנוציא מזה אי.פי. אז הוצאתי את זה.
 
"האלבום החדש זה פרויקט אחר. בגלל שאני קשור כל כך לתרבות איטליה ומכיר את פאולו קונטה, שבארץ הוא לא כל כך מוכר אבל באיטליה הוא מופיע לפני קהלים של שלושים אלף איש, בצרפת נושאים אותו על כפיים, אז בפרץ יצירתי לפני יותר מעשר שנים יצא לי באיזה לילה לתרגם איזה חמישה עשר דברים שלו, ועוד פעם באתי למאיר אריאל, כי היינו חברים קרובים. לרוע המזל אחרי פגישה וחצי הוא נלקח בגלל איזה טעות של רופא, אז שמתי את זה בצד. לפני ארבע שנים קיבלתי באיזה לילה טלפון משלום חנוך ומשה לוי שחזרו מהופעה ושמעו במונית שיר של קונטה, ומשה ששמע משלום שיש לי דברים שלו במגרה, בעצם לקח אותי ביד ואמר לי `בוא נעשה את זה`, ומפה זה פרץ. במקום מאיר אריאל התחברנו לדני אמיר, שהוא אח של חבר מאוד טוב שלי, עמי, שהיה שותף שלי כמה שנים, דני הוא איש של מילים שכותב מדהים, וככה משה, דני ואני נפגשנו פעם בשבועיים, באיזה בוקר, בדירה של אחד מבניי הבוגרים, וישבנו שיר שיר".

נער פרחים
 
"אל חיי הגעת – דפקת בדלת/ סוחבת מזוודה של מבוכות/ נשאיר אותה סגורה? – את שואלת/ או שנפתח ונשחרר את הרוחות?"("קמפרי עם לימון")
 
עד כמה התרחקתם מהמקור, כמה היה חשוב לכם לשמור על השירים כמו שקונטה יצר וביצע אותם?
 
"אמרתי למשה רק דבר אחד: `תשמור על הפראזות המוזיקליות המקוריות, ותעביר את זה למגרש הביתי שאני מרגיש בו יותר נוח, של בלוז רוק. אצל קונטה זה יותר ג`אזי כזה, יותר ברסנסי. בתרגום הטקסטים הקפדתי לשמור על הסיפורים שלו כי הם מאוד חשובים, ומדני ביקשתי שלא יפגע בהם במלאכת החריזה, והוא עשה עבודה מדהימה".
 
"פאולו, יש לו טקסטים... ההקבלה לארץ היא מאיר אריאל, או לויסוצקי הרוסי. השירים שלו הם ברובם שירים על יחסים, עלי ועלייך, אבל הדרך שהוא מביא את זה היא מאוד מיוחדת. `קמפרי עם לימון` זה השיר שאני מרגיש הכי מחובר אליו. כשחשבתי מה אני אגיד בין השירים בהופעה רציתי להגיד שאני מקדיש אותו לאהובה שלי, שזאת אשתי, ובגלל שהייתי בדור סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, אני באמת מאמין ב`ואהבת לרעך כמוך`, ואני נער פרחים, עד כמה שזה יכול אולי להישמע פתטי, ו`קמפרי עם לימון` הוא סיפור אהבה שבו קונטה מבטא את האהבה שלו בצורה מאוד מרגשת לטעמי".
 
ארבעה אורחים שרים אתך באלבום – אבי בללי, מאור כהן, עמיר לב ועופר זמיר
 
"אני נורא אוהב הרמוניות ווקליות. אם אני מנסה להסתכל על החינוך המוזיקלי שלי, אז זה התחיל מקלאסי ששמעתי בבית, אבל בגיל העשרה, בתיכון, ביום הראשון ללימודים בכיתה ט`, מגיע לכיתה אחד עם ג`ינס וחולצה משובצת, כשהיינו עם תלבושת אחידה, וזה היה שמוליק צ`יזיק, שכתב לאריאל זילבר אחר כך להיטים רבים, וישר התחברנו, והוא היה החונך המוזיקלי שלי, כי עד אז שמעתי קלאסי וסינטרה. פתאום הוא בא עם תקליטים מניו יורק, של האברלי ברדרס, של ריצ`רד הקטן וכאלה, ברובם זה היה שירה של הרמוניות ווקליות שפשוט חרמנה אותי. כשהתחלנו לעבוד על האלבום אמרתי למשה לוי, אני רוצה לעשות פה דואטים. הוא עצר אותי אחרי ארבעה, אני הייתי עושה ככה את כולם, אבל הערמתי עליו, כי הכרחתי את משה לשיר קול שני ברוב השירים..."
 
הרחם התרבותי של העולם
 
מלבד השיר עם צוקרו והאלבום משירי קונטה, (והמזכירה האלקטרונית...), אתה אוחז בתואר אביר של כבוד שניתן לך על ידי נשיא איטליה על קידום תרבות איטליה בעולם. מה מקור הקשר הכל כך חזק שלך לאיטליה?
 
"חייתי שם קרוב לשמונה שנים, כשלמדתי קולנוע, ונשארתי לחיות שם. חזרתי לפה במקרה, אבל אני כל השנים שומר על קשר חם, ומרגיש כמו סכיזופרן תרבותי קצת, בין פה לשם. בכל פעם שאני חושב על זה אני אומר תודה לאל שיש לי את השנים האלה, כי אף אחד לא יכול לקחת לי את השנים שהייתי ברומא. זה הרחם התרבותי של העולם, וזכיתי להיות שם בשנים שעיצבו אותי".
 
קונטה עצמו שמע את האלבום?
 
"כשהתחלנו לעבוד לא היה לי אישור מקונטה, אבל עשינו את זה מחדוות היצירה. כשהגענו לשלב של הקלטת הסקיצות תרגמתי חזרה את התרגומים שלי לאיטלקית, וחיפשתי אליו קשר. הגעתי דרך חבר מאוד טוב שלי שהוא שחקן מאוד ידוע באיטליה, שמכיר את הסקסופוניסט של קונטה. נתתי לו את הסקיצות, את התרגומים וכמה מילים עליי, והוא אמר לי לא לפתח ציפיות, כי קונטה הוא אדם מאוד צנוע, מאוד מסתגר. אבל ברוב שמחתי, אחרי חודש ומשהו קיבלתי לפרונטו טלפון מהמפיק של קונטה שמבקש למסור לי שקונטה מאוד אהב את זה ושיש לי אור ירוק.
 
"לפני כחודשיים, כשעבדתי על הגרפיקות עם הגרפיקאי יהודה דרי, יהודה זרק משהו על זה שחבל שאין לי שום צילום עם קונטה. צלצלתי לאותו מפיק בחצי גמגום כדי לבדוק אם יש אפשרות לפגוש את קונטה לכמה דקות. אמרתי לו שאני אהיה ברומא בעוד כמה שבועות, הוזמנתי למופע של קונטה, הכניסו אותי מאחורי הקלעים, והייתה לי איתו פגישה שרק בשבילה היה שווה לעשות את זה. כי זה אדם שאני כל כך מעריך במשך שנים ארוכות, ואת יודעת, כשאתה רואה תמונה של מישהו יש לך תסריטים בראש, וחשבתי שאני הולך לפגוש אדם חמור ומסוגר, ופגשתי אדם עם נשמה מפה ועד להודעה חדשה. איך שהכניסו אותי מאחורי הקלעים הוא פשוט חיבק אותי והודה לי, ואני צובט את עצמי כדי להאמין, ואשתו באה אלי ומנשקת אותי, והם נקבו בשמות של כמה שירים שהם מאוד אהבו, והוא התעניין באמת, רצה לדעת מי ניגן, התפעל מזה שכולם ישראלים, ויש עכשיו התחלה של דיבור על להביא אותו אולי לארץ בפעם הראשונה. בעולם הוא ענק, אני אומר לך".
 
בתחילת הראיון אמרת שבגלגול נוסף בטוח שתהיה בסיסט שחור. מלבד השחור, למה בעצם  ויתרת על זה בגלגול הזה?
 
"כי לטוב ולרע אני כנראה לא מסוגל להתמקד בתחום אחד. יש לי את המסעדה, שאני מתייחס אליה כמו בת, אני חולה עליה, אוהב אותה, ויש את הקולנוע שזה המקצוע הראשון שלי, וזה לא שאני לא אשמח שיימכרו דיסקים, אבל אני מרגיש שכבר הצלחתי מעצם זה שהדיסק הזה קיים בקופסה. אני יודע שכשמישהו מתמקד בדבר אחד יש לו יותר סיכוי להצליח בעולם המודרני, אבל אני מרגיש שהצלחתי. טוב לי".
 
 
 
רפי אדר, "מזייף כמו כולם", הליקון.



02/03/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. טוב אבל...
דניה , (03/03/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע