סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון 24 שעות ברחובות תל-אביב
 

 
 
אתי אנטה ויהלי סובול מספרים על מופע היוצא לשיטוט מוזיקלי בתל-אביב במסגרת "הפסנתר מארח"


24 שעות ברחובות תל-אביב
 
"הרחוב היפה-היפה ייעצר לבסוף בדרכו./ השלוה, אטומה וקשה, תחתך כמו חלה לאורכו./ והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי. מברקו" ("הרחובות ממריאים לאט", דוד אבידן)
 
נדמה לי שאם אוסיף ולו מילה אחת על היחסים הרומנטיים שלי עם העיר שלעולם לא עזבתי (פרט לשנת גלות אחת בקיבוץ שנכפתה עליי בעודי בת שמונה) - תל-אביב - יעופו המילים מעצמן ויסטרו בפרצופי במיאוס.
 
את השרביט אעביר, אם כן, לאתי אנֵטָה-שגב, המנהלת האמנותית של פסטיבל הפסנתר הקרוב (15-10 בנובמבר במרכז סוזן דלל, במשכן לאמנויות הבמה ובבית ליסין בתל-אביב), ומי שערכה ויזמה את "הרחובות ממריאים לאט", ערב המציע שיטוט מוזיקלי של 24 שעות ברחובות תל-אביב באמצעות שירים שכל אחד מהם מוקדש לשעה אחרת ביממה התל-אביבית.
 
בין משתתפי הערב תמצאו את שם טוב לוי, אפרת גוש, עמיר לב, יזהר אשדות, מאור כהן, גלעד כהנא, אייל אבן צור, ויהלי סובול, שיספר גם הוא בהמשך על חלקו במופע. עדי רנרט הוא המנהל המוזיקלי של הערב, שילווה גם בצילומים תיעודיים של זירת ההתרחשות הקשורה בכל שיר. 

תל-אביב-24-ענקית.jpg
מימין: תל-אביב לעת ליל, צילום: גדי דגון, משמאל: אתי אנטה-שגב, צילום: גדי דגון 


העיר בשירים
 
"אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה./ חגורת-הבטון של העיר הדוקה, בהחלט הדוקה./ הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה" ("הרחובות ממריאים לאט", דוד אבידן)
 
"מדובר בערב של הרבה מאוד אמנים שחיים בתל-אביב וכותבים עליה", מספרת אנטה-שגב (שנכנסת, אגב, בימים אלה לתפקידה החדש כמנהלת מחלקת התרבות של גלי צה"ל במקום מולי שפירא שפורש לגמלאות אחרי 35 שנים בתחנה), "אבל כותבים בעצם על עצמם. העיר היא גם פתרון וגם מוקד להרבה בעיות והיא יוצאת בכל אחד מהשירים, אבל אלה לא שירים על תל-אביב, אלא שירים על החיים שקורים בתל-אביב".
 
עמיר לב, למשל, לא ממש חי בתל-אביב בשנים האחרונות
 
"בתקופה שעמיר כתב את השירים האלה הוא חי בתל-אביב, ובאמת באחד השירים הוא כל הזמן רוצה לעבור למקום אחר, והוא אכן עבר. בקיצור, תל-אביב יוצאת מכל השירים חזק".
 
"המטרופולין הכי קטן שאני מכיר"
 
"על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט./ ביום שכזה מן-הסתם בבתים שום תינוק לא נולד./ אף לא מת שום אדם, ואכן, הרחובות ממריאים לאט" ("הרחובות ממריאים לאט", דוד אבידן)
 
"אני נולדתי בחיפה", מספר יהלי סובול, שיפתח את הערב. "עברנו לתל-אביב כשהייתי בן חמש, ומאז אני בתל-אביב בעצם, למעט הפסקות, כשגרתי בחו"ל. ראיתי בעיתון הגדרה יפה של איש אמנות גרמני שחי בתל-אביב, ואמר, `תל-אביב זה המטרופולין הכי קטן שאני מכיר`. זאת לא עיר כזאת גדולה, פיזית, אבל התחושה שלה היא של מטרופולין ולא של עיר".
 
שזה אומר...
 
"שזה מרכז תרבותי, שאם אוהבים את זה או לא, רוב מי שצעיר ומוכשר בתחומים כמו תרבות, אמנות, הייטק וכן הלאה, מתקבץ אליה, ויוצר איזו שהיא תסיסה בלתי פוסקת וזרם בלתי פוסק של דם חדש לתוך העיר הזאת, בניגוד לערים אחרות שמהגרים ומגיעים אליהם מעט אנשים. פה התחלופה של הדם היא מאוד גבוהה והתחרות היא גדולה, ובעיניי התחרות הזאת היא דבר טוב, כי היא מעוררת אנשים לפעולה".
 
שומר על קשר חיפאי? זיכרונות?
 
"יש לי קצת זיכרונות מהגן, יש איזשהו קשר. האמת שגם בגלל שאבא שלי ניהל שם את התיאטרון כמה שנים נהגנו להגיע לשם גם כשהייתי יותר גדול, להצגות, לחזרות בקיץ, היו להם הרבה חברים בחיפה, אז יש לי איזה קשר כלשהו לחיפה".
 
אבל כשישאלו אותך על העיר שלך זו תהיה תל-אביב
 
"לגמרי".
 
ערב קונספט
 
"הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח-קסמים./הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים)./ ולעיר אין ראשית ואין סוף. וכל המבואות חסומים". ("הרחובות ממריאים לאט", דוד אבידן)
 
אתי, איזו דמות עירונית עולה מתוך השירים?
 
"יוצא שיש הרבה אינטנסיביות והתרחשויות, אבל זה תמיד נגמר בסוג של בדידות כזאת או אחרת, וזה דווקא יפה. המבנה של הערב הוא מבנה של 24 שעות. אנחנו מתחילים בשעה 22.00, שזו פחות או יותר שעת תחילת המופע, 22:30, עם השיר של יהלי סובול, `מתקרבים לתל-אביב`, שבו הוא בעצם אוסף מישהו בנמל התעופה והם מגיעים לתל-אביב, ויש שם את השורה היפה, `עוד מעט נהיה ברחוב שמכיר אותנו טוב, שבכה וצחק איתנו`. תל-אביב לא בתוך השיר אבל בדיוק נכנסים אליה, והיא מכירה אותם והם מכירים אותה. משם אנחנו מתגלגלים עד 22:00 בלילה שאחרי.
 
"עוברים את הזריחה עם השיר מתוך הסרט `מציצים`, ששר מאור כהן, מגיעים לשתיים בלילה עם `פתחי לי את הדלת` של עמוס קינן, ששר אלי מגן. אסף אמדורסקי שר את `הגולשים` מתוך האלבום האחרון שלו, עם מעין פזמון שאומר, `הירח בוער מעל העיר הישנה, כלבים מביטים ממרפסות, כבר שלוש לפנות בוקר, מכיוון הים אפשר לשמוע את הגולשים הצעירים צורחים לשמיים`, וככה זה ממשיך ועולה.
 
אנחנו מגיעים לתשע בבוקר עם `אהבת פועלי הבניין`, ממשיכים את היום עם `עננים שחורים` של עמיר לב, `הוא והיא` של ערן צור ו`סתם יום של חול`, ומגיעים עוד פעם ללילה עם `אל תעזבי את תל-אביב`, וסוגרים בשיר האלמותי `שלל שרב`, כשהעיר שוב נרדמת והשעה שוב עשר בלילה. זה ערב קונספט מה שנקרא".
 
ואל תוך הקונספט גם מוסיף את שלו האלמנט הוויזואלי של צילומי העיר
 
"זה מאוד מאוד יפה. גם הצילומים הם מנקודת מבט נורא אישית, פינות ודברים קטנים מתוך העיר. אלה לא תצלומי מסוק עם פרישה של העיר, אלא נקודת מבט של זמן מכל מיני שעות, עם סיטואציות קטנות ואישיות כמו בשירים, שגדי דגון קלט במצלמה שלו. הוא הסתובב ארבעה ימים ולילות בעיר בכל מיני שעות.
 
"זו לא מפה גיאוגרפית של `הנה העיר`, אבל יש כל מיני פינות של אנשים עומדים בבר, או  הזריחה מעל רידינג, או בניין כזה עטוף בשק הכחול הזה של שיפוצים, דברים שנורא מוכרים לכל התל-אביבים ומתחברים באסוציאציה עמוקה לשירים. זה לא איור של השיר או משהו כזה אלא באמת עולם אסוציאציות של אנשים שחיים בתל-אביב. כל מי שיראה את התמונות מכיר אותן מתל-אביב, כמו שהוא מכיר את האסוציאציות שכתובות בשירים".
 
תמיד קורה משהו בחוץ
 
"וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק./ ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צוואר הברק./ רק ראשך העייף צף באור העמוק. ורק פיך שרק" ("הרחובות ממריאים לאט", דוד אבידן)
 
בתור מי שתמיד מתרעמת קצת על כך שחוץ מרונה קינן וממני כמעט ואין אמנים תל-אביבים שהם באמת מתל-אביב, ורובם הם אקס פריפריה, קיבוץ, ירושלים וכדומה, תספרי לי על הנקודה התל-אביבית שלך
 
"כן, זה לחלוטין מדויק. אני הגעתי לתל-אביב בגיל 18, זה היה נורא מזמן, והגעתי מהפריפריה כמובן. המסלול שלי כלל את ירוחם, רמלה ואזור, ויותר מ-30 שנה אני גרה בתל-אביב. אפילו לא הייתה לי חצי שנה של רמת אביב, אני ממש בלב העיר".
 
והיחס הרגשי? יחסי אהבה שנאה למיניהם? הרי העיר הזאת היא הרבה מעבר למקום מגורים
 
"אין לי שום יחסי שנאה. אני מקבלת את כל החסרונות שלה בהבנה ובאהבה. בסדר, אז אין לי חנייה, נראה לי שאני מסתדרת... גם תמיד דיברו על הגינות של הילד וכל זה, אני יודעת... מצאנו גינות... זה תמיד דברים נורא פתירים. אני עובדת נורא קשה אז אין לי אפילו זמן ליהנות מהעיר, אבל בכמה צעדים שיש לי מהאוטו עד הבית, או לפעמים כשאני הולכת ברגל בשדרה המוארת ורואה את עשרות האנשים ברחוב, ואיזה אווירה של קרנבל, אני מגיעה במצב רוח נורא טוב הביתה.
 
"אני לא מוותרת על הכמה דקות שבהן אני נושמת את העיר, כי רוב הזמן אני עובדת מול המחשב, אז העיר לא רלוונטית מבחינת הלו"ז הצפוף, אבל הדקות האלה, והידיעה שתמיד כשאתה תצא משהו יקרה בחוץ, מאוד מרגיעה אותי. רק לעתים רחוקות יוצא לי אמנם לבדוק את זה, אבל הידיעה שאם אני רק אשים איזה סווטצ`ירט ואצא, משהו יקרה- זו תחושה מאוד מרגיעה". 
 

הערב "הרחובות ממריאים לאט" יתקיים ביום רביעי, ה- 11 בנובמבר 2009 ב-22:30 במרכז סוזן דלל בתל-אביב מסגרת פסטיבל הפסנתר מארח.

 

תכניית הפסטיבל המלאה


למועדי מופעים >

05/11/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע