סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון מסע אל הילד שפעם הייתי אני
 

 
 
באלבומו השלישי עורך משה בקר חשבון נפש נוקב וחשוף שבמסגרתו התחיל גם לכתוב ולהלחין לעצמו


"שנים השתוקקתי לכתוב אבל פחדתי"
 
"הייתי הולך מסתובב ברחובות/ שומע אותו צוהל אחריי מכל המרפסות/ בלילות זה רודף בלי רחמים/ ואני צועק זה לא אני זה לא אני/ מוסה סוסה/ כך הם קראו לו/ מוסה סוסה/ הם לעגו לו/ לילד שפעם הייתי אני/ שפעם הייתי אני" ("מוסה סוסה", מילים ולחן: משה בקר)
 
לפני כשבע שנים עזב משה בקר בפעם השנייה בחייו את המשחק ואת התיאטרון והחל תהליך של שינוי שבין פירותיו נמצא האלבום החדש שהוציא, "מוסה סוסה".

את התהליך הזה מתעקש בקר לתאר בשפה מינורית השוללת כל פן דרמטי ונסער, אבל אם  כשחקן תמיד הרגשתי את בקר מסתיר יותר מאשר הוא מגלה, תוך שהוא אמון על מסורות תיאטרליות ותיקות המאפשרות לו לעטות על פניו מסכות מושלמות וחיוך בימתי ייצוגי, קריאה בטקסטים של שירי האלבום החדש מציגים אמן שהצליח לברוח מכל קלישאה שהייתה עלולה להתפלח לחשבון הנפש הנוקב שלו עם עצמו, עם חייו ועם האנשים סביבו, והוביל את עצמו ליצירה שרמת החשיפה האישית שלה מגיעה לרגעים לחנק בגרון.

"יכולתי להגיד על הכתיבה שהיא באה בלי תהליך ופשוט התיישבתי וכתבתי", אומר בקר, "אבל זה יהיה שקר משום ששנים השתוקקתי לכתוב אבל פחדתי מהדבר הזה. פחדתי מחוסר היכולת שלי. לא האמנתי שאהיה מסוגל להתחיל לכתוב משהו שיהיה לו המשך ותהיה לו התפתחות ושיהיה שם פתאום משהו שאפשר לקרוא לו שיר, ואני באמת לא יודע איך פתאום היה בי משהו שאמר לי 'עכשיו', והתיישבתי בחדר וכתבתי. הפחד שליווה אותי תוך כדי הכתיבה היה שזה פתאום ייגמר. כל פעם כתבתי משהו ואמרתי 'אוקיי, זהו, אני כבר לא אוכל לכתוב יותר, זהו, נגמר'".
 
מה שמדהים פה זה שבתהליך הכתיבה הזה לא שיחקת לך נטו בלחרוז חרוזים אלא באת וניתחת את העולם שלך בצורה הכי חושפנית שיש
 
"לא נראה לי שאני יכול לכתוב את הדברים שלי בצורה אחרת. על זה רציתי לכתוב, על הדברים האלה רציתי לדבר, וזה היה נראה לי הכי טבעי שבעולם. מה שמעניין ב'מוסה סוסה' זה שזה השיר הראשון שכתבתי. הרצון שלי היה כנראה לכתוב על המורסה הראשונה, משהו מאוד בסיסי, מאוד תמציתי ואני חושב שזה נתן את הטון של הכתיבה שלי מיד מן ההתחלה בגלל שזה הדבר הראשון שכתבתי".

   

 
"הרגשתי שאני צריך לזוז הלאה מהתיאטרון"
 
"קם בבוקר/ מארגן את הגוף/ עוד יום מתחיל/ אתה כבר רדוף/ מרים עיניים/ מסתכל במראה/ לא מזהה/ אבל זה אתה/ (...)/ מדביק את החיוך לפנים/ מנסה למשוך בחוטים/ אבל בפנים/ מה אתה מרגיש בפנים/ תתעורר החיים שלך/ חולפים" ("קם בבוקר", מילים ולחן: משה בקר)

לפני 25 שנים הוציא בקר (56) את אלבום הסולו הראשון שלו, "חפצים אישיים", אלבום שלם שכתבה והלחינה נעמי שמר, וכלל שירים כמו "מה שלומך אחות", "גג" ו"תות" ("תות שדה ברמת השרון"). בשנת 2007 הוציא את "משה בקר – סולו", מבחר משירי מופע היחיד המוזיקלי שלו שכלל קלאסיקות של הזמר העברי.

כשחקן גילם תפקידים בולטים בכל התיאטראות הגדולים, מהבימה, דרך תיאטרון באר שבע, תיאטרון חיפה והקאמרי. לאורך קריירת המשחק שלו זכה בפרסי "כינור דוד", "ורד הכסף" ו"תפוח הזהב" כשחקן השנה ובגיל 49 קטע את המסלול הבימתי בו נסע לטובת מה שאי אפשר לכנות בשום דרך אחרת פרט לחיפוש עצמי אמיץ.

"היום אני לא משחק", הוא אומר. "פעם זה היה נראה לי ייהרג ובל יעבור שאני אעמוד על הבמה ואשחק והיום זה נראה לי מאוד רחוק ממני. הכתיבה, החזרות על המופע, כל מה שהופך את העניין הזה הוא מרכז עולמי כרגע".


משה-בקר-ענק.jpg
צילום: אורנית בן זמרה

נשמע לי די מטורף, שחקן שמחליט להפסיק לשחק, לא?

"אני רוצה להוציא מזה את הדרמה. אני מאמין שהדברים האמיתיים של החיים לא קורים בדרמה, לא ב'בום טראח אביך תותח'. זה סוג מסוים של תהליך. פעם כתבתי שכל החיים שלי אני מנסה להבין מהו הצליל שלי, הקול האישי שלי, הטעם שלי בדברים. ניסיתי לעשות את זה כשהייתי בתיאטרון, בתפקידים ששיחקתי, והגעתי לאיזו שהיא נקודה מסוימת שהרגשתי שאני צריך לעוף משם".

קרה משהו שעורר את זה?

לא קרה שום דבר, ממש כלום. זה היה מין דבר פנימי. נהניתי נורא מהדברים שעשיתי, מהתפקידים שעשיתי, ועשיתי באמת קשת מאוד מעניינת של תפקידים, אבל הרגשתי שאני צריך לזוז הלאה".

וכשפתאום קם אדם בבוקר ואומר למשפחתו שהוא מפסיק לעשות את מה שעשה כל חייו, דברים הרי משתנים. קודם כל ברמה הכי פרקטית, פרנסה

"אני שוב רוצה לשלול את הדרמה מתוך זה. אני פרילנסר כבר הרבה שנים, את הדרמה הגדולה של היציאה מהתיאטרון עשיתי לפני הרבה הרבה שנים ואז זו באמת הייתה דרמה כשהחלטתי שאני עוזב ועזבתי לשום דבר.

"הייתי אז בחור צעיר, הקמתי אז משפחה והגעתי למסקנה שהתיאטרון זה די ואז באמת יצאתי לעבר ה-nowhere. לא היה לי שום מושג מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. הייתה לי רק הכשרה פנימית להיות שחקן והרגשתי שאני לא יודע שום דבר על החיים שלי ואני מוכרח להתנסות, ואז באה הפגישה עם נעמי שמר והולידה את האלבום 'חפצים אישיים', ואני אומר שאם לא הייתי עושה את הצעד הזה לא היו לי נפתחות לי הדלתות האלה. מתוך העולם הזה של התיאטרון אני נע ונד, ועכשיו זה מין נד גדול כזה.

"ברמה הפרקטית של פרנסה, קודם כל אני מופיע, היה לי ערב יחיד משלי, 'משה בקר סולו', שהלך מאוד יפה והיה הצלחה גדולה מאוד. מלבד זה אני מביים, אני עושה סרטים, אני עושה עוד דברים, אבל אני לא משחק, והדבר הזה הוא משמעותי מאוד מאוד מאוד. בשבילי לעלות על הבמה ולשיר זה לעמוד ולהרגיש עם תחתונים חשופים, ואני משתוקק להתרגשות ולפחד הזה, להרגיש שפתאום מרוב לחץ והתרגשות ופחד נהיה לי רוק בפה, ואני אומר 'איפה אני אשים את זה? אין איפה להסתתר, זה אתה'".

צריך סביבה ומשפחה מאוד תומכת שתאפשר את הצעדים האלה, לא?

"אני חושב שהמזל שלי זה המשפחה שלי. וזה לא רק עכשיו עם הכתיבה. במשך כל השנים ולאורך כל הדרך שלי תמיד הייתה לי אפשרות ללכת בדרך שבה אני רוצה. לעזוב את התיאטרון, לעזוב משכורת, לעזוב ביטחון כלכלי. מעולם לא הייתה איזושהי הרמת גבה על הצעדים שלי. זה תמיד פרגון שאין לו סוף".
 
לשמוע מה השיר מבקש

"גלה לי איך הייתי כשהייתי קטן/ למה הייתי כזה מן ילד פחדן/ אם לא תגלה לי אני לעולם לא אדע/ מה ממני זה אני ומה זה אתה/ בוא אבא בוא/ שב קצת לידי/ אל תלך/ אל תשאיר אותי פה לבדי/ (...)/ גלה לי אם בלילות התייסרת מכאב/ רצית ללכת לאן שרצה הלב/ מה חלמת להיות כשתהיה גדול/ רצית אותי או שהייתי רק עול" ("בוא אבא", מילים ולחן: משה בקר)

הצד המוזיקלי ב"מוסה סוסה" עושה כבוד למילים ומשאיר להן את מרכז הבמה, עם מנגינות שעוטפות אותן בפשטות ומאפשרות לבקר להביא לידי ביטוי גם את השחקן שנזנח בשנים האחרונות, באמצעות הגשת השירים הדיבורית.

חלק גדול מהשירים גם הלחנת באלבום, זה משהו שתמיד עשית לעצמך או משהו שנולד בתהליך החדש שלך?

"זה משהו שקרה רק עכשיו, דרך הפסנתר, לבד בבית, בהתנסויות ראשונות. בתוך תהליך הכתיבה של הלחנים הייתי צריך לעבוד על עצמי ולהגיד שבכל השירים היפים והגרנדיוזיים האלה שאני שומע ברדיו, בבית, מסתתרת מלודיה מאוד פשוטה וצריך לחפש אותה, צריך לשמוע מה השיר מבקש, מה קורה שם. ולגלות שאתה כותב, ואחר כך להגיד שאתה גם מלחין, אלוהים אדירים! זה תהליך שצריך בו הרבה אומץ".

התחנה המתבקשת הבאה בדרכו של בקר היא המופע שבעקבות האלבום. ב-12 ביולי יעלה בקר על במת תיאטרון היהלום ברמת גן את המופע "מוסה סוסה", כשהוא מלווה בהרכב הכולל את גלעד אפרת בבס, זיו ריינר בגיטרה חשמלית, עידן שרון בקלידים וטל כהן בתופים.

"אני יודע שאנשים אומרים 'תן גם קצת קאברים', אבל יש פה איזה עולם שאני רוצה להעביר", הוא אומר, "שאני רוצה לספר אותו, עם לא הרבה דיבורים. לתת לשירים את המקום שלהם. אני חושב שהשירים כבר ידברו בעד עצמם".

משה בקר, "מוסה סוסה"

משה בקר יופיע עם "מוסה סוסה" ביום שלישי, 12 ביולי 2011 ב-20:30 בתיאטרון היהלום ברמת גן.
 



09/06/2011   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע