סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן הזהות האנושית של המפלצת
 

 
 


ב- 19 במאי עתיד לעלות בבית הקולנוע בארץ הסרט "הנפילה", העוסק בימיו האחרונים של היטלר בבונקר. צבי גורן צפה בסרט השבוע בגרמניה והוא כותב כאן רשמים ראשונים.

הזהות האנושית של המפלצת

גרמניה עוברת בימים האלה תהליך מתחדש של חשבון נפש ונבירה דוקרת בעברה, במסגרת האירועים המציינים את נפילת הנאציזם והרייך השלישי לפני ששים שנה. בתחילת השבוע הבא תיחנך בברלין האנדרטה הגדולה לקרבנות השואה, וברחבי גרמניה תעבור, החל מהשבוע, להקת התיאטרון הקאמרי של תל-אביב עם ההצגה "עד ראייה". ספרים חדשים על מה שהיה צצים כמעט כל יום, ובסוף השבוע תוקרן ברשת הטלוויזיה השנייה סדרה בת שני פרקים על תרומת היהודים לגרמניה שלפני השואה.

אולם עיקר תשומת הלב מופנית כיום אל שלושת פרקי הסדרה שתשודר בשבוע הבא ברשת הטלוויזיה הראשונה על אחד מבכירי המשטר הנאצי אלברט שפר שמאז משפטי נירנברג ועד עתה נחשב כמעט לצדיק בסדום. הסדרה מבקשת להפריך את הדימוי הזה של שפר, שסייע לו במשפטי נירנברג, כאשר הודה באחריותו (המיניסטריאלית, אך לא האישית) לפשעי המלחמה ולשואה כאחד מראשי המשטר הנאצי. על פי הסדרה נראה כי יותר ויותר נתונים מצביעים על כך ששפר היה דווקא נאצי מובהק וטיפוסי, וכי היה מברג, ולא רק בורג, במכונת ההשמדה של היהודים.

לכאורה ניתן לומר כי הסדרה על שפר, כמו מכלול אירועי 60 השנה לתבוסת גרמניה הנאצית, מנסה להחזיר את גרמניה אל המציאות של הנאציזם והשואה, לאחר ההפוגה ה"אמנותית" שהעניק להם סרטו של אוליבר הירשביגל "הנפילה" המתאר אך ורק את הימים האחרונים של המלחמה, כפי שנראו בבונקר של היטלר, עד התאבדותו ב-30 באפריל 1945.

שישים שנה בדיוק אחרי שעת ההתאבדות צפיתי כאן, בגרמניה, ב"הנפילה", שהפך להיות שובר הקופות הגדול בגרמניה בשנה שחלפה. משיחות עם מכרים, ומקריאת חומר על הסרט, נראה כי הוא לא שימש הפוגה, וודאי לא כאן. הוא עורר מחלוקות והעלה אל פני השטח שתי שאלות גדולות ביחס להיטלר, ולמעשה ביחס לכל מי שהיה שותף לו, מהמקורבים ביותר ועד המוני הגרמנים, מי בשתיקה ומי בהסכמה, מי בפועל ומי בהעלמת עין.

השאלה הראשונה היא בדבר הזהות האנושית של המפלצת. האם מאחורי הפנים האלה, העיניים, השפם, הקול המתרסק בצווחה, האם מאחורי השנאה, הטירוף והשיגעון מצוי בן אדם, כזה שאם היינו הולכים ברחוב ופוגשים אותו, היינו עונים לו כשהיה מברך אותנו לשלום. האם היה מסוגל בכלל להתייחס אל זולתו. מכונת התעמולה הנאצית תמיד טרחה להציג אותו כמין אב מסור ואוהב, בעיקר לכלבו בלונדי, אך גם לילדים הרבים שהצטופפו בכל מקום שהגיע אליו, וליטף את ראשיהם. המצדדים בחרם על ואגנר, למשל, תמיד הצביעו על כך שהיטלר נחשב כ"דוד אדולף" לנכדיו של המלחין.

השאלה האחרת, אולי המהותית יותר, היא האם ניתן להראות את היטלר ואת הנאציזם אך ורק באותם ימים אחרונים וסגורים בבונקר, כאשר הצבא האדום סוגר על ברלין, והמלחמה למעשה כבר הוכרעה. האם ייתכן שסרט כזה יתעלם מכל מה שקרה לפני כן, שלא יזכיר מה עשו הנאצים לאירופה וליהודים. או בקיצור נמרץ – האם הסרט הזה איננו תורם להשכחה ואפילו מנסה לתת לצורר הנאצי דמות אנושית שלא הייתה ולא נבראה.

שאינו מעורר רחמים

לאחר הצפייה בסרט התשובה שלי היא כי ההפך מזה הוא הנכון. גם אם אין בו תיאור של הפשעים והרציחות, הוא בהחלט מתייחס אליהם, בדברים שהיטלר עצמו אומר, באותם רגעים שבהם הוא מכיר בכישלון ובתבוסה. יתר על כן, ובמפתיע, המפלצתיות שלו מגיעה לידי ביטוי ברור ומובהק לכל אורך הסרט בהתייחסות שלו לעם הגרמני, שכל ייעודו – לטעמו – לשמש בשר תותחים לחזונו. עמו שלו , כמו חייליו בשדות הקרב שהלכו אחריו בהתלהבות או בלית ברירה ואשר את דמם הקיז בלי רחם הם, הפכו בעיניו המטורפות של הפיהרר לבוגדים הגדולים בו ובמאבקו נגד היהודים ונגד הבולשביקים.

אלה קטעים מצמררים. ולא פחות מהם מצמררים הקטעים שבהם הוא כמו נח מזעפו, מחייך אל מזכירתו, או נושא לאישה את אווה בראון, פילגשו במשך 15 שנים. מצמרר לראות איך הוא יורה בכלבו האהוב. מצמרר לראות אותו מחייך אל מול ששת ילדיו של גבלס שהגיעו עם אמם לבונקר, להיות אתו עד הסוף.

השחקן השוויצי ברונו גאנץ ("מלאכים בשמי ברלין") מגלם בסרט את דמותו של היטלר. כעדותו שלו, תוספת השפם, שכנעה אותו לקבל עליו את התפקיד המורכב הזה. הוא מעצב את היטלר בלי לוותר על פרטים, גם כאשר מדובר בפנים האנושיות שלו. אבל בעיקר הוא מצמית בקטעי הטירוף הרבים. כפל המשחק הזה מצליח לחזק את הזוועה הקשורה באיש הזה ובהשתלטותו המוחלטת על עם שלם. האנושיות לא באה במקום המפלצתיות אלא כמין מקפצה אל מימיה העמוקים ביותר.

בשום רגע אין ההיטלר של הסרט מעורר רחמים. להפך. ודווקא משום שהסרט מדגיש את העובדה שמדובר באדם מהיקום האנושי ולא במפלצת מעולם אחר. כי כן הסכנה שבמפלצת ההיטלראית, זו שעלינו להיות מודעים אליה, ושעליה מצביע הסרט היא שאת הפשעים הגדולים ביותר נגד האנושות ונגד היהדות חולל והנהיג אדם, ומפני הדומים לו עלינו להישמר.

אנוש מלא כלימה ועוון

כשהגעתי לגרמניה כבר בישרו כאן כל אמצעי התקשורת על החלטתה של נורית שני להקרין את הסרט בבתי הקולנוע שלה בתל-אביב. קראתי גם את התגובות השוללות את הרעיון ואת ההחלטה – וכרגיל עוד לבטרם שהשוללים ראו את הסרט.

אני יכול רק להמליץ לראות את הסרט הזה. הוא חשוב, גם אם הוא לא יחדש לנו על השואה, ולא יראה לנו היטלר של נאומים היסטריים באסיפות מגלומניות. הוא יעורר שאלות ביחס להתנהגות הסובבים את היטלר, שידעו שאותם ימים הם למעשה כבר מעבר לסוף, ועדיין ביטאו הערצה ונאמנות.

והוא יראה לנו אנוש מלא כלימה ועוון, שאתו לעולם לא נוכל לסגור את החשבון.



04/05/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. לצערי , נפלתי
סטודנטית , (29/05/2005)
2. potentzial
j.b , (06/05/2005)
1. לא אנושי
בוצק , (04/05/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע