אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון גיורא פיידמן: מוזיקה זו תפילה ללא דת
 

 
 
אני לא מאמין בכישרון. כל בנאדם שר ורוקד, רק שהחברה אמרה לו, 'אה, אין לך קול'. רק לפברוטי כביכול יש קול. 'אין לך קצב'. אני לא יודע מה זה. זה דאווינים, זה בולשיט, זה לא קיים. כל הגוף שלי עובד בקצב. אם אני לא עובד בקצב אני בבילינסון! אני הולך בקצב, אני מדבר בקצב, הכל זה קצב. פתאום למוזיקה אין לו קצב?! מה פתאום?! לא קיים דבר כזה!"
הקלרניתן והכליזמר הנודע בשיחה על תפקידם של המוזיקה והמוזיקאי לרגל בכורת תז' הסולנים י-ם


לא בטוחה שהייתי מהמרת אי פעם על כך שמכל המוזיקאים שזכיתי להכיר הן כיוצרת והן כמראיינת, המוזיקאי שאיתו אני בכל פעם מוצאת את השפה המשותפת הגדולה ביותר יהיה איש הכלייזמר הנודע, הקלרניתן הסולן גיורא פיידמן (77).

כך היה בראיון הקודם שערכתי איתו, כשמשפט שאמר לי על כוחה של התקשורת המוזיקלית בין אם לתינוקה המשיך להדהד אצלי שנים אחרי הראיון, וכך גם עתה, רגע לפני שעולים שני מופעי הבכורה  של התזמורת החדשה שהקים, "תזמורת הסולנים של ירושלים", המאפשרים לי שיחה נוספת איתו.

אותם מסרים שהדהדו אצלי חזק כל כך משתכללים גם בשיחה הנוכחית, שעם כל כמה שהיא שיחה על החיים, על המוזיקה ועל בני האדם, היא לא פחות מכך רלבנטית לעבודתו עם 15 אנשי התזמורת החדשה, כאג'נדה עקרונית שזורמת לעבודתו איתם, ולסיבות להקמתה.

מזון רוחני לעם היהודי בגלות

את התזמורת, הרואה עצמה כשגרירה של מדינת ישראל, הקים פיידמן עם מקסים ברין, בנו של המנצח הנודע ארקדי ברין, האוחז, יחד עם פיידמן, בשרביט הניהול האמנותי של התזמורת. בימים אלה הם יוצאים למסע הופעות תזמורתי בחמש יבשות, תחת הכותרת "מוזיקה ללא גבולות", לתמיכה ברעיון של הבנה בין עמים, עם ארקדי ברין כמנצח, ועם פיידמן כקלרניתן סולן.

"יש אווירה יוצאת מהכלל", אומר פיידמן. "הייתה חזרה אחת, והסברתי לחברים למה אנחנו יושבים כאן, ואני לא יודע אם המילה הנכונה היא מוטיבציה, ואני גם לא יודע אם אני אובייקטיבי, אבל הם הרגישו את התפקיד שיש למוזיקאי בחברה האנושית. הרי מה התפקיד הזה: הדבר הראשון שצריך להחדיר לילד שהתחיל ללמוד נגינה, זה למה הוא נחת פה לפני המורה לנגינה. ייתכן שהאמא שלחה אותו ובגלל זה הוא פה, אבל ביסודו של דבר, דווקא לילד, בגלל שהוא קרוב למקום שממנו הוא בא, וקרוב לשירה של האמא, יש צורך לשיר, בין אם בהכרה ובין אם לא. אז מקשרים אותו עם כלי, אבל לאט לאט את צריכה להגיד לו איכשהו שזה לא רק בשביל הנשמה שלו, אלא כדי לדבר מנשמה לנשמה.

"כשבאים אלי אנשים מבוגרים יותר שמנגנים ואני שואל אותם מה התפקיד של מוזיקה בחברה האנושית, רובם לא יודעים מה להגיד. 'תגיד לי למה אתה מנגן?', אני שואל. מבחינתי, כמו שחינכו אותי, אין הבדל בין כשאני מדבר איתך עכשיו ואני יושב פה במטבח, לבין לעלות על הבמה ולשרת את האנושות. אז המנגנים האלה בתזמורת, שרובם יוצאי רוסיה, והבית ספר הרוסי למוזיקה, אגב, הוא הטופ של הטופ במוזיקה עד היום, אלה אנשים שמכירים את הגלות ואת הצורך שהיה להם בגלות, ונדמה לי שיש פה משהו מיוחד שהבורא שלח אותי להעביר את המסר ולהקים את הדבר".

תנסה לנסח את הצורך הזה

"שנים שאני מנסה להקים תזמורת קאמרית כדי לספק את הצורך הרוחני של היהודים, כמובן כאן בישראל, אבל גם בגלות. כי יש אסון בגלות, שלא רוצים לדבר עליו כאן בישראל: ההתבוללות שיש באמריקה. האמת היא שאישית יש לי רחמנות על העם היהודי בגלות, בגלל שאני, אחרי אלפיים שנה חזרתי הביתה, והם לא הרגישו את הזכות של הדור לחזור. כך שיש צורך של מזון רוחני לעם היהודי בחוץ לארץ.

"אם להגיד את האמת, כאן בבית אף אחד לא שם עליי. לא הצלחתי. לא בסוכנות, לא בשום מקום. כשדיברתי, היו אנשים שקיבלו את הרושם שאני מחפש קונצרטים – אני לא מחפש קונצרטים. והצלחתי להגיע לרגע הנכון שמישהו הבין את זה, מקסים ברין, בחור יהודי שהבין את הצורך הזה. יש שם גם ביזנס, בוודאי, זה בסדר גמור, זו לא בושה. אבל הוא הבין את זה והוא מוכן לעבוד על זה, וכבר יש לו קונצרטים ברוסיה, שזה חשוב מאוד. כי זה גם להביא מזון רוחני לעם היהודי בגלות, וגם להיות אור לגויים.

"צריך להבין שלמזון הרוחני הזה צריך כלי, צריך גוף שיהיה ברמה מסוימת, צריך משהו שידבר לעם היהודי, ובאופן מיוחד לכיפה הסרוגה בגלות, לפי מה שאני רואה מהניסיון שלי כשאני מסתובב בעולם. למה אני צריך להסתובב בעולם עם תזמורות קאמריות, ולא עם תזמורת ישראלית? מאחר שהתזמורת הזו ברובה יהודים רוסים שעלו ארצה, אני רוצה גם להראות ליהודים בעולם למה אפשר להגיע במדינת ישראל".

גיורא-פיידמן-11.jpg
           גיורא פיידמן (יח"צ)

"מה שחשוב בחיים זה להרגיש, ופחות להבין"

אתה מנהל את התזמורת אמנותית ביחד עם אביו של מקסים ברין, המנצח ארקדי ברין

"עם ארקדי ברין ניגנתי בהמון קונצרטים במוסקבה, עם תזמורות בגרמניה, הוא וירטואוז. שנים שאני מנגן איתו. מנצח גדול זה צייר שיודע להשתמש נכון בצבעים, בכמות שנכונה לתמונה. מה יש לו מול העיניים? פרטיטורה. יש לו את כל הצבעים, והוא הצייר. צייר עם תכנית, אבל הוא זה שצריך לצייר איתם.

"אם הטרומבונים חזקים מדי, להוריד, אם חלשים מדי, להוסיף. זה קצת כמו היפנוזה. המנצחים הגדולים זה כמו היפנוזה. זה כמו בפולו, שמחנכים את הסוס ללכת אחרי הכדור ולעצור שם, והוא יודע רק את זה. אני סוס של פולו. אני הולך אחרי הביצוע של המנצח".

הדוגמאות שלך מזכירות לי איך מאז הכתבה האחרונה שעשינו יחד אני הולכת עם הדברים שאתה אומר על מוזיקה

"כל בנאדם קשור עם מוזיקה. זו השפה של האנושיות. לשיר ולרקוד זה צורך. כמו שיש לך צורך לאכול, לשתות, לישון, לבנאדם יש צורך לשיר ולרקוד. זה התינוק שאומר לאמא, 'את רוצה להתקשר איתי? אני יודע שפה אחת: תשירי לי בבקשה'. ואין אמא בכל היקום, אין אחת, שתיקח גיטרה חשמלית עם מגבר ותנגן לתינוקת, אלא תשים את הילד בחזה ותשיר לו, בגלל שהתינוק דורש את זה.

"זה לא שהתינוק מבין, אלא התינוק מרגיש. אז מה שחשוב בחיים זה להרגיש, ופחות להבין. בתקופה של ההיי טק, אנחנו לא מבינים ולא מרגישים".

"ניגון זה אנרגיה שנובעת כתוצאה מפרשנות"

למסרים האלה שלך יש השפעה על עבודת התזמורת החדשה בדרך כלשהי?

"כשיש לך קבוצה של חברים ובקבוצה מדברים על הצד החיובי, אוטומטית את משפיעה על כל החברה שלך. אני עולה לבמה לחלוק מסר שנחשב כמזון רוחני, מנשמה לנשמה. ההשפעה של אדם כזה – ולא תגידי בהכרח גיורא, כי לכל בנאדם יש את הצורך הזה, בהכרה או שלא בהכרה, זה כל ההבדל.

"אני לא מאמין בכישרון. כל בנאדם שר ורוקד, רק שהחברה אמרה לו, 'אה, אין לך קול'. רק לפברוטי כביכול יש קול. 'אין לך קצב'. אני לא יודע מה זה. זה דאווינים, זה בולשיט, זה לא קיים. כל הגוף שלי עובד בקצב. אם אני לא עובד בקצב אני בבילינסון! אני הולך בקצב, אני מדבר בקצב, הכל זה קצב. פתאום למוזיקה אין לו קצב?! מה פתאום?! לא קיים דבר כזה!

"יש דבר אחד מאוד חשוב בחיים, שאלוהים הביא אותנו לפלנטה הזו בשביל ג'וב מסוים, ואנחנו לא מחונכים למצוא את הג'וב. למזלי נולדתי בבית של דור רביעי לג'וב הזה, ויש גם שאלה, למה אלוהים שולח ארבעה דורות באותו הבית למטרה מסוימת. הילדים שלי לא היו בקטע הזה, ועכשיו הנכדים הם מוזיקאים. אז אם אנחנו ממלאים את הג'וב שלשמו הביאו אותנו יש לנו את הכל.

"למשל, דיברת קודם על מה שאמרתי עם התינוק: בא ילד ואומר לאמא, 'אני רוצה לנגן טובה'. אמא עונה לו, 'תפסיק, זה כלי גדול מידי וכל היום פו פו פו!, יותר טוב כינור'. אז הוא הולך למורה לכינור ולא אוהב את זה, ויש מלחמה עם האמא, 'המורה אמר שאתה צריך לנגן מינימום שעה ביום'. מה קרה פה: לילד היה צורך לבטא את עצמו דרך הכלי הזה, ושמו לו כלי אחר. אם את עוקבת אחרי היכולת של הילד, אז הוא מוצלח בחיים.

"עכשיו אני מחזיר את זה לשאלה שלך. ההשפעה של המוזיקה בחברה האנושית, מהתחלה, מרגע שאדם היה בבטן, זה ענק. פשוט מאוד ענק. אל תיקחי את גיורא כמשהו מיוחד. חינכו אותי לזה. את נולדת, ואני נולדתי, כדי לשרת חברה. רוצה או לא רוצה, יודעת או לא יודע. את רוצה חיים טובים, ג'וב טוב, משכורת, אבל בג'וב שאת עושה את משרתת חברה.

"אבי, שהיה המורה שלי, זכרונו לברכה, כשהייתי מאוד מוצלח בארגנטינה ובגיל 19 כבר נכנסתי לאחד התיאטראות אופרה הכי חשובים בעולם שהיו שם, כל הזמן אמר לי, 'אתה לא משהו מיוחד, אתה צריך לשרת את החברה'. במה, אמן, זה מקומות מסוכנים, אם להגיד בעדינות. זה דאווינים. זה שניקה את האולם, זה שעשה את התכנייה, החשמלאי, זה ששם את העמודים, זה שלוקח את הכרטיסים בכניסה, ואתה, זה אותו דבר. זה לשרת חברה.

"יש בעם היהודי משהו, לא שאנחנו מיוחדים אלא שלנו נתנו תפקיד בחברה האנושית. אז יש לנו למשל ניגון. ניגון זה לא מנגינה, ניגון זה אנרגיה שנובעת כתוצאה מפרשנות. ניגון מעורר ריקוד. המילה 'כלי זמר' למשל. 'כלי' זה 'כהן לוי ישראל'. 'זמר' זה 'זרם ברמז'. למה חשוב להבין מה זה  כלי זמר? בגלל שאת כלי זמר. אם את יודעת שאת כלי מוזיקלי, את תשחררי את הצורך של לשיר. בשולחן הזה שאת כותבת עליו עכשיו יש ניגון, זו אנרגיה. למה את קונה דווקא את השולחן הזה ואת הכסא הזה ולא את ההוא? בגלל שיש אנרגיה שם, יש ניגון".

ארקדי-ברין-12.jpg
         ארקדי ברין (יח"צ)

אתה רוצה להתקשר עם הבורא? ניגון

ומאלו ניגונים ייהנו מאזיני קונצרט הבכורה של תזמורת הסולנים?

"זה ערב של שני חלקים. ארקדי ברין מתחיל את שני החלקים, כשבחלק הראשון אני מנגן נמשה וילנסקי, גיל אלדמע, אורה בר חיים ומחרוזת של מוזיקה של שירים רוסיים. בחלק השני שוב ארקדי מתחיל ואחר כך אני מנגן כלי זמר רפסודי שכולל ניגון של צפת, עם השפעה של הטורקים והערבים, את שמה הכל בסיר ויוצא לך גולש..

"אחר כך אני מנגן מחרוזת של 'פורגי ובס' של גרשווין, שזו מוזיקה יהודית נטו. את יודעת את ההיסטוריה של 'פורגי ובס': הוא הציג את זה לתיאטרון היידי ואמרו לו 'זה יותר מדי ג'אזי' והוציאו אותו. אבל הוא לקח את זה לגמרי מהתרבות שלו. 'איט איינט נססרילי סו' זה בדיוק יושב על 'ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם', אבל ברגע שזה מוזיקה זה כבר לא יהודי.

"מוזיקה זו תפילה ללא דת. אני יהודי, אז אסור לי לנגן את 'אווה מריה'? וכשאני מנגן מוזיקה יהודית הקהל שיושב מולי מרגיש יהודי? לא. אז יש לך משהו שמאחר את החברה האנושית, ויש מעט מאוד דברים שמאחדים את החברה האנושית.

"מוזיקה זו תפילה ללא דת. אני יהודי, בא מחינוך יהודי, ויש לי גישה למוזיקה מכל מיני סיבות, ואחת הסיבות לפי דעתי זה שאת לא יכולה לקרוא את התורה, אלא את שרה את התורה. את לא יכולה להתפלל ולקרוא את התפילה, את חייבת לשיר את התפילה. וכששאלתי רבנים הם אמרו לי, 'מה שכתוב שם זה בשבילך, כדי שהמוח יהיה החבר שלך ולא האויב'. אתה רוצה להתקשר עם הבורא? ניגון. ובגלל זה האורתודוקס לא רק שר, אלא רוקד את התפילה".
 
קונצרטי הבכורה של תזמורת הסולנים של ירושלים יתקיימו ביום רביעי, ה-9  באוקטובר 2013 בשעה 20:30 באודיטוריום סמולרש, אוניברסיטת תל אביב וב-10 באוקטובר בשעה 20:00 באולם שרובר, תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה, ירושלים. 

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

08/10/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע