סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: טל גורדון השרת העיוור משמיע קול
 

 
 


אתר המוזיקה "השרת העיוור" מוציא כבר אוסף שלישי של שירים להורדה חינמית באינטרנט והרעיון העומד מאחורי היוזמה הוא סוג של מקבילה מקוונת ואלטרנטיבית לכתב עת לשירה. היזם והעורך גיא חג`ג` (גיאחה) מרחיב ומסביר.

"סאבלימינל לא צריך אותנו"

אחרי שיזמו את "שיר זר", אוסף ביצועים ישראלים מיוחדים לשיריו של לאונרד כהן, הרימו אנשי אתר המוזיקה "השרת העיוור" ("אתר עם נטייה אלטרנטיבית"), החוגג בימים אלה, אגב, ארבע שנות קיום וירטואלי, את פרויקט המוזיקה העצמאית פולארויד: אוסף אינדי ישראלי, כשהגורם המאחד הוא שמדובר בשירים שהופקו באופן עצמאי, בלי חברת תקליטים, או לייבל ידוע.

הראשון בסדרה יצא לפני ארבעה חודשים, ובימים אלה ניתן להוריד מהאתר את "פולארויד 2" ובו 18 שירים חדשים של אמנים כמו רועי חן, קטמין, טליה אליאב, נועה בביוף, אלי רוזן, אונילי, ערן מדר, ולצידם שירים שתרמו שמות מוכרים יותר כמו גלעד כהנא (“ג`ירפות”), נעם רותם (לשעבר “קרח 9”), רזי בן עזר והפליינג בייבי.

את הרעיון הגה, או הזה, גיא חג`ג`, מנהל האתר והאיש שערך את האוסף יחד עם מורפלקסיס (בני אסתרליס), אמן מוזיקה ווידאו ירושלמי. "הכותרת היא אוסף אינדי ישראלי" מספר חג`ג`. "המוזיקה היא בהחלט פרמטר, אבל הפרמטר הראשון הוא אנשים שפועלים באופן עצמאי, ואין מאחוריהם מנגנון הפקה משוכלל.

"סאבלימינל, למשל, אפילו שתיאורטית הוא עצמאי, יש לו אולפן וחברה משל עצמו, אבל יש לו שם חתיכת תעשייה. הקליפים שלו מוקרנים ישר כשהם מגיעים לערוץ המוזיקה, הסינגלים מושמעים ישר כשהם מגיעים לתחנות הרדיו, הוא לא צריך אותנו כדי שנעזור לו להשיג חשיפה..."

"כמו כתב עת לשירה"

- בוא נתחיל באיך נולד הרעיון

"האמת שהתעוררתי עם זה בבוקר, רוב הרעיונות הטובים שלי מגיעים כשאני מתעורר... בכל גיליון של המגזין אנחנו נותנים דיסק להורדה בחינם. היו כבר אוספים של לייבלים קטנים כמו קקטוס, בייסמנט, היו הופעות חיות, היה את האוסף של הביצועים ללאונרד כהן, כל מיני דברים כאלה. אז חשבתי, אנחנו הרי כל הזמן רודפים אחרי אמנים שיביאו לנו שירים למגזין, אז למה שלא נעשה מזה אוסף משלנו.

"הרעיון המקורי שלי היה שזה יהיה משהו כמו כתבי עת לשירה, שיש שם המון משוררים חדשים אבל מדי פעם בא איזה משורר גדול כזה, איזה יהודה עמיחי, ותורם איזה שיר. זה מה שאני רואה בדמיוני ואני נורא מקווה שזה מה שייצא מזה בסוף".

- איך מגיעים, מעשית, להשתתפות של כל האמנים? איך בעצם אתה מכיר כל כך הרבה אמנים לא מוכרים?

"את חלקם הכרתי אישית, חלק צדתי בבמה חדשה, או בפורומים, הרבה פעמים גם מישהו שולח לנו מייל ומספר על חבר שלו שעושה מוזיקה שאנחנו חייבים לשמוע ואנחנו הולכים ומקשיבים, ואז זה פשוט להתחיל לשלוח מיילים לאמנים. לקטנים הרבה יותר קל לפנות כמובן, יש כאלה שצריך לרדוף אחריהם יותר, ולשמחתנו יש כאלה שאפילו פונים אלינו ביוזמתם. סירובים של ממש לא היו. הסירובים היחידים שקרו היו בגלל שלא היה שיר לתרום".

"הכי נוח להשיג סינג סונג רייטרס"

מעצם מהותו, משתתפים בפולארויד אמנים לא מוכרים רבים שרובם מספקים שירים מוצלחים בז`אנרים מוזיקליים שונים, מהסוג שיכולתם לשמוע ברדיו בתקופת גלי צה"ל הישנה, כשזו עדיין לקחה על עצמה לשדר מוזיקה איכותית, מה שקוראים היום אליטיסטית, מילה שהפכה בשנים האחרונות למילת גנאי שלא באשמתה.

"יש הרבה שירים ואמנים שאנחנו נאלצים לדחות. אין הגבלות מבחינת סגנון מוזיקלי. אנחנו מנסים, מן הסתם, לערוך לפי איכות. אם מישהו עושה מוזיקה לבד היא לא בהכרח טובה או מעניינת. יש הרבה להקות שמופיעות לבד אבל המוזיקה שלהם נורא משעממת, מיינסטרימית ובנאלית, דברים שאותנו, כאתר עם נטייה אלטרנטיבית, לא מספיק מעניינים.

"בכל אוסף יש תמיד איזה שיר שכבר בהתחלה תופס אותי ואני אומר שבשביל השיר הזה אני עושה את האוסף. בפולארויד 1 זה היה יהודה לדג`לי, ובאוסף הזה זה רועי חן שלא יורד לי מהמערכת".

- לפי פולארויד 2 אפשר גם להגיד שהרוק חוזר.

"אני מקווה שבאוספים הבאים יהיה יותר היפ הופ, ג`אז, אלקטרוניקה, רגאיי, כל דבר שאין באוסף הנוכחי. אנחנו לא מגבילים את עצמנו מבחינה סגנונית, אבל מה שהכי נוח להשיג זה באמת סינגר סונג רייטרס, או להקות רוקנרול. יש באוסף החדש שלושה קטעים אינסטרומנטליים שלא היו לנו קודם, ואני אנסה להרחיב כמה שיותר את הגבולות האלה. צריך לתת לקהל משהו שהוא לא מכיר וגם משהו שהוא מכיר, כדי שלא יברח מזה לגמרי".

"יצירה ישראלית באנגלית זה עוד חלק מהאלטרנטיבה"

- חלק מהשירים באוסף מייצגים את המגמה של כתיבה ישראלית באנגלית שמאוד התחזקה בשנתיים האחרונות.

"לי אין שום בעיה עם זה. יש המון אנשים שמזדעקים, `אתם בישראל – דברו עברית` ובלה בלה בלה, לדעתי מזמן עברנו את השלב הזה. יש מספיק שירים בעברית... אני זוכר כששאלו את רונה קינן על העניין הזה והיא ענתה שרוקנרול זה קודם כל מוזיקה באנגלית, ואם את אוהבת רוק את מתחנכת על ברכי האנגלית, אין מה לעשות."

- אתה רואה מצב שאמנים ישראלים באנגלית מבססים על זה קריירה ויוצרים לעצמם קהל גדול וקבוע בארץ?

"קודם כל, יש בהחלט אמנים שכותבים באנגלית מתוך מחשבה ברורה לפנות לקהלים בחו"ל, שזה לגמרי לגיטימי מבחינתי. אני לא חושב שיהיה פה קהל גדול למוזיקה ישראלית באנגלית. יהיה קהל קבוע, אבל קטן יחסית. אפילו איזבו שהיא להקה דוברת אנגלית שנחשבת להכי מצליחה כרגע, יש להם קהל נאמן, אבל לא עצום. הם לא כובשים את גלגל"צ. יצירה ישראלית באנגלית זה עוד חלק מהאלטרנטיבה".

"מהאמן לקהל בדרך בלתי אמצעית"

- איך באמת הגיבו גולשים לפולארויד הראשון?

"את הראשון הורידו נכון לעכשיו יותר מאלפיים עותקים, והגיבו בעיקר בהפתעה... היו תגובות נורא חמות, והאמת שהופתעתי, כי כל אחד אהב משהו לגמרי אחר. אולי זה לא אמור להפתיע אותי כי האוסף נורא מגוון, נורא מבולגן, ובסוף כל אחד מוצא משהו אחר שהוא אוהב. יש שם אפילו כמה שירים שאני אישית לא אוהב אבל יש אנשים שמתים עליהם. אני מקווה שזה יהיה ככה גם באוסף החדש".

- ברור לי מה נותן הפרויקט לאמנים הפחות מוכרים, מה גורם לאמנים ידועים יותר לתרום בחינם שיר שלהם?

"אני חושב שזה מציע להם משהו שבמקומות אחרים אין להם: זו דרך יותר בלתי אמצעית להעביר את הדברים מהאמן לקהל, וזה מאפשר להם להוציא משהו שבמקום אחר הם לא היו יכולים להוציא. אם ניקח לדוגמה את סגול 59 מהאוסף הקודם, זה שיר שהיה כל כך בוטה ומעליב להרבה אנשים, שאף אחד לא היה מוכן להוציא אותו. זה משהו שהוא רוצה להוציא, ואני בטוח שהקהל שלו ישמח לקבל".

"ליותר ויותר אמנים לא אכפת לשחרר דברים ברשת"

- בוא נתייחס באמת לכל הנושא של האמנים מול הרשת. יזהר אשדות סיפר פעם שלפני המון שנים, תעשיית התקליטים האמריקאית הייתה בהיסטריה, כי נכנס לשוק גורם חדש שהם חששו שיטרוף להם את כל הקלפים: הרדיו... ראשי התעשייה טענו שאם נכנס גורם שמשדר בחינם את כל השירים, למה שאנשים יטרחו אחר כך לקנות תקליטים. היום זה נשמע מצחיק, אבל זה די מקביל למה שמרגישה תעשיית המוזיקה מול האינטרנט.

"כשמדברים על התעשייה מול האינטרנט, מדברים יותר על חברות התקליטים ופחות על האמנים. יותר ויותר אמנים אומרים שלא אכפת להם לשחרר דברים לרשת. זה לא בהכרח סותר מכירת אלבומים. אם אתה בא מרצון ונותן ארבעה שירים מהדיסק שלך, הרבה פחות יורידו בגניבה.

"בשנים הראשונות ניסו להילחם בזה ולמגר את זה, אבל אני חושב שגם האמנים וגם החברות הבינו שזה לא יילך, האינטרנט פה והוא נשאר פה, תכנות לשיתוף קבצים הולכות ומשתכללות כל הזמן, אז להילחם זה טיפשי, וצריך להתאים את עצמך לזה. כבר עכשיו החשיבות של חברות התקליטים הולכת ופוחתת, ורוב האמנים שאני מכיר, יותר חשוב להם שישמעו אותם מאשר לקבל ג`ובות על הדיסק. גם ככה רוב האמנים בארץ לא בהכרח מצליחים להתפרנס ממכירות הדיסקים שלהם בלבד".

"האינטרנט הוא כלי לסינון ובדיקה"

- בכל זאת, אם לא מהתקליטים, ממה אמן אמור להתפרנס במדינה קטנה מידי לסיבובי הופעות מתגמלים? הרי שנינו יודעים שבארץ רוב האמנים מופיעים במקומות קטנים שמהם אפשר לשלם בקושי לאמן וללהקה.

"יש צ`לנית שאני מאוד אוהב, זואי קיטינג. היא אמנית מארה"ב, נגנית צ`לו מדהימה, שעושה דיסקים שמורכבים רק מצ`לו. היא מקליטה הכל לבד בבית, יוצאת להופעות בעצמה, מפיקה את הדיסקים שלה בעצמה, ומוכרת בעצמה דרך האתר שלה. היא לא צריכה חברת תקליטים שתקדם ותפיץ אותה, מי ששמע אותה ברשת הולך לאתר שלה וקונה, וזה מודל שמעלים לגמרי את חברות התקליטים. כמובן שבריטני לא יכולה לעשות את זה כי יש לה קהל של מיליונים, אבל לאמנים קטנים יותר – זאת הדרך, כי אף אחד לא נוגס להם ברווחים. הדבר השני שקורה במקביל להתפתחות הרשת הוא שנהיה יותר זול להקים אולפן בבית ואתה לא חייב עשרות אלפי שקלים לשעות אולפן".

"האינטרנט משמש לדעתי יותר ככלי של סינון ובדיקה: אני מוריד כמויות עצומות של מוזיקה, וביחס ישר קונה הרבה יותר תקליטים. דרך הרשת אני מסנן. מוריד את הדיסק, בודק אם הוא מוצא חן בעיני והולך לקנות. בעיקר אם מדובר בישראלים. עד כמה שהאינטרנט נוח וקל זה לא משתווה לדיסק חדש עם חוברת ותמונות וציורים שאתה יכול לקחת איתך לכל מקום. עכשיו למשל התחלתי לקנות תקליטים של דיסקים שאני אוהב..."

- זה נשמע יפה ורומנטי, אבל זה לא ממש מייצג את הקהל הרחב של המורידים, שלא הולך אחר כך לקנות את הדיסק, ובטח שלא את התקליט של הדיסק...

"זה אולי לא מייצג את הקהל הרחב אבל כן את הקהל של השרת, שזה קהל שבאמת מוריד המון מוזיקה אבל חשוב לו גם להחזיר לאמן איכשהו, בללכת להופעות למשל. לא רק לצרוב ולחגוג".

"האינטרנט הוא כלי לסינון ובדיקה"

"השרת העיוור" נולד לפני ארבע שנים על ידי אחי רז, היום כותב במעריב, כשמטרתו העיקרית היא ליצור מאגר ביקורות מוזיקה רחב ככל האפשר, ולהוות אלטרנטיבה לביקורת הכתובה או הרדיופונית. צוות עורכים שעובד, בדומה לחג`ג` עצמו, בהתנדבות ובחינם, עובר על ביקורות גולשים ומעלה את רובן לאתר.

"יש כמובן שיקולי עריכה ואנחנו משתדלים לשמור על סטנדרט של כתיבה מסוימת, כך שלא כל ביקורת עולה, אבל אנחנו מעדיפים ביקורות של אנשים לא מקצועיים שנותנים את הזווית האישית, או מספקים כתיבה קצת יותר ספרותית, נגיד. אם את קוראת בידיעות, הארץ, וואלה, נענע, את קוראת את אותם דברים שוב ושוב. כולם מצטטים יפה את הקומוניקט ואומרים אותם דברים. אני נורא אשמח אם אני אקרא בידיעות למשל, במקום `בוב דילן הוא אמן חשוב`, משהו כמו `הכרתי את בוב דילן בגיל 13 וזה העיף לי את הראש`. יותר מעניין אותי מה האנשים עצמם הרגישו או מרגישים".

-איך בעצם אתם מחזיקים את עצמכם אם הכל בהתנדבות?

"את האחסון אנחנו מקבלים בחינם למרבה השמחה מהאתר קורקי.נט ותודה רבה להם על זה, את הדומיין משלם המתכנת הנהדר שלנו פעם בשנה... נכון לעכשיו אנחנו מאוד מתעקשים להישאר בלי פרסומות ודמי מנוי ולהיות כמה שיותר חופשיים ועצמאיים, גם אם לפעמים זה עולה לנו בנפילות של האתר בגלל עומס".

- כמה גולשים יש לכם ביום?

"בדיוק כרגע האתר קרס אז אני לא יכול להגיד לך על היום.. אבל בחודשיים האחרונים שברנו את מחסום המאה אלף אנשים בחודש, מה שהכניס אותנו לשוק טוטלי ובמשך יומיים לא הצלחנו לזוז..."

"חייב שעה שעתים MTV בשבוע בשביל הקונטרה"


חג`ג` (23), מנהל את האתר בשנה וחצי האחרונות. לפרנסתו הוא מתרגם סדרות וסרטי טלוויזיה, ואת הערצתי רכש לאחר שגיליתי שהוא הוא המתרגם של "אנג`ל", הסדרה האהובה עלי נכון לעכשיו.

- אתה עצמך עושה מוזיקה?

"לא. אני יודע קצת לנגן בגיטרה ולשחק בתוכנות מוזיקה אבל אין לי את הכישרון הזה. אולי אם היה לי לא הייתי מנהל את השרת. אולי זה תיעול של תסכולים בשבילי..."

- ואיזה מוזיקה אתה אוהב באופן אישי?

"באופן אישי, גם וגם וגם. אני שומע מוזיקה בגישה של לקטוף את כל הדובדבנים מכל הקצפות. גם כשאני נתקל בסגנון שאני לא נדלק עליו, נגיד קאנטרי, אני יודע שאחרי חיפוש מספיק מעמיק אני אמצא גם שם משהו שאני אתחבר אליו. יש מעט מאוד ז`אנרים שאני פוסל, בדרך כלל מאוד קטנים, אני לא אוהב דיקסי לנד... מאוד קשה לי עם אינדסטריאל קשה, דברים מאוד קטנים וספציפיים".

- וכמנהל אתר עם נטייה אלטרנטיבית, מיינסטרים אתה אוהב?

"מן הסתם אני מתעניין יותר בדברים שהם לא מיינסטרים, אבל כל שבוע אני חייב שעה שעתיים MTV פשוט כדי לקבל את הקונטרה. אני לא מקשיב באופן קבוע לגלגל"צ או לרשת גימל, אבל כשיוצא לי אני די נהנה. יש בפופ דברים נורא כיפיים ומעניינים, ואחד הדברים שלפעמים מעצבנים אותי באתר שלנו, זה שאם לפעמים מפרסמים נגיד ביקורת על ביונסה, ישר כולם נדלקים וכועסים בתגובות. לביונסה יש בני זונה של שירים. לא כל שיר חייב להיות משהו שיגרום לך לשבת עם הברט והסיגריה ולהרהר. יש דברים שהם סתם בשביל הכיף".

תצלום: סיון לאור, עיצוב עטיפה: אסף בילט

"השרת העיוור"



07/09/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. וואו!
מיכל , (21/05/2006)
2. גם לי!
גידי , (07/09/2005) (לת)
1. גיאחה תעשה לי אייפוד!!
רועי , (07/09/2005) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע