סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון יורם פאלק חוזר אל הכפר
 

 
 
בכל פעם שרציתי לקבל מעוז ייעוץ, הוא עזר בשמחה גדולה, ונפגשנו, ודיברנו. לעזור לי בכתיבה הוא לא רצה. גם לא היה לו זמן, והוא טוען שהוא לא כותב לתיאטרון. את הגרסה הזאת של העיבוד, למשל, הוא אהב יותר מאשר את הגרסה הראשונה, שבה הלכתי כרונולוגית אחרי הסיפורים"
יורם פאלק, במאי "תמונות מחיי הכפר" בתיאטרון החאן, מספר על העבודה עם עמוס עוז ועוד


ב-22 במרץ 2014 עולה לבמה ההצגה הראשונה של "תמונות מחיי הכפר" בתיאטרון החאן, עיבוד ובימוי של יורם פאלק לספרו הלפני אחרון של עמוס עוז.

החיבור החזק של פאלק גם לספרות וגם לתיאטרון מוביל אותו לא פעם לחיפוש אחר הרגע הזה שבו הפיוט הספרותי והדרמה הבימתית משתלבים. כך היה בעיבודים הבימתיים שיצר לספריו של עגנון בעבר, וכך קורה גם כעת, עם ספרו של עוז.

"אני מחובר מאוד , באיזשהו מקום, גם לספרות וגם לתיאטרון, בעיקר כשמדובר בספר שיש בו עברית ברמה גבוהה, ויש לי הרגשה שהיום ההצגות הכי מעניינות בתיאטרון הישראלי הן עיבודים לספרים", אומר פאלק.

"למשל 'משאלה אחת ימינה' של אשכול נבו בבית לסין, 'תהילה' של עגנון בחאן, 'יונה ונער' של מאיר שלו בגשר, בהבימה יש הצגה מאוד יפה שעשתה שיר גולדברג על-פי סיפורים של דבורה בארון, 'אדם לא מת סתם', בתיאטרון באר שבע עושים ממש עכשיו את הספר האחרון של עמוס, 'בין חברים', כך שנראה שאני לא היחיד, וזה דבר שמושך עוד יוצרים".

ואתה בחרת הפעם ב"תמונות מחיי הכפר".

"כן. כמו שאומרת כותרת הספר, יש בספר הזה תמונות שיש להן שמות מעניינים: 'יורשים', 'קרובים', 'חופרים', 'אבודים', 'מחכים', 'זרים', 'שרים', ובסוף יש איזה מין אפילוג שקורה במקום רחוק, בזמן אחר, הזוי לגמרי לכל מה שאמרתי לך קודם.

"מדובר בכפר מאוד ישן, בן מאה שנה ויותר, ככה עמוס מגדיר אותו, שפיזית נמצא באזור רמות-מנשה, אבל זה כמובן כפר דמיוני, כשבכל אחד מהסיפורים האלה יש דמות מרכזית ועלילה".

תמונות-מחיי-הכפר-02.jpg
"תמונות מחיי הכפר" צילום: יעל אילן

דימוי של מעין רעידת אדמה

תן לי כמה דוגמאות מאפיינות להתרחשויות בתמונות הכפר הזה.

"ב'חופרים', למשל, שזה אולי הסיפור היותר ארוך שתופס יותר פוקוס בכל הספר, מסופר על חבר-כנסת לשעבר, בן 86, שעבר לגור בסוף ימיו בבית של רחל בתו, שגרה בכפר. היא אלמנה, הוא אלמן, לה אין אף אחד חוץ ממנו ולו אין אף אחת חוץ ממנה, והוא מדמיין שהוא שומע בלילה קולות של חפירה מתחת לבית, והוא לא יודע מה זה.

"האם זה מישהו שבא לחפור, להרוס את היסודות? יש כאן איזה דימוי של מעין רעידת אדמה. בהתחלה זה רק הוא, אבל לאט-לאט יותר ויותר אנשים בכפר שומעים את הקולות האלה, ביניהם גם הבחור הערבי ששוכר אצלם חדר כדי לכתוב ספר שהוא מין השוואה על הכפר הערבי לעומת הכפר היהודי, כשיש גם איזה אלמנט ארוטי בין אותו בחור לבין רחל.

"מה שמעניין בכל הספר הזה זה אלמנט הזוי שיש בו. בסיפור 'מחכים', למשל, ראש הכפר בני אבני יושב במשרד שלו ביום שישי ופתאום מגיע הבחור הערבי מהסיפור הקודם ומביא לו פתק שמסרה לו אשתו, נאוה, ובפתק כתבה, 'אל תדאג לי'. מסתבר שהיא פשוט נעלמה. הוא יוצא לחפש אותה בכפר ובעצם מחפש את עצמו ואת היחסים בינו לבין אשתו, את הנתק שנוצר ביניהם, תוך שעמוס מראה בפלשבקים כל מיני סיטואציות בחיים המשותפים שלהם שהוא בכלל לא התייחס אליהם מרוב שהוא היה עסוק כל הזמן בקריירה שלו".

אילו אתגרים עומדים בפניך כשאתה עושה את המעבר מהפורמט הספרותי לבמה?

"האתגרים הם להתמקד בדרמה, למצוא פוקוס. המון דברים צריך פשוט לזרוק, כולל דמויות שהן לא מספיק מהותיות. צריך למעט בתיאורים ולהפוך לפעמים תיאור לסצינה דרמטית. זה מאוד קשה, אבל זה דבר שמדבר אלי, האתגר הזה. לפעמים מאוד מצליחים ולפעמים נופלים, ככה זה".

אילו דברים השתנו במעבר בין הספר לבמה במקרה הנוכחי?

"בשלב מסוים החלטתי, בניגוד למה שקורה בספר, לשזור את התמונות זו בזו ולהתחיל אותו מהסוף. להתחיל מהסיפור 'שרים', שבספר הוא הסיפור האחרון.

"'שרים' זה סיפור מאוד מעניין על זוג מבוגר, דליה ואברהם לוין, שלפני כמה שנים היה להם בן יחיד, נער מסתגר ומתבודד, והוא נעלם. חיפשו אותו יום וחצי בכל הכפר ולא מצאו אותו. גם בלילה, כשדליה ואברהם ישנו במיטה, הם לא ידעו שהוא נמצא ממש מתחתם, ולמחרת העוזרת שבאה לנקות מצאה אותו שם, עם אקדח. הוא ירה בעצמו.

"ודליה הזאת מתעקשת לקיים בבית שלה ערבי שירה. פעם בכמה שבועות כל הכפר מתכנס אצלה בבית לערב שירה, וזאת מסגרת ההצגה, ערב השירה הזה. במהלך כל ההצגה הם שרים שירים ישנים, שירי געגועים לימים שבהם הכל היה בסדר, הכל היה טוב יותר, ובתוך המסגרת הזאת צצות הדרמות של הדמויות".

תמונות-מחיי-הכפר-03.jpg
"תמונות מחיי הכפר" צילום: יעל אילן

"הוא איש עם גדלות נפש"

לא תמיד קל לעבוד עם ספר שיוצרו, לשמחתנו, עדיין בחיים. איך נראתה המעורבות של עוז בעבודה שלך? איך הוא קיבל את השינויים שעשית?

"בכל פעם שרציתי לקבל ממנו ייעוץ, הוא עזר בשמחה גדולה, ונפגשנו, ודיברנו. לעזור לי בכתיבה הוא לא רצה. גם לא היה לו זמן, והוא טוען שהוא לא כותב לתיאטרון. את הגרסה הזאת של העיבוד, למשל, הוא אהב יותר מאשר את הגרסה הראשונה, שבה הלכתי כרונולוגית אחרי הסיפורים.

"הגרסה הראשונה לא היתה מספיק טובה לבמה. גם את הגרסה הראשונה הוא קיבל, אבל מסרתי אותה לקריאה לאנשים וקיבלתי תחושה שזה לא מספיק טוב לתיאטרון, ואז עלה בדעתי לשזור את הדמויות זו בזו ותיכף היה הבדל מאוד גדול, וגם עמוס אמר שזה הרבה יותר טוב".

תמונות-מחיי-הכפר01.jpg
"תמונות מחיי הכפר" צילום: יעל אילן

די מדהימה היכולת הזו של סופר לשחרר את הספר שלו ליוצר אחר ולתת לו ככה להתערב בו, ברמת היצירה.

"הוא סמך עלי מכיוון שהוא ראה עיבודים שלי לעגנון, אני קצת מנוסה בזה. הוא לא רק סופר גדול, הוא איש עם גדלות נפש. יש אפילו מקומות שהעברתי איזו מלה או משפט מספר אחר שלו, והוא תמיד נתן אישור".


"תמונות מחיי הכפר", על פי ספרו של עמוס עוז. משתתפים: תמר אלקן, יואב היימן, אודליה מורה-מטלון, יונתן מילר, כרמית מסילתי קפלן, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, ניר רון. ההצגה הראשונה תעלה במוצ"ש עד שני, 24-22 במרץ במרץ 2014, ב-20:30, בתיאטרון החאן, ירושלים. לפרטים והזמנות: 02-6303600.


למועדי מופעים >

20/03/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע