אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון הרוח של הדאדא חיה וקיימת
 

 
 
זה ערב שמיועד לכל הגילאים ולכל הקהלים, גם לשוחרי האמנות וגם לשוחרי המוזיקה, שיוצר קולאז' שבו לערב אחד משתלטים על כל חללי המוזיאון מופעים חיים, אמנות, הקרנות סרטים, סדנאות, הרצאות, מיצגים, פרפורמרים, שיחות גלריה, מסיבה, ומשתמשים גם במה שיש במוזיאון וגם מעבר לו. מניסיון העבר, הקהל המבוגר יותר הולך בסביבות חצות, כשנגמרים ההרצאות והסרטים, והקהל הצעיר נשאר עד שלוש בלילה."
רז סמירה, אוצרת פרויקט "דאדאלנד" במוזיאון ת"א, חוגגת מאה לזרם המסעיר בתולדות האמנות


ביום חמישי יהפוך מוזיאון תל אביב למרחב אמנותי ססגוני שימשוך אליו למשך לילה שלם את כל סוגי הקהלים עם פיתויים שקשה לעמוד בפניהם, מכל תחומי האמנות, במסגרת "דאדאלנד", ערב רביעי בסדרת שיתופי הפעולה בין המוזיאון לבין "התדר", החוגג, הפעם, מאה שנים לאחד הזרמים המסעירים בתולדות האמנות, הדאדא.
 
מביאים למוזיאון קהל צעיר
 
"'התדר' זו קבוצה של שותפים שמתעסקים במוזיקה חיה, יש להם רדיו משלהם והם עושים מסיבות רחוב ומביאים אמנים מכל העולם, וזה כבר ערב רביעי שאנחנו עושים איתם", מספרת רז סמירה, אוצרת לאמנות מודרנית במוזיאון תל אביב ומי שיזמה, ביחד עם "התדר", את סדרת הערבים המוצלחת "אחרי שהבנתי שהנקודה החלשה של המוזיאון היא, בעצם, הקהל הצעיר. כי מגיע למוזיאון קהל המשפחות, מגיעים הגמלאים, מגיעים תלמידי בתי הספר. קהל גילאי החיילים והסטודנטים פחות מגיע למוזיאון מיוזמתו, והחיבור עם התדר היה נכון לסוג הקהל הזה.

"החיבור הזה מאפשר לנו להביא אמנים צעירים ישראלים לתוך המוזיאון לערב אחד בתחום המוזיקה והאמנות הפלסטית, והערבים האלה זוכים להצלחה מאד גדולה. הרעיון הוא שהגלריות של המוזיאון פתוחות ברצף, משמונה וחצי ועד אחת בלילה, אנחנו מכניסים הפתעות בתוך הגלריות, ומבקשים בעצם מהקהל כל הזמן לשוטט במוזיאון בהתרחשויות שממוקמות בתוך הגלריות.


תערוכה של ניר עברון (מקור: אתר ממוזיאון תל אביב)

 
"המוכתר, למשל, עושה מופע ועובר מהבניין הישן לחדש. שייע פלדמן, שהוא אמן ג'יבריש, עובד בתוך הגלריות. יהיו שם סדנאות כתיבה ברוח דאדאיסטית, הגלריה למטה תהפוך למועדון הופעות. הרוח של הדאדא חיה וקיימת עד היום בצורות כאלה ואחרות, גם באמנות הבינלאומית וגם בישראלית, ואני חושבת שהערב הזה יכול להיות חוויה אדירה."


תערוכת התלוש (מקור: אתר מוזיאון תל אביב)

איזה קהל מגיע לערבים האלה?

"זה ערב שמיועד לכל הגילאים ולכל הקהלים, גם לשוחרי האמנות וגם לשוחרי המוזיקה, שיוצר קולאז' שבו לערב אחד משתלטים על כל חללי המוזיאון מופעים חיים, אמנות, הקרנות סרטים, סדנאות, הרצאות, מיצגים, פרפורמרים, שיחות גלריה, מסיבה, ומשתמשים גם במה שיש במוזיאון וגם מעבר לו. אלה ערבי אמנות ומוזיקה שבעצם משלבים נושא מתוך תולדות האמנות המודרנית, ונכנסים לתוך הלילה. מניסיון העבר, הקהל המבוגר יותר הולך בסביבות חצות, כשנגמרים ההרצאות והסרטים, והקהל הצעיר נשאר עד שלוש בלילה."

"האמנות יכולה ליצור שינוי חברתי ופוליטי"

הרגע הזה שבו הופך המוזיאון סקסי כל כך ומארח שמות כמו תמיר מוסקט, ויקטוריה חנה, מונטי-פיורי, מאיה דוניץ, אסף תלמודי, המוכתר, די. ג'ייז מצרפת שירקידו את החוגגים בגלריה במוזיאון, ולצדם משוררים כמו ד"ר אפרת מישורי, רוני סומק, רועי צ'יקי ארד, סופרים כמו גון בן ארי, יוצרים ואמנים המציגים במוזיאון, תואם היטב את הדאדאיזם, שנוסד, כאמור, לפני מאה שנה, ושבר את כל חוקי המשחק בצורה כל כך משמעותית עד שהיא משפיעה על היוצרים העכשוויים, במודע ושלא במודע.


ויקטוריה חנה (צילום: יגאל פארי)

"הדאדא זו בעצם קבוצה שנוצרה בציריך תוך כדי מלחמת העולם הראשונה, ב-1916", מספרת סמירה. "היא נולדה בתוך קברט וולטר שלמעשה פעל רק חצי שנה אבל הייתה לו השפעה עצומה. המקום הזה קיבץ משוררים, סופרים, צלמים, אמנים מכל תחומי האמנות המוכרים לנו, שילב אותם ופרץ את הגבולות של מה זו אמנות, מה הן מוסכמות חברתיות.

"אנשי הדאדא השתמשו בשפה מופשטת ובטכניקות אוטומטיות כמו זריקת מילים, חיתוך אותיות באמצע המשפט, כדי לזעזע את הקהל, ומתוך תקווה לשינוי המצב החברתי והפוליטי. אל תשכחי שזו תקופת מלחמת העולם הראשונה, פעם ראשונה שמשתמשים בנשק חם, במלחמה ארוכה מאד, שהרבה מדינות היו מעורבות בה, וזה דבר שלא הכירו קודם. ואז האמנים הדאדאיסטים ממציאים טכניקות חדשות ואקראיות כדי לערער את הסדר הקיים ולערער את חוקי ההיגיון."

וכך להראות שגם המציאות שבה הם חיו ערערה את חוקי ההיגיון?

"בדיוק. הם באמת יצאו נגד מה שקורה. הדאדא אמנם מתחיל בציריך, אבל היו לו המון מרכזי פעילות, בברלין, בהנובר, בפריז, בניו יורק, בקלן, ובכל מקום זה קיבל צביון טיפה שונה."

כשאנחנו אומרים "דאדא", השם הראשון שקופץ לנו לראש הוא מרסל דושאן עם "המשתנה" שלו

"בהחלט דוגמה טובה, כי דושאן באמת לקח את הנושא של הדאדא, הוא גם בין אלה שהמציאו את השם 'דאדא', והוא היה מאד פעיל בפריז ואחרי שעזב את צרפת גם בניו יורק. אבל יש אמנים מצוינים נוספים, כמו ז'אן ארפ, שהשם 'דאדאלנד' לקוח מתוך מאמר שלו בשם הזה שהוא כתב ב-1915 על כמה שכולם אדישים למלחמת העולם הראשונה, בעוד הם מתמסרים לאמנויות היפות, ועל כמה שלאמנות יש אפשרות לאזן ולהציל את המצב. הם האמינו שאמנות יכולה לשנות. זה חלק מהמודרניזם, שהאמין עד סופו שלאמנות יש יכולת ליצור שינוי חברתי ופוליטי."

ואת מאמינה ביכולת הזו?

"האמת היא שאם הייתי חיה בתקופה יותר אופטימית, בהחלט. אני עד היום מאמינה שלאמנות יש מקום ויכולת לזה. עם הזמן היכולת הזו הולכת ומרפה, כי האמנות הופכת להיות חלק מתהליכים פוליטיים וחברתיים, הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לשים לב, אבל בהחלט יש לה את היכולת."

 

 


לשבור את חוקי ההיגיון
 
איפה הרלבנטיות של הדאדאיזם ביצירה של זמננו?

"לדאדא יש השלכות עד היום בכל מיני מובנים, ולאמנים כמו מרסל ינקו וז'אן ארפ ודושאן ואמנים נוספים, יש השפעה מאד גדולה על האמנות של המאה ה-20 וה-21. למשל, כל נושא שבירת התחומים בין האמנויות, שבירת חוקי ההיגיון – הכל התחיל שם.

"אמנית כמו רותי סלע, שמשתתפת בערב, כל עבודות הווידאו שלה מאד מערערות את גבולות הפרט, את ההיגיון הבריא. יש לה כל מיני עבודות שבהן היא ניגשת לקהל ובוחנת את התגובה שלו וכך שוברת את היחס בין הקהל לבין האמנות, יש לה עבודות פוליטיות מאד שמגיבות למצבים המשתנים בפוליטיקה, למשל.



תערוכה של אלי גור אריה (מקור: אתר ממוזיאון תל אביב)

"או אלי פטל, שכדי לראות את העבודה שלו הקהל יצטרך לקפוץ על טרמפולינה ולעבור גובה מסוים, או יוחאי מטוס עם עבודה שהיא מילה ששבורה לאותיות ניאון שנמצאות בתוך קופסאות, והבלאי שלה היא חלק מהעבודה, ובכל פעם שהיא מוצבת בחלל היא מקבלת משמעות אחרת.
"יהיו גם פרפורמנסים כמו שחר מרקוס עם 'לענג את שחר', פרפורמנס חי לאורך כל הערב, שבו הקהל מוזמן לבצע פעולות על האמן, לענג אותו או להכאיב לו, וכך הקהל בוחר מה לעשות לו, אם להכניס לו סוכריה על מקל או לתת לו מכה בראש.

"תהיה פינת קעקועי טושים של זאב אנגלמאייר ברוח הדאדא עם השפה המאד מיוחדת שלו, עם השימוש והשיבוש שלו במילים, תהיה אפרת מישורי שהיא משוררת דאדאיסטית שמדברת הרבה על חיתוכי מילים ושיבור של המילה, והופכת את הוויזואליה של השיר לחלק מהמשמעות שלו.

"יהיה ג'וזף שפרינצק, אמן סאונד וויזואליה שלוקח טקסטים של קפקא, או של ספרי לימוד ישנים, ובונה מהם תמונות קוליות ועוסק בפוליטיקה של השפה, תמיר מוסקט יזמין אורחים ויציג את הלייבל החדש שלו, תהיה ויקטוריה חנה, שמוצגת אצלנו בימים אלה בתערוכה שנקראת 'האלכימיה של המילים' שאצרה ד"ר בת שבע גולדמן-אידה, ובדיוק מתאימה לנו לנושא הדאדא כיון שהיא גם שוברת את המילה, שוברת את ההגייה, מפרקת אותה, משנה בין המלעיל למלרע ובעצם הופכת את הווקאליות לכלי."

רז-סמירה-01.jpg 
רז סמירה (יח"צ)

מדובר בערבים שמביאים, מניסיון העבר, כמות אנשים גדולה מאד לתוך המוזיאון. איך המוזיאון שורד אחרי לילה כזה?

"מאד קשה. קודם כל אנחנו מגבירים את צוות הניקיון, השומרים והמאבטחים, ונשארים עד שש בבוקר לנקות." 
 

אתמול נפטר אמן הדאדא חוני המעגל, המשתתף באירוע הדאדאלנד. מוזיאון תל אביב סופד: "אנו כואבים את לכתו, בטרם עת, של חוני המעגל, אמן דאדא מוביל. סרטיו ומיצגים של קבוצת סמרטוט, יוצגו כמתוכנן, באירוע, אשר יוקדש לזכרו."

חוני-המעגל-01.jpg
 

יום חמישי, 1 בספטמבר 2016 משעה 20:00, במוזיאון תל אביב. במהלך האירוע כל גלריות המוזיאון יהיו פתוחות. מחיר כניסה לאירוע: 90 ש"ח. כרטיס למופע של ויקטוריה חנה בתוספת 25 ש"ח. מספר הכרטיסים מוגבל. להזמנת כרטיסים: 03-6077020. 


למועדי מופעים >

01/09/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע