סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון האקווריום של הגיל השלישי
 

 
 
יש משהו מאד חזק בלהיות עם גוף שיש בו את כל היכולות הפיזיות, ולבחון מחשבה שכבר מודעת למוגבלות הפיזית. יש שיחות על מצפון, על גורל, על סקס, וכל דבר כזה אנחנו בוחנים גם ביחס למחשבה של בני הדור השלישי ביחס אלינו, האנשים הצעירים. זה מאוד מעניין, כי זה עובד לכל הכיוונים. לפעמים הם יותר נועזים מאתנו, לפעמים הפוך, זה לא בהכרח קו ישיר."
רוני ברודצקי ביימה פרויקט תיאטרון חדשני שבוחן את החיבור בין הקול המבוגר לגוף הצעיר


"אקווריום", פרויקט תיאטרון חדשני ומסקרן, עולה בימים אלה בתיאטרון חיפה, בביצוע אנסמבל הצעירים של התיאטרון, "החיפאית", ובבימויה של רוני ברודצקי, במאית וסופרת צעירה (33), שהוציאה בחודשים האחרונים גם את הספר "בריכה כמעט אולימפית", "ואין קשר בינו לבין ההצגה, שמתרחשת גם היא בבריכה", היא צוחקת. "אין קשר בכלל, אבל יצא לי ככה, ממש באופן משונה."

בבסיסו של "אקווריום" רעיון מקורי ששם בפי השחקנים הצעירים של "החיפאית" הקלטות דוקומנטריות של אנשים בני הגיל השלישי, בעוד קולם האמיתי של השחקנים הצעירים לא נשמע לאורך כל ההצגה. המילים היוצאות מפיהם הן מילותיהם של דמויות אמיתיות שהשיחות האמיתיות אותן הן ניהלו הוקלטו. התוצאה מייצרת מתחים מרתקים בין צורה לתוכן, בין גוף לקול ובין יכולת למחשבה.

שיחות על גורל וסקס 

"הרעיון, הכי באמת, נולד מזה שישבתי ועבדתי בבית קפה, וניסיתי לכתוב", מספרת ברודצקי, "ושתי נשים מבוגרות ישבו שולחן לידי, ופשוט היו יותר מעניינות מכל דבר שעשיתי. לא הצלחתי להמשיך בעבודה. פשוט הקשבתי להן. התנהל שם ויכוח סוער סביב איזשהו עלבון שהיה ביניהן, אחת מאד נעלבה ואחת מאד התנצלה, וזה היה, ככה, מאד סוער, ובגלל שאני עוסקת בכתיבה, שרבטתי מהר את מה שהן אומרות ואמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות להכניס את זה איפה שהוא.

"אחרי כמה זמן, כשקראתי את זה, הטקסט היה נראה לי לא מספיק מעניין לעומת השיחה עצמה שהייתה יותר מעניינת, ואז עלה לי הרעיון של לעשות עבודה מלהקליט שיחות. אז ההפקה בנויה כולה מהקלטות דוקומנטריות שהקלטנו, אני, השחקנים וסטודנטים מסמינר הקיבוצים, והקלטות שאספתי מסרטים, וערכתי אותם לצורך ההצגה.

"מה שבאמת מעניין כאן זה שאין פה שום ניסיון לשחק אנשים מבוגרים, אלא הפוך: השחקנים נשארים צעירים בגוף, אבל עובדים עם הקול המבוגר, ומנסים למצוא את החיבור בין הגוף הצעיר לקול המבוגר כך שבעצם נוצרת פה מין ישות שלישית שמחברת בין שני הכוחות האלה."

קצת מתכתב עם האמירה הידועה של "אם היה לי את השכל של היום כשהייתי צעיר יותר"

"גם, וגם יש משהו מאד חזק בלהיות עם גוף שיש בו את כל היכולות הפיזיות, ולבחון מחשבה שכבר מודעת למוגבלות הפיזית. בכלל, כל דבר עניין אותי. יש שיחות על מצפון, יש שיחות על גורל, יש שיחות על סקס, וכל דבר כזה אנחנו בוחנים גם ביחס למחשבה של בני הדור השלישי ביחס אלינו, האנשים הצעירים. וזה מאד מעניין, כי זה עובד לכל הכיוונים. לפעמים הם יותר נועזים מאתנו, לפעמים הפוך, זה לא בהכרח קו ישיר." 


אקווריום-רונן-בוידק2.jpg
אקווריום (צילום: רונן בוידק)
 
עבודה שנכנסת ללב לאט
 
כדי להפוך את השיחות למחזה מיקמת את הסיפור בבריכת שחייה

"הסיפור ממוקם בבריכת שחייה, שהיא דימוי גם למקום של הצעירים והאתלטים, וגם המקום של הקשישים. היא גם מעל המים וגם מתחת למים, היא איזו שהיא הצדקה לקול השונה. הקול החדש שנוצר הוא הקול שמתחת למים. אין כאן סיפור במובן הרגיל של סיפור. זה מהלך אסוציאטיבי רגשי, כשאנחנו נמצאים בעצם במין שיחות של יום שלם בבריכה, אבל ככל שאנחנו מתקדמים בהצגה ככה אנחנו נחשפים גם לעומקים הרגשיים והפסיכולוגיים של כל דמות ודמות, ויש חלק מהדמויות שאנחנו הולכים איתן ועם הסיפור שלהן."

הדמויות האמתיות ידעו שהן מוקלטות?

"כן, בטח, אנחנו לא עושים דברים בחשאי. זה חומר מאד ערוך. יש כאן ניסיון לקחת טקסט שהוא לגמרי יום יומי, ובכל זאת להפוך אותו לפיוטי, ולהפוך אותו לטקסט שיש בו קונפליקט ויש בו את כל המרכיבים של מחזה. סיפרתי להם מראש, לפני שהקלטתי, ובילינו ביחד הרבה שעות של הקלטה. פשוט דיברנו. אותנו לא שומעים בהצגה, אבל היו לנו שיחות מאד ארוכות עם אנשים מבוגרים. זו הצגה שבוחנת אהבת אדם. אנחנו לא לועגים לשום דבר. כמובן שיש דברים מאד מאד מצחיקים, כי אנשים הם מצחיקים, אבל אין פה שום סיבה לעשות משהו בסתר כדי להוציא משהו יותר פלפלי."

אבל העובדה שהדמויות האמתיות ידעו שהן מוקלטות לא פגעה באותנטיות של השיחות שלהן?

"הכל מאד אותנטי. יש כאן שיחות מאד מאד אינטימיות. יש כאן אישה שמדברת על הכיעור שלה, יש אישה שמדברת על תחושת חוסר הביתיות בכל מקום, יש גבר שמפחד להתקלח. יש דברים מאד אמתיים, ולצד זה נשים שמרכלות במלתחה.

"ההקלטות עצמן בכלל לא היו קשורות לבריכה. ההקשר נולד בבימוי. לדוגמה, יש לי סצנה של ארבע נשים מדברות בבית קפה, ואצלנו זה בתוך מלתחה. יש לי גבר שמרצה על מוזיקה, ואצלנו זה תוך כדי שחייה במעמקי הבריכה. התוצאה היא מאד קומית ומאד מרגשת.

"זו עבודה מאד עדינה. עבודה שנכנסת ללב לאט, עבודה מאד תנועתית, עם שילוב של קטעי תנועה ומוזיקה קלאסית, וגם פה נוצר המתח בין התנועה, שמדגישה את הגוף הצעיר והרענן, לצלילי המוזיקה הקלאסית, והדימוי היותר ותיק."



אקווריום-רונן-בוידק1.jpg
אקווריום (צילום: רונן בוידק)

 
"אין מספיק נשים בתיאטרון הישראלי"
 
בעצם יש פה משהו שנעשה, אולי, בפעם הראשונה בתיאטרון. את מכירה עבודה שעשתה חיבור דומה בעבר?

"לי לא יצא לראות הצגה כזאת בחיים. לא שמעתי על 'הצגות ליפסינג', בכל מקרה. זו הזדמנות שתיאטרון חיפה נותן כאן, ליצור מאפס משהו שהוא לגמרי ניסיוני. זו אג'נדה שמובילים משה נאור, המנהל האמנותי של התיאטרון, וניצה בן צבי, המנכ"לית, והקבוצה החיפאית הצעירה מממשת את החזון הזה של לעשות תיאטרון חדשני וחוקר שיש בו גם אלמנטים חברתיים וגם אלמנטים אמנותיים חדשניים. זו הפקה ראשונה שלי איתם, וזה תענוג לעבוד כאן, בכלל, בתיאטרון חיפה. זו קבוצה מקסימה, והתיאטרון הזה הוא קודם כל תיאטרון של בני אדם."

וזה לא משהו שהוא מובן מאליו בתיאטרון הישראלי?

"אני באה מהפרינג', אז אני לא יודעת להגיד על התיאטראות הרפרטואריים האחרים, אבל מבחינתי זה תמיד כיף לפגוש אנשים שהם קודם כל אוהבי אדם, וזה שהם גם אוהבי אמנות זה שילוב אדיר. אני חושבת שאין היום בתיאטרון מקום לצבעים. ההצגה צבועה בוורוד ובתכלת, זו הצבעוניות שלה. גם בפשט, ככה זה נראה על הבמה, אבל גם בדימוי. אנחנו נמצאים באזורים מאד מאד עדינים, וזה נדיר שבכלל יש מקום לדברים שמדברים בצורה עדינה כזאת, בתיאטרון הישראלי."

דבר נוסף שמאפיין את "אקווריום" הוא ההרכב הנשי המאד גדול שלה. לצדה של ברודצקי שאוחזת בשרביט העיבוד והבימוי, יוצרות נוספות כמו הכוריאוגרפית טל קון, מעצבת התפאורה והתלבושות רות מילר, התאורנית חני ורדי ועוזרת הבמאי יובל קורן.

"גם זה לא דבר מובן מאליו בתיאטרון הישראלי", אומרת ברודצקי. "אני מרגישה שיש אי-צדק בזה שאין מספיק נשים בתיאטרון, וכל תיאטרון צריך לשאוף לכך שיהיו חמישים אחוז נשים בצוות היוצר. אני דווקא לא באה מהתפיסה של יצירה נשית ויצירה גברית, זה לא העניין שלי, אבל אני חושבת שיש בעיה שלא מדברים עליה, וכדאי לשים לב אליה."

למה את מייחסת את התופעה הזו?

"לזה שיש פה רק גברים, והם לא שמים לב. אגב, גם בתחום הביקורת זה בעיקר גברים, והם לא שמים לב שחסרות נשים. וכדאי להציף את זה, לדעת."



רוני-ברודצקי1.jpg
רוני ברודצקי (צילום: יח"צ)

המופע יתקיים ב-22 בספטמבר 2016 ב-18:00 וב-20:30, ב-24 בספטמבר ב-21:00, ב-26, 27, 29 ו-31 באוקטובר בשעה 20:30, תיאטרון חיפה. להזמנת כרטיסים:
04-8600500
 

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

21/09/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע