סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון ממגנטת גם בחיים
 

 
 
אני מרגישה שכל המערכת הזו של נישואין זו הרי אופנה, זה חוזה. עד היום היינו כנראה צריכות אותו. מי לפני עשרים שנה הייתה יכולה לצאת לבד ברחוב, בלי חברה? אף אחת. היום כן יש איפה להסתובב לאישה שרוצה לצאת לבד, היום יש פרנסה, אז לא חייבים לעבוד במפעל הזה שנקרא זוגיות. ואני בן אדם שלא יכול להתחייב למשהו למשך יותר מחמש דקות."
מירב גרובר היא אישה נבגדת בהצגת יחיד מטלטלת, ומגלמת בחייה שלה דמות עוצמתית ממש כמו זו שהיא מביאה אל הבמה


"נבגדת" היא עבודת התיאטרון הראשונה של הבמאית ומפיקת סרטי התעודה עדי יפת פוקס, שיצרה הצגת יחיד המביאה אל הבמה את סיפורה של ד"ר תמר ישר, מרצה בכירה לפילוסופיה, המגלה יום אחד שבעלה, אבי ילדיה, הנשוי לה 26 שנים, בוגד בה.

מי שנושאת על כתפיה את תפקידה של תמר ישר היא מירב גרובר, אחת השחקניות הממגנטות ביותר שידע התיאטרון הישראלי, האוחזת ברזומה שכולל תפקידים ראשיים בהבימה, בקאמרי, בבית ליסין, בקולנוע ובטלוויזיה, ומגלמת בחייה שלה דמות לא פחות עוצמתית מזו שהיא מביאה אל הבמה.

עדי יפת פוקס שכתבה, גם ביימה את המחזה, דניאל סלומון אחראי על המוזיקה המקורית, ולאחר הצגות ההרצה שעלו ממש בימים אלה, תעלה "נבגדת" בבכורה ב-8 בפברואר באולם בלאנש רפפורט בהבימה, כהפקה עצמאית.
 
ללכת או להישאר?
 
"זה מחזה שהנושא שלו הוא עתיק מאד, נבגדת, שחווה, כמובן, את ההתלבטות הקשה בין ללכת לבין להישאר, בין להמשיך ככה או לשנות", מספרת גרובר, "אבל בדרך המיוחדת של הכותבת הוא הופך להיות משהו מיוחד, גם בסגנון הכתיבה, שהוא בין פרוזה לבין פיוט, גם בבימוי וגם בתהליך העבודה שהיה מאד נעים.

"כיוון שעדי לא באה מהתעשייה, אז העדינות והכבוד והמקום שהיא נותנת לשחקנית, יצרו חוויה שהשביחה, כנראה, גם אותי וגם את המחזה."

בניגוד לחוויות של התיאטרון ה"רגיל"?

"ההצגה הזו היא פרטית לגמרי. עדי הפיקה בכספה שלה את כל העניין, ועבדנו על זה תשעה חודשים. אני לא חושבת שקיים תיאטרון שיכול להרשות לעצמו דבר כזה. בלי הכללה גסה, כל הבמאים עובדים תחת לחץ להביא תוצאה בזמן מוגבל ובאמצעים דלים, אז כן, זה גם משפיע על טיב היחסים."

מרב-גרובר-רוסלו-שמריה.jpg
מירב גרובר (צילום: רוסלו שמריה)
 
"הפחד הכי גדול הוא להיות שונה"
 
כמו שאמרת קודם, הצומת הזה של נבגדת, וההתלבטות בין ללכת לבין להישאר, היא עתיקה ומוכרת. איפה התפקיד הזה פוגש את החוויה האישית שלך?

"תשאלי איפה זה לא פוגש אותי... בואי נגיד שגם אם לא הייתי עוברת חוויה שהיא כזאת, או דומה לה, אז הייתי חיה כל חיי עם פחד מפני חוויה כזו. גם מבחינתי. אני אדם שלא יכול להתחייב למשהו למשך יותר מחמש דקות."

אז את בעצם בעלה של הדמות שאותה את מגלמת, בחייך שלך...

"אני שניהם. בהחלט שניהם. ואת יודעת מה, אני חושבת שבדרך כלל יש, אמנם, רוב לגברים בעניין הזה, אבל לדעתי מי שיושבת בבית ורוצה משהו אחר, זו בדרך כלל האישה."

ואז היא בוגדת בעצמה

"כן, בזה שהיא יושבת נאמנה כמו כלבה, מה שנקרא, לא מממשת את המיניות שלה, את מי שהיא, תלויה במפרנס אחד, מבחינה רגשית ומינית."

איזה כיף לשמוע אותך ככה, עם הקול הנשי העצמאי והאוטונומי הזה שלך, בניגוד לנשיות המנומסת שאני עדיין נתקלת בה ברוב הכתבות, גם ב-2017

"כן. אני מרגישה שכל המערכת הזו של נישואין זו, הרי, אופנה, זה חוזה. עד היום היינו כנראה צריכות אותו. מי לפני עשרים שנה הייתה יכולה לצאת לבד ברחוב, בלי חברה? אף אחת. היום כן יש איפה להסתובב לאישה שרוצה לצאת לבד, היום יש פרנסה, אז לא חייבים לעבוד במפעל הזה שנקרא זוגיות".

אז למה אנחנו בכל זאת נשארים שם?

"מאותה סיבה שעושים ברית מילה וזה כבר לא נחוץ. אני עשיתי לבן שלי ברית מילה כשידעתי שאני גוזלת ממנו עורלה, שהיא אחד ממקורות ההנאה המינית הכי גדולים של הגבר. זהו, נגמרו הסיבות. יש היום תחתוני קלווין קליין, לא צריך להגן על העורלה מפני רוחות מדבר ואבק. ובכל זאת אנחנו עושים – גם אני – כדי לא להיות שונה. זה הפחד הכי גדול."

מפתיע לשמוע את זה ממך

"זה פחד שהוא אינסטינקט. אני מפחדת תמיד, מכל דבר, אבל אני מוצאת את עצמי שדברים קורים לי, אז אני גם עומדת מאחוריהם ומצדיקה אותם. זה דברים שקורים. זה הנרטיב שלי."

   

 
פיתויים בצורת אבקה

הצגת יחיד זו חתיכת אחריות על הכתפיים

"כן. זו חוויה מגלומנית, אבל היא מדהימה. מזמן לא התרגשתי ככה כשעליתי בפעם הראשונה להצגה. מזמן לא חטפתי התקף חרדה על הבמה. הקהל לא ידע את זה, אבל אני ידעתי..."

איזה כיף לחזור ולהרגיש את ההתרגשויות האלה

"מאד. מאד. ואני עושה במקביל עוד הרבה הצגות בפרינג'. גיליתי בעולם הזה יוצרים מקסימים, צנועים, תענוג."

מה הוביל אותך לעזוב קריירה מצליחה במרכז הארץ ולעבור לפני תשע שנים למצפה רמון?

"זה תמיד צומת של סיבות, שהעיקרית שבהן היא הבן שלי, שבגלל שהייתי עסוקה נורא לא יצא לי לפגוש אותו במהלך שלוש השנים האחרונות שלו עד גיל שש. נשאבתי לתוך המכונה האדירה הזו של העבודה, והקטנצ'יק הזה עמד ואמר לי, 'אמא, חסכתי כסף. כמה משלמים לך בקאמרי? אני אשלם לך, אל תלכי'. וזו הייתה אבן שאין לה הופכין."

והיום, כשהוא בן 17, ואת מסתכלת אחורה על תשע השנים שלך במרחק כל כך גדול ממה שנחשב למרכז העבודה של שחקנים, זה מהלך שהצדיק את עצמו?

"בוודאי. תראי, זה גם הוליד הרבה דברים אחרים, כי כמו שאני מכירה את עצמי, אם הייתי נשארת ועובדת באותה מתכונת של המפעל הענק שהייתי חלק ממנו, הייתי מגיעה להרבה מקומות לא טובים עם עצמי ועם... יש פיתויים, בצורת אבקות למיניהן..."

והרגשת צורך להרחיק את עצמך מהמקומות האלה

"בדיעבד הבנתי את זה. אנחנו לא כל כך יכולים להבין בו ברגע, כי אם היינו מבינים אולי לא היינו עושים את זה..."

ההתרחקות מהמרכז לא הקשתה על הרצף של הקריירה שלך?

"אני אענה לך פה בצורה קצת מוגבלת כי אני בעיצומו של משפט עכשיו, אז אני יכולה לומר לך רק בראשי פרקים שבמקביל לעזיבה שלי, התנפחו לי הפנים כתוצאה מטיפול לא מוצלח של הזרקת סיליקון, וגם ככה לא יכולתי לעבוד שלוש שנים."

נבגדת-023.jpg
 
"בקאמרי לא פרשו לי שטיח אדום"
 
החיים סידרו לך פאוזה מכל כיוון. איך מרגישים בתוך זה? נופלים?

"בהתחלה בטח. אני הייתי על הפנים. לא ידעתי מאיפה זה בא לי. אבל הסתגלנות היא הרי ההישרדות של האדם בעצם, אז הסתגלתי, ואז חזרתי לעבוד בטיפין טיפין. אנחנו בסך הכל גרים במדינה מאד קטנה, ולאט לאט, בלי לשים לב, כבישי הדרום הולכים ומתרחבים... מי שגר בתל אביב לא יודע זאת, אבל זמן הנסיעה בין תל אביב למצפה בשעות הפקקים הוא די קרוב לזמן הנסיעה מתל אביב לנתניה, ככה שזה לא כזה לא אפשרי."

ובכל זאת, החזרה שלך לתיאטרון בשנים האחרונות היא בעיקר דרך דלתות תיאטרון הפרינג'

"תראי, אני חשבתי שיפרשו לי שטיח אדום כשאני אגיד לקאמרי שאני חוזרת - לא היה אפילו סמרטוט רצפה לשים לי... אז פתאום גיליתי, בלית ברירה, שיש עולם נפלא וקוראים לו עולם הפרינג' ועושים שם דברים נפלאים. נכון, מרוויחים פחות כסף, אבל יש סיפוק של יצירה ותפקידים, ואת יודעת מה, אני לא חושבת שהקאמרי לא רצו אותי, אני לא שחקנית בעייתית. אני חושבת שבאמת לא היה להם מה להציע לי בזמן הזה. נדמה לי שאני זקיינה קצת... בואי נודה בעובדה שגם למישל פייפר יש הרבה פחות תפקידים מאשר היו לה לפני עשרים שנה, והיא שחקנית מדהימה, אבל לא רואים אותה."

אבל נדמה היה לי שבעולם התיאטרון, לעומת הקולנוע, אמורים להיות הרבה יותר תפקידים לנשים בגילאים מגוונים

"לא, לא. כמו שמצבת השחקנים מורכבת מ-70 אחוז גברים ו-30 אחוז נשים. התיאטרון התחיל גברי ואשכנזי, ולאט לאט הוא יהפוך נשי ושחור."

אי אפשר לסיים כתבה שעוסקת ב"נבגדת" בלי לשאול אותך על זוגיות

"איך זוגיות?! למה את מאחלת לי דבר כזה?! יש לי הרבה זוגיויות. כרגע אני מסתפקת בכמה במקביל..."
 
מחזה ובימוי: עדי יפת פוקס, משחק: מירב גרובר, מוזיקה מקורית: דניאל סלומון, עיצוב תאורה: זיו וולושין, עיצוב במה ותלבושות: רוסלו שמריה.

   

 
ההצגה תעלה ב-15 במרץ, 5,4 באפריל 2017 ב-20:30, אולם בלאנש רפפורט, תיאטרון הבימה, תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6295555.

לרכישת כרטיסים 


למועדי מופעים >

02/02/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ממליץ!
שי איבגי , תל אביב (05/02/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע