סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: טל גורדון חתולה על פח זבל לוהט - איגי וקסמן פינת גורדון
 

 
 


אם לא הבנתם כבר באלבום הקודם שאיגי וקסמן התבגרה מגיע האלבום הרביעי שלה וממשיך את אותו קו שכבר מתאמץ הרבה פחות להגניב. והאמת? זה מתיישב לגמרי עם מי שמגדירה את עצמה כ"ציונית ובלי ציניות" ועם הצד הנוסטלגי שמתרפק בלי לדפוק חשבון על קאנטרי ועל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה.

"גם דיכאונית וגם היפר-אקטיבית"

"אמן ויהיה יום טוב מחר, שמש שתשטוף ואנשים צוחקים, יבלעו הצרות בכספומטים של העשירים ולכולם כמובן יהיו פתרונים. לכל מקרה אמא תדליק לי נר, אני מאמינה בזה, יותר ויותר... מחר יתקבלו כל ההחלטות, מקווה שהשארתי רושם טוב, צחקתי בדיוק בזמן מהבדיחות של כל האנשים החשובים בחברות, הצתתי סיגריה וחייכתי חיוך מקסים, זה מאוד מאוד חשוב באמת להרשים". ("אמן ויהיה", מילים ולחן: איגי וקסמן)

כבר חמש שנים - מאז האלבום השלישי שלה, "בעדינות" - שאיגי וקסמן מאותתת לעולם שהילדה המגניבה והקוּלית התבגרה והמשיכה הלאה לכיוונים אחרים. גם האלבום החדש מציג פנים רציניות שלה, ופרט לשתי הבלחות קלילות בדמות השירים "דולי פרטון" ו"משחקת עם בובות", חושף הסולו הרביעי שלה, "מסתובבים", אסופה של טקסטים בגוון מינורי עד עצוב.

את האלבום, שלטעמי הוא הטוב ביותר שלה (יחד עם "אדום", האלבום הראשון שלה), הפיק עופר קורן, שעטף אותה בצבעים פשוטים במובן הטוב של המילה, עם בלדות שההפקה המוזיקלית צובעת אותם בעדינות ובזהירות ומשאירה את מרכז הבמה לשיר עצמו, כמו "תמיד אוהב תמיד נפגע", וקטעים כמו "מסתובבים" שמשלבים רוק ואלקטרוניקה בטוב טעם מה שנקרא.

"אני גם דיכאונית וגם היפר אקטיבית", היא אומרת, "ואוהבת את שני הצדדים באותה מידה. בארץ אוהבים לשים אותך בתבנית, ואם אתה עושה משהו נורא מגניב אתה חייב לעשות אותו כל החיים, כי אם אתה עושה משהו אחר אתה כבר לא מגניב. אז אם אהבו את `מילווקי` מצפים שאני אשיר כל החיים שירים כמו `מילווקי`, ואני חושבת שכל דיסק שאתה עושה חייב להיות אחר. אני בנאדם אחר היום, שומעת מוזיקה אחרת, חושבת מחשבות אחרות, כותבת דברים אחרים, עובדת עם מפיק מוזיקלי אחר, בחברת תקליטים אחרת, כל תקליט הוא שונה".

"אני לא מלחינת המאה אבל זה נחמד להלחין"

- במה שונה מבחינתך האלבום החדש מהקודמים?

"קודם כל הוא יותר אלקטרוני מהאחרים, יש בו יותר אייטיז מבקודמים, ויש בו ארבעה לחנים שלי שזה בהחלט שינוי".

- איך זה באמת שרק עכשיו התחלת להלחין? מה גרם לזה לקרות?

"זה לא קרה קודם כי לא ידעתי לנגן קודם. לא היה לי את זה. למדתי לנגן אחרי התקליט הקודם. עד אז, כל האנשים שהכרתי היו מוזיקאים שניסו ללמד אותי לנגן שנים, וזה לא ממש עבד. אז חשבתי שאולי צריך ללמוד אצל מישהו מבחוץ שמשלמים לו כסף כי כשאת במסגרת את משקיעה יותר, וזה באמת עבד יותר טוב. אז למדתי לנגן, ואני לא מנגנת מי יודע כמה אבל זה עזר לי להתחיל להלחין שירים ובהתחלה באמת הייתי בשוק מעצם העובדה שאני כותבת מילים ולא צריכה להעביר אותם הלאה למישהו אחר שילחין אלא עושה את זה בעצמי. אני לא חושבת שאני מלחינת המאה אבל זה נחמד. אני תמיד אתן גם לאחרים להלחין לי כי אני מאוד אוהבת את הצבעים שאנשים מביאים".

- באלבום הקודם הלכת לכיוון חדש ועדין יותר מבשני האלבומים הקודמים שלך. איפה בעצם התחבא הצד הזה שלך בשני האלבומים הראשונים?

"עדינות זה בלדות, ובלדות יש לי בכל הדיסקים, בדוק. `בעדינות` נחשב לדיסק של השינוי כי אנשים ציפו שלנצח אני אעשה מין רוקנ`רול מגניב ואשיר אותו דבר, ולי באיזשהו שלב נראה קצת יותר חשוב לכתוב דברים יותר עמוקים ולעשות פחות נונסנס. לי זה היה נראה מאוד חכם, למרות שהרבה אנשים אחרים לא חשבו ככה... `בעדינות` מאוד לא הצליח אבל זה תקליט שאני אוהבת מאוד ומכבדת ואני חושבת שצריך בארץ לכבד בנאדם על ההחלטות שהוא עושה. `מסתובבים`, החדש, הרבה יותר דומה לתקליט הראשון שלי, `אדום`, כי הוא יותר בועט וחצוף ופחות רך מ`בעדינות`".

- ובין שני הקצוות האלה של בלדות עדינות ל-upers שמחים, איזה את מעדיפה?

"לא יכולה להגיד. אני אוהבת את שניהם אותו דבר. יש לי שיר שנקרא `פחד` (מתוך הראשון שלה, "אדום", 95 – ט.ג.) שרם אוריון הלחין שהוא מין בלדה אבל עם המון גיטרות, וזה נראה לי האידיאל שלי: בלדה מכוסחת. אבל אני אוהבת אפֶרים, זה כיף בהופעות. בשירים כמו `מילווקי` אני ממש רואה את הקהל עושה פוגו".

"צווחנו שירי דיכאון ומוות"

"עם הבדידות שלי כבר אין לאן ללכת, פעם עוד הלכתי, היום זה כבר נסגר. את השריפה שבי שדולקת לא דועכת, היה אפשר אז לכבות" ("מסתובבים", מילים: איגי וקסמן, לחן: שיקו פלדמן)

את הרומן עם המוזיקה התחילה וקסמן דווקא דרך התופים. "עד חטיבת ביניים הייתי ילדה די חננה", היא מספרת. "לא עניין אותי כלום חוץ מדברים של ילדים קטנים, ולא ממש הייתי בעניין של מוזיקה. לבת מצווה כבר קנו לי תופים, וזה היה מאוד קולי שילדה בת שתים עשרה רוצה מערכת תופים. כשעברתי לחטיבת ביניים נהייתי ערסית מטורפת, הייתי ממש גסה כזאת, ופרחה. אני חושבת שזה חלק מהחיפוש העצמי בתור ילדה. אמא שלי הודיעה לי שמהבת שלה ייצא משהו טוב ורשמה אותי לתיכון לאמנויות וזה מה שהציל אותי. שנה מעלי היו כל החבר`ה של נושאי המגבעת, התחלתי ללכת לפינגווין, ואז נפתח לי כל הראש".

- אז הייתה לך גם את להקת "היפוכונדריה", לא?

" בכיתה ט` הקמתי את היפוכונדריה עם נטע לאור שהייתה בכיתה י`. אני כתבתי שירים ותופפתי על הרגל, היינו סוג של א-קפלה וצווחנו שירי דיכאון ומוות...היו לנו כמה שיאים כלהקה: שיא אחד היה שהיינו להקת החימום של נושאי המגבעת והופענו איתם כל הזמן, וזה היה מאוד מכובד. הופענו איתם בצמח, שתביני.

"השיא השני היה שקוטנר, ששלחתי לו קסטה שלנו לתכנית רדיו שלו, השמיע את הקסטה ואמר שעוד נשמע על איגי וקסמן. סיפרו לי שהוא השמיע את זה ואני לא האמנתי, אז התקשרתי אליו לשאול אותו אם הוא באמת השמיע אותנו והוא ענה שכן. אמרתי לו שאני לא מאמינה לו ושאני מגיעה באיזה יום לתל-אביב וממש הכרחתי אותו לפגוש אותי שם בלונדון מיניסטור עם קסטה של התכנית כדי להוכיח לי שהוא באמת השמיע אותנו. זה היה לפני עשרים שנה כמעט ויש לי את הקסטה הזאת עד היום בבית".

- ואיפה החיבור בין ילדת האייטיז שאת לשירי ארץ ישראל ששרת בבארביטרון (פרויקט שירי ארץ ישראל של מועדון הבארבי עם מאור כהן, פיטר רוט וטל שגב)?

"אני נורא אוהבת מוזיקה ושירי ארץ ישראל זה משהו שאני אוהבת. שירים כמו `יש פרחים` למשל, שירים של פעם. זה משהו שתמיד אהבתי, כמו שתמיד אהבתי גם שירים של ג`וזי כץ ושל עופרה חזה. זאת נוסטלגיה של ילדות בשבילי, ואני בנאדם מאוד נוסטלגי. יש לי את זה גם בדיסק. ב`להתעטף` אני מדברת על נוסטלגיה".

"לא זורקת בגדים לא זורקת מכתבים"

"אין לנו כתובת, אין לנו שם, זה לא הזמן הנכון, דבר לא השגנו, רק איבדנו את הדרך אל שער הנצחון. לא נשאר לנו אלא להתנחם אחד בשני, להקשיב לחתול מגרגר, למרוח לחם בחמלה, להוריד את השמלה... החתול מתרפק עלי ואני על העבר, אתמול, היום, מחר, נוסטלגיה תביא איתה קצת תקווה." ("להתעטף בעצב לכבודך", מילים ולחן: איגי וקסמן)

- איפה עוד באה לידי ביטוי הנוסטלגיות שלך חוץ מבמוזיקה?

"אני בנאדם שאוגר דברים, אוגרת הכל, לא זורקת בגדים, לא זורקת מכתבים. אני מזל סרטן וזה מזל שחי על הנוסטלגיה. למרות שלפעמים דווקא כן רצוי להיפטר מהעבר ולהמשיך הלאה בחיים. נוסטלגיה בשבילי זה משהו שמעלה לי חיוך, אני לא באמת חיה את זה. כשאני שומעת אייטיז למשל, זה עושה לי חם בלב. תקלטתי עכשיו בהופעת איחוד של סיאם ופתאום קלטתי שהמון אנשים שהיו בקהל אני מכירה בתור ילדה בת חמש עשרה שהלכה לפינגוין לפני שנים".

- את רואה את עצמך חוזרת פעם לחיות בירושלים?

"האמת שכן. יש לי איזה דחף למשהו ירושלמי כזה. אולי גם זה בקטע של נוסטלגיה. אם אני אחזור זה כדי לסגור מעגל. תמיד כשאני נכנסת לירושלים אני אומרת `יה, אני חייבת לחזור לגור פה`. אבל יש לי גם זיכרונות לא טובים מירושלים, כמו מוות של אנשים שקבורים לי שם. אבל אי אפשר לדעת, יש כל כך הרבה דברים שאמרתי שיקרו ולא קרו".

"ציונית ולא בציניות"

"מי את דולי פרטון? ומה את עושה היום? מאיפה את באה כרגע? סתם רוצה להגיד לך שלום. זאת לא המוזיקה שלך, זה לא, זאת את. מעניין איזו מידה את לובשת? ותמסרי לקני רוג`רס שלום. זאת לא המוזיקה שלך, יושבת לך בבית בדולילנד ואני פה בדרך חברון" ("דולי פרטון", מילים: איגי וקסמן, לחן: עופר קורן)

- ועכשיו תסבירי לי את האהבה המוזרה שלך לקאנטרי שנמצאת בשיר עבר כמו "בדרך למילווקי" ובשיר "דולי פרטון" מהאלבום החדש.

"אני נורא אוהבת קאנטרי, יש לי את זה בדם, עד גיל שבע גדלתי בקנדה כי אבא שלי היה קנדי, ולדולי פרטון בכלל יש לי אהבה יתרה, אני ממש אוהבת לשמוע אותה. אני יודעת שזה מאד red neck כזה, את יודעת, כל האמריקאים הג`ינג`ים מטקסס עם הצוואר האדום ששומעים קאנטרי, אבל זה מאוד קול בעיני, אני חולה על כל הסליידים האלה המייללים של הגיטרות".

- חשבת פעם לנסות להצליח בחו"ל כזמרת?

"ממש לא. אני מאוד ציונית, ולא בציניות. אני מאוד אוהבת את הארץ ואני חושבת שפה אני אני. פה אין עוד אחת כמוני, לטוב ולרע. אני בסטייל שלי, לא מתחרה עם אף אחת. בחו"ל אני אחת מעוד אלף. זה לא מעניין אותי."

- הגעת לתל אביב בגיל צעיר, עם משפחה שכוללת בעיקר את אמא שלך. את בעצם עושה כבר שנים הכל בכוחות עצמך

"אני מהשורדים. תמיד הגדרתי את עצמי כחתולה על פח זבל לוהט...לא נשברת. אני מפונקת, אבל לא כמו שחושבים. מאוד לא עצלנית, מאוד אסרטיבית, מנסה לעשות כל הזמן. אני מהמתפקדים. גם אם אני הרוסה אני עושה, מאוד אחראית".


איגי וקסמן, "מסתובבים", התו השמיני

האתר של איגי וקסמן
פורום איגי וקסמן בתפוז


15/02/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. כל כך מדהימה (וסקסית :)
רוצה אותך איגי , (15/02/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע