סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון הממונה על הממונה
 

 
 
מה שריתק אותי זה שהממונה לא הכיר את יוליה, והוא לאט-לאט מכיר ומזהה אותה. הזיהוי הוא אחד הדברים המשמעותיים במחזה הזה. לזהות. הוא לא זיהה אותה בכלל. הוא לא ידע מי היא בכלל, הוא נתן לה לחלוף על פניו, והיא מופיעה כל הזמן על הבמה. זה מחזה שנוגע בחיים ובמתים, ונתתי למתים לחיות לאורך כל ההצגה, בעיקר ליוליה."
איציק ויינגרטן, במאי המחזה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בתיאטרון הקאמרי, בשיחה על החיים ועל המוות


אדם העובר מסע שבבסיסו התפרקות ובהמשכו היפתחות חדשה - זהו, בתמצית, התהליך העובר על גיבור המחזה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" העולה בימים אלה על במת תיאטרון הקאמרי. המחזה בוים על ידי איציק ויינגרטן שהוא גם הדרמטורג של המחזה, ומעוטר בצוות שחקנים משובח, חלקם נמנים זמן רב על הצוות הקבוע של שחקני הקאמרי, וחלקם רק החלו שם את דרכם.

"מבחינתי זה סיפור של אדם בשנות ה-40 שחייו ברגעים של פירוק", מספר ויינגרטן. "הכל בפירוק ובהתפרקויות. גם פיגועים בארץ, גם מבחינה משפחתית, הוא מתגרש, הילדה אצל האישה, הוא היה איש צבא, סיים שם את עבודתו ועבד במאפייה, וביקש לעבור להיות הממונה על משאבי האנוש כדי להיות קרוב לילדה, ואז מסתבר שעיתונאי עלה על זה שאחת מעובדות המאפייה נהרגה בפיגוע ושוכבת בהר הצופים כבר הרבה זמן ואיש לא בא לזהות אותה.

"בעל המאפייה אומר לו שילך לבדוק אם זו אכן עובדת המקום, כי נמצא תלוש משכורת שלה שהשם בו מחוק ומוכתם בדם. מכאן יוצא הבנאדם למסע שמתחיל בארץ, כשהוא בתוך המאפייה, ומגלה מה הסיבה שהיא אכן עובדת ניקיון ולמה המפקח על משמרת הלילה הסתיר את זה. מהשלב הזה והלאה הוא צריך לשאת את עול האישה הזאת על גבו, ולקבור אותה בארץ שממנה היא הגיעה. זה מסע נפשי ופיזי."

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש  זראר אלון.jpg
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (צילום: ז'ראר אלון)


מרומא לקאמרי

לפני 13 שנים הוציא א.ב. יהושע את ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", שזכה להצלחה גדולה בארץ ובעולם, ולפרשנויות לא מעטות. גם את העיבוד התיאטרוני יצר א.ב. יהושע, שתיאר את הספר כפסיון בשלושה חלקים, ורק הגיוני שגם הדרך שיעבור הספר אל הבמה תהיה, כפסיון עצמו, שהוא במקור השם המתאר את דרך הייסורים שעבר ישו - מורכבת אף היא.

"קראתי את הרומן כשהייתי ברומא", מספר ויינגרטן, "עניין אותי לקרוא את הרומן הזה דווקא מחוץ לארץ, ואחר כך הקאמרי פנו אליי שאביים את זה ואהיה גם הדרמטורג. עשינו קריאה וכולי, והתחושה שלהם הייתה שזה לא מפוצח מכל הבחינות, והם הניחו לזה. ואז, א.ב. יהושע, שהוא חבר שלי, אמר לי, 'קח את זה לסמינר הקיבוצים, ועשה בו, צור את היצירה שלך', כי אני מאד אהבתי את המחזה.

"ואכן כך עשיתי. זו הייתה כיתה משגעת בסמינר הקיבוצים, וזו הייתה ההצגה האחרונה שלהם לפני היציאה לחיים המקצועיים בחוץ. אספתי אנשים שלאורך השנים היה לי טוב ליצור איתם, כמו אלדד לידור במוזיקה, פרידה שוהם בתפאורה ומאיר אלון בתאורה. צירפתי כוריאוגרפית שמעולם לא עבדתי אתה, טליה בק, והיה תענוג. יצרנו את היצירה, כשבולי (א.ב. יהושע, ט"ג) מדי פעם מגיע לראות ומאד מתפעם ממה שהוא רואה, מהחופש של ללכת עם היצירה. המסע, גם שלך כבמאי, הוא מסע פנימי.

"כשמנהלי הקאמרי ראו את ההצגה בסמינר הם היו ממש בסדר ואמרו, 'לא הבנו שאפשר לפצח את זה. בוא, תעשה את זה בקאמרי.'"

וכך גם בעצם ניתנה הזדמנות נהדרת לשחקני הסמינר הצעירים לעבוד בקאמרי.


"נכון. מה שהחלטנו זה שהדמויות המבוגרות יותר יהיו שחקני הקאמרי, והצעירות יישארו השחקנים מהסמינר, שעכשיו גם הם שחקני הקאמרי. חברי המקהלה הם אלה שהיו גם במקור. זה קאסט מעורב של שחקנים מאד צעירים ושחקנים ותיקים."

איציק וינגרטן1 צילום דור מלכה.jpg
איציק ויינגרטן  (צילום: דור מלכה)


עושר מוזיקלי

המקהלה היא אחד האפיונים הבימתיים המעניינים במחזה הזה.


"כשבולי עשה את העיבוד הוא הציע מקהלה. כותרת המשנה של המחזה והספר זה 'פסיון ביורוקרטי'. פסיון זה מושג שמאד נוגע לעולם הנוצרי. יוליה, נפגעת הפיגוע, היא נוצרייה. היא היחידה שנקראת בשם. כל השאר, כמו במחזות ימי הביניים, נקראים על פי המקצוע שלהם או על פי האופי שלהם. העיתונאי נקרא 'הנחש', יש 'הממונה', 'הישיש', 'האישה', ויוליה היא היחידה שזה שמה, ויש מקהלה שהיא כמו מקהלה יוונית. בולי חשב שזו תהיה מקהלה עם מוזיקה ליטורגית, דתית. אלדד ואני החלטנו בהסכמתו של בולי שזו תהיה מקהלה מאוד עכשווית.

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש מקהלה צילום זראר אלון4.jpg
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (צילום: ז'ראר אלון)


"אנחנו שומרים מדי פעם על משהו יווני במקהלה. זו מקהלה שרוצה לקבוע עמדה ושואלת שאלות ועומדת מול הגיבור, אבל מקהלה מאוד עכשווית, עם מוזיקה שמשתנה ממקום למקום. המקהלה היא חלק מהמקום. אם זה עובדי המאפייה, עובדי העיתון, הסבלים בשדה התעופה, אנשי המכס, אנשי הכפר, החיילים. הם מגלמים המון תפקידים. הם זמרים נפלאים וגם אנשי תנועה נהדרים, ואת הבגדים שלהם עיצבה יוצרת נהדרת בשם אורנה ברנט, והם מין בגדים לבנים שקופים שבאמת מזכירים קצת את המקהלה היוונית."

כשאתה אומר לי "מקהלה מאוד עכשווית" אני חושבת מבחינה מוזיקלית על פופ.


"יש גם ראפ, ברוסית, אבל יש איזושהי גישה מגוונת בבחירה המוזיקלית. מצד אחד היא נשמעת מאוד ישראלית, ולפעמים מאוד ליטורגית - תלוי במקום ותלוי באנשים ששרים. הגיוון יוצר משהו עכשווי. אלדד לידור הוא אחד המוזיקאים שאני הכי נהנה לעבוד איתם. יש משהו כל כך עשיר ויחד עם זה מאוד ישיר במוזיקה הזאת."

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש מקהלה צילום זראר אלון.jpg
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (צילום: ז'ראר אלון)


מזדהה עם המחזה

אולי לא צריך לשאול את שאלת הכאן ועכשיו על העלאת המחזה הזה. ויינגרטן מסביר איך נקשרו בו סוגיות שבין רגשות האדם הפרטי לצרכי המדינה ובין החיים למוות – שיהיו תמיד רלוונטיים. "יש המון מאמרים וניתוחים של הרומן המיוחד הזה", אומר ויינרטן, "מעולם הביורוקרטיה הישראלי, דרך ניתוח על האבהות, שאותי עניין היחס לבת שלו ואחר כך לבן של יוליה שהוא פוגש במדינה הרחוקה ההיא, והאחריות האישית מול האחריות המדינית. האדם לקח על עצמו איזה סוג של אחריות שהמדינה לא לוקחת.

"וכמובן, מעניין אותי המצב של האנשים השקופים האלה, וכאן אנחנו מגיעים לירושלים. הרצל אמר שירושלים לא שייכת לאף אחד כי היא שייכת לכולם, ויוליה באה לירושלים כי היא רצתה לחיות בירושלים. ירושלים שייכת לכולם. והיא מהנדסת במקור שחיה פה בצניעות, ממש בעוני, ולא ביקשה לעצמה שום דבר.

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש צילום זראר אלון6.jpg
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (צילום: ז'ראר אלון)


"מה שריתק אותי זה אדם שלא הכיר את האישה, והוא לאט-לאט מכיר ומזהה אותה. הזיהוי הוא אחד הדברים המשמעותיים במחזה הזה. לזהות. הוא לא זיהה אותה בכלל. הוא לא ידע מי היא בכלל, הוא נתן לה לחלוף על פניו, והיא מופיעה כל הזמן על הבמה. זה מחזה שנוגע בחיים ובמתים, ונתתי למתים לחיות לאורך כל ההצגה, בעיקר ליוליה.

"אשתו אומרת לו באחד המפגשים, 'לא רק עובדת שנהרגה לא תוכל לזהות, אלא גם את הבת שלך'. ואכן, בסוף המחזה אני מביא את כולם ללוויה. כל הדמויות שליוו אותו לאורך המחזה, כולם מגיעים ללוויה שלה שם בערבות רוסיה, והכיף הגדול היה לפתור מחזה של מסע בפתרונות של תיאטרון, ולא לנסות להעתיק את הקולנוע או את הספרות. אני חושב שפרידה שוהם עשתה פלאות בתפאורה. זו תפאורה שיודעת ואוהבת את התיאטרון ומתוך הארונות והמגירות של הביורוקרטיה והמשרדים יוצאים כל העולמות."

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש צילום זראר 2אלון.jpg
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (צילום: ז'ראר אלון)


שומעים בדברים שלך שמעבר לעבודה המקצועית נכנסת תחושת ההזדהות שלך לתוך המחזה.


"אני מרגיש הזדהות, לאו דווקא בביוגרפיה האישית שלי, כמו בהיכרותי את המקום ואת האנשים שאני חי בתוכם. אני לא חושב שאני הישראלי המדויק הטיפוסי, ובאיש הזה, הממונה, יש משהו מאוד סגור, והאנשים האלה והשינוי שהם עוברים בתהליך הזה, של היפתחות - גם אל עצמם וגם אל הסביבה שלהם - מעניינים אותי בחברה שלנו."

למועדי מופעים >

28/03/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע