סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון ענת עצמון מצמיחה שורשים
 

 
 
ההורים שלי באו מ'שמה', והיה להם נורא חשוב להתערות פה, ולהיות יותר צברים מצברים. באיזשהו מקום הם בגדו במה שהם נולדו אתו. כשאבא שלי בא לארץ הוא הצניע את היידיש ואת הפולנית ואת המקום שהוא בא ממנו. רק אחרי הרבה שנים הוא הבין שצריך לחזור לזה."
השחקנית העסוקה מדברת על המעבר מהדימוי הצברי לחוויה היידית בסדרת "יצירות אמנות מעולם היידיש והלאדינו" של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב


הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב מזמינה את הקהל הרחב לסמסטר השני של סדרת ההרצאות "יצירות אמנות מעולם היידיש והלאדינו", שיצר דיקאן הפקולטה לאמנויות פרופ' צביקה סרפר יחד עם רכזת היחידה להשתלמויות ופרויקט בפקולטה, יפעת פרל, החושפת את השורשים היהודיים האמנותיים כפי שהם באים לידי ביטוי בשתי השפות המייצגות את יהדות ספרד ויהדות אשכנז יותר מכל, ועושה, לראשונה, את החיבור בין שני עולמות אלה.

לאחר הצלחת הסמסטר הראשון, ימשיך ויציג גם הסמסטר השני את היידיש והלדינו דרך הציור, השירה, התיאטרון, שירי העם, הרפואה והמאגיה וההשתקפות של שתי השפות גם בסדרות הטלוויזיה העכשוויות.

ההרצאה הפותחת של הסמסטר השני, "מהקולנוע והתיאטרון הישראליים אל המשחק בתיאטרון היידיש", מארחת את ענת עצמון, המשחקת כבר קרוב ל-30 שנה בתיאטרון היידישפיל שהקים אביה, השחקן שמוליק עצמון. בערב תספר עצמון לפרופ' סרפר על המעבר שעשתה מהדימוי הקולנועי הישראלי הכי צברי שיש, לחוויה היידית אותה היא מכירה היטב בעשורים האחרונים.
 
"איך הידרדרתי ליידיש"
 
"הרעיון הוא לדבר על הדרך שלי מהתיאטרון והקולנוע הישראלי, ובכלל מהשפה העברית, ועל איך 'הידרדרתי', במירכאות כפולות, כמובן, והגעתי ליידיש", מספרת עצמון. "יש כמה תחנות מרכזיות בדרך שעברתי, ועל זה נשוחח. דרך זה יקרינו קצת דברים, קטעים מסרטים, מהצגות ביידיש, ואני אולי אשיר איזה שניים, שלושה שירים ביידיש."

החיבור הזה שמניחה הסדרה בין שני העולמות, מדבר אלייך?

"אני חושבת שאלה שתי שפות שמאוד תומכות בתרבות הישראלית, כתרבות שממנה נולדנו, ויש להן שורשים שחשוב לשמור אותם ולינוק מהם, כי דרכם צמחנו וגדלנו. אלה שני דברים שונים, אבל דומים מאוד בסופו של דבר. כל שפה מתאפיינת בתרבות שלה, מאיפה היא באה, וזה מעניין. זה מה שאנחנו, ערבוב תרבויות, וכל עוד רוצים לזכור – לא צריך לשכוח.

"אלה לא שני קצוות. כשאני שומעת שירים בלאדינו אני נורא אוהבת ומתחברת לזה, אפילו במובן מסוים יותר מאשר ליידיש. אני לא יכולה להסביר את זה. יכול להיות שזה המשהו היהודי שיש בזה, אבל אני נורא אוהבת שירים בלאדינו, למרות שלא צמחתי על זה. מצד שני, גם לא גדלתי על מוזיקה ביידיש."



שמואל עצמון, צילום: ז'ראר אלון


שזה כבר די מפתיע, כי השם שמוליק עצמון כל כך מחובר לי עם התיאטרון היידי

"נכון, אבל אבא שלי שמע ביטלס, שמע הרבה מוזיקה קלאסית, ואני גדלתי על הדברים האלה, על התקליטים שהוא שם בשבת בבוקר, וכמובן על שירים ישראלים, בעיקר, ששמעו ברדיו. להקת הנח"ל, ואחר כך, בגילאים יותר מאוחרים, בגיל הטיפש עשרה, דברים כמו סטילי דן, קט סטיבנס, בילי ג'ואל, שלא מזמן ראיתי הופעה שלו בניו יורק. מלא מלא מוזיקה. אז בתור ילדה אני ממש לא יכולה להגיד לך ששמעתי דווקא שירים ביידיש. אני חייבת לומר שלא גדלתי על זה, במובן הזה. דווקא בשלב הרבה יותר מאוחר, כשבגרתי, והתחלתי להשתתף ביידישפיל, התחלתי לשמוע ולהכיר."

איך את מסבירה את זה, כשאת גדלה עם אבא שהוא כוכב ותיק בתיאטרון ביידיש?

"ההורים שלי באו מ'שמה', והיה להם נורא חשוב להתערות פה, ולהיות יותר צברים מצברים. באיזשהו מקום הם בגדו במה שהם נולדו אתו. אבא שלי לא התחיל עם התיאטרון ביידיש. כשהוא התחיל פה עם התיאטרון, היה לו תיאטרון אוונגרד בשם 'זווית', עשו שם הצגות פרינג' כאלה, תרבות אחרת לגמרי, שחלקה אירופאית, אבל לא יידישסטית, וההצגות היו בעברית כמובן. אבא שלי הגיע ליידיש בשלב הרבה יותר מאוחר בקריירה שלו. כשהוא בא לארץ הוא הצניע את היידיש ואת הפולנית ואת המקום שהוא בא ממנו, ורק אחרי הרבה הרבה שנים הוא הבין שצריך לחזור לזה."

פחות ציניות, יותר חמלה
 
החזרה למקורות היא אחת מנקודות המוצא של סדרת ההרצאות באוניברסיטה

"אין ספק שהיידיש והלאדינו הן שתי שפות עתיקות, והעברית כבשה כל מקום, ואני חושבת שצריך להיות מקום לאנשים שעדיין דוברים את השפות האלה, ובית. צריך איפה שהוא לשמר את התרבות הזו, דרך השפה, ודרך האמנות, כי אלה דברים יקרים מפז, והיו להם הרבה צדדים יפים."

בואי נדבר על כמה מהם

"צדדים של חמימות, ושל מסורתיות, ושל אגדות יפות..."

והומור. הצד היידי מתאפיין בהומור משל עצמו, מאוד ממזרי ומובהק

"הומור גדול, בוודאי. ויש שם גם תמימות, יש בזה הרבה חוכמת חיים, ומעבר לזה, בעיקר בצד היידישסטי, שהשואה הכחידה כל כך הרבה ממנו, יש פה גם איזו נשיאת לפיד שלהם. שלא הצליחו להשתיק אותם לנצח, מה שנקרא. הרוח שלהם שורה בנו, ואנחנו נותנים לזה מקום. זה חשוב. אני לא יודעת מהצד של הלאדינו, אני לא מומחית גדולה, אבל ביידיש אני יכולה לומר שהרבה פעמים אני נושאת לפיד מסוים."

את מזהה נוכחות של היידיש בתרבות הישראלית העכשווית?

"לא מספיק. לא מספיק. אנחנו מאוד השתנינו, אני חושבת. חלק גדול מהעם, לפחות. אני לא היסטוריונית, ואת יודעת, קטונתי מלנתח את זה, אבל אני חושבת שהעם השתנה, בגדול, ולפעמים, קצת יידישקייט לא תזיק. שזה אומר פחות ציניות, יותר חמלה, זה מה שמסמלת בעבורי השפה הזאת." 
 


ענת עצמון תמונת יחסי ציבור

"דרך התיאטרון למדתי שפה"
 
את משחקת בתיאטרון ביידיש בערך מגיל 30, לא מעט זמן

"לא רק שם, עשיתי מלא דברים גם בעברית, אבל כל הזמן יש לי גיחות ליידיש. בגדול, מהמשחק בתיאטרון היידי ינקתי את כל מה שאני יודעת היום על היידיש. בטח ינקתי את זה בלי לדעת גם בילדות מההורים, אבל נהייתי יותר מודעת לזה בשלב מאוחר יותר. קודם כל למדתי, דרך התיאטרון, שפה חדשה, שזה קשה מנשוא."

אבל איכשהו נראה לי שכולנו, כל מי שהיו לו סבים או הורים שמדברים יידיש, "שומעים" את השפה ומבינים אותה, ברובה

"זה אחרת כשצריך להגיד מונולוגים ביידיש וללמוד את זה. אני עדיין בשלב של לימודים וזה חפירות, גם היום. זו לא שפת האם שלי, אז אני יודעת היום יותר מילים, ויש לי הרבה טכניקה, אבל זו לא שפה שאני יכולה לדבר אותה בשטף. אני לא חושבת ביידיש. עם אנגלית, נגיד, כשנסעתי לחיות שנה בלונדון, השימוש היומיומי הפך אותה לשפה שקל לי לדבר.

"אין לי את השימוש היומיומי ביידיש. עם מי דיברתי יידיש? תמיד כשניסיתי לדבר עם אימא שלי היינו תוך שתי דקות עוברות לעברית, כי זה יותר קל. אתה עסוק, מתחיל להגיד משפט, יוצא לך לאט, אז אומרים, 'טוב, טוב, תביאי לי את ה...', כי אתה תמיד, הרי, באיזו שהיא פעילות. אז זה לא ממש קורה. זה לא בשימוש יומיומי. היום אני הרבה יותר מבינה, אבל, ככה, לעשות שיחה ביידיש מתגלגלת נורא קשה לי. אז אני צריכה ללמוד, והלמידה היא לא קלה. בעיקר הדקדוק לא קל, וכל מיני מילים שאת שוברת עליהן את השיניים."

איזה דברים חדשים למדת על השפה תוך כדי עבודה?

"למדתי על התרבות, על הסיפורים היפים של שלום עליכם, כל מיני מחזות שכתבו, למדתי על גישה קצת אחרת לדברים, פחות צינית. למדתי על ההומור, עבדתי הרבה שנים עם יעקב בודו וגדי יגיל, שהם ממש מורים להומור."

את יודעת, ניסיתי פעם לשיר שיר ביידיש, וכל הזמן הייתי בטוחה שהשפה הזאת היא הדבר הכי פחות סקסי שקיים, עד שראיתי לא מזמן איזו הצגה על עולם הפשע היהודי, והיידי, ונגנבתי מזה שהיה בה הרבה יותר סקס אפיל ממה שמחובר לנו איתה

"אני מסכימה איתך. גם אני נמצאת במקום הזה של השאלה, כי על פניו זה לא סקסי."

אולי כי זה של הסבים, וסבים זה הדבר הכי לא סקסי

"נכון, גם כי לשמה זה מתקשר לנו, וגם כי ביידיש הם נורא לא בוטים. הכל מאוד מרומז ומאוד עגול שם בשפה. זה נכון. אני פעם שרתי שירים ביידיש, בהופעה שבה שרתי את השירים של ה'בארי סיסטרז', ומישהו בא ואמר לי, 'זו פעם ראשונה שאני רואה שירים ביידיש, וזה סקסי'. זה נורא החמיא לי.

"אבל הגוורדיה המבוגרת של תיאטרון היידיש, הם היו ממזרים לגמרי... תאמיני לי, אנחנו ילדים טובים לידם, הם לא שקטו על שמריהם... זאת הייתה הבעיה של השפה. לנו הצברים זה נשמע גלותי, זה מעורר צחוק, בתחילת הדרך היידיש הייתה בכלל מוחרמת. רצו שהעברית תהיה המלכה, מה שנקרא, אז דיכאו את זה." 

 

האחיות בארי, צילום: ז'ראר אלון

"שחקנים בארץ עורגים ליידיש"
 
את מרגישה את התחייה שמדברים עליה בהקשר של היידיש בשנים האחרונות?

"לא. מי שכבר בא לתיאטרון שלנו בא בגלל שהוא נורא אוהב את השפה ואוהב לשמוע אותה, אז גם כאלה שלא ממש יודעים אותה על בוריה באים, אבל תחייה... מה שכן, מפתיע אותי שטובי השחקנים בארץ משוועים לשחק ביידיש. אנשים שהפתיע אותי בכלל שהם בעניין, כמו אורנה פורת ששיחקה ביידיש, טוביה צפיר, ששי קשת, שעכשיו מנהל את התיאטרון, כל מיני אנשים שאת לא היית מאמינה. לאחרונה ליאורה ריבלין, יונה אליאן, אודיה קורן שעשתה הצגת יחיד בתיאטרון ביידיש, המון שחקנים מהתיאטרון העברי שלא חסרה להם עבודה, רוצים ומשחקים."

על מה את עובדת בימים אלה?

"בימים אלה אני בחזרות קדחתניות, כמו שאומרים, על ההצגה 'איש חסיד היה'  שתעלה ממש בימים הקרובים, וזו חזרה של ההצגה לשפת המקור, יידיש. זה נורא נחמד, כי זה משהו שאני ראיתי בתור ילדה כמעט, בעברית. זו הייתה הצגה פורצת דרך בזמנה, עם שלמה ניצן, ולוליק, ודני ליטני, וחנה רוט, ואז הם עשו את זה בעברית. מין סיפורים חסידיים בג'ינס. זה היה מאוד יוצא דופן. הם לקחו דברים מהחסידות והביאו את זה לארץ, לצבריות, וזו הייתה הצלחה בלתי רגילה, והיום אנחנו עושים הפוך, ומחזירים את ההצגה לשפת המקור שלה, היידיש.

"יש לי עוד הצגה ביידיש, 'ביי מיר ביסטו שיין', של האחיות בארי, יש לי עוד מופע, ביחד עם דורי אנגל, שנקרא 'יידישען פירעטן', שאני עושה על העולם התחתון ביידיש, גנבים, כל מיני דברים אפלים קצת, ושם אנחנו גם שרים ועושים מערכונים, ויש לי מופע שנקרא 'פנים לאהבה', שזה, בעצם, רכילויות קטנות על משוררים וסופרים גדולים, על חיי האהבה של ביאליק, טשרניחובסקי, רחל, וזה עם המוזיקאי רמי הראל. בנוסף על כך לא מזמן הקמנו להקה עם מוטי דיכנה ויואל לרנר, שאנחנו עוד לא סגורים על השם שלה אבל אנחנו שרים שירים ישראלים שגם גדולים וגם קטנים אוהבים, ועכשיו אנחנו במופעי הרצה. אז בקיצור, מה אני אגיד לך, שנהיה בריאים..." 



תמונת יחסי ציבור



ההרצאה תתקיים ביום שלישי, 13 במרץ 2018 בשעות 19:45-18:15, באולם פאסטליכט, אוניברסיטת תל אביב. מחיר עלות הסדרה: יחיד - 500 ₪, זוגי - 900 ₪. 10 אחוז הנחה לבוגרי האוניברסיטה, לסגל האוניברסיטה ולחברי אגודת הידידים של האוניברסיטה. חנייה חופשית בקמפוס למשתתפי הסדרה. להרשמה:  
arts4u@tauex.tau.ac.il , או בטלפון 03-6405400. לפירוט ההרצאות של סמסטר ב' בסדרה "יצירות אמנות בעולמות הקסומים של היידיש והלאדינו"

  
 
 


למועדי מופעים >

26/02/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע