אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: טל גורדון בלי פאניקה – "פאניק אנסמבל" פינת גורדון
 

 
 


"פאניק אנסמבל" הוא פרויקט שתחילתו בטקסטים שקשורים לפאניקה וסופו בהרכב של שמונה נגנים שיופיע השבוע בלבונטין 7. שיחה עם רועי ירקוני, המלחין והיוזם, שלאבהות שלו מתברר יש קשר ישיר לכל זה.

טאצ` קלאסי ורוק גיטרות

נתחיל מהסוף: רועי ירקוני ("אבק", "ת`ין ליפס") הוא האיש שהלחין את כל השירים לאלבום הבא שלי, ככה שלא צריך להיות גאון כדי להבין מה אני חושבת עליו כמוזיקאי. בשנתיים האחרונות אפשר לראות ולשמוע את ירקוני בכל מיני וריאציות מוזיקליות, רובן נקשרות למילותיהם של משוררים כמו קרן אלקלעי גוט, איתה גם הוציא את האלבום "ת`ין ליפס", ורוני סומק, וב-12 לחודש תינתן הזדמנות נוספת להכיר את החומרים שלו במסגרת הרכב שנקרא פאניק אנסמבל, בהופעה במועדון לבונטין 7.

את החומרים במופע העלה ירקוני העלה עם ההרכב בהופעות חימום עם אמנים אחרים, בין השאר במסגרת פסטיבל ישראל ובקונצרט במשכן ולאמנויות הבמה בתל-אביב, אבל ההופעה הקרובה היא הראשונה באורך מלא. "זה די מגניב הניגוד בין המקומות שבהם אנחנו מופיעים בהם, מצד אחד המשכן ומצד שני - האברקסס, שני קצוות" אומר ירקוני, (34), "אבל גם המוזיקה שלנו היא כזו, יש טאצ` קלאסי מצד אחד, ורוק גיטרות מצד שני".

לעבור בשלום את הפאניקה

- איך נולד ההרכב הזה?

"פאניק אנסמבל התחיל בעצם מדיסק שהייתי אמור להוציא, כדיסק קונספט שעוסק כולו בפניקה. נסתפק בזה שנגיד שהנושא קרוב ללבי, מדבר אליי...כל הטקסטים הם אוסף של משפטים שמצאתי באינטרנט על הנושא. ישבתי להנאתי וחיפשתי לקרוא על הנושא , ויש ברשת כל מיני מגזינים מאוד אופטימיים כאלה שמסבירים על התופעות ומרגיעים, שלא צריך להילחץ ולא מתים מזה ובאיזה טכניקות צריך להשתמש בשביל לעבור בשלום אם יש לך איזה סימפטום. גם אם זה לא מצב שמוגדר רפואית כפאניקה, אנשים מגיעים למצבים מאוד מלחיצים, וכל מי ששמע את המוזיקה שהלחנתי, שמעתי אותו מתחיל למלמל ברגעי לחץ, `take a deep breath`..."

חברי האנסמבל שאתו יופיע ירקוני (קלידים) כוללים את יעל קראוס בשירה, ישי זומר בבס, יפתח כדן בגיטרה, בוריס מרצינובסקי באקורדיון, גליה חי בוויולה, נועה גולנדסקי בכלי הקשה ודירק קונש בחצוצרה.

- איך בעצם מדיסק פרטי שלך הפך הפרויקט הזה לאנסמבל?

"לפני כשנה ישבתי במשך כמה ימים והלחנתי את כל הטקסטים, הקלטתי את השירים, הזמנתי נגנים אורחים וזמרים, ביניהם אבי בללי, הדיסק היה כבר גמור ועמדתי כבר לשלוח את המאסטר שלו לחברה צרפתית שרצתה להוציא את הדיסק. בערך שבוע לפני כן עשיתי בפעם הראשונה הופעה חיה עם החומרים האלה ועם כמה חברים נגנים שאספתי, וכבר מהחזרה הראשונה זה קיבל איזה ממד הרבה יותר עוצמתי, חי ואנושי, לעומת ההקלטות שעשיתי באולפן. הייתה לי הקלטה של אותו ערב שהשמעתי לבללי, והוא אמר לי, `תגנוז את הדיסק הזה ותעשה הכל מהתחלה`. כולנו הרגשנו שהיה שם איזה משהו מיוחד, שבשבילי היה וואו כזה. בלייב זה פתאום נשמע הרבה יותר חם ואנושי ומתאים למה שהמוזיקה הזו צריכה להעביר".

"ילד זה דבר שמבטל ציניות"

- אני שומעת אותך משתמש במילים כמו חי וחם ואנושי וחושבת שבעצם זה מעיד על שינוי גדול שעברת. אני מכירה אותך כמי שמעדיף לשבת לבד באולפן הביתי עם הערוצים, ולהיות קרוב יותר למשהו קריר מאשר לחום אנושי. מדובר בהתפתחות מוזיקלית שהיא קודם כל שינוי אישי?

"בהחלט, לגמרי. זו קודם כל התפתחות אישית, לא מוזיקלית. בדיסק הראשון ישבתי לבד לגמרי בסטודיו, והיום אני מנגן עם הרכב של שמונה נגנים. בזמנו לא רציתי בכלל לעבוד עם נגנים, להיות תלוי באנשים, לקבוע עם כולם, לרצות שיאהבו את המוזיקה וילמדו לנגן אותה. גם המוזיקה עצמה היא הרבה יותר רגשית ואישית וחשופה ממה שעשיתי עד היום. עד היום עשיתי בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית או הקראת שירה, אבל זה לא הלך לכיוון הזה של ממש זמר או זמרת שישירו את השיר ויבטאו אותו, ופה הגעתי למה שכנראה הכי מתבקש וזה שאנשים ישירו טקסטים בעלי משמעות שאומרים משהו שמבטא גם את מה שלי יש להגיד".

- במה אתה תולה את ההתפתחות הרגשית הזו, בהתבגרות נטו?

"כל העניין הרגשי הזה די התחיל אחרי שנולד חנוך, הבן שלי, שהוא היום בן שלוש. זה עשה את הפתיחה, לגמרי. ברגע שהוא נולד זה פתח הרבה רגשות נסתרים, ואולי גם הרבה פחדים וחששות, וכאן אנחנו מתחברים בחזרה לפאניק אנסמבל...

"אם חנוך לא היה נולד זה לא היה קיים, זה נולד ביחד איתו, גם כל העוצמות של הרגש וגם כל עוצמות הפחד. זה אינטנסיבי להיות אבא, להיות אחראי למישהו. מרגש, אבל גם מפחיד. בדיוק קראתי על דיכאון אחרי לידה של גברים, ויש בזה משהו, למרות שלא נראה לי שהייתי במצב הזה, אבל אני מניח שהכל קשור. אני חושב שנהייתי גם פחות ציני, גם בחיים וגם במוזיקה.

"ב`אבק` וב`ת`ין ליפס` יש המון ציניות, שזה בעצם להסתתר, להגיד דברים בצורה לא ישירה. וזה דבר די בעייתי בסופו של דבר, להיות ציני כל הזמן. ילד זה דבר כל כך לא ציני וזה גם מוציא את הציניות ממי שבא איתו במגע. ילד זה דבר שמבטל ציניות ומוסיף רגש. אני לא יכול להיות איתו ציני כי הוא יחשוב שאני מתכוון באמת."

- כל המילים האלה מובילות למוזיקה קומוניקטיבית יותר?

"כן, די נשארתי אני, עם השפה המוזיקלית שלי, אבל הרבה פחות ציני והרבה יותר אותנטי ואמיתי".


פאניק אנמבל יופיעו ביום שלישי ה- 12 בספטמבר 2006 ב- 21:00 בלבונטין 7. לפרטים נוספים
פאניק אנסמבל במיי ספייס

האתר של רועי ירקוני


11/09/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע