סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "100" - בעקבות הזיכרון האבוד
 

 
 
הפקה מקורית בעיצובה למחזה מיוחד הבוחן את השאלה מהו הזיכרון האולטימטיבי של כל אחד מאתנו


לזכור עד הסוף

בקושי 16 חודשים חלפו מאז שבוגרי מחזור 2006 בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין העלו בהצלחה רבה כאחת משתי הצגות הגמר את המחזה "עד מאה ועשרים" והנה המחזה חוזר, והפעם בתיאטרון תמונע, תחת השם "100” בהפקה מקורית ושונה בכמה מרכיבים, כולל התרגום, הבימוי, צוות השחקנים והעיצוב החזותי. וכמו אותה הצגה כך גם כאן המחזה כובש את הדמיון היצירתי של הצוות כולו.
 
הפעם עושה זאת הבמאי הצעיר רן שחף שאף תרגם את המחזה שנכתב בהשראת הסרט היפני "אחרי החיים" וכבש בשעתו את פסטיבל הפרינג` באדינבורו ואחר כך את לונדון, ובירות תיאטרון אחרות. ארבע דמויות עומדות במרכזו: זוג צעיר ערב נישואיו, בן שבט פרימיטיבי שגילה יום אחד שכדור הארץ עגול וצעירה שזכתה להצלחה המקצועית הגדולה ביותר שניתן לחלום עליה. על הארבעה לבחור בזיכרון אחד של רגע חשוב בחייהם, שילווה אותם כל חייהם כמתים. יש להם מאה דקות בלבד לנסות ולמצוא את אותו זיכרון "אבוד".
 
כך דוחק בהם המוות שמסביר כי רק הזיכרון שמצלמה נסתרת תבזיק אחריו הוא שיעביר אותם אל מותם המוחלט. מאותו רגע הם מנסים, שולפים זיכרונות קלים או גדולים, בני הזוג מנסים למצוא זיכרון משותף, הצעירה המצליחה מנסה להסתיר זיכרון מכאיב, ואיש השבט האפריקני מנסה להבין את כשלון מאמצי השכנוע שלו שאכן כדור הארץ עגול.
 
ההצגה החדשה היא מלאכת מחשבת נדירה של תיאטרון. רן שחף יצר תמונה קבוצתית מרתקת כאשר כל זיכרון אישי מלווה בפעולה של ארבעת השחקנים האחרים, שמגלמים דמויות באותו זיכרון, ובמיוחד מעצבים את התמונה החזותית שהיא זירת ההתרחשות של אותו  רגע השב ונעור לחיים.
 
האתגר המיוחד של עבודת השחקנים הוא במימוש הרעיון המופלא של שחף ומעצב התפאורה שלו, ינון פרס, ליצור במה מינימליסטית שכל מרכיביה ואבזרי השחקנים הם סרטי מטרים מתכתיים ביתיים הנמשכים תוך קופסא קטנה וחוזרים לתוכה כקפיצים. לכל אחד מהשחקנים נמסר מטר כזה כמצלמה המיועדת להקליט את זכרונו, ועל רצפת הבמה נטועים כעשרה מטרים נוספים כאלה. בעזרתם, ובסיוע ארבעה כסאות מתכת מעוצבים, הם יוצרים דלתות, חלונות,ארגז חול, משרד, אופנועים, שעון עצר ושעון שמש ועוד רעיונות חזותיים.
 
את מה ש"החסירה" לכאורה התפאורה המקורית הזאת השלימה התאורה שעיצב ארז שוורצבאום, שבנוסף לאווירה המיוחדת שיצרה היא גם סימנה תחומים שבתוכם פעלו השחקנים, ואחד משיאיה היה ביצירת התמונה של שעון השמש. על הבמה השחורה בלטו מאוד התלבושות המקוריות שעיצבה טלי ניימן – לבנות בוהקות עם עיטורים שחורים לארבעת המתים, ותלבושת שחורה עם עיטורי שוליים לבנים למר מוות. העיצוב החזותי המושלם הזה זכה לליווי מוזיקלי מרגש בפני עצמו שכתב אפי שושני, ולתנועה מסוגננת שעיצבה לשחקנים זוהר כרמל.
 
עיצוב הדמויות עומד בפני עצמו לזכותו של שחף  - הן כקבוצת המתים הן כדמויות-משנה בסיפוריהם. ניר מנקי שהיה מר מוות ממזרי – וברגע אחד קטן גם מרגש  היה בין השאר גם כלב וגם חתול, שניהם דורשים ליטוף. זיאד בכרי היה נוגע ללב כבן השבט שמגלה את האמת על כדור הארץ ונאלץ להתכחש לה כמו גליליאו. ענת פדרשניידר הייתה מצוינת ומתכתית כקרייריסטית מצליחה, ומרטיטה ברגע שהזיכרון המושכח נחשף. שמי בן מאיר ושרה אגמון היו מלאי חיים ותקוות כזוג האוהבים שאינו מצליח למצוא את הזיכרון המשותף, ושניהם כחבריהם ריגשו ברגע האמת של זיכרונותיהם הנפרדים.
 
הדיאלוגים של המחזה בתרגומו הבהיר של שחף נשמעו טבעיים מאוד, אמינים – גם אם איננו  דבקים באמונה שיש חיים גם בעולם הבא. אבל זו כבר שאלה אישית מאוד, כי לפחות מבחינת התיאטרון – ההצגה הזאת משכנעת שכדאי מאוד לזכור. עד הסוף.


למועדי מופעים >

04/03/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע