סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן כנר על הגג – דטנר בתפקיד חייו
 

 
 
ההפקה המרשימה והמרגשת של המחזמר הוותיק מזכירה לצבי גורן נשכחות


מתחילים מהסוף

אין כמעט דבר שאיננו צפוי במחזמר. ודאי לא הסוף שלו. בדרך כלל סוף טוב. כזה שלמחיאות הכפיים הקצובות שיבואו אחריו לא באמת יתייחסו אליו  אלא לכל מה שהתחולל על הבמה מהפתיחה, שאמורה להיות הראשונה בסדרה של הפתעות. ומכיוון שהסוף ידוע מראש, בדרך כלל, הבמאים, הכוריאוגרפים, המלחינים, כוכבי ההצגה והלהקה  יודעים בדרך כלל למנף באמצעותו את התלהבות הקהל. ובסיכום ההפקה של התיאטרון הקאמרי אפשר לומר שהם עושים את זה – כמו את כל הדרך לשם – בגדול, מכל הלב.
 
(זהירות - מי שאינו מכיר את הסוף ב"כנר על הגג" המקורי, ואינו רצה לדעת לפני שיראה את המחזמר, כדאי שיפסח על שלוש הפסקאות הבאות).
 
על הסוף שהעניק שלום עליכם, לרומן "טוביה החלבן" שממנו רקח ג`וזף שטיין את המחזמר יחד עם כותב הפזמונים שלדון הרניק והמלחין ג`רי בוק, אפשר לומר, שהוא לא רק סוף אלא גם התחלה. צו הגירוש מתחום המושב ברוסיה הצארית הופך לכרטיס נסיעה לעולם חדש ולחיים חדשים. טוביה, גולדה ושתי הבנות הקטנות ינסו להשתקע באמריקה, בתם הבכירה תחכה בוורשה עם בעלה והתינוק עד שייקראו להצטרף אליהם, הבת השנייה כבר רחוקה בסיביר עם בעלה העצור וביחד יחכו למהפכה הגדולה, הקצב האלמן ירחיק עד שיקגו, והשדכנית שנכשלה בכל מאמציה לאמלל את בנותיו של טוביה יוצאת לירושלים לנסות כוחה אצל אברכים ובתולות.
 
ורק סוף שלום-עלייכמי אחד, סוף יהודי טוב ומסורתי, נזרק אל פח האמריקניזציה של ג`וזף שטיין (שבין השאר גם החליט שטוביה יהיה אב לחמש בנות במקום לשבע). כוונתי לאותו סוף דרמטי גדול שבו הבת האהובה, חווה`לה, שנישאה לגוי וברחה עמו חוזרת לאביה ולבני עמה המגורשים מבתיהם, אחרי שגילתה  שני דברים חשובים במהלך ההרפתקה שלה: את שורשיה היהודיים, ואת נחת זרועו האלימה של הגוי. לא צריך להיות פרשן גאון כדי להבין את המסר ואת האזהרה של שלום עליכם. לא צריך גם להרהר הרבה כדי לדעת איך ה"נבואה" שלו התגשמה. אבל ג`וזף שטיין, מוכשר ככל שיהיה, יהודי ככל שיהיה, הוא אמריקאי, ויודע שצריך לרצות את הקהל של ברודוויי, כולל היהודים שבחבורה, בראשם המפיקים. ולפיכך ב"כנר על הגג" שלו חווה נשארת עם בעלה, אך הם עוזבים את עיר הפוגרום אל מחוז אוטופי של סובלנות דתית, אי שם ברוסיה. טוביה, שבור לב, שכבר הכריז עליה כמתה, יכול רק לאחל לה בכאב שאלוהים יהיה עמם. 
 
למרבה המזל הבמאי משה קפטן, שהוביל את המחזמר במסע בימתי מרשים ומרגש מתחילתו ועד סופו, איננו אמריקאי, והוא העניק ל"כנר על הגג" סיום מדהים. טוביה – כמו "אמא קוראז`" של ברכט - מוליך את העגלה שלו אל עומק הבמה הנחשפת ומתייצב מאחורי כל הלהקה שניצבת מתחת לשלד גגותיה השרופים של העיירה. הוא מפנה מבטו אל בן-שיחו הקבוע, היושב במרומים, מרים את זרועותיו כהרגלו, אך הפעם כפות ידיו מופנות קדימה, וקופאות במקומן. כל הלהקה מחרה מחזיקה אחריו. עשרות זרועות של יהודים מונפות, קופאות. ואז הם מטופפים ברגל אחד את מקצב מצעדם הקרב ובא של חיילים-קלגסים. רגע ענק של במאי. מצמית, כואב, יהודי וישראלי.
  
 הפקה של חסד היצירה

 
הקדמתי הרחבתי את נושא הסיום משום שמבחינתי, כצופה כמבקר גם יחד, הוא אולי הגרעין הקשה, המוצק, שנותן לכל מה שקדם לו את המשמעות הרעיונית ומסבירה את כוחה האמנותי של ההפקה בקאמרי, שחסד היצירה שורה עליה, בכל מה שנוגע לעושים במלאכה, החל במפיק בפועל חיים סלע שגייס את מיטב המשאבים האנושיים והאחרים. זאת הפקה שזכתה בבימוי קצבי ורגיש של משה קפטן, שידע להדגיש, לגוון ולבנות גישה אישית למתווה העקרוני שיצר בשעתו הרולד רובינס, הבמאי-כוריאוגרף של ההפקה המקורית, וידע להיעזר בשותפיו הרבים שהלכו עמו עד הסוף.
 
בראש המצעד המפואר הזה ניצב, ולא במפתיע, רוני תורן, מעצב התפאורה המופלאה השופעת בעושר הרעיונות, שכל כולה אלבום, שכל דף שבו צופן זכרונות, מסורת, הפתעות - גגות העיירה והכנר, מסך האילוסטרציות של ספרי הקודש ותעודות מימי הביניים, פשטות הבית, העגלה, האסם, הפונדק, תמונת החתונה, תמונת החלום, טוביה וגולדה על הספסל בגן, ובעיקר - המסגרת השחורה שמקיפה את פתחת הבמה, ושעליה תלויות עשרות רבות של תמונות משפחתיות מהימים הרחוקים ההם. תמונות מהאלבום של העולם היהודי שאיננו, שנשתלו ביניהן גם תמונות דומות של משתתפי ההצגה שצילם ז`ראר אלון וניתן לפגוש אותן בתכנייה האלבומית הנהדרת שהכינו, כמובן, רבקה משולח ואיתמר וקסלר.
 
את הבמה המיוחדת הזאת מעשירים כמובן עשרות התלבושות היהודיות-ססגניות-מסורתיות למהדרין שעיצבה אורנה סמורגונסקי, ובעיקר התאורה המופלאה שעיצבה פליס רוס שידעה להאיר נכון כל רעיון של העיצוב הבימתי וכל רעיון של העלילה והתוכן, בדיאלוגים המילוליים ובפזמונים – שתורגמו לפני 44 שנים בידו הבטוחה וברעיונותיו המבריקים של דן אלמגור, שידע לעדכן אותם בעדינות להפקה הזאת, בת זמננו.
 
יוסי בן נון המנהל המוזיקלי והמנצח על התזמורת הקטנה, שהוגדלה בעזרת תזמורים לסמפלרים שהכין עמית פוזננסקי, המדריכה הקולית דוקי עצמון ומעצב הסאונד ליאור טבת הפיקו ביצוע מוזיקלי מרשים של כל קטע וקטע, תזמורתי או מושר, בקטעי סולו או בדואטים ושל הלהקה כולה, שהכוריאוגרף האמריקאי המעולה דניס קורטני, העמיד אותה על רגליה והניע אותה, כקבוצה, גדולה או קטנה, בתנופה באיכות מהוקצעת למופת. 
  
משחק קבוצתי מלוכד
 
בכל הכבוד וההערכה לקבוצת היוצרים שעיצבה את ההפקה הזאת, גם הם יסכימו שבסופו של דבר כל ההשראה וכל המאמץ וכל ההשקעה, בלתי נשכחים כשלעצמם, לא היו מגיעים אל התוצאה המיוחלת בלעדי הגורם המסתורי הזה ששמו "משחק".  ליתר דיוק – השחקנים. ואלה, בהפקה הזאת, הראו משחק קבוצתי מלוכד, שזה בהחלט הישג של הבמאי, ואת כשרונם האישי, שהוכח גם בתפקידים הזעירים ביותר, שעוצבו לפרטיהם. הרשימה ארוכה, ואציין כמה מהם – אבי טרמין כפונדקאי, דויד בלינקה שדגדג את ההצגה כרב, גלעד שמואלי כבנו, דניאל אפרת שהיה נחום הקבצן שיצא מהצגת הדיבוק ההיסטורית, נסים זוהר הוותיק כקצין המחוז וניסו שליו ככומר.
 
רמה מסינגר הייתה קומיקאית מעולה בתפקיד השדכנית הפטפטנית ינטה, והיא הייתה וירטואוזית בתפקידי רוחותיהן של הסבתא ושל אשתו המנוחה של הקצב שטוביה מגייס ב"חלום" שהוא ממציא כדי לשכנע את גולדה אשתו להסכים לביטול השידוך של צייטל עם הקצב. שרית וינו-אלעד היתה עדינה מאוד בתפקיד גולדה, אשתו של טוביה. טל בלנקשטין גילמה בחום את הבת הבכירה, צייטל, תמירה וזקופה כ"מורדת" הראשונה באביה שמסרבת לשידוך ובוחרת באהבה. בחיר לבה, החייט מוטל, זכה בה ובשחקן עידו מוסרי שעיצב אותו בחן כובש, שגם בא לידי ביטוי מקסים בביצוע הפזמון שלו "נס גדול היה פה".
 
חני פירסטנברג הייתה הודל יפהפייה בהתאהבותה בסטודנט המהפכן פרצ`יק, ונוגעת ללב בביצוע "ביתי שלי" שיר הפרידה מטוביה. יפתח אופיר היה פרצ`יק לוהט כאידיאולוג וכמחזר מאוהב גם יחד. אילנית גרשון עיצבה ברגש וברגישות את הבת הצעירה חווה שבורחת עם מאהבה הרוסי פיידקה, שניר גרינברג היטיב להבליט את זרותו לחברה היהודית, ובה בעת את כנות אהבתו. איציק כהן היה עסיסי בתפקיד הקצב לייזר-וולף, מצוין באכזבתו מ"בגידת" טוביה. ועמם, על הגג, מתחתיו, לצדם או מאחריהם, ללא מילים אבל עם הכינור יניב הדד המקסים ככנר שפורט על מיתריו בכל יישותו. ואם לא הזכרתי מישהו – אני מתנצל. הרשימה ארוכה. לכולם אני שולח זר על תרומתם.
 
דטנר נולד מחדש
 
לא, לא שכחתי את האחד, המיוחד, שיצר בהצגה הזאת את תפקיד חייו, לפחות עד להודעה חדשה. כי בעקבות התפקיד הגדול הזה של טוביה שהוא מגלם בתנופה עתירת צבעים ומבע אפשר בהחלט להגיד שנתן דטנר לא רק מזכיר את מיטב כשרונותיו המוכרים משכבר, אלא נולד מחדש כשחקן בעל מעמקים רגשיים ויכולת מרתקת לתת להם ביטוי כואב או מצחיק, שלום-עלייכמי אמיתי.
 
אין ספק שהשנים העוברות על שחקן יכולות לקבע את דמותו כפי שנחרתה בזיכרון בראשית דרכו. דטנר לא צריך להוכיח דבר מבחינה זאת.  הוא יודע לשיר, לרקוד ולשחק. גם בחולשותיו, מעת לעת, אי אפשר לטעות - הוא שחקן שיכול להתייצב בחזית, בקבוצה הראשונה של שחקני התיאטרון בארץ. אבל בהצגה הזאת, שהוא פינה את זמנו למענה (ולמענו של, כמובן) מעומס הניהול של תיאטרון באר-שבע, הוא יצר צירוף בימתי מושלם, מושקע ללא פשרות, שלא יפתיע אותי אם יזמן אותו לעשות זאת גם על בימות אחרות, בחו"ל.
 
כניסתו הראשונה של דטנר לבמה, תחילת הדו שיח שלו עם בורא עולם, ובאמצעותו עם הקהל שבורא לעצמו כוכבים, הייתה מתרגשת בעליל. וטוב שכך. כי כן הצורך להתגבר על ההתרגשת שיש בה חרדת-במה ואימת-קהל בכורה, היא מנוע ששחקנים טובים לעולם לא יוותרו עליו, גם בהמשך. כל הופעה מחדש. ומנקודת ההתחלה הזאת, שדטנר כבש והשתלט עליה, הוא המשיך לטפס מעלה אל שיאי התפקיד ואל שיאי המשחק, ונתן לקהל את התחושה שזה אמיתי, כאן עכשיו על הבמה.
 
כדי לתאר את משחקו של דטנר בתפקיד טוביה אני מביא את הדברים שאומרת לי האורחת מחו"ל שבאה עמי לבכורה, ואשר גם בלי לדעת עברית הצליחה להעריך להתרגש ממשחקו כך: "יכולתו לבטא את מה שיש בתוכו בפניו ובקולו, וגם ללא מילים בתנועתו, בכל גופו, במחוות ידיו, באצבעותיו, בחיוכו וברצינותו, בכאבו וגם ברגעים של שמחה ותקווה." אני יכול רק להוסיף שדטנר היה נהדר גם באגף המוזיקלי של משחקו – מדויק ומהפנט בפזמוני הסולו הנודעים, משתלב נכון בקטעים הקבוצתיים השונים, קורע לב בקינתו על חווה`לה וטוביה שחוזר להיות צעיר-נבוך-ביישן שמתעקש לשמוע מגולדה אם "אותי את אוהבת?", שורה אחת קטנה שאצל דטנר כולה אהבה.
 
רגע קטן, אחד מרבים, שבהם משה קפטן, רוני תורן ונתן דטנר הלכו יד ביד עם שלום עליכם והרעיפו על  ההפקה הגדולה הזאת של "כנר על הגג" את הנשמה ואת החווייה של תיאטרון אנושי איכותי. ועל כך אני אומר להם - תודה.


למועדי מופעים >

25/05/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (23 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
23. ביקורת משעממת וצפויה
שרי רינגלר , נתניה (22/07/2009)
22. איזה הצגה
עוז , ראשון לציון (31/03/2009)
21. וואו, הביקורות נשמעות ממש טובות..., אני ילך
עוז , ראשון לציון (27/03/2009)
20. זה נשמע מאוד גזעני
אחת , (25/02/2009)
19. אכן תפקיד חייו. דטנר שחקן גדול
רינת , נשר (25/02/2009)
18. ערב חד פעמי באמת!!!
יעל , בנימינה (27/12/2008)
17. חובה לכל יהודי/ישראלי - מרגש עד דמעות !!!
אפרת , רמת גן (07/12/2008)
16. הצגה משובחת בכל המובנים.
נורית , רחובות (27/06/2008)
15. גרוע גרוע גרוע גרוע
דן דן , (25/06/2008)
14. למה לקנא בקפטן? קשה עם הצלחה של אחרים?!
רחל , (18/06/2008) (לת)
13. חובה לכל המשפחה !!!
חלי רחבי , ראשון לציון (17/06/2008)
12. שאפו...
רונית , ת`א (14/06/2008)
11. הצגה מהממת,מרגשת יפהפיה אלך שוב
אודליה , (14/06/2008)
10. משה קפטן במאי גרוע
בן , (04/06/2008)
9. אני מסכימה עם האנשים הבימוי ממש לא טוב
רבקה , רמת גן (29/05/2008)
8. למה לא לפרגן? מקנאים בקפטן?!
אורית , (28/05/2008)
7. הערה ל3
ירון תא , (27/05/2008)
6. השחקנים לעומת הבמאי
משה , תל אביב (27/05/2008)
5. הצגה מעולה - מצטרפת לדברי הביקורת
מיכל , גבעתיים (26/05/2008) (לת)
4. ביקורת כנה, אמיתית ונוגה
בלה , מרכז (26/05/2008)
3. ראיתי ולא
גיל , (26/05/2008)
2. הפקה מרשימה מקסימה ומרגשת!
יעל , תל אביב (25/05/2008) (לת)
1. כל הכבוד!
ירון רוח , טבריה (25/05/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע