גורל שנחרץ מראש
אם אתם מחפשים חוויה דרמטית, מרגשת וגם צוחקת, ויש לכם מטען טוב של דמעות עבורה, אוזן טובה למוזיקה המובילה אותה, ותאווה לראות שחקנים מעולים – מהרו לבית ליסין בדיזנגוף ואל תאחרו, כי "אחים בדם" עולה שם לפרק זמן מוגבל (אני מתקשה להאמין, אבל כך כתוב בעמוד השער של תכניית-המזכרת הנהדרת).
דומה כי לא יכול להיות סיפור מחזמרי-טלנובלי יותר מזה שווילי ראסל כתב, תחילה כמחזה ורק אחר כך אף עיבד והלחין אותו כמחזמר בעל ייחוד סגנוני: סיפורם של מיקי ואדי, תאומים שהופרדו בלידתם מפאת מצוקת קיום של אמם, ובסיוע מצוקת עקרות של מעסיקתה שלקחת אחד מהם וגידלה אותו. הפרדה שגורלה הטרגי נחרץ מראש – וזו תמונת הפתיחה, שאחריה הקהל יודע מה יקרה, בעוד המשתתפים בעלילה למעט דמות של מספר, המעביר אותה משלב אל שלב.
בין פתיחה לסיום מדובר במהלך צורני ועלילתי השואב לא מעט ממבנים קלאסיים: הטרגדיה היוונית, כשדמות המספר מתפקדת כמקהלה היודעת יותר מהדמויות; הקומדיות הרומיות ואלה של שקספיר על תאומים שהופרדו או מבלבלים את הסביבה; ומבחינה מוזיקלית הוא נסמך אל סוגת הווריזמו באופרה, שבה ה"אריות" אינן נאמברים אלא טקסט מקדם עלילה.
הצגה גדולה, קולחת וצבעונית
המחזמר המצליח כבר הועלה בארץ בעבר, תחילה בהפקה משותפת של "קן הפקות בע"מ" והתאטרון הקאמרי, ובתרגומו של אהוד מנור ז"ל, ובהמשך בתאטרון הספריה-בית צבי. הפעם הוא עולה בתרגום חדש, מבריק ורענן של דניאל אפרת, שידע לתת בתכנייה את הכבוד הראוי לתרגומו של מנור. אפרת הולך בצעדים גדולים ובטוחים בשדות התרגום של מחזות זמר ומחזות אחרים, ו"אחים בדם" ייחשב כאבן דרך זוהרת באלה.
"אחים בדם" (צילום: דניאל קמינסקי)
השפה המוזיקלית של המחזמר הופקדה בידיהם הנאמנות של אמיר לקנר, המנהל המוזיקלי, שהכין תזמורת קטנה עם צליל גדול; דוקי עצמון, האחראית להישגים הקוליים של הסולנים והלהקה; ואיציק פריד שעיצב סאונד בהיר וחי מאוד, שבו התזמורת היושבת מאחורי הקלעים וכל הקולות שבחזית הבמה מתערבלים באיזון מושלם.
ערן עצמון דאג לעיצוב חזותי יפה ונוח למחזמר שאיננו נבנה על נסים ונפלאות ועם זאת הכין קיר אחורי שהוא לבדו עצר את נשימתי פעם ועוד פעם. מוני מדניק הוסיף עם התלבושות היפות שעיצב גוונים רבים לצבעי התפאורה, ואורי מורג היטיב להאיר את כל אלה ואף להוסיף דגשים למתרחש.
הבמאי גלעד קמחי חגג את יכולותיו המוכחות וידע לסמוך על הצוות הזה, ועם הכוריאוגרף עוז מורג שיצר קטעי מחול סוחפים ומקוריים. קמחי הצליח העמיד על הבמה הגדולה הצגה גדולה קולחת וצבעונית שבמרכזה לא רק סיפור אנושי אלא דמויות חיות מעוצבות בדייקנות וברגישות עם להקה נפלאה שבמשחק, בתנועה ובזמרה שמרה על המרקם האנושי, האינדיבידואלי והקבוצתי.
להקת כוכבים נפלאה
מיה דגן, שכבר גילמה בעבר את תפקיד האם המוסרת את אחד מילדיה ועשתה זאת בהצלחה מיוחדת כבוגרת טרייה של בית צבי, שבה לגלם את התפקיד כשהיא בוגרת יותר, מנוסה יותר, ומרשימה עוד יותר ביכולתה לבטא בקולה ובמשחקה – לעתים בשתיקה או במבט – את המבוך הרגשי והמעשי שהיא נקלעת אליו כאשר אדי, הבן האחר מופיע על סף ביתה, כחברו הטוב, "אחיו בדם", של מיקי, הבן שנשאר אצלה.
מיה דגן, "אחים בדם" (צילום: דניאל קמינסקי)
את אדי, הבן שהופרד מאמו, מגלם בחן כובש עידו רוזנברג, שועל במה ותיק ומנוסה בתפקידים של רגישות מיוחדת, כמו הגרסה הגברית של "העלמה ז'ולי", הבן ב"העז, או מי זאת סילביה" ו”אנטיגונה”. כאן הוא מצליח לעצב קשת מצבים החל מהילד החננה בן התפנוקים, כפי שמיקי מכנה אותו במפגשם הראשון, ובהמשך ה"תלמיד" שלו שנמשך אל חיוניותו, ואט אט מאמץ ממנו מחוות, חיתוך דיבור, גוון קול, ומתפתח עד לבגרות הגברית המדויקת.
בתפקיד מיקי שורף את הבמה נדב נייטס שהחל את הקריירה הבימתית לפני כשנה וחצי בתפקיד אדיפוס, ואחר כך כשנכנס לתפקיד אדם גייטט, ולאחרונה כטיבאלט ב"רומיאו ויוליה". אחרי שלושה תפקידים דרמטיים כאלה היה מרתק לראות אותו בשרשרת של עיצובים קומיים, כמיקי הילד הפרחח, כבן אוהב ואח מעריץ, חבר מסור או מאוהב נרגש, ורגישות דרמטית כואבת כעד לרצח, כבעל קנאי וכ"אח בדם" ברגע האמת.
דורון תבורי, וירטואוזי בביטויו ובזמרתו האופראית, הוא המספר ה"כל יודע", המבשר את הצפוי, והמשולח המכריז על התוצאה, והופעתו נתנה להפקה כמו לעלילה משקל מיוחד ונדיר.
הילה זיתון מצוינת, חדה, כואבת ומפוחדת כאם האחרת, זו שמסתירה את האמת מבעלה – במשחקו החם של יוסי טולדו – ושיווי משקלה מתערער נוכח הסיכוי שאדי ומיקי יגלו את מוצאם המשותף, ובכך ייחתך גורלם.
"אחים בדם" (צילום: דניאל קמינסקי)
חייקה מלכה מרשים כסמי, האח הגדול, וכמוהו דיקלה הדר כלינדה, החברה המאוהבת ובהמשך האישה הנקרעת בין שני ה"חברים". גיל וסרמן יצר סדרה מצוינת של חמש דמויות אפיזודיות. עומר זימרי, בשלושה תפקידים, רויטל זלצמן, דור אוחיון, יעל יקל, אדיר מור וקרן מנור השלימו היטב את הלהקה בתפקידים שונים, במשחק, זמרה ותנועה.
ומאחורי הקיר שברקע עידן סוכובולסקי ניצח ליד הפסנתר והמחשב על רמי אוסרווסר, בגיטרות, מתי גלעד בבס, ניר ברנר בתופים ואייל סלע ויקיר ששון בכלי נשיפה. תזמורת קטנה ומנצחת.
מיה דגן, "אחים בדם" (צילום: דניאל קמינסקי)
ואם לא היה ברור עד כה, הנה שוב: מהרו לבית ליסין בדיזנגוף ואל תאחרו - ה"אחים בדם" מחכים לכם.
לרכישת כרטיסים