יצירתו החדשה של אמיר קולבן שואפת לגדולות במוצהר ונכנעת לקטנות במעשה
דימוי לתסכול ותשוקה
באנציקלופדיה החופשית של ויקיפדיה כתוב כך: "כמהה (ברבים: כמהין; שם מדעי: Tuber) היא פטרייה הגדלה מתחת לפני הקרקע וצומחת מעלה, לכיוון האור (מכאן שמה העברי: כמהה לאור)... למציאת הפטרייה משתמשים בחזירים ובכלבים מאולפים, מאחר שאלה ניחנו בחוש ריח מפותח דיו כדי לאתרה ולחפור אותה מהאדמה".
במפתיע, יש לתיאור הזה הד מסוים בכמה מרגעי יצירתו החדשה של אמיר קולבן, "כמהין", העולה בבכורה במסגרת "מחולוהט 2012" של מרכז סוזן דלל. לעומת זאת היצירה מתרחקת מהגדרתה כמי שבאה לבחון "בדרכים ריקודיות ותיאטרליות את יחסי האהבה/שנאה שיש לנו עם האוכל והארוחה שסביבו.
נושא האוכל כטרף, נושא האוכל בהקשר לדימוי הגוף לתסכול ולתשוקה. 'כמהין' עוסקת בעיקר בצדדים חברתיים ותרבותיים של אוכל ובמקום שבו תרבות ותשוקה ראשונית ובלתי מעובדת נפגשים".
ההגדרה הזאת כתובה בדף התוכנייה של המופע, המציין 16 שנות פעילות של להקת קולבן-דאנס מירושלים.
מה שלא נכתב בדף הזה, אבל מופיע בתיאור היצירה באתר של סוזן דלל, הוא כי "'כמהין' היא גם סוג של תגובה למחאה החברתית של קיץ 2011: היא מובילה מאוכל כחוויה חברתית-תרבותית מעודנת למקום שבו החזק אוכל את החלש או מותיר רק שיירים לחלש ממנו".
צילום: כפיר בולוטין
ואכן, המופע בנוי כסדרת אפיזודות שראשיתן בהזמנה לסעודה והמשכן בגילויים של תנועה נוירוטית עם פצפוצים וציוצים קוליים חסרי פשר, אולם אלה אינם מצליחים להתעלות אל המוצהר, גם אם פה ושם ניתן לאבחן הקשרים חזותיים לרעב, לטרף ואפילו לחיפוש אחר הכמהין.
הדבק הרעיוני מתארך
את הרעיונות החברתיים הגדולים של קולבן ניתן לאבחן בשימוש שהוא עושה ברעיונות כוריאוגרפיים ואמנותיים מוכרים במטרה להניע את הרקדנים כמי שאמורים לייצג "סיפורים וקרעי זכרונות" או לקיים "טקסים תרבותיים חדשים" במהלך ארוחה שאינה מתקיימת למעשה, ולכאורה נקלעים "למאבקי הישרדות כאשר גינוני הנימוס הולכים ומתקלפים".
לטובת העניין אציין כי גם ברגעי החולשה של הכוריאוגרפיה, שלושת הרקדנים וחמש הרקדניות מגלים יכולות מעניינות, בעיקר בקטעי סולו מזדמנים, בדואטים חלקיים ובשלישיית גברים טיפוסית, אבל הדבק הרעיוני המתארך מעבר לרצוי מכריע גם אותם. רק לקראת הסיום המתאחר לבוא ניכר בהם ניצוץ אנושי ושפת התנועה הופכת ממחוות רעיוניות לביטוי רגשי.
צילום: כפיר בולוטין
קולבן עיצב גם את התפאורה המרשימה – שולחנות וכסאות אפורים מתניידים, קיר אחורי עם טפט בגוון כחול-חלוד וכותרת פרונטלית תלויה מעל הבמה ומרמזת למחווה ברוקית. כאשר הרקדנים משחקים בשולחנות ובכסאות, משנים את מיקומיהם, נעים ביניהם או עליהם – היצירה מקבלת אופי מעניין המנותק לחלוטין מהרעיון הגדול שלה.
והערה שכבר מזמן חשבתי שאין בה עוד צורך אצלנו: מי שלוקח לעצמו קרדיט על עריכת פסקול, יואיל נא וייתן קרדיט ליוצרי קטעי המוזיקה שהוא מעטר בהם את היצירה, ובמקרה של הקטע האחרון, לפחות, גם למבצעיה.
המופע עולה במסגרת פסטיבל "מחולוהט" 2012, ביום שני, 23 ביולי 2012, ב-21:00, במרכז סוזן דלל, תל-אביב. לפרטים: 03-5105656.
רכישת כרטיסים
18/07/2012
:תאריך יצירה
|