סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן עור – מחוספס
 

 
 
יכולותיה המוכחות של נעה דר ביצירותיה הקודמות, כולל אלו שיצרה עבור הדור הצעיר, מדברות בעד ההתנסות שלה עצמה ב'עור' ובעד התנסות של הקהל בחוויה שהיא מזמנת לו"
יצירתה החדשה של נעה דר איננה עונה על האתגר שהיא מציבה לעצמה ולקהל


עיצוב מעורר ציפייה
 
במבואה למחסן 2, לפני שמכניסים את הקהל לאולם, מתקיים מיצב/מיצג שיצרה נטי שמיע עפר, אמנית רב תחומית, שהיא גם מעצבת הבמה של "עור", יצירת המחול החדשה של נעה דר. במיצג ארבעה משתתפים, ומבלי בנאמר כך במפורש הם נראו לי בסופו של דבר כארבעת רקדני המחול.
 
אחד מהם השקיף על השלוש, לבושות באוברול שנראה כתפור מנייר זכוכית עדין בגוון קוניאק, התגרדו במתקני עץ, שתיים בלוחות בהירים, ואחת תקועה במה שנראה מבנה בסיסי של מטבח, או חדר אמבטיה, והיא נעה על פני המפתח המיועד לקערה. הרחש הגירודי הזכיר במידה מסוימת ערב קיץ מיותש, או סיפורי צרעת. כלומר, הקשרים צפויים של עור.
 
ואז הוזמן הקהל להיכנס, אך לא אל מושבי האולם אלא לעלות אל הבמה ולתפוס מקום בשתי שורות המקיפות עיגול לינולאום אפור. על משענות הכיסאות הגבוהים בשורה האחורית הונחו מטליות פיקה לבנות עם שרוכים אדומים. בדומה לכך, אך לרגלי המושבים הונחו יריעות פיקה מקופלות יפה, ושוב עם שרוכים אדומים.
 
ואז ניתן האות וארבעת הרקדנים – אפרת לוי, מור נרדימון, נעה שביט ואלון שטיאר  בתלבושות שעצבה מיכל בסעד – ניגשו אל הקהל, הציבו ארבעה שרפרפים מצופים לבד חום בתוך מפתח מעוצב, ולרגליו פתחים בצורת כפות רגליים. מתחתיהם היה שטיח שהגוון האדם שלט בו. את מתחם השרפרף תחם חוט אדום שנרקם לתוך הלינולאום. 
 
עור-2-צילום-תמר-לם.jpg
"עור" (צילום: תמר לם)

הרקדנים הידקו את השרפרף לשטיח, עם חוטים אדומים, ועברו לטפל בקהל. הם שלפו את בדי הפיקה הלבן והידקו אותם בחוטים אדומים אל היושבים בשורה הראשונה כך שכיסו את רגליהם עד למעלה ממבושיהם. הם לא העניקו טיפול דומה ליושבים בשורה השנייה, ופיסות הפיקה נותרו מיותמות.
 
התוצאה המיידית הייתה שסביב המעגל נוצרה חגורה לבנה עם ורידים דקים, מחולקת לארבע, בהתאם למיקום השרפרפים, ולעוד פתח אחד, לכניסת הרקדנים לתוך המעגל הסגור לכאורה, שנראה כתעלה עשויה מאותו נייר זכוכית חום של המיצג.
 
התאורה של יאיר ורדי, שהוא גם הדרמטורג, החלה להפעיל את קסמיה המעודנים, וכמוה גם המוזיקה של אורי פרוסט.בהמשך יוקרנו במרכז הזירה קטעי וידאו של רן סלוין שככל הנראה רומזים אל קטעי עור.

עור-תמר-לם.jpg
"עור" (צילום: תמר לם)
 
יצירה זה כואב
 
התחלתי את הרשימה הזאת בתיאור מורחב  ולא בכדי, כי התיאור מאתגר גם את המרחב של היצירה המחולית , וגם את הרעיון המניע אותה, ובה בעת גם את הציפייה של היוצרת ושל הקהל ביחס לתפקיד הקהל ביצירה.
 
המערכת המורכבת הזאת מתוארת בדף התכנייה כ"מעבדה חקרנית המתבוננת על הגוף כעל כלי קיבול רב-שכבות. ההתייחסות לעור היא כאל גבול החוצץ בינינו לבין החוץ ומסמן לנו את קצה הטריטוריה שלנו". ובהודעה הנרחבת לעיתונות נאמר כי "סידור ישיבת הצופים מגדיר ועוטף את שטח ההתרחשות ומרחיב את גבולות המעבדה אל בחינת הקרבה והמעורבות המתקיימות בין הצופים למופיעים". 
 
אלה רעיונות יפים, מעבר לניסוחם הבהיר. ומבחינה זו אפשר לומר זאת על עיצוב הבמה. אבל גם כאשר מחמיאים לו, שיצר אסתטיקה מעניינת בפני עצמה, צריך לשאול אם העיסוק בו בתחילת היצירה, ובסופו של דבר העדר התייחסות אליו במהלכה, אינם יותר מאשליה עצמית של היוצרות. האתגר שלהן אינו נענה, ובהעדר חיכוך עם החוץ, הגוף אינו "מקום מפלט מגן ומגביל כאחד", כהגדרת התכנייה.  
 
השאלה המהותית המתעוררת היא מה צריך הקהל לראות במאמץ היצירתי הזה ואיך עליו לחבר אליו את המחול שיתרחש בתוך המעגל. כיוון שהישיבה מזמנת לכל אחד בקהל את קבוצת הקהל שמולו, ברור כי התגובה או העדרה יוצרת התייחסות, ובעיקר כאשר אל זו נוספת הציפייה שמשהו משמעותי יתרחש עם כל העיסוק העיצובי, וזה אינו קורה.
 
לפיכך ברור כי הכוראוגרפיה היא זו שבסופו של דבר צריכה לתת את המענה, ולצערי הרב לא מצאתי אותו הפעם. כל ההתייחסויות הטקסטואליות בתכנייה לעור אינן מגיעות למיצוי ייחודי בתנועה, ולא בכדי. שהרי כל תנועה, בכל יצירה שהיא, מבשרת על מהלך פיזי, שהוא גם פנימי וגם חיצוני. הטיעון של הגבול והחיץ אינו תופס רק משום שהחלטנו להתייחס כך אל העור או אל אל הגוף שהוא סוגר עליו.
 
אבל יש ביצירה, ובעיקר בביצועם הנמרץ של רביעיית הרוקדים, התייחסות ברורה אל טקסט אחד המופיע בתכנייה והכוונה לשירו של חזי לסקלי "שעת הכאב החדש" שנפתח כך: "הכאב נמצא בתוכך אבל אתה רוצה להיות/ בתוכו. לשם כך עליך/ להוציא את הכאב, להניחו לצדך/ ואחר כך/ להכנס לתוכו כמו שנכנסים/ לחדר". 


עור-1-צילום-תמר-לם.jpg
"עור" (צילום: תמר לם)
 
יצירה זה דבר כואב. בתוך היוצר. וכמו המלחמה שאנו חווים עתה, היוצר היוצא אל יצירה חדשה יודע אל מה הוא נכנס, מה בנק המטרות שלו, ואפילו משער את המחיר. אבל הוא אינו יודע איך ייצא ממנה, מהיצירה, ומה יהיו תוצאותיה הנסיבתיות והסביבתיות. 
   
יכולותיה המוכחות של נעה דר ביצירותיה הקודמות, כולל אלו שיצרה עבור הדור הצעיר, מדברות בעד ההתנסות שלה עצמה ב"עור", ובעד התנסות של הקהל בחוויה שהיא מזמנת לו. 


למועדי מופעים >

21/07/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הופעה טוטלית - חזקה - כנה - מעניינת
דורית , תל אביב (21/07/2014)
1. מופע מהפנט חזק ומעורר
נדב , תל אביב (21/07/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע