סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן לצאת מהארון - הגאווה מובטחת
 

 
 
בעיקר אופיר היטיב לאזן בין הצפוי למפתיע, ולתמרן ביניהם באמצעות המשחק המשובח שהוא הפיק מצוות השחקנים, בכל התפקידים. את הצפוי - כלומר מה שהקהל חושב שכך מתנהג הומו - מביא בעיקר דב נבון בעיצוב שובה לב של השכן הקשיש והערירי שנמצאו לו גם חתול רחוב אפור, לאהוב, וגם פיניון עלוב שצריך להציל מנפילה. נבון עושה תפקיד רציני אבל בהחלט במתווה של עיצוב אחר, המדגיש את הצורך של בלון בחברה, ובמבע אישי-אנושי"
המחזה הצרפתי שהיה סרט מצליח נחת בהצלחה סטרייטית בתיאטרון בית ליסין


אסור לגעת בהומו

פרנסיס ובר הוא מחזאי צרפתי שיצא מהצרפתי שבו אל ההוליוודי אחרי שהפך לשם דבר עם התסריט לסרט ״כלוב העליזים״. מפתיע אפוא, שדווקא הוא שהתוודע לנושא ובהצלחה גדולה, כבש את בימות צרפת עם קומדיות סטרייטיות חצופות כשמפניה ורק ב-2001 התפנה להוציא את ההומוסקסואליות ממגירת הנושאים הראויים למגעו המעודן והחכם. 

אבל לעולם לא מאוחר כפי שאמר אוסקר וויילד, כסיסמה שאומצה על ידי רבים שהחליטו שמחניק שם בארון, או בוויטרינה ששימשה ליושביה חצי-ארון. הפעם הוא לקח את פיניון, גיבורו החביב והלא-יוצלח כפי ששמו בצרפתית מעיד עליו - שבבית ליסין (ואחר כך גם בהבימה) היה כבר כוכב מישלן ב״ארוחה עם אידיוט״ - ובנה עליו ״תקינות פוליטית״ א-לה-קארט כנגד הומופוביה וסטיגמות אחרות.

העלילה מתחילה כאשר פיניון נמצא ברשימת המפוטרים במפעל שבו הוא מוערך מנהל חשבונות אך לא כאדם. גם אשתו עזבה אותו ובנו בן ה-15 מסרב לראותו. חתול תועה והשכן החדש בלון, הומו בעל חוש הומו מפותח עוצרים את ניסיון ההתאבדות של פיניון, ומשם בהנחייתו המדויקת של בלון מתחיל המהלך שתכליתו להציל לפחות את המשרה במפעל: פיניון יתחזה להומו, והתקינות הפוליטית אוסרת לפטר אותו בשל כך, כפי שניתן לטעון במקרה של עובד שאין תלונות על עבודתו, ולהפך.

כשהצעד הראשון מצליח כבר אי אפשר לעצור את הרכבת, ובר מצרף  למסע את את הגיבור הנגדי שהוא הפעם סנטיני, מנהל כוח אדם במפעל, שנבחר להיות  קורבן חדש של העובדים. שהרי החברה האנושית חייבת שיהיה כזה, וסנטיני ההומופוב הגס והשמן הוא הנבחר האידיאלי מרגע שאסור לגעת (תרתי משמע) בהומו פיניון, שגם הופך לחביב ההנהלה והעובדים. 

לצאת-מהארון22-כפיר-בולוטין.jpg
לצאת מהארון (צילום: כפיר בולוטין)


הצפוי והקורבן המפתיע


השינוי הזה ביחס אל פיניון הוא אולי הדקירה החדה ביותר של ובר בהומופוביה, שיודעת להסתתר יפה אחרי מחוות ונימוסים ״תקינים״, ולאו דווקא דמותו של סנטיני הנופל קרבן לתעלולי חבריו. הוא הומופוב, ברור ומוצהר, והמחזאי יודע איך לטפל בו. ומבלי שאחשוף סודות מהחדר החשוך של המחזה אפשר להצביע על הטיפול הזה כעל הצלחתו המיוחדת של ובר בעניין הזה.

וכמו ובר גם המתרגם אלי ביז׳אווי, שידע לרסן את השפה המדוברת בלי לוותר על הברק של הדיאלוגים, כפי שבמאי ההצגה אלון אופיר היטיב לתזז אותם בחילופים מהירים של קצב, של מקום, ובתמונות קצרות שהוליכו וקידמו את העלילה. וכרגיל, בכמה הברקות בימוי שהוא מיטיב לקלוע באמצעותן לרוח המחזה  - כמו ניצול מכונת הקפה כסמל נרמז ליציאה (בדרך כלל מפתיעה) מהארון.

בעיקר אופיר היטיב לאזן בין הצפוי למפתיע, ולתמרן ביניהם באמצעות המשחק המשובח שהוא הפיק מצוות השחקנים, בכל התפקידים. את הצפוי - כלומר מה שהקהל חושב שכך מתנהג הומו - מביא בעיקר דב נבון בעיצוב שובה לב של השכן הקשיש והערירי שנמצאו לו גם חתול רחוב אפור, לאהוב, וגם פיניון עלוב שצריך להציל מנפילה. נבון עושה תפקיד רציני אבל בהחלט במתווה של עיצוב אחר, המדגיש את הצורך של בלון בחברה, ובמבע אישי-אנושי. 

צפויה גם דמותו של מנהל המפעל, קופל, בעיצובו המבריק של עמי ויינברג, שמדגיש גם את הסטיגמות של ניהול, יחס לנשים, וכניעה להלכי רוח וצרכי-פרסום. וכמוהו גם זו של העובדת הזוטרית במשרד, אריאן, במשחקה החטטני הנחרץ של מאיה בכובסקי (שמצטיינת גם בדמות הצפויה של אשתו של סנטיני). דימה שבצ׳נקו מוסיף בשלישיית תפקידי-נוכחות את המוטיב של יציאה מהארון. 

לצאת-מהארון-2-יחצ.jpg
לצאת מהארון (צילום: כפיר בולוטין)


בתווך, בין הצפוי לבלתי צפוי שוכן כבוד סנטיני, מנהל כוח אדם במפעל, מנהיג העובדים וקפטן קבוצת הכדורגל. חי מאור חי מאוד את סנטיני ואת גבריותו המנופחת, הבטוחה, שיודעת לזהות הומואים ולסביות, ופיו שופע ביטויים, כאלה שרבים משתמשים בהם ב״אוי, סליחה, לא התכוונתי״. ככל שהסנטיני מקורבן, כך מתחדד משחקו של מאור כפרי בשל להנאתנו, אופס, להומופוביותנו.



 


הבלתי צפוי והמאופק


את הבלתי צפויים מייצגים מנהל השיווק גיום ומנהלת הכספים ורוניק, שאיכשהו גם מייצגים את ההומופוביה השקטה, כלומר זו שאומרת ״לי זה לא מפריע״ או ״יש לי חבר כזה״ או מתנפלים על כל מה שמבטא זלזול, בוז, לעג, וכנגד שפה לא תקינה המשתמשת באברים שונים ובתיאורים גראפיים כשמתייחסים אל הומו או לסבית. רועי ויינברג מעצב את גיום כדמות חיובית, עניינית, אמינה וסימפטית ומיכל שטמלר מצוינת בעיצוב תנודת היחס של ורוניק כלפי פיניון, מאדישות תומכת אל נשיות מתעוררת. 

ואחרון הבלתי צפויים, הוא יניב ביטון המבריק דווקא באיפוק של עיצוב פיניון כחייל שגויס בעל כורחו למערכה הכבדה נגד ההומופוביה, מכל כיוון ובכל ביטוייה והסטיגמות שהחברה מייצרת ומחליפה, עוד ועוד. ביטון מצוין בעיצוב המצוקה שלו כבעל וכאב שנטשו אותו, ומעודן יפה כלא יוצלח. 

ובעיקר, כפי שפרנסיס ובר ואלון אופיר גם יחד, יצרו עמו דמות שהיא כליל השלמות של ההומופוביה הנורמלית השקטה, הפסיבית, זו של רבים שמכחישים את קיומה עד שהם מזדעזעים כשהיא נחשפת ברבים. כן, גם פיניון של ביטון.

וכל זה על במה שאורנה סמורגונסקי עיצבה כתמונות בספר מצויר בחן צרפתי, וגם את התלבושות בגזרות המחויטות - בעיקר של הגברים. קרן גרנק האירה וצבעה את הבמה כנדרש בכל צבעי קשת הגאווה, ואביב קורן עיטר במוזיקה נוחה לאוזן להט״בית ממוצעת.

לצאת-מהארון-כפיר-בולוטין3.jpg
לצאת מהארון (צילום: כפיר בולוטין)


התוצאה הכללית היא תיאטרון עליז כראוי ובהצגת המנויים הרגילה שנכחתי בה, הייתה כיין ששימח את לב הקהל. אז אל תהססו, חלוצים להט״בניקים וגם הומופובים נאורים, שבת אחים גם יחד בהצגה הזאת יעשה לכם רק טוב.

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

24/08/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע