MAX מבוצע על ידי קבוצה של עשרה רקדנים.  לדברי נהרין "מחוותיה של הקבוצה אוניברסליות וספציפיות – בו בזמן. ניתן לזהותן כשייכות לכל תרבות, אך לא לכל התרבויות כולן. והדבר קובע את המחווה הבודדת: היא מתפרשת לחילופין כרגע של חסד או רגע של תוקפנות, מבלי ששני המובנים ילכדו ברגע אחד".

התנועה מאופיינת לדבריו ב"התרחשות שלה בחלל ובהתייחסות אליו", והמוזיקה נעה  בין ג`אז רוסי לפולקלור לטיני ויש בה ממד רפטטיבי  . " MAX הוא המהות של האנושי – משום שגילומיו משתנים כל רגע.  הוא יכול להיות מלא קסם, או, לעתים,  חלאה. אבל יסודותיו תמיד אוניברסלים. הוא יכול להתרבות, לספור עד עשר, לאהוב ולהדוף – בדומה לכל אדם. והוא יכול להרתיע או לשאוב אותנו לתוכו באופן הייחודי שלו, שהוא שלו בלבד".

את התלבושות עיצבה רקפת לוי ואבי יונה בואנו (במבי) עיצב את התאורה.

  המופע יעלה במרכז סוזן דלל בין התאריכים: 23-12 במרץ 2007 ובאולם שרובר בתיאטרון ירושלים ב-20 במרץ 2007.