סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "האגם המוזהב"- פרידה עצובה עם חיוך
 

 
 

הצגה מהוקצעת הנשענת על הליהוק הטבעי של מרים זהר ואילן דר בתפקידים הראשיים ועל יכולתם להימנע מהפרזה רגשנית של תחושת הקץ המתקרב



דרמה קטנה, הומור פשוט, איפוק
 
לא קשה להבין למה תיאטרון המכבד את שחקניו הוותיקים, שתרמו לו פעם אחר פעם הצלחות, שולף  עבורם מחזות, אפילו בינוניים ברמתם, בהערכה שהם ייראו בהם במלוא יכולתם לעצב דמויות בשר ודם, הכי קרובות שאפשר ללב הצופים. מחזות שאין בהם עלילה מפותלת או דרמה גדולה מהחיים אלא רק סיפור קטן על רגעים קצרים בדרך אל הלא נודע. מחזות שבהם הזיקנה איננה איפור אלא אמת, מביכה לפעמים, משכיחה ומזכירה חליפות, ותוך כדי כך גם עם אותן דקירות אזהרה של הזמן, האורב ומחכה ללא ניע. 
 
כזה הוא המחזה "האגם המוזהב" של ארנסט תומפסון שגרסתו הפילמאית עם קתרין הפבורן, הנרי פונדה ובתו ג`יין העניקו לו מעמד נכבד בתודעה, שלצד ההומור האנושי הוא עטור נופים ופעילות דרמטית – כמו התמונות באגם והדיג בסערה, או צילומי תקריב קורעי לב של פונדה הגוסס והפבורן הרוטטת. השיבה אל המקור הבימתי תיבחן תמיד במידתו של הסרט, והשחקנים יועמדו תמיד במשוואה – כנגד כוכבי הסרט "האגדיים".
 
עלילת המחזה קטנה בעליל. בני הזוג אתל ונורמן טייגר שבים בפעם ה-48 אל בית הקיץ שלהם לחופו של אגם שהשקיעה מזהיבה אותו ואת הנוף הסובב אותו. כמו בכל שנה זה גם מועד יום הולדתו של נורמן, והשנה הוא בן שמונים. אולי זו תהיה הפעם האחרונה ואתל יוזמת מפגש פיוס בינו לבין בתם היחידה צ`לסי, שתמיד איכזבה אותו, ואיננה מצליחה למצוא בעל גם כשהיא בת ארבעים ושתיים. במקום מצפה להם הדוור צ`רלי, חבר ילדות של צ`לסי שעדיין ממתין לה בלב אוהב ובצחוק מעצבן. כשהיא מגיעה באים עמה בן זוגה החדש ביל, ובנו בן ה-13 בילי. הנער נשאר אצל זוג הזקנים כשבני הזוג הצעירים ממהרים לבילוי משותף באירופה. הפיוס בין הבת לאביה נדחה, אבל במקומו נוצרת קירבה אבהית וידידות בין נורמן לבילי, ואתל מקבלת נכד חכם המסייע לה לשוב לראות את בעלה האהוב מאושר סוף סוף. כאשר צ`לסי וביל חוזרים, נשואים, נסגר המעגל.
 
התמונה האנושית-משפחתית איננה זרה או מוזרה, ומעלתו הברורה של המחזה שאינו מנסה לעשות מזה "צימעס" מתקתקים או חמין לוהט. דיאלוג פשוט – שהתרגום המצוין והלא מתחכם של רבקה משולח מדגיש היטב את העובדה הזאת – מעביר את המסרים הפשוטים, השבלוניים,ומחייב את הבמאי והשחקנים להחליט לאן פניהם מועדות. לבמאי רוני פינקוביץ` היה הניסיון וצוות השחקנים שעמם היה יכול ללכת בנתיב הכי קל ולעצב הצגה וירטואוזית נוצצת. הקהל היה יוצא מהאולם שטוף דמעות.
 
אבל פינקוביץ` בחר להתאפק, להנמיך את הטון, לתת להומור הפשוט, לדרמה הקטנה, ולאנושיות ולחרדה שמבצבצים מתוכה, את הביצוע הטבעי ביותר, הכמעט-לא-משוחק. זאת בחירה שהייתה עלולה להרדים את ההצגה. אבל זה גם היה הימור מחושב של מי שיודע כי השחקנים שלו, גם באנדר-סטייטמנט, יהיו מצוינים, טבעיים לחלוטין, ואמינים, ובעיקר ככל שמדובר בצמד הוותיק של מרים זהר ואילן דר. והשניים האלה מעניקים לבני הזוג אתל ונורמן את הקשר הסימביוטי הבימתי ובמינון מדויק, שכולל גם את העובדה שהם "פועלי הבמה" במעברים בין התמונות. מהלך יפה מבחינה בימתית שמדגיש את העובדה שהם שניהם "בבית" בהצגה הזאת.
 
זהר שופעת חום אוהב, ללא הצטעצעות, עניינית ומעשית מאוד כרוח החיה השומרת על חיותו של הבעל המזדקן במהירות, והיא מצוינת בקטעים שבהם היא מפגינה שליטה עצמית ברגשותיה, כמו באותו רגע נוגע ללב כשהיא בגבה אל הקהל, שלא יראו אותה בוכה.  דר מעצב בפשטות את המצב הקשה יותר של ההזדקנות, זה שבו הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם, אבל השיכחה עדיין לא לגמרי מפייסת ומעלימה את הכעס. הוא נזהר מהגזמה של העובר עליו, וכך גם בהתחברות שלו אל בילי הנער. מבט או שניים, נוצר קליק, ומשם כבר מיותר להדגים או להדגיש את החיבור. מבחינה זו, גם הפרטנר הצעיר שלו, תם גל, משחק אתו טבעי בגובה העיניים, במידה המדויקת שפינקוביץ` קבע לו.
 
כך גם עיצוב דמותה של הבת צ`לסי. קרן צור בשער קצוץ הזכירה לי את הילארי סוונק (בסרטים שלה "בנים אינם בוכים"  ו"מיליון דולר בייבי"). קצת עצבנית, קצת מנותקת (בתחילת הביקור), תזזיתית מאוד. פוחדת, בעיקר, מהמפגש עם האב שלא ידעה לרצות אותו. כאילו הבמאי רצה להדגיש בכך את הצורך העמוק שלה בהשלמה המיוחלת עם האב.
 
ערן בן זאב טוב בתפקיד הדוור האוהב צ`רלי שמגזים בלבביות ובצחוק מעצבן – ככל הנראה זו הייתה גם אחת הסיבות שנורמן התנגד בשעתו לזיווג שלו עם צ`לסי. דודו בן זאב (אין קרבת משפחה) בתמונה האחת שהוא מופיע בה, בתפקיד בן הזוג החדש ביל, מצחיק במגע-של-אלימות שהוא מביא לדו שיח עם נורמן.
 
אדריאן ווקס עיצב בקתת קיץ למהדרין, המשקיפה אל האגם – תמונת רקע ענקית שמתעוררת לחיים באפקטים של התאורה המצוינת שעיצבה קרן גרנק. יש גם מוזיקה, עם קרדיט לשלום ויינשטיין, ובלי קרדיט ללהיטים הנוסטלגיים המשובצים בה.
 
"האגם המוזהב" היא במידה רבה הצגה פשוטה מאוד, אולי אף בהגזמה. אבל זה רק כלפי חוץ. כי מעבר לחיוך הקל, מעבר לצחוק המהוסה, היא שיר קטן של פרידה עצובה הממשמשת ובאה.

למועדי מופעים >

10/12/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. אפילו שלא התאמתי לקהל
שרון רובין , רמת גן (22/09/2008)
3. הצגה מהנה גם למי שצפה בסרט
אור , רעננה (08/01/2008)
2. החיים כפי שהם באמת .
אבי נאמן , הרצליה (15/12/2007)
1. הצגה מקסימה ומעוררת מחשבה
ג , (10/12/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע