סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן דאנס קיאס בפסטיבל ישראל - החמצה
 

 
 


הביטוי "זר לא יבין זאת" יכול בהחלט להתייחס למבטו של גבר המתבונן באישה. למרות שהאמנות מלאה מבטים מופלאים על נשים שתקעו בהן ציירים, פסלים, צלמים, משוררים וסופרים, זכרים לפי מינם, עדיין יש מי שמאמין כנראה כי קיים טריז כלשהו המונע מהזכר המצוי התבוננות א-מינית.

האם זה נושא למחקר פסבדו-מדעי משוכלל? ייתכן. האם זה נושא ליצירת מחול, או פסבדו-מחול? נראה כי הכוריאוגרפית הווינאית הצעירה (33) ססקיה הולבלינג חושבת כי כן. לפחות כתוצאה מהתבוננות ארוכה שלה ביצירות אמנות, אם לא מטעמים אחרים.

ביצירה "מבט אחר" מטרתה המוצהרת של הולבלינג היא למצוא דרך לכוון את מבטו של הצופה אל הגוף עצמו, ובערב הקצר הזה (50 דקות) אל ארבע גופות של נשים. הצופה במקרה הזה הוא היא עצמה ככוריאוגרפית, וכן גם שלוש הרקדניות המופיעות עמה בעירום מלא.

מופיעות ולא רוקדות. כי כן, למרות שם הלהקה, מחול אין במופע הזה. והתנועה המועלית על הבמה היא מינימליסטית, כמעט סטאטית לחלוטין. למרות שארבע הגופות בכוריאוגרפיה של הולבלינג אינן חדלות לנוע, גם כשהן דוממות. וליתר דיוק כאשר הן מותחות את שרירי גופן, מרפות אותם, נחות או משנות תנוחה, בדרך כלל על הרצפה, לעתים בעמידה, ואפילו על רגל אחת.

הרקדניות חושפות כמעט אך ורק את גופן מצד הגב והאחוריים. למעט רקדנית אחת אין להן פנים, כמעט ואין ראש, אין בטן, כמעט ואין חזה. ולטעמי – ביחד או לחוד, יש גוף ואין נשמה. או בפשטות – אין אישה.

האשמה היא לא בהולבלינג, חס וחלילה, אלא בי. אני הזר שלא יבין את מה שהיא מנסה לעשות: "אם אחרי שהעלמתי את הפנים וסילקתי את המחוות, המבט יתמקד על הגוף, זה סימן שנוכחותו של מין גוררת, איך נאמר, התייחסות פורנוגרפית.... שהיא מונעת מאתנו לראות את הגוף עצמו, מונעת מאתנו את המבט שאני מחפשת, את הרגע הזה שבו הגוף מסולק מכל ההקשרים המבלבלים וההצהרה הופכת ברורה: זהו אדם".

וכזר, גם אינני יודע איך ליישב את הסתירה המוטמעת בדבריה אלה של הולבלינג, ואינני יודע איך בדיוק היא רוצה שהצופה יביט, יחווה או יקלוט את מה שהוא רואה לפניו: האם זאת אישה או רק גוף? האם לגוף יש אישיות עצמאית? האם לגוף יש מין, או חס וחלילה מיניות שאסור להתייחס אליה? ואולי באמת הגוף הוא בסופו של דבר רק מכונה משוכללת?

אין לי ספק שהולבלינג מעלה רעיונות יפים, והתכנייה גדושה במילים יפות בעיקר על תולדות הגוף העירום באמנות, ולא על תולדות התנועה. אבל גם אם רעיונותיה מעניינים, הולבלינג מחמיצה אותם במעשים. הגוף שהיא מציגה ב"מבט אחר" אסתטי עד נקודת קיפאון, מושלם עד שיממון, חי עד מוות.

ומצטער, אין שום נחמה פורנוגרפית. אולי רק למי שתנועת שרירי השכמות עושה לו את זה.


המופע "דאנס קיאס – מבט אחר" יעלה מחר, בפעם האחרונה בישראל, במרכז סוזן דלל בתל-אביב, לפרטים נוספים.




08/06/2004   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1.
אילנה , (08/06/2004)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע