"יומן מעודכן" (ישראל 1999-1990)
שיווק והפצה: "האוזן השלישית"
מארז מושקע של שלושה פרקים נוספים שיצר דוד פרלוב, כתוספת ל"יומן" הקלאסי המשובח שלו, יצירה דוקומנטרית פיוטית ייחודית שצולמה בין 1973 ל-1983, ודומה שכבר נאמר עליה הכל. גם בשלושת הפרקים האחרונים, ששודרו בערוץ 2 בדיוק לפני 10 שנים, וכעת ניתן להשיגם בערכת די.וי.די משולשת חדשה, לוכד היוצר את הזמן המתעתע, כשהוא משוטט בין עבר להווה ומשכיל גם לראות מגמות ולחזות את הנולד.
פרלוב ממשיך לתעד כמעט באובססיביות אירועים אישיים ולאומיים, וכהרגלו משליך מהפרט על הכלל. בפרק הראשון, "ילדות מוגנת", הוא מתעד את שלבי הקמת המשפחות החדשות של בנותיו התאומות, יעל ונעמי. בני זוגן המוזיקאים והצאצאים החדשים - נכדותיו ונכדו – עושים את צעדיהם הראשונים בעולם ומגלים חיוניות וסקרנות של חיים חדשים המחפשים לעצמם דרך ביטוי. הוא מלווה את בנותיו וילדיהן בבית וכן בנסיעות בארץ ומחוצה לה, בעיקר לצרפת, שם עובדת נעמי באופרה.
פרלוב מרמז על הפער הקיים בין זמן ההווה של צילום הסרט, כשנכדותיו ונכדו זוכים בילדות חממתית מוגנת, עטופה גם בחוויות אמנותיות שלא כל ילד זוכה להן, לבין הילדות הפחות מתפנקת, בלשון המעטה, שהייתה מנת חלקו בברזיל. הפרק השני, "יום יום וריטואלים", ספוג כמעט כולו בטראומת רצח ראש הממשלה יצחק רבין. מצד אחד מצלם פרלוב את היומי והטריוויאלי, את הנפשות הפועלות בעיקר בסביבת מגוריו, מתחת לביתו בפסאג' לונדון מיניסטור וברחוב אבן גבירול המשתקף מחלון ביתו. ומצילומי מסך הטלוויזיה משתקפים האירועים החברתיים, הפוליטיים והלאומיים, שזעזעו את החברה הישראלית בשנות ה-90.
פרלוב מתעד, בין היתר, את ילדי הנרות ואת המקפידים לכבד את זכר ראש הממשלה שנרצח שנה אחר שנה, ותוהה עד מתי יימשך ריטואל ההנצחה. קולו המקריין הטיפוסי והטקסטים שבחר להוסיף לנרטיב, תורמים לסיפור האישי והציבורי את הממד הפיוטי, ההגותי או הדרמטי, הכל בהתאם לצורך ולנסיבות המשתנות. הוא מלווה את אירוע רצת רבין ותוצאותיו, עובר לעליית ביבי וממשיך עד לזכייתו בבחירות של אהוד ברק – מה שסימן אז את שובה של התקווה להמשך דרך רבין.
בפרק האחרון במארז, "בחזרה לברזיל", עורך פרלוב מעין מסע פרידה ממחוזות ילדותו, הנופים האורבניים, הטבעיים והאנושיים של ערי ברזיל הפורמטיביות ריו דה ז'נרו, בה נולד, וסן פאולו ובל הוריזונטה שם גדל והתבגר. למי שמכיר את יומני פרלוב יודע שהיוצר אוהב רכבות בכלל וחשמליות בפרט. בפרק זה, בין היתר, הוא עוקב במצלמתו אחר נוסעי החשמלית האחרונה שפעלה בריו דה ז'נרו ב-1999. הנוסעים הם גיבורי הסרט לרגע. מארז מומלץ ביותר.
"מבצע סבתא" (ישראל 1999)
שיווק והפצה: "אן.אם.סי יונייטד"
אמנם לא מדובר בסרט באורך מלא, ואף לא בעבודה קולנועית שהוקרנה בפני קהל בבתי הקולנוע, אבל 50 הדקות של המיזם הקומי "מבצע סבתא" (שבזמן אמת, כששודר בטלוויזיה - לא המריא) בהחלט תפסו לעצמן עם הזמן מקום של כבוד בפנתיאון הפולחן הישראלי. המשפט "סבתא חיה מתה" הפך לאחד ממשפטי המפתח הנהגים כמעט בפי כל.
מאחורי הסרט עומד דרור שאול, איש קיבוץ כיסופים, שביים אחר כך את הסרטים באורך מלא "סימה וקנין מכשפה" ו"אדמה משוגעת". "מבצע סבתא" מבוסס, לעדותו, על אלמנטים ביוגראפיים. הסיפור: סבתא חיה שגיב מתה בגיל 92 בבית אבות בכפר-סבא. נכדיה, אלון מפקד יחידת מסתערבים (רמי הויברגר), בני מתקין הכבלים (עמי סמולרצ'יק) ועידן מדריך הנוער (צח שפיצן), בני קיבוץ "עסיסים" הפיקטיבי, נאלצים לדאוג בעצמם לסידורי ההלוויה של סבתם האהובה, פרויקט ש"עסיסים" לא ייכנס אליו בנימוק ש"הקיבוץ לא יממן חתונה או הלוויה של חבר שלא חי בו שנתיים לפני פטירתו". התוצאה היא מסע לוויה הזוי וסהרורי.
בסרט משתתפים גם עינת ויצמן, רותם אבוהב, רוזינה קמבוס, הוגו ירדן, דביר בנדק ואייל רוזלס. בתוספות: גרסת הבמאי המלאה, סצינות שהורדו בעריכה וגלריית תמונות סטילס למזכרת.
"המפקח בלאמי", "המדריך למהפכה", "מבצע סבתא" (יח"צ)
"המדריך למהפכה" (ישראל 2010)
שיווק והפצה: "לב סרטים ובתי קולנוע"
דורון צברי סימן מטרה – רשות השידור – והלך עליה בכל הכוח. וזה לא פשוט. הרעיון שלו כאיש קולנוע (במאי "בית שאן סרט מלחמה", "האח של דריקס", "מחוברים", "מחוברות") שגם עבד ברשות ככתב וכעיתונאי וראה את כל הרעות החולות מהן סובל המוסד, כולל בזבוזים עצומים ותקציבי עתק שלא ברור על מה הם מושקעים – ליצור מצב שיקרין שקיפות מלאה של המוסד. שנדע על מה הולך הכסף שלנו, משלמי האגרה.
רעיון מבורך נוסף של צברי הוא לנסות להעביר בכנסת חוק רשות שידור חדש שיעביר – כמה נאיבי – את השידור הציבורי מידי הממשלה לידי הציבור. צברי נעזר בידידו המפיק אורי ענבר ויחד הם פותחים במאבק נגד מנכ"לי הרשות. בראשית הדרך זהו אורי פורת ואחר כך יוסף בראל, והמעקב אחריהם ממחיש את הפוליטיזציה חשוכת המרפא בה נגועה הרשות ומנכ"ליה שמעניקים כיבודי מסך למי שיכול לסייע להם להמשיך לאחוז בקרני המזבח.
בסגנון הומוריסטי-ציני הם מסתערים ממטה המאבק שלהם, קפה תמר ברחוב שנקין, כמו דון קישוט וסנשו על תחנות הרוח ברוממה. לעזרתם נרתם עורך דין מיומן שמנסח חוק חדש שיש להעביר וחבר כנסת צדיק אחד. סרט מעורר השראה למנהיגי מאבקים חברתיים שונים, כשבין אמצעיו האמנותיים גם קטעי אנימציה וסצנות מבוימות. הסרט עורר בשנה שעברה מחלוקת בקרב חברי האקדמיה לפני טקס חלוקת פרסי אופיר, לאחר שיוצריו רשמו אותו לחטיבת הסרטים העלילתיים – בה התמודד בסופו של דבר - למרות שבמהות הוא לחלוטין סרט דוקומנטרי. כך או כך, מדובר בסרט ראוי ששווה צפייה.
"המפקח בלאמי" (צרפת 2009)
שיווק והפצה: "פליי רקורדס" ו"סרטי אורלנדו"
עבודת הקולנוע האחרונה של קלוד שברול, שהלך לעולמות בספטמבר 2010. מדובר כידוע באחד ההוגים והיוצרים הבולטים של הגל החדש הצרפתי, שהתמחה במיוחד בסרטי מתח ומסתורין, וספג השראה רבה מהקולנוע האמריקני בכלל ומיצירות היצ'קוק בפרט. בין סרטיו הנודעים "סרז' היפה", "הדודנים", "שהחיה תמות", "האישה הבוגדנית" ו"החשודה". לאורך הקריירה שלו התמקד שברול בבורגנות הצרפתית, וניתח בציניות ובסרקזם את נהנתנותה, אלמנטים שבאו לביטוי, למשל, בסרטים "שיכרון הכוח" ו"פרח הרוע".
ב"המפקח בלאמי" איש המשטרה (ז'ראר דיפרדייה) מבלה חופשת קיץ עם אשתו בבית המשפחה בכפר. את שלוותם מטריד גבר זר שמסתובב באזור בית בני הזוג ומנסה לצוד את תשומת לב המפקח, כדי להיוועץ בו ולהיעזר בשירותיו. מתברר שהאיש חשוד ברצח ומסתתר מפני המשטרה, אך לא ממש משוכנע שהוא האשם בפשע שטופלים עליו. במקביל מגיע לבית המשפחה בהפתעה גם אחיו החורג של המפקח, טיפוס פרובוקטיבי ולא יציב, שמערער לחלוטין את האווירה השקטה בבית. בסרט משתתפים קלוביס קורניאק וז'אק גמבלין. למרות הירידה ההדרגתית באיכות יצירותיו לאורך השנים, אין ספק שגם בערוב ימיו לא שכח היוצר את אמנותו. הקסם השברולי עדיין עובד כאן, אבל פחות, בעיקר משום שהיוצר מסבך ומסרבל את העלילה שלא לצורך.
"אחה"צ בכפר עם מרגריט", "הסיפור עפ"י בארני", "וינסנט רוצה לים" (יח"צ)
"הסיפור עפ"י בארני" (קנדה-איטליה 2010)
שיווק והפצה: "לב סרטים ובתי קולנוע"
סגנון כתיבתו של הסופר היהודי-קנדי מרדכי ריצ'לר כל כך מובהק וטיפוסי, שכל הסרטים שנעשו על פי הרומנים שלו מבטאים את רוחו מלאת החיים והפלפולים. אם זה "המרוץ לצמרת של דודי קרביץ" או "יהושע אז ועתה". וגם סרט זה, שביים ריצ'רד ג'י לואיס.
בארני (פול ג'יאמטי) הוא בנו של איזי (דסטין הופמן), שוטר בדימוס, שתיין ססגוני ממוצא יהודי. הרפתקה שלו ברומא עם חבריו ההוללים בשנות ה-70 מסתיימת בנישואין לקלרה (רייצ'ל לפברה), שיולדת לו את בנו של חברו הטוב. בארני עוד לא מתאושש מהמהלומה, וקלרה מתאבדת. וזוהי רק ההתחלה של החיים הססגוניים והלא שגרתיים שינהל בארני פאנובסקי, שיהפוך למפיק טלוויזיה המתמחה בטלנובלות. עם מיני דרייבר, רוזמונד פייק ועוד. בכפוף לדמיונו היצירתי של ריצ'לר. ג'יאמטי בתפקידו הטוב ביותר עד כה. חכם, מרתק ומרגש.
"אחר צהריים בכפר עם מרגריט" (צרפת 2010)
שיווק והפצה: "פליי רקורדס" ו"סרטי אורלנדו"
במרכז עלילת הסרט, בבימוי ז'אן בקר ועל פי ספרה של מארי-סבין רוז'ה, עומד ג'רמין (ז'ראר דיפרדייה), גבר כבד משקל, פשוט הליכות, קצת איטי וחסר השכלה, הגר בכפר קטן עם אמו הנרגנית. יש לו חברה צעירה וסימפטית, העובדת כנהגת אוטובוס מקומית. באחד מימי הצהריים בהם מגיע גיבורנו כהרגלו לספור יונים בכיכר הכפר הוא פוגש במרגריט (ג'יזל קסדסו), זקנה חביבה ומנומסת המתגוררת בבית אבות אקסקלוסיבי מקומי.
השיחה הנעימה שמתפתחת ביניהם היא אקורד ראשון לידידות מופלאה. היא מקריאה לו את הספרים האהובים עליה, של אלבר קאמי, רומן גארי ואחרים, וג'רמין, שאינו יודע קרוא וכתוב, מגלה סקרנות עצומה לעולם החדש שנפתח בפניו. הוא מתחיל להתעניין בספרות, מתאמן בשקידה בקריאה, רוכש דעת, משתנה והופך אדם רגיש, משכיל ומתחשב.סרט קטן ונפלא בטעם אנין ובארומה משובחת של פעם. מבוסס כל כולו על משחק אופי אמין ומדויק של שני השחקנים המובילים המעולים, שמנווטים לחוף מבטחים עלילה פשוטה ומרגשת. חבל שמעטים כבר הסרטים מסוג זה.
"וינסנט רוצה לים" (גרמניה 2010)
שיווק והפצה: "לב סרטים ובתי קולנוע"
במרכז סרטו של ראף הוטנר וינסנט (פלוראין דייוויד פיץ), בחור בן 20 פלוס הסובל מתסמונת טורט קשה. לאחר מות אמו האהובה שולח אותו אביו (היינו פרך), איש ציבור בעל אמביציות פוליטיות, למוסד מיוחד שבו אמורים לטפל בהפרעה שלו. במוסד זה מאושפזים גם צעירים בעלי הפרעות שונות אחרות. וינסנט משוכן בחדר אחד עם אלכסנדר (יוהאנס אלמאיר), הסובל מהפרעת ניקיון אובססיבית ומהתנהגות כפייתית בכלל.
בהמשך מתיידד וינסנט במקום עם מארי (קרולין הרפורת), בחורה אנורקטית, יפה ואינטליגנטית.
קשה לו להישאר במוסד המדכא והוא מחליט לברוח ולממש את משאלתה האחרונה של אמו - להגיע לים באיטליה. ביחד עם מארי ואלכסנדר השלושה גונבים מכונית, שודדים בדרך תחנת דלק, חוצים מעברי גבול וחווים לראשונה תחושת חופש ועצמאות, שעימה באה גם אחריות זה לזה.
הבמאי מצליח לשרטט פרופילים אנושיים מכמירי לב של צעירים הסובלים מבעיות נפשיות, בשולי החברה בסרט מסע קטן וחביב.
"מכאן והלאה", "עותק נאמן למקור", "ביותיפול" (יח"צ)
"עותק נאמן למקור" (צרפת-איטליה-איראן 2010)
שיווק והפצה: "פליי רקורדס" ו"סרטי אורלנדו"
סרטו שטוף המלל של הבמאי האיראני עבאס קיארוסטאמי ("עשר", "טעם הדובדבן"). אַל (ג'ולייט בינוש) היא אישה צרפתייה אלגנטית ואנינת טעם, המנהלת גלריה קטנה לאמנות בטוסקנה, שם היא גרה עם בנה בן ה-10. ניכר בה שהיא נרגשת מאוד לקראת בואו לאזור של ג'יימס (וויליאם שימל), סופר וחוקר אמנות בריטי, המגיע לעיר סמוכה כדי לשאת הרצאה לקידום ספרו החדש. היא מזמינה אותו לאחר מכן לביקור בגלריה שלה, שממשיך ליום טיול בכפרים הציוריים ובבתי הקפה של טוסקנה. כל אחד מהם חי מחדש באמצעות השני את ההנאות הקטנות, המצוקות, הרגשות והתסכולים של חיי הזוגיות הקודמים שלהם. עבודתו האינטליגנטית המיוחדת של קיארוסטמי מעוררת עיון ודיון מרתק במשמעות המקור והעתקו, יחסים זוגיים ומשמעותם.
"מכאן והלאה" (ארה"ב 2010)
שיווק והפצה: "התו השמיני"
סרטו של קלינט איסטווד, שמנסה הפעם לחקור את העל-טבעי. מרי (ססיל די פרנס), עיתונאית ושדרנית טלוויזיה צרפתייה, חווה מוות קליני אחרי שהיא נסחפת וטובעת בצונאמי הגדול שהתנפל על דרום מזרח אסיה.
ג'ורג' (מאט דיימון) הוא גבר החי בסן פרנסיסקו, שבורך בתכונה מיוחדת של יכולת תקשור עם אנשים שמתו. מסיבות שונות הוא מחליט להתמקד בחייו בהווה ולהפסיק לשוחח עם דמויות מ"הצד השני", אלא שנסיבות שונות יגרמו לו לחזור לתקשור. מרקוס (פרנקי מקלארן), תלמיד בית ספר בלונדון, מאבד את אחיו התאום ג'ייסון בתאונת דרכים. הוא מחפש בקדחתנות אחר מישהו שדרכו יוכל לתקשר עם אחיו ולקבל תשובות לשאלות המציקות לו. הגורל עתיד להפגיש בין השלושה, שכל אחד מהם מחפש בדרכו אפיק תקשורת אל הצד השני של החיים.
בתוספות: שלושה סרטונים מיוחדים: האחד "צונאמי! יצירת אסון", מתאר את הדרך בה צולמה סצינת הצונאמי המדהימה בה נפתח הסרט, השני עוסק באתרי העולם הבא וליהוק "הדמויות השקטות" והשלישי מתעד את החוויה האישית שעבר איסטווד בבימוי סרט זה. עוד עבודת קולנוע מרשימה ומפתיעה של איסטווד הוותיק.
"ביותיפול" (מקסיקו 2010)
שיווק והפצה: "לב סרטים ובתי קולנוע"
סרטו של אלחנדרו גונזלס איניאריטו ("אהבה נושכת", "21 גרם", "בבל"). ברצלונה של מטה היא מקום מדכא למדי. במיוחד עבור אוזבל (חוויאר ברדם), גבר בגיל העמידה, הממונה מטעם איש עסקים מפוקפק על שתי קבוצות של עובדים זרים בלתי חוקיים, שיש להם בעיות הישרדות הרבה יותר קשות משלו. האחת היא חבורת פועלים סינים המתגוררים במרתף דחוס עלוב, עם נשותיהם וילדיהם, להם הוא מנסה לסדר תנור לימות החורף הקרים. השנייה היא קבוצת מהגרים אפריקאים המוכרים תיקים ברחובות ברצלונה, עליהם הוא מנסה לגונן מפני המשטרה. לאזובל יש אישה צעירה המכורה לאלכוהול וסובלת מבעיות נפשיות רבות ושני ילדיהם הקטנים. יש לו גם אח שרוצה למכור את חלקת הקבר של אביהם המנוח בעבור כמה יורו. עולמו מתערער עוד יותר כשמתברר לו שהוא נגוע בסרטן, הזמן פועל כנגדו, והוא צריך לדאוג לעתידם של ילדיו לפני לכתו.
הבמאי איניארטו יודע לנצל לצרכיו את השפה הקולנועית, אבל בניגוד לעבודתו הראשונה המעולה, "אהבה נושכת", באלה שבאו אחריה, "21 גרם" ו"בבל", הוא כבר התחיל לזייף, ליצור סרטים מורכבים, אבל מתחת למעטפת הבנויה לתפארת, יש בהם בעיקר יומרה מתנשאת ומתחסדת ועקרות רגשית. ב"ביותיפול" הוא ממשיך את הקו הזה ואף מעצים אותו.