סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: ענת זכריה טסטוסטרון ישראלי-שוויצרי
 

 
 
למרות שהרבנו לצחוק על הכל היו רגעים שדברים לא נשארו בגדר בדיחה. זו לא בדיחה שלסבא של כל גרמני הייתה איזושהיא אחריות בשואה ושכל נכד מעריץ את הסבא שלו. ושכל ששוויצרים הם נאצים במסווה במיוחד שאתה רואה את המציאות הפוליטית היום בשוויץ עם המפלגות הימניות והכרזות ברחובות שמבקשות להוקיע את המהגרים החוצה וגם הם באו לכאן עם דעות מאוד ברורות על הסיכסוך הישראלי פלסטיני"
מפגש בין רקדנים ישראלים מקבוצת "מחול שלם" וקבוצת שחקנים משוויץ הוליד הפקה גברית פוליטית בהשראת מונטי פייטון. שיחה עם רובי אלדמן וסשה אנגל


מחקר על דעות קדומות

הרעיון לשיתוף פעולה בין בית "מחול שלם" וקבוצת Peng! Palastמברן התחיל דווקא מאינטואיציה נשית. המנהלת של התיאטרון השוויצרי ראתה את "שואה לייט", עבודה של "מחול שלם" בפסטיבל עכו וחשבה שכדאי לשתי הקבוצות להיפגש ולעבוד ביחד.
 
אחרי גישושים בסקייפ האינטואיציה הנשית נשכחה, וסקפטיים אבל חדורי מטרה נולדה קבוצה רווית טסטוסטרון של חמישה גברים שהביאו למפגש את כל מה שמעניין אותם: נשים, קריירה, הומור, גרפסים, שתיית אלכוהול והרבה, ומדי פעם גם הורדת מכנסיים לשם השוואה או השתטות. וגם עבודה בשם The holy coaster s(HIT) circus- מופע המשלב תיאטרון מחול עם אלמנטים קולנועיים במטרה לעסוק בחקירה פיזית ותיאטרלית של נושאים פוליטיים וחברתיים טעונים.
 
קבוצת התיאטרון מברן הוקמה ב- 2008 על ידי דניס שוואבלנד ובנג'מין ספינלר. כריסטוף קלר הצטרף לקבוצה ב-2009. "פנג! פאלאסט" זכו בפרס השוויצרי PREMIO לתיאטרון ומחול כהבטחה החדשה. בסוף 2010 זכתה הקבוצה בפרס הנוער של הקהילה האזרחית של ברן.
 
רובי אדלמן וסשה אנגל הם הנציגים של "מחול שלם" בפרויקט והם מספרים על המפגש הישראלי-שוויצרי.

ספרו קצת על העבודה

רובי: "עד היום אנחנו לא מבינים איך קרה הנס הזה שיש לנו עבודה. לא הצלחנו לריב ועדיין יצא לנו דבר טוב שזה נדיר".
 
סשה: "היינו מאוד סקפטיים. הם ידעו שאנחנו בעיקר רקדנים בהכשרה שלנו ואנחנו ידענו שהם שחקנים שאינם רקדנים מקצועיים ושזה יהיה לא פשוט ליצור איתם תנועה על הבמה".
 
רובי: "העבודה כוללת מחקר ביוגרפי על המשתתפים ותיעוד מוקומנטרי של ההפקה יתמקד בדעות קדומות ובמפגש בין חברי קבוצת התיאטרון השוויצרים-גרמנים ליוצרים מישראל. במקביל, על הבמה, ייערך מופע קרקסי גרוטסקי בהשראת אייקונים כמו מונטי פייטון. אלמנט המחול בוחן את רעיון הדעה הקדומה באופן מופשט ואת השפעתו על המרחב והגוף. ושלושת השחקנים, משתמשים במשחק, אימפרוביזציה ואמנויות לחימה כדי ליצור תנועה על הבמה". 

איך מתחילים לעבוד על פרויקט כזה?

רובי: "בסקייפ, בגישוש במיילים, בהרגשה שהובילה אותנו ברמה הפרקטית לחפש כותרת ובהכרעה שדעות קדומות זה הדבר שאנחנו רוצים לדבר עליו, כל העניין של הטאבויים יהודים, גרמנים, ערבים נשים. סשה בעיקר שוחה בין הבדיחות על יהודים לגרמנים. זו בעצם היתה נקודת ההתחלה ומשם חשבנו איך לפתח את זה.
 
"זה מה שגרם לנו לפרוש את רשימת הדעות הקדומות שמסתובבות גם ברמות הלאומיות אבל גם ברמה היומיומית- כל הרקדנים הומואים, כל השחקנים מרוכזים בתחת של עצמם -  זה לא נשמע כל כך מעניין כשאני מספר את זה. וכשהם  ביקרו כאן באפריל בישראל לצורך מחקר על הפרויקט, גילינו את ההומור המשותף, ואת הצורך בסאטירה ורדיקליות כלפי המציאות הפוליטית והחברתית בישראל והדעות הקדומות בנוגע אליה".
 
באיזה שלב החלטתם שצריך להיות סרט דוקומנטרי שמתעד את התהליך?

סשה: "בשלב מאוד מוקדם. מכיוון שאני עובד עם קולנוע דוקומנטרי בכל מקרה חשבנו שיהיה נכון לתעד הכל לפני שאנחנו נפגשים. היה חשוב לי בתהליך האינטנסיבי והלא צפוי הזה לעשות סדר ולהבין מה מגיע ממי ולמה. יש למשל מונולוג של דניס שהוא אחד החלקים הכי חזקים בעבודה וכששאלתי אותו מאיפה זה הגיע? הוא אמר לי שאחרי החזרה זה עלה מתוך השאלות שלנו. יש המון דברים שלא עלה על דעתי שהם יקרו וכשצפיתי בתיעוד חשבתי שהם נפלאים".

רובי: "הסרט הוא לגמרי משהו שנולד מתוך האינטואיציה של סשה לכסות על המרחק הפיזי".

הרגע שבו כוריאוגרף מצטער שהוא עובד עם שחקנים

איך בכל זאת משתפים פעולה עם כל כך הרבה פערים כולל פער בשפ ה?

רובי: "לא ברור היה לנו אם הכימיה בינינו תעבוד אבל הם כל כך אינטיליגנטיים והם יודעים לשאול את השאלות הנכונות  כדי לרדת לנקודות הכי עקרוניות בתהליך. בשבילם הנוכחות של סשה ושלי היתה מבורכת כי זו היתה הזדמנות לראייה חיצונית, פריבילגיה שאין להם אותה כשהם עובדים שלושתם ביחד תמיד הם גם בחוץ וגם בפנים". 
סשה: "זה ההבדל בין שחקנים לרקדנים, שחקנים חייבים לדעת מראש למה בדיוק הם עושים את הפעולה".

רובי: "אנחנו כרקדנים רגילים להתעסק באיכות של התנועה נטו, זה חלק מתהליך חזרות רגיל לרקדן. שחקן ברגע שאתה מבקש ממנו לעזוב הכל ולהתעסק באיכות של התנועה הוא חווה חויה קשה כי בהכשרה שלו אין לו את היכולת לחבר את זה למוטיבציה המקורית".

סשה: "אני חושב שאם היינו נתקלים בשלושה שחקנים שהם פחות אינטיליגנטים ומוכשרים ברמה הפיזית זה יכול היה להיות אסון. אחד מהם היה אלוף באיגרוף תאילנדי אז הוא בנוי יותר טוב מהרבה שחקנים שאני מכיר, אחד מהם הוא מתעמל".

מחול-שלם-012.jpg קופרודוקציה: רובי אדלמן, סשה אנגל ופנג (יח"צ)

אז איך זה התנהל בפועל, חמישה אנשים עם לא מעט דעות?

רובי: "אני לא יודע גרמנית ובדרך כלל אני מביים את העבודות שלי אז ההסכם היה שכולם מעלים רעיונות אבל בסוף מישהו לוקח החלטה וגורם לרעיון לתפקד. כשהייתי מקשיב לטקסטים שלהם הם היו אומרים לי את הכיוון המשוער, הייתי מנסה לחשוב מאיפה זה מגיע ולאן זה הולך ויכולתי לזהות מתי דברים עובדים, מתי יש נקודת אנרגיה, מתי זה חורק עד שדברים ישבו נכון.

"סשה הרבה פעמים התעכב על השפה, משנה להם את המילים חלק גדול מהכייף שלהם היה ללוש את השפה הגרמנית. הם מאוד שמחו על האפשרות לעשות תיאטרון יותר פיזי לפעמים בתהליך העבודה היה נכון להשאיר אותם ברמה האבסטרקטית ולגרום להם לעשות דברים שלא באים מתוך נרטיב מוגדר. הרבה פעמים זה גרם להם לייצר שכבות של עניין בתוך התנועה. וזה מרתק כששחקן מתייחס למופשטות ולחוסר משמעות. לעתים זה גם היה מייגע הם מתמחים בלעצור שעות על ויכוחים פילוסופים. זה הרגע שכל כוריאוגרף מצטער שהוא עובד עם שחקנים".

סשה: "למעשה היינו שישה הצטרף אלינו גם רפאל יורויידר מוזיקאי ומשורר ידוע ומצליח בשוויץ שעזר לנו עם הטקסטים. הוא היה במשך שנתיים המנהל של התיאטרון והחליט לעזוב כי הוא יותר אמן מפוליטיקאי. אימצנו אותו כסוג של דרמטורג והוא הגיע בהתחלה לראות חזרות ואחר כך גם לישראל. הוא אלכוהוליסט כבד ואלכוהול הוא חלק חשוב בתהליך היצירה שלהם, להשתכר אל תוך הלילה. כפי שאת יכולה להבין כשהם הגיע לארץ הם המשיכו עם המסורת. כל דבר צריך להתחיל עם בקבוק ויסקי גם אם זה בבוקר".

 50 דקות מתוך העבודה הם הסרט הדוקומנטרי למה עדיין היה לכם צורך להשאיר אותו כחלק מהעבודה?

רובי: "הסרט יצר את הנרטיב. בעיקרון סשה תיעד את כל התהליך ואז הוא ביקש מהם לתעד את כל תהליך החזרות, ההכנות שהם עשו לפני ההגעה לישראל, הציפיות. הקבוצה הזו מורכבת אחד מהם גרמני, אחד היה בצבא השוויצרי אבל הוא גרמני ואחד שוויצרי אבל גם זה תלוי באיזה יום את פוגשת אותו. התשובה פשוטה אנחנו באים ממחול וזה הכלי שלנו אבל הסרט הוא עוד כלי להגיד מה שאנחנו רוצים".

סשה: "אנחנו מדברים על מופע של שעתיים שנוצר בשבעה שבועות. אני קיבלתי מהם 42 שעות ובהתחלה ערכתי סרט של שעתיים אבל היינו צריכים לחתוך ולקצר ולשפץ עד שהגענו לחמישים דקות. הסרט בשלב הראשון במופע הוא בפני עצמו ורק בחלק השני הוא מתערבב עם החוויה הבימתית. זה סרט דוקומנטרי ואת זה לא היתה לנו שום דרך אחרת להביא לבמה זה באמת השלים את מה שהיה חסר לנו על הבמה. ברמה האישית זה יצר עוד ערוץ תקשורת, יצר אינטימיות וחשף דברים על כל אחד מאיתנו שלא היו צפים אחרת".

The-holy-coaster-יחצ.jpg
קבוצת "פנג! פאלאסט"

השם נולד אחרי ביקור בחומוסייה

איפה העולם שלכם הפך להיות משותף?

רובי: "כולנו פועלים מתוך אג'נדה חברתית ופוליטית בעשייה האמנותית שלנו ומראש זו היתה נקודת המפגש. בנוסף מתוך הנושאים שעלו לנו היה ברור שצריך לכסות את הנושא של יהודים וגרמנים. צו השעה היה להתייחס למפגש של ישראלים וגרמנים דור שלישי ולהתייחס לעובדה שיש פה דתות שונות ומצב פוליטי ומהגרים שהם בעייה מורכבת גם פה וגם בשוויץ . הויכוח תמיד היה על האיזון האם זה הולך יותר מידי לכיוון של השואה או הקדושה וגם השם יצא משם".

סשה: "את הרגע הזה אני זוכר היטב. השם נולד אחרי ביקור בחומוסייה של אבו-אדהם בקרליבך זו היתה הפעם הראשונה שעשינו סיעור מוחות לגבי השם של המופע והרעיון לקרוא לו The holy coaster יצר את השילוב המדוייק בין השואה לקדושה, ואז הצטרף לזה הרעיון של הקרקס שאצלם הכוונה למופעים הנקראים 'שלאגר'".

רובי: "אצלם 'שלאגר' זה סוג של מחזמר שמעורב עם שירה בציבור. כולם שרים להיטים פופיים חברתיים. אנשים כל הזמן מזגזגים בין ההגדרה של דעה קדומה שהיא שיפוטית לבין דעה שנדמה לך שהיא האמת והיא עוזרת לך להתמצא בעולם. אנחנו ניסינו לשים את הדברים על השולחן מבלי להיות שיפוטיים".

 סשה: "אף אחד מאיתנו לא רוצה ליצור עבודות לפלצניים. הקבוצה השוויצרית לוקחת הרבה פעמים מחזות קלאסיים כמו 'המלט' או 'וויצק' הם שומרים על השלד ליצירה אבל מביאה אותה לימינו. המלט לא קורה בין אנשי אצולה מכובדים אלא בתוך משפחה שיש לה מאפייה והם מציגים את זה בפני אנשים שצריכים לעבור הכשרה מקצועית. והם מצליחים להגיע לקהלים אחרים עם היצירות שלהם". 

היה לעבודה הזו סיכוי להיות לא פוליטית?

רובי: "לא ממש. למרות שהרבנו לצחוק על הכל היו רגעים שדברים לא נשארו בגדר בדיחה. זו לא בדיחה שלסבא של כל גרמני הייתה איזושהיא אחריות בשואה ושכל נכד מעריץ את הסבא שלו. ושכל ששוויצרים הם נאצים במסווה במיוחד שאתה רואה את המציאות הפוליטית היום בשוויץ עם המפלגות הימניות והכרזות ברחובות שמבקשות להוקיע את המהגרים החוצה וגם הם באו לכאן עם דעות מאוד ברורות על הסיכסוך הישראלי פלסטיני".

קבוצת גברים בצוללת

הבכורה בשוויץ כבר הייתה.  איך היו התגובות של הקהל?

רובי: "אני זוכר שבסוף המופע על המדרגות ניגש אלי בחור ואמר לי: אתה יודע עכשיו אני מבין למה סבתא שלי תמיד אמרה לי לא לספר לאחרים שאנחנו יהודים. הסתבר שהוא בחור שוויצרי שיש לו סבתא יהודייה שמגיל צעיר היא מטיפה לו שזה לא יצא מהמעגל הקרוב של המשפחה. הוא בעצם הרגיש נוח לחשוף את זה רק בגלל ההופעה".

סשה: "היה מישהו שאמר לי שהוא נכנס פנימה וחשב שזה חרא של הצגה אבל מהר מאוד הוא חשב שזה מבריק.וככה כל הזמן נע בין תחושות סותרות. יש גם אנשים שמהססים אם הם יכולים לצחוק על הדברים שאנחנו מעלים בעבודה".

אז איך זה לעבוד רק גברים?

רובי: "מלבד התנהגויות מביכות זה מתח אחר לגמרי. כל אחד ידע את מקומו וגם איך לא לדרוך על רגלו של האחר, הדברים לרוב זרמו והייתה נכונות גדולה לנסות דברים. אצלם ספציפית יש את המכשלה הזו שנקראת 'המלכודת הלוגית'  הם חייבים להבין וצריך לדעת איך לא לתת לה להסלים למקום שאגו של חמישה גברים משתלט על הכל ומביא אותנו למקום של חוסר נוחות".

סשה: "זה כמו להיות בסרט על קבוצה של גברים שחיה בתוך צוללת. הופתעתי שזה לא הגיע מהר לחיכוכים אולי בגלל שכל אחד היה מודע לעצמו ולאחרים ולא נתן לדברים לצאת משליטה. וגם הרבה דברים טובים יצאו מזה כשאתה מסתכל על קבוצות כמו מונטי פייטון וזה הומור אחר. גברים כשהם עם עצמם חוזרים להיות שוב ילדים במגרש משחקים. כשיש נשים באזור, במיוחד עבור גברים סטרייטים, אתה חוזר לצורך שלך להרשים ואתה מפגין צדדים אחרים לגמרי שלך במודע או שלא במודע. משחק הטריטוריה היה מאוד ברור".

רובי: "זה הגיע למצב שכל פעם שלמישהו מאיתנו היתה אינטרקציה עם נשים הוא חזר מבולבל וספקן ומילמל לעצמו 'אני לא מבין אותן' שמח לחזור לפשטות שיש ביחסים של חמישה גברים שעובדים ביחד".

אתם גם נמצאים על הבמה?

רובי: "אנחנו מופיעים בסרט בשלב הבמה אבל רוחנו שורה על הבמה כל הזמן. יש גם הרבה הפתעות שאנחנו לא נרצה לספר עליהן עכשיו כדי לא להרוס לקהל. מבחינה טכנית זה פתר את התקציב שדרוש כדי להריץ את ההופעה במקומות אחרים בעולם. אם לא היה האילוץ התקציבי אולי העבודה היתה מתפתחת למקום אחר וכולנו היינו על הבמה. ואולי גם עוד אנשים".

סשה: "כבר עכשיו יש תיאטרון בברלין שהזמין אותם להופיע ולהיות סוג של להקת הבית לאיזו תקופה. בכלל מאז הפרמיירה בשוויץ השמועה על המופע עוברת מפה לאוזן ויש הרבה התעניינות".

יש משהו שקרה בתהליך העבודה שהפתיע אתכם?

סשה: "מבחינתי הרגע היה כשישבתי בפרמיירה בשוויץ וראיתי את העבודה על הבמה. אתה מרגיש שזה נס איך כל החומרים מהסטודיו, דברים שנולדו כדי לבדר את עצמך, והסרט התחברו לדבר שלם".

רובי: "גם בשבילי זה הרגע של הפרמיירה. הרגע שאתה מבין שזה הרגע האמיתי שלא נדמה לך שזה עובד שאנשים צוחקים במקומות הנכונים, המקומות שאנחנו צחקנו בהם".

עם מה אתם רוצים שהקהל כאן בישראל יצא אחרי צפייה בעבודה שלכם?

סשה: "בשבילי מספיק יהיה אם מישהו יצא וישאל את עצמו במה הוא מאמין, למה הוא מאמין בזה והאם הוא צודק, שיאתגר את האופן בו הוא חושב".

רובי: "שיצחקו, שיהנו, שלא יקחו את עצמם ואותנו ברצינות גדולה מדי".  

 

המופע יעלה בין ה-16 ל-18 באוקטובר 2011 בשעה 21:00, בבית מחול שלם, אולם הקרנף, ירושלים, וב-20 באוקטובר ב-20:30 בתיאטרון הרצליה (הביאנלה של הרצליה לאמנות עכשווית).


למועדי מופעים >

10/10/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע