סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
כתבה
 
מאת: ענת זכריה אמן גולה: שיחה אישית עם ניר הוד
 

 
 
ניו-יורק בחיים לא תהיה בית בשבילי, להפך – התחושה הזו רק הולכת ומתרחקת ממני. אני רדפתי אחרי דברים מאוד גדולים בחיים שלי והשקעתי בהם את כל הזמן שלי, ועכשיו חסרים לי הדברים הקטנים. יש לי חברים שנמצאים שנתיים בניו-יורק ומרגישים בה בבית. הנפש שלי, הנשמה שלי, תמיד תהיה בארץ. הגלות הזו יוצרת אצלי רגשות של געגוע וכאב שמאוד מפרים אותי"
בגיל 42, ניר הוד חי ומצליח בניו יורק, מתגעגע לארץ ולעברית, עדיין מחפש את היופי ועייף מדימויים


בין "אימג' מייקר" למספר סיפורים
 
ניר הוד, 42, נחשב לאחד האמנים הישראלים הבולטים בזירה המקומית והעולמית. הוד גדל בתל אביב, למד בבצלאל ונחשב לחלק מהדור שבשנות ה-90 שבר את הקודים האמנותיים המקובלים ביחד עם: יהודית סספורטס, סיגלית לנדאו, אוהד מרומי ואליעזר זוננשיין.
 
הוד התפרסם בעיקר בזכות דיוקנאות ענקיים, פרובוקטיביים וקונטרוברסליים, עמוסי צבע. מיד עם תום לימודיו הוצגו עבודותיו הראשונות במוזיאון ישראל בתערוכה אנטי-פאתוס, שעסקה בדיוקנאות עצמיים שפירקו והפכו את ההתייחסות המקובלת למושגים כמו יופי, שכול ומוות. זה למעלה מעשר שנים שהוד חי ופועל בהצלחה בניו יורק.
 
לאורך השנים הציג  ניר הוד הציג תערוכות יחיד בישראל, ארה"ב וברלין, בין היתר Forever, Genius, ותערוכתו האחרונה Mother, כמו גם תערוכות קבוצתיות רבות בארץ וברחבי העולם. במאי הקרוב הוד ייקח חלק ב-Frieze Art Fair בניו יורק.
 
בשיחה איתו הוד אומר שאנחנו בעיקר זוכרים לו את עבודותיו המוקדמות כמו סדרת "החיילות", אלה שהוא צייר לפני 20 שנה. ודווקא את גופי העבודות היותר משמעותיים שהוא עשה מ- 2005 אנחנו פחות מכירים. "אני רואה איך אנשים מדברים פה איתי על אמנות ואני מרגיש שהם לא מבינים שאני נמצא במקום אחר ושונה".

ניר-הוד-‎soldiers.jpg
Soldiers, ניר הוד
 
יש טענה שיוצרים תמיד מספרים את אותו סיפור רק בווריאציה שונה. אתה יכול לנסות להגדיר במה האמנות שלך עוסקת, מה הוא אותו סיפור-על שאתה מנסה שוב ושוב לספר?
 
"כאמן נורא חשוב לי להיות 'מספר סיפורים'. התנועה של האמנות שלי היא בין 'אימג' מייקר' ל'מספר סיפורים'. נרטיב הוא דבר חשוב מבחינתי, אני עובד כמו תסריטאי. תערוכות כמו גופי עבודות הם פריימים, נדבכים, בסיפור אחד גדול."
 
לכן הנטייה הזו שלך לעבוד בסדרות: חיילות, הילדים הגאונים וכו'?
 
"כן אבל זה גם כי אני רוצה להראות את הכוח שיש לציור על פני הצילום, וגם כי כ'מספר סיפורים' יש לי תמיד משהו להגיד. יש אמנים שמשכפלים את עצמם וזה מכניזם שמשעמם אותי. הייתי לא פעם מול מצב שהגלריה שלי ביקשה ממני לייצר עוד דימויים מאותו דבר ולא הסכמתי כי ברגע שאני מרגיש שעשיתי את מה שהיה עלי לעשות אני חייב להמשיך הלאה".

ניר-הוד-‎Genius-Dorian.jpg
Genius Dorian, ניר הוד
 
איך מזהים בתוך המכניזם הזה של סדרה או שיכפול שגזרת על עצמך מה הרגע לעצור, איפה הסוף?

"זה קשור לאיזו הרגשה או אינטואיציה מסויימת שיודעת לפני שאתה יודע שאתה לא צריך להמשיך עם זה. זה כמו באהבה. יש את אותו רגע שאת יודעת שאת מאוהבת ובתוך הרגע הזה מגיע רגע חדש שאומר זאת אהבה, אבל חסר לך משהו וצריך להמשיך הלאה. אני עובד עם המניירה אבל אני גם יודע לעצור ולהגיד זה חזק זה יפה ו- ? מה הלאה?" 
  
להינמס אל תוך העבודה שלך

בתערוכה "אמא" הציג הוד סידרה של תשע תמונות של אותה אישה בגוונים שונים ונוסף לכך פורטרט ענק של אותה אשה. על קיר ליד התמונה הגדולה הוצג צילום קטן והיסטורי. מדובר באחד הצילומים המפורסמים ביותר מהשואה בו ילד בגטו ורשה מרים ידיים בתנועת כניעה מול חיילים נאצים חמושים.
 
הוד בחר לצייר דווקא את דמותה של האישה הניצבת ליד הילד בסדרת ציורי שמן, נושא טעון בהיסטוריה של העם היהודי. הדמות של הוד נראית דומה לאישה מהתמונה המקורית אך הוד מחיה אותה, הופך אותה ומציג אותה כאשה אופנתית שעל כתפה תלוי תיק יד גדול ומותגי, ועליו יש השתקפות של דמות הילד, ובין שערותיה הסרוקות מסתתרת גולגולת.

ניר-הוד-‎Mother-No-10.jpg
Mother no. 10, ניר הוד
 
בתערוכה הזו פה יצרת סדרה קצת שונה כי בעצם שיכפלת את אותה דמות נשית 9 פעמים.
 
"כאן היה לי חשוב לשכפל גם כדי להאדיר אותה. כשהתחלתי לצייר אותה הרגשתי שהיא לא נגמרת עבורי אלא היא רק הולכת וגדלה עלי. את רואה אותה מבחינה קולנועית, את רואה אותה מבחינה אופנתית, את רואה אותה לעתים בחום ולעתים בקור, הצבעוניות והחזרה משתלטות עליך וגורמים לך לראות עוד ועוד דברים שאין אותם כשאת עומדת מול הציור האחד. את חלק מעבודת הגילוי כי כשאת עוברת מתמונה לתמונה בתערוכה והיא כמעט ולא משתנה זה מציף אותך במחשבות: מי זאת האישה הזו? מה זה התיק הזה? עד שאת מגיעה לצילום המקורי. יש משהו בכלל בחזרה שקשור להגיינה לאנושיות".
 
אז אתה מדבר כאן על שתי תנועות: על התנועה של הצופה מול התוצאה המשוכפלת ועל התנועה שלך כצייר שבוחר לצייר את אותו דבר שוב ושוב כמעט מתיש את עצמך אל תוך העבודה.
 
"בטח. יש בזה אפקט מאוד רומנטי להינמס אל תוך העבודה שלך, אל תוך הציור, יש בזה איזו חזרה למשהו מאוד ראשוני ואני מאמין שהחוויה הזו יוצאת - גם נטמעת בתוך העבודה אבל גם יוצאת החוצה".
 
זו פעם ראשונה שאתה חוזר על עצמך באופן הזה?
 
"לא. כשלמדתי בבצלאל ונחשפתי לעבודות של הצייר הגרמני גרהרד ריכטר הייתי בטוח שאלה צילומים שיצאו קצת מפוקוס. וזה ריתק אותי ממקום מאוד פשוט. זו היתה כמעט פרסומת בשבילי לציור. ובאותה תקופה יצרתי סדרה של שני ילדים יתומים שחזרו על עצמם 107 פעמים  גם על בד וגם על עץ וגם על ממחטות. משני ילדים בניתי בית יתומים שלם".  
 
ספר קצת על תהליך העבודה שלך, איך אתה בורא את הדימויים?
 
"פעם הייתי עובד עם צילומים והיה חשוב לי להקפיא את הרגע, ולהראות דרך הציור מעין צילום ענק. מאז סדרת ה'גאונים' למדתי כל כך הרבה דברים חדשים על ציור שלא ידעתי קודם. התחלתי להסתכל על ציירים שלא עניינו אותי קודם. בחיים לא הייתי מצייר עם משיכות מכחול שהיה חשוב לי להראות אותן, או לתת את האפקט של הצבעים שמתחת לציור או אפקט של רקע מעושן ערפילי. מה שהיה לוקח לי פעם חמישה ימים למדתי לעשות בשלוש שעות. זה יצר לי סגנון חדש לגמרי כצייר".
 
עד כמה אתה באמת חושב שאתה מנצל את הכישרון שלך?
 
"זה לא שאני חי בתיסכול אבל ככל שאני עושה יותר אני מבין שיש עוד כל כך הרבה מה לעשות. בעקבות התערוכה 'אמא' אני מתחיל בפעם הראשונה בחיים שלי סדרה שהיא מופשטת ויותר מיסטית אבל באיזה אופן מבחינתי גם סופר ריאליסטית. משהו שאולי מתכתב עם 'הצל' של אנדי וורהול.
 
"אני מאוד עייף מדימויים, מהצורך למצוא את הדימוי הנכון, שיהיה גם מעניין וענייני. גם אם אני עסוק בדימויים אייקונים הצורך ליצור אותם מחדש ותת להם קונטקסט עייף אותי.זה מקום חדש מבחינתי שאני מרגיש שנדחפתי אליו אני לא מחפש שמישהו בתערוכה או יריד אמנות יראה עבודה שלי מרחוק ויגיד לעצמו בשביעות רצון 'הו הנה ניר הוד'. זה הזמן לשבור את המשחק, להרחיב את הרדיוס. אני לא קולקציה. ואלה תמיד יהיו העבודות שלי כי יש לי את המצב רוח שלי והאסתטיקה שלי".
 
למה אסתטיקה היא דבר כל כך מהותי ביצירה שלך?
 
"משום שקודם כל אמנות קשורה ליופי מה שאולי פחות ופחות מבינים בארץ. היום יופי זה אחד הדברים הכי חמים בעולם האמנות. ליופי יש המון המון משמעויות שאותי הן מאוד מעניינות. באמנות יש משהו מאוד עצוב והשילוב עם יופי יוצר מתח טרגי. שבר או הרס בשילוב עם יופי מרתק אותי וגורם לי ללכת רחוק עם האמנות שלי. אני מביא את היופי למקומות שהם פחות יפים. ומעבר לאטרקטיביות  שעובדת מאוד נכון עבורי אני באמת מאמין ששם נמצאת האפלה האמיתית".

ניר-הוד-‎ELIZABETH.jpg
Elizabeth, ניר הוד
 
אולי פה בארץ אנחנו מרגישים שיופי זה משהו שגדול עלינו.
 
"כן זה לא בתרבות פה לעומת אמנות אירופאית או אמריקאית. לא יכול לצמוח כאן אמן כמו ג'ף קונץ או אנדי וורהול או ולאסקז. זה לא קשור לקודים של החברה פה והגיע הזמן לשבור את זה. לצערי שם אני גם מאבד חלק מהקהל שלי, את אלה שלא יכולים לראות מעבר ליופי. אמן מכוער שמנמן בברוקלין נשמע מראש אטרקטיבי. יש רמה אסתטית שיוצרת עבורנו מערכת חוקים חדשה ואם אנחנו לא רגישים להבקיע את היופי הפסדנו".

"אני חייבי להיות יותר אוניברסלי, יותר משוכלל"
 

מזמן לא עירבת את דמותך ביצירה שלך, למה בעצם? האם זה קשור לדמויות אחרות שמעסיקות אותך כרגע, לגיל שלך, סך הכל למראית עין נדמה שלא מאוד השתנית?
 
"בשלב מסוים זה הלך למקומות אחרים אבל אם להיות רגע כנה הילד מהשואה שמשתקף על התיק הוא לגמרי אני. אני זוכר שבגיל 11 כשחזרתי מבית הספר אחרי שראיתי את התמונה הזו אמרתי לאמא שלי שאני מרגיש שאני הייתי הילד הזה. כך שאני עדיין חושב מתוך הדמות של עצמי".
 
"אם נחזור  רגע לשאלה שלך מה הוא אותו סיפור אחד שאני בוחר לחזור ולספר אותו בעבודות שלי זהו סיפור על חייל שחוזר הביתה ואף אחד לא מחכה לו או סיפור של יתום. תקופה ארוכה בחיים שלי הרגשתי חויית יתמות אולי לכן גם היה לי חשוב להיות יפה, לשבות אנשים, לשאוב אותם לתוכי כדי שמישהו יסכים לאמץ אותי".
 
אתה חי בניו-יורק כבר 13 שנים זה הבית או חלק מהסיפור של היתום שאתה מתאר?
 
"ניו- יורק בחיים לא תהיה בית בשבילי להפך התחושה הזו רק הולכת ומתרחקת ממני. אני רדפתי אחרי דברים מאוד גדולים בחיים שלי והשקעתי בהם את כל הזמן שלי ועכשיו חסרים לי הדברים הקטנים. יש לי חברים שנמצאים שנתיים בניו-יורק ומרגישים בה בבית. הנפש שלי, הנשמה שלי תמיד תהיה בארץ. הגלות הזו יוצרת אצלי רגשות של געגוע וכאב שמאוד מפרה אותי. בגדול כשאני בסטודיו הכי נוח לי, שם יש לי את התחושה הכי קרובה לבית. שם אני מי שאני".
 
"אני היום בניו יורק בגלל האמנות שלי ולא בגלל שום דבר אחר. החיים שלי הם סביב האמנות שלי. יש משהו מסוכן בלגדול באותו מקום כל השנים עם אותם האנשים החברים מי שלא תהיה זה לא מפותח. אני לא אומר את זה מתוך התנשאות אבל בניו-יורק אתה פוגש אנשים שראו הכל והתחושה שלך שאתה לא יכול לזייף מול האנשים האלה. אני חייב להיות יותר אוניברסלי, יותר משוכלל".
 
"שלא לדבר על ארכיטקטורה, עיצוב וסטייל, והיכולת לקפוץ למטרופוליטן לראות אמנות אימפרסיוניסטית או אחרת כי זו בדיוק סוג ההשראה שאתה זקוק לה באותו רגע. בניו-יורק  המקום כשלעצמו נותן קונטקסט אחר לדברים".

"דיבור בעברית של הטייס באל על מעלה בי דמעות"
 
אני זוכרת שקראתי פעם שבגיל 27 התחלת גם לכתוב שירה אתה עדיין כותב?

"אני כותב כל הזמן. לפני שנתיים הייתי אמור להוציא ספר אבל זה התעכב בגלל האמנות שלי. אני יכול להגיד לך שחלק גדול מהמחשבות שלי נובעות מתוך שירה יש מקומות שאני יכול לבטא את עצמי רק דרך שירה. בסדרה החדשה אני מתכנן לכתוב שירים על הבד מאחור שרק מי שיקנה את העבודות יחשף אליהן. אני מרגיש שזה נכון לי מבחינה רעיונית אנרגטית ויזואלית. אני צריך את התחביר המילולי ביחס לדימויים האלה".
 
הוד חי בניו-יורק בשכונת צ'לסי, עם סטפאני, בת ה- 38, הולנדית שהיא דוגמנית וצלמת. הוד מדגיש שסטפני נמצאת בתהליך ראשוני של גיור "החיים הובילו אותי להתאהב בבחורה נוצרייה. מצד אחד אני לא מאמין שאפשר לגייר נפש לא יהודייה, מצד שני אני מבין שככה אני בנוי שדת מאוד חשובה לי. וזו תחושה שמתחזקת עם כל יום שעובר".
 
"ברגע שאת חיה במקום שהוא לא הבית שלך, השפה שלך, יש איזה מנגנון פנימי שיוצא החוצה להגן על מי שאת וזה מה שקרה לי, לפני ארבע שנים אם מישהו היה מדבר כמוני הייתי חושב שהוא פרובנציאלי. אני רוצה שהילדים שלי יהיו יהודים. חשוב לי שהם ידברו עברית, שהם יכירו את ההיסטוריה של העם היהודי, את ההרס, הכאב, זה חלק מהמורשת שלנו. ויחד עם זאת אני עדיין מנסה להתכחש למי שאני אבל זה לא עובד. דיבור בעברית של הטייס באל-על מעלה בי דמעות".
 
הוד מסביר שהוא נדון תמיד להסתכל אחורה כי אין לו אמצע, הכל נמצא בקצוות ולכן גם כל מה שהוא מצייר קשור לצורך שלו בתיקון.
 
המזל מהרגע הראשון האיר לך פנים, אתה יפה, העבודות יפות, מה יש בך שאנחנו לא רואים? אילו פערים אנחנו מפספסים?
 
"אני עובד קשה לכל דבר שאני משיג או רוצה. אני עומד כל היום על הרגליים ומצייר. אני מאוד נוקשה עם עצמי. אנשים שאני מעריך כמו פיקאסו וג'ף קונץ  ודמיאן הרסט עבדו קשה. אני גם שואל את עצמי את שאלות ההצלחה ויש דברים שאנחנו את חלקם יודעים ואת חלקם לא. אני משלם מחיר כבד על הרצון להצליח.
 
"בארץ נלחמתי יותר מכל אמן אחר להתקבל, אני עובד מאוד קשה בשביל שדברים יקרו מעולם לא הסתמכתי על זה שאפגוש את האנשים הנכונים שיעזרו לי להצליח. יש לי אמביציה וסיפור לספר וכל עוד אני לא מצליח לספר אותו זה גומר אותי. בשורה התחתונה נדמה לי שרק ההיסטוריה תשפוט, והזמן הוא שיפוט מאוד נכון. מה שצריך לקרות יקרה".
 
 
מפגש עם ניר הוד יתקיים היום , יום חמישי ה-18 באפריל 2013 ב-20:00 במוזיאון תל אביב לאמנות. כרטיס: 70 ₪. הזמנה בטל': 03-6077020.


למועדי מופעים >

18/04/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע