סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן פסטיבל עכו 2016 - זוכים אל העבר
 

 
 
מחזה שיכול לכבד כל במה מקצועית ורפרטוארית הוא 'ערב שקופיות' מאת יפתח קליין, שהועלה באולם האינטימי ביותר בפסטיבל עכו, תוך ניצולו לעיצוב צורני ומבני מהותי לתוכן ולמשחק בבימויו של קליין. החוויה שעליה נבנה המחזה והתנהלותה, היא אירוע שגברים רבים זוכים להתוודע אליו כאשר מגיע תורם ל'משבר גיל הארבעים'. זו אחת ההצגות המוכנות לקליטה לוהטת במרכז ובפריפריה."
״שְרֶבֶר״,״הסתכלות - 1976״ וג׳ורג׳ איברהים זכו בפרסים, ו״ערב שקופיות״ מבטיח המשך


שרבר - אמנות טוטליטרית

״שרבר״ היא יצירתו המרתקת של רן בכור שהלך אל דמות היסטורית, השופט הגרמני דניאל פאול שרבר, שהיה בסוף המאה ה-19 נשיא בית הדין לערעורים בדזרזדן, ובאחת הישיבות נתקף בהתקף פסיכוטי. זה התחיל בצחוק היסטרי במסדונות בית הדין ונמשך באישפוז בכפייה בן תשע שנים בבתי חולים פסיכיאטריים. לצד חוקרים, בהם זיגמונד פרויד, שתיארו את המקרה המיוחד הזה, גם שרבר עצמו סיפר על כך בספרו ״זכרונותיו של חולה עצבים״.

בטירופו ראה שרבר את העולם כארכיטקטורה ענקית של עצבים, שנשלטת על ידי אל רודף והיה לו ברור שמשברו הוא חלק ממשבר גלובלי בממלכת האלוהים, שהפך את האנושות לגזע של רוחות רפאים. התחוור לו שיש פתרון אחד: עליו לגאול את האנושות ולשם כך הוא צריך להיות האדם הראשון שיהפך לאישה, ואלוהים הוא שיפרה אותו. 

מכל מרכיבי הרקע ההיסטורי והקשריו בין השאר אל תורת הנאצים בחר רן בכור להתעמק בתורת הגוף ששרבר עסק בה והגאולה שהאנושות תזכה בה באמצעות הקרבת הגוף. בין השאר שרבר המציא מכשירים שיסייעו לגידול ילדים: כיסא עם סד מיוחד שגרם לילד לשבת זקוף במהלך הארוחה; אמבטיות קרות שבתוכן קוביות קרח מגיל שלושה חודשים כדי לחזק את רוחו של הרך ולעשותו לקשוח; מכות לילד אם זלא התנהג כיאות. וגם הקזת דם, שהופכת לנקודת מבחן לצופים בהצגה המצמררת.

הרעיון הוא להביא את הגוף אל קצה יכולתו, ובכור הוליך את הפרפורמרים שלו לביצוע מחויב מאוד, במיצוי מדהים של הטירוף השרברי. סמירה סיירה, שהיא אחות מקצועית כבר עשרים שנה, יגאל צור, המוכר לי כרקדן, ומוטי רוזנצוייג המגלם את שרבר ומעמיד את גופו לרשותם החל מבדיקת הפוליגרף ועלה במבחני האמבט, הדם והנשימה.

הישג מיוחד יש לנטלי צוקרמן שהייתה הדרמטורגית של ההצגה וגם החונכת-מאמנת של שני הנערים ניר שנהב ואיתמר קורן, שליוו את המתרחש כעוזרי-במה, כעוקבים בפנים חתומות או ברמזי עניין, ובשלב השיא כשותפים שווי זכויות ובאיכות מרתקת, ששחקנים מקצועיים רבים יכולים לאמץ אותה. 

חמשת הפרפורמרים מציעים ביצוע באיכות בלתי מתפשרת ובניצול מדויק ומקצועי של המתקן הטיפולי-ניסויי המיוחד שעוצב על ידי טל אריאל ארביב, והתאורה הקלינית של רותם אלרואי




שרבר. מימין: יגאל צור, סמירה סיירה ומוטי רוזנצווייג (צילום: יוהאן שגב)




הליוגבלוס - הפולחן הטוטאלי

בדיאלוג מקרי - ואולי דווקא מכוון-מתוחמן נכון על ידי אבי גיבסון בראל, מנהלו האמנותי של הפסטיבל - העלה היוצר הצעיר אריאל וולף את המופע המסקרן ״הליוגבלוס״ הנשען אל דמות היסטורית, קיסר בן 14 בהכתרתו ו-18 בהרצחו, מסממני ההתפוררות של האימפריה הרומית, כפי שתואר על ידי אנטונן ארטו ״הליוגבלוס או האנרכיסט המוכתר״.

וולף, שביצירת הבכורה הנפלאה שלו ״תיאורמה״ הלך בעקבות פייר פאולו פאוזוליני, ניסה לממש בחיזיון נטול טקסט מדובר את רעיון העיוועים של קיסר הרואה עצמו כגבר וכאישה בגוף אחד (למען הדיוק, נער ונערה) ומטיל על נתיניו כאוס, לכאורה במגמה למקם באימפריה את פולחן השמש, שהוא היה כוהנו. הסדר החדש שהוא משליט הוא היפוכו של כל סדר, אפילו שלו עצמו.

אבל מעבר לשיוך ההיסטורי הכפול יש בסיפור המיוחד הזה מרקם מפתיע המצביע על אותה כפילות המאפיינת את החייה האנושית לדורותיה - ולא רק במשחק המיני. ואי אפשר שלא להרהר על המהות של משפחה פטריארכלית-מטריארכלית, שמתפתחת ומעוררת בטבעיותה את מרד הבנים-בנות, את התרת המוסרות ואפילו שנאה ורצח. ובאותה רוח ובהשלכה לפוליטיקה בת ימינו זה מה שמעורר הצמד זכר-נקבה של טראמפ-קלינטון בארה״ב, ובני הזוג נתניהו כאן.

במהלך ההפקה המרשימה באספקטים העיצוביים שלה וולף נעזר מצוין בעיצוב האולם על ידי רוסלו שמריה ובתלבושות החושפות-מפשיטות שעיצבה ורוניקה שור, וגם המוזיקה המקורית של שלומי ברטונוב, ובמיוחד עם התאורה של רוני כהן, ויצר מופע לא שגרתי, מאוד מותאם לרוחו של פסטיבל השם דגש על האחר. 

עניין זה בא לידי ביטוי מושלם במשחק-טירוף של ששת המבצעים של שלוש דמויות שהן זכר-נקבה: השחקנים שלומי ברטונוב ונעמה פרייס שמשלבים תום נעורים וקדחת טירוף כצמד הליוגבלוס, שרון שטרק וירון מוטולה המדהימים בלהט הזדון האימהי שהם משפיעים על הנער/ה, וישי בן משה ועדי גילת כמגויסים-מתפתים-משתלטים על תענוגות הגוף והמין. ומעליהם, כלואה בשרשרת, אך זקופה באריות אופראיות מ״נורמה״, ״טוסקה״ ו״טרוויאטה״ קארין שיפרין הנהדרת.


הליוגבולוס---צלם-יוהאן-שגב.jpg
הליוגבולוס. שרון שטרק, ישי בן משה וקארין שיפרין (צילום: יוהאן שגב)



ערב שקופיות - העבר של העתיד


מחזה שיכול לכבד כל במה מקצועית ורפרטוארית הוא ״ערב שקופיות״ מאת יפתח קליין, שהועלה באולם האינטימי ביותר בפסטיבל עכו, תוך ניצולו לעיצוב צורני ומבני מהותי לתוכן ולמשחק בבימויו של קליין. את המרקם החזותי יצרו מעצבת התפאורה קארין בראונר קומאי, יוצרת הווידאו ארט נירית אהרוני, ומעצב התאורה אדם ויזר.

החוויה שעליה נבנה המחזה והתנהלותה, על רקע מוזיקה תואמת של יהלי ומיכאל קליין, היא אירוע שגברים רבים זוכים להתוודע אליו כאשר מגיע תורם ל״משבר גיל הארבעים״. למען האמת, המשבר הוא תוצר המודע מראש לקיומו, לפחות מאז משבר גיל השלושים, כמובן עם תוספות שנצברו בתיק הגב וחיכו להכרה בכובדם. כי החיים כבדים, מה לעשות, ובעיקר במחוז הכי אינטימי של זוגיות, אהבה, התפכחות, התרוקנות, וחיפוש אחר המעורר המחזיר עטרה לזקפתה.

אבל לראות את המשבר כמשאו האישי של הגבר יכול להטעות ולהסיר את העול מעל שותפיו, ובמקרה של ״ערב שקופיות״ זו האישה שאתו, ובמידה לא פחות משמעותית האם שאתו. זו מסתגרת מפניו עכשיו, ומעוררת געגועים אל מי שהייתה, וזו מלווה ונאמנה כל הזמן, מתערבת לצורך ושלא לצורך, משחררת וכובלת בעת ובעונה אחת. מכירים? ברור. 

המחזה נע ונד בין עבר להווה עם מבט סמוי לעברו של עתיד, וקליין אינו מהסס מלהכניס לתוך הדרמה נתונים ממסכת חייו הפרטיים, בסיוע רעייתו שירי ארצי שתרמה טקסטים נוספים, ואף נראתה בקטעי הווידאו הנשקפים אל קליין יחד עם הקהל. התוצאה הכללית הנבנית בבימויו מהתחלה ועד הסיום היא כביקור אצל יועץ פסיכולוגי שמקשיב בסבלנות, אינו מגיב, ורק רושם לעצמו הערות, כך שבביקור הבא יידע לאן לכוון את הלקוח. 

מהדברים היפים והמעניינים שיש בהצגה אפשר לציין את קיר הזכוכית המפריד בין ״הסלון״ לחדר השינה שבו ״מסתגרת״ האישה, ובהיותו שקוף הוא גם שולל את היותו חציצה של קיר. תאמרו שכך נוח מבחינה בימתית, ואשיב שכך מתקיים דיאלוג מרתק ותורם מבחינה דרמטית בין שני חלקי הבמה, וכמרכיב פיזי בדיאלוג בין הבעל ואשתו. 

ומכאן להישג המובהק ביותר של הדיאלוג ומימושו של הטקסט בצורה הטבעית ביותר, הכי לא בימתית שאי פעם שמעתי על במה ישראלית. זה המובהק והמלהיב במשחקם של טלי שרון, כאשה המנוכרת-מתנכרת, ושל אלישבע וייל, בהופעתה הראשונה על במה כאותה אישה בעבר של ההתאהבות, ואסתי קוסוביצקי כאם החובקת-חונקת. 

הטבעיות שלהן יחד עם זו של קליין בתפקיד הגבר שהוא בנרמז הוא עצמו, הופכת את המתרחש למוכר מאוד בדירתם של השכנים, בביתם של הילדים, וכמובן בבית שלנו. בזיכרון או במעשה החי. וכך אין זה מפתיע שיש בסיום משפט המבשר את המשבר הבא, בעוד עשר או עשרים שנה. מה שנאמר - סיום אופטימי. כלומר, זו אחת ההצגות המוכנות לקליטה לוהטת במרכז ובפריפריה.



ערב-שקופיות-צילום-יוהאן-שגב.jpg
ערב שקופיות. מימין: אסתי קוסוביצקי, יפתח קליין וטלי שרון (צילום: יוהאן שגב)



פרסי הפסטיבל

ההצגה זכתה  (יחד עם ״הסתכלות - 1976״) בפרס ע"ש יוסי פיטוסי – ממקימי הפסטיבל שהלך השנה לעולמו. חבר השופטים כלל את הבמאית והיוצרת רות קנר,יו״ר השחקן והמנהל האמנותי של פסטיבל בת ים אמיתי יעיש-בן אוזיליו, הבמאית אופירה הניג, המנהל של תיאטרון הזירה הבינתחומית גיא בירן, והאמנית הרב תחומית אניסה אשקר. כל הצגה זכתה ב-7,000 ש״ח. 

נימוקי הפרס ל״שרבר״: ״הצגה ייחודית באופן יוצא דופן, שחושפת יוצר צעיר שעבד באופן מעורר השתאות יחד עם צוות של מבצעים שותפים, אשר יצרו שפה תיאטרונית מובהקת, חסרת רחמים. צוות שחקנים שפעל בהתמסרות מוחלטת מתוך הבנה עמוקה ומדויקת של נושא היצירה והמחויבות אליו. עבודה מטלטלת, חכמה ומאתגרת שעוסקת  במשטר הגוף, במישטור החברה, בטוטליטריות של החברה, במחיקת החמלה, וגם בטוטליטריות של מעשה האמנות.״
נימוקי הפרס ל״הסתכלות - 1976״: ״אנחנו שמחים להעניק את הפרס לשני היוצרים פיראס רובי ודויד מעיין על יצירתם המשותפת: הסתכלות - 1976. פרס על עבודה מעוררת השראה, אשר דרך פירוק של תבניות דיבור חושפת מנגנונים של דיכוי, הזנחה, אפליה, וכפייה.

״יצירתם המשותפת של שני יוצרים ותיקים ומרתקים, מבוצעת על ידי אנסמבל של פרפורמריות נפלאות, ומייצרת דיסוננס בלתי נשכח בין תכנים של מציאות דכאנית מתמשכת ומטרידה לבין תנופת ביצוע משוחררת של חדווה קרנבלית חתרנית.״


הסתכלות---צילום--גילה-גלעד.jpg
הסתכלות (צילום: גילה גלעד)


פרס מיוחד בסך 2,000 ש״ח העניקו השופטים ״לשחקן ג'ורג' איברהים על הופעתו בהצגה ״פלסטין, שנת אפס״, על נוכחות בימתית עמוקה עשויה שכבות שכבות של שחקן שמביא אתו סיפור חיים, שכל הווייתו הבימתית משקפת ארכיאולוגיה של עולם תיאטרון מקומי. בצניעות, כנות, ישירות, בעידון רב, בעוצמה ובמבט ישיר הוא מספר את הסיפור שלו ושל שותפיו ליצירה ואי אפשר שלא להקשיב להם.״ 
 

פלסטין-צילום-יוהאן-שגב3.jpg
"פלסטין, שנת אפס", ג'ורג' איברהים (צילום: יוהאן שגב)



פרס נוסף מטעם פסטיבל ישראל (זוג כרטיסי כניסה לכל מופעי פסטיבל 2017), הוענק לזוג היוצרים סתיו מרין ונטע וינר על יצירתם המקסימה והווירטואוזית ״חיתוך.דיבור״.

כמו כן הוענקו פרס תיאטרון הרחוב והיצירה במרחב הציבורי: כמופע הרחוב הטוב ביותר לשנת 2016 – נבחר "טקטיקה של פיזור" – יצירתם של אור מרין ואורן נחום בשיתוף סטודנטים שנה ב' RE-SEARCH, על עבודה קבוצתית צנועה ונקייה שהיטיבה לסחוף את הרחוב ולייצר אמירה משמעותית ומעניינת על החיים המורכבים בעכו ובמדינת ישראל 2016.
 
ציון לשבח הוענק "כולי דת גזע ומין" עבודתו של רן בן דרור בביצוע משה שכטר אבשלום ורן בן דרור- על הצלחה לייצר אינטימיות נועזת ברחוב העכואי.

השופטים של הצגות הרחוב: ענת רדנאי, מנהלת עמותת "אי"ב" - יו״ר,  מור אמסלם, במאית תיאטרון, רונן סדיס, יוצר, שחקן ובמאי.
 
במהלך ארבעת ימי הפסטיבל ה-37 במספר, גדשו את רחובות העיר העתיקה עכו מספר שיא של כ-150 אלף מבקרים שצפו במגוון של הצגות בבכורה עולמית הן בהצגות התחרות, בפרויקטים מיוחדים ובמופעי תיאטרון הרחוב. כל הכרטיסים להצגות אזלו כבר בערב הפתיחה. 

השנה הושקו פרויקטים וחידושים רבים בפסטיבל: חשיפה של הדור הצעיר בבימת הנוער, פרוייקט המחזאים שכתבו מחזה בימי הפסטיבל, עיתון שהופק והודפס מידי יום, תהלוכת "אל זאפאה", סדנאות ייחודיות ליוצרים ולקהילות בעיר עכו עם אמנים כאוהד נהרין, עדי נס וחנוך פיבן.
 
הפסטיבל הקיף השנה במשך ארבעה ימים למעלה מ-500 הרמות מסך, בהם השתתפו כ-400 אמנים מרחבי הארץ והעולם במגוון אירועים ומופעים מכל הסוגים: הצגות תיאטרון בבכורה, תיאטרון רחוב, מחול, מיצגים, מופעי מוזיקה, יריד אמנויות ופאנלים חברתיים-תרבותיים.


למועדי מופעים >

25/10/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע