כבר ארבע שנים שהם זוג בחיים ומופיעים יחד על הבמה. את אסטמן הכרנו בעונה השלישית של התוכנית "נולד לרקוד". בשנים האחרונות השניים רקדו יחד בלהקת המחול הקיבוצית. לאחרונה העלו שלוש תערוכות ציור משותפות, וכעת, לאחר שעברו לתל אביב לפני כשנה, הם חוגגים את יצירתם הבימתית המשותפת הראשונה ARTLANA בבכורה ב"מחולוהט".
 
מתי ביקרתם לראשונה בסוזן דלל?
 
בלסן: "זה היה בתקופת בית הספר, כשלמדתי במגמת מחול בחטיבת הביניים רעות. הביאו אותנו לתל אביב לראות את `אחד מי יודע` של בת שבע, זה היה בכיתה ז` הייתי בת 13 ואני לא ממש זוכרת, רק שנחשפתי למשהו חדש ממה שהייתי רגילה במסגרת בית הספר. זה היה כמו לראות מה קורה באמת. זה הרשים אותי לראות להקה ורקדנים מקצועניים".
 
אסטמן: "בפעם הראשונה שלי בסוזן דלל הגעתי ישר להופיע. זו הייתה עבודה של ענת גרגוריו שנקראה `תלוי`. עבדנו ביחד ובדיוק באותה תקופה התקבלנו ללהקת המחול הקיבוצית והופענו במסגרת כלשהי `הרמת מסך` או משהו אחר. נורא התרגשתי. הבמה בסוזן דלל מרגשת כי זה קרוב לקהל. הכל היה די לחוץ. אני זוכר שפשוט הגענו לתיאטרון כדי להופיע".
 
מתי הייתה ההופעה הראשונה שלכם?
 
בלסן: "הייתי בת חמש, זה היה בחוג של דינה תמם מורה שלמדתי אצלה בנתניה. אני זוכת שהיא הביאה שמחת חיים ולימדה אותנו ברגישות את אהבת המחול והמוזיקה והתנועה. ההפקה הראשונה שלי הייתה `עלי באבא וארבעים השודדים`, הפקה מגניבה בטירוף. הופעתי יחד עם כל הסטודיו, ולכל קבוצה הייתה סצנה. אני השתתפתי בסצנה של השוק ורקדתי עם סלסלה, כל מיני דברים הזויים. תמיד הרגשתי מחוברת לתנועה ולבמה וזה כבר היה ברור בגיל צעיר שזה זה. פשוט כיף".
 
אסטמן: "ההופעה הראשונה שלי הייתה בגיל ארבע. הייתי בחוג של אמא שלי, שהיה לה בית ספר לתנועה לילדים בעיר קרובה למוסקבה. נסענו והופענו מלא פעמים. ההופעה הראשונה שלי הייתה למבדה שרקדתי עם שתי בנות. אחת מהן הייתה סוג של חברה שלי מגיל שלוש עד גיל תשע. זה היה קצת מוזר היחסים על הבמה. יש איזשהו וידאו שאני חייב למצוא. אני לא ממש זוכר, אבל פשוט תמיד הייתי מסביב למקצוע הזה. תמיד התרגשתי מהעניין הזה של מחול. כל פעם שאני עולה לבמה אני מתרגש".
 
ומה הייתה היצירה הראשונה שיצרתם לה כוריאוגרפיה?
 
בלסן: "זה היה במסגרת להקת המחול הקיבוצית ניצוצות 2003, ערב רקדנים יוצרים. אני יצרתי דואט לדליה חיימסקי ושרון פרידמן `מי סיניוריה`. זה היה סיפור אהבה קרטוני בין גבר לאישה, עבודה יחסית פשוטה. האישה הייתה עם פרח גדול בטוסיק ועל הבמה היה עציץ עם פרח. הכל היה חם ואוהב, מאוד ספרדי. זו הייתה עבודה של שלושה חלקים סולו לאישה, סולו לגבר ודואט. היה בה הרבה תיאטרליות.
 
אני תמיד מרגישה שאני עושה כוריאוגרפיה לעצמי, גם כשאני רוקדת יצירה של כוריאוגרף אחר. אני מביאה את זה ליצירתיות של עצמי, אני מרגישה שייצרתי לעצמי לפני שיצרתי באופן רשמי".
 
אסטמן: "הכוריאוגרפיה הראשונה שיצרתי הייתה בבית ספר לבלט ברוסיה. זה היה ערב של עבודות קצרות והעלנו את זה בתיאטר-אופרה בלט של ורונז`. זה היה בגיל 14 ויצרנו יחד שלושה חברים עבודות  למוזיקה קלאסית ובלדת רוק של להקה משנות ה-80. זה היה ראשוני מאוד, ובגלל שזה היה ברוסיה והכל היה מאוד ממוסגר ולא פורץ, הלכנו על מה שלמדנו - ריקוד קלאסי ופולקלור. זו הייתה המסגרת אז, וראו את זה בכוריאוגרפיה.
 
"יצירה יותר מתקדמת שלי הייתה עבודה של 12 דקות שיצרתי במסגרת להקת המחול הקיבוצית. העבודה נקראה `מקום` והשתמשתי שם בארבעה רקדנים. לא השתתפתי, כי רציתי לראות את זה מהצד. היה שם משפט שדמות אחת, בגילומה של אילנה אמרה: `יום אחד הוא הלך ברחוב, וחייך למחשבות שלו, גבעה ברוח, בית רגיש, ספסל שלי ופתאום` ובזה זה נגמר. היו שלוש דמויות: רקדנית יפנית שהשיער שלה עף – היא הייתה גבעה ברוח, דמות עם גבות מורמות שהייתה הבית ודמות שכל הזמן חייכה על הספסל. באיזשהו שלב הם ראו צב ענק חוצה את המקום. משהו הזוי, זה היה ב- 2007".
 
ספרו על היצירה הנוכחית
 
בלסן: "העבודה נקראת `ארטלנה`, שזה שילוב של ארתור ואילנה. הרעיון הגיע מזה שעשינו תערוכות ציור של עבודות שלנו ושל האנרגיות שלנו. מאוד התרגשנו מהתערוכות ומהאנשים שהתלהבו מהעולמות והרעיונות שלנו. הרעיון לעבודה התחיל מחיפוש, עוד לפני שעזבנו את הקיבוץ (געתון,  משכנה של להקת המחול הקיבוצית – ל. ג.)  התחלנו לדמיין אותה. יצרנו שלוש תערוכות מוצלחות ועדיין לא יצרנו משהו כמו ערב שלם ביחד. אנחנו רגילים ליצור עבודות של שבע דקות. מאז שעזבנו את הלהקה הקיבוצית החיים פורחים.
 
"העבודה היא על שתי דמויות שמטיילות וחוות יחד מקומות, תחושות, רגשות ואהבה. ויש הרבה השראה מהציורים בעיקר בתחושה ובויזואל ויש גם מוזיקות מגניבות. העבודה הזאת היא שילוב של האנרגיות שלנו וזו רק ההתחלה. זו הצגה של עצמנו, של הדמיון והפוטנציאל במטרה להרים את התרבות עוד ועוד ועוד – כי אנחנו מאוד מאמינים באמנות. יצא מזה מין מסע ונגיעה בעולמות חדשים.
 
"אנחנו עובדים עם אנשים מדהימים - מיקי פטיש, העורך המוזיקלי, שכתב כמה טראקים שמשתלבים עם מוזיקה של באך; אלדד לידור, שהוא יוצר ישראלי שכותב מוזיקה פנטסטית, צעצועית; ביורק; מוזיקה מהסרט `חתול שחור חתול לבן`, מוזיקה הודית ועוד. ירון זינו עשה את התלבושות".
 
אסטמן: "יש בעבודה שתי דמויות שעוברות תחנות בהתפתחות. יש קטע שאנחנו שני תינוקות על דשא ירוק, ויש גם קטעים קרטוּניים ודמויות גרוטסקיות ודברים מצחיקים בעבודה שבאה לגרום לצופה הרגשה טובה. לבוא להופעה זה כמו חופש, אנחנו רוצים ליצור הרגשה שאנשים באים לנוח מכל מה שיש להם".
 
בלסן: "העבודה הולכת לכיוונים שאנחנו מאמינים בו ואוהבים. יש יצירות שנכנסות לחקירות. זו הופעה עם בסיס וחקירה, אבל כיפית".
 
"אנחנו זוג וזה משפיע מאוד על העבודה, אומר אסטמן, "אנחנו יחד 24 שעות וזו חוויה מדהימה ליצור משהו עם האהבה שלך ולשתף אנשים במשהו שלך", ובלסן מוסיפה: "זו חשיפה אמיתית לטוב ולרע, במה שאנחנו מאמינים ורוצים. בכיף".
 

ARTLANA תעלה במסגרת "מחולוהט" בימים שני ושלישי, 10, 11 באוגוסט 2009 ב21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב. 

לרכישת כרטיסים