פסטיבל צוללן למחול עכשווי 2014 יתקיים בין התאריכים 23-3 בספטמבר 2014 באתרים שונים ברחבי תל אביב.
 
הפסטיבל ינסה לגעת ב"פוליטיות של המחול". הפסטיבל לא יציג בהכרח "מחול פוליטי"  או יגייס את המחול עבור הפוליטיקה, אלא יציע מגוון של התעמקויות במחול שיחשפו את "הפוליטי" הייחודי לו. הן על ידי האופנים בהם הוא נוגע במציאות ובחברה, והן על ידי הצגה של רזי המדיום והאופרציה האמנותית הייחודית לו.
 
במשך שלושה סופי שבוע יתפרש הפסטיבל במקומות שונים בעיר, ובמסגרתו יתקיימו  מופעי מחול מישראל ומחו"ל, אירועי שיח, הקרנות וסדנאות. חלק מהאירועים והמופעים יתעמתו עם המציאות הישראלית מתוך המחול עצמו, אחרים יחשבו את הפוליטיות המהותית לגוף הרוקד, אחרים יציעו דימויים או רעיונות שיחשפו כיצד המחול חותך מחדש את המוכר וכך מציע את הפוליטיות שלו.
 
הפסטיבל יארח, בפעם הראשונה בישראל,  כוריאוגרפים צרפתים מהמובילים ופורצי הדרך בשדה העשייה העכשווית הבינלאומית,  הודות לתמיכת "המכון הצרפתי בישראל". כן יעלו עבודות של יוצרים ישראלים, חלקן בבכורה. בין המשתתפים: ארקדי זיידס, לילך ליבנה, רוג'ר סאלה ריינר, סימון טאנגי ואיציק ג'ולי. 
   
אירועי השיח יעסקו בין השאר בנושאים הבאים: מחול ואידיאולוגיה בראשית הישוב, מחול כאתר של ידע חוצה גבולות גלובאליים, עשור ל-"קרם תות אבק שריפה": עבודה פוליטית מאת יסמין גודר ועוד. כן יוקרנו  סרטים על היוצרים סטיב פקסטון ואיבון ריינר שעשו עבודות על מלחמה.   
 
ניהול אמנותי: עדו פדר ומשה שכטר אבשלום. יוזמה וניהול: משה שכטר אבשלום. אוצרות אירועי שיח: עדו פדר. 

מופעי הפסטיבל 
  
   
GERRO, MINOS & HIM  (צרפת/ ספרד)
   
ביצוע וכוריאוגרפיה: אלון מרשל, רוג'ר סאלה ריינר, סימון טאנגי. יצירה על שלושה גברים אשר נזרקים לתוך חדר ריק, כאשר הם מנסים למצוא דרך לבלות זמן ביחד.  ברגע זה, מתחילים המשחקים מול הקהל. השלושה צוללים אל תוך טרנספורמציות מתמשכות של גופים ויחסים. הם משתמשים אך ורק במה שנמצא שם - הדמיון שלהם, הגופים שלהם, ואלו של קהלם.
 
הם מוציאים עצמם מהחדר הממשי של התאטרון בכדי לעצב חללים בדיוניים אשר מתנגשים עם הבמה הריקה. יחד עם הקהל, הם יוצאים למסע סוריאליסטי, שבו משחקים הם בו בזמן משעשעים כמו שהם מסוכנים, נוגעים ללב כמו שהם דוחים, רציניים כמו שהם אבסורדיים.
 
הם נשאבים למערבולת של צעקות, ריקודים קטנים, סצינות אהבה מתאטרון קבוקי ושירה שבטית. מצביהם השונים משתנים ונעים מבדידות לאחווה, מהישרפות לזוהר, מהצללה להתחדשות. תנועותיהם מתפתלות בין הגרוטסקי והסובטילי. 
 
המופע בעירום מלא.
  

  
 
ארקדי זיידס  - "ארכיון"  (בכורה ישראלית)   
 
קונספט וכוריאוגרפיה: ארקדי זיידס.  "בצלם" הוא מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים. ב2007 הארגון יזם פרוייקט שבמסגרתו מצלמות וידאו מחולקות לפלסטינים החיים באזורי עימות. מטרת הפרויקט היא לספק תיעוד מתמשך של הפרות זכויות אדם ולחשוף את המציאות של חיים תחת כיבוש לקהל ישראלי ובין–לאומי.
 
בעבודתו החדשה מעמיק הכוריאוגרף ארקדי זיידס את חקירתו בקונפליקט במתמשך בישראל/פלסטין. הוא בוחן מחדש חומרים שצולמו בידי מתנדבי פרוייקט ׳חמושים במצלמות׳ וממקד את תשומת לב הצופים לגופם של הישראלים, ולתגובות הפיזיות שלהם בסיטואציות שונות בשטחים. הפלסטינים נותרים מאחורי המצלמות. אף על פי כן תנועתם, קולם ונקודת מבטם נוכחים מאוד, וקובעים את הפרספקטיבה של הצפייה.
 
למרות שהחומרים המצולמים חושפים מציאות לוקלית, זיידס מבקש לדון גם בשאלה רחבה ואוניברסלית יותר: מהו הפוטנציאל לאלימות הגלום בכל אינדיוידאול ומהו המחיר אותו משלם הקולקטיב בשל שליטתו באחר. זיידס מחלץ ומאמץ מחוות וקולות, מתעמת עם החומרים ומזדהה איתם, ובהדרגה הופך אותם לשלו. בעודו מחייה את הארכיון באמצעות גופו מתעורררות שאלות בנוגע לאחריותו ולהשתתפותו במתרחש. 
  

CE CONTEXTE (ישראל/ צרפת)

מאת: יאיר ברעלי ובביצועו. כמו עכביש אשר טווה את קוריו אך גם הוא חלק מהיצירה שלו עצמה, כך הרקדן יאיר ברעלי מעוניין להציג יחדיו את המחול ואת הקשרו. ביצירת הסולו Ce ConTexte, ברעלי פורש את רשתו, עד שהעצמי שלו ומניעיו מונחים חשופים. הרקדן עוקב אחרי הדחפים של גופו ומציית להחלטותיו. בינתיים, הוא מדבר בזרם בלתי פוסק של תודעה על מה שמעורר בו השראה. רחבת הריקודים הופכת לחלל של וידוי. כולל קטעי עירום .




ברירות  המחדל של הפינוק העצמי, מאיה וינברג ולי מאיר  (תמונת יח"צ)





"משחק חופשי" (בכורה)

עבודה של הכוריאוגרפית לילך ליבנה. 
  
"אחיזה בשחרור" (ישראל/צרפת) 
 
מאת: אור אבישי. בתרבות של שימור וקיבוע זמנים, שכחתי שהכל זז ופועם/ בתרבות שכזו עולה בי צורך להתאמן / להתאמן שוב ושוב בלדעת/ ואז לשחרר. 
 
אתם מוזמנים להיכנס לחלל, להעביר את הזמן, בלי לדעת הכל. לזכור ואז לשכוח צרכים של אחר כך. לרגע מוגבל בין קירות ולוחות זמנים, יתאסף הקהל ויחלוק את אותה פעולה, פעולת הצפייה. במופע, באימון, יוכל גם הקהל לאפשר לפעולותיו להשתחרר. אימון שפועם בין רצון וויתור וככל שאכפת מהמתרחש ככה האימון מאתגר יותר. 
 
" זו היא אירופה"
   
מאת: תמי לבוביץ.  בהשתתפות: טליה דה פריס, נועם סנדל, תמי לבוביץ, וחבורת נערי החצר .

עבודת מחול אשר עושה שימוש בגילום ובפער שבין תכנים היסטוריים קיימים וידועים לבין תכנים בימתיים מתהווים. במובן הזה, ידע- היסטורי, ביצועי, תרבותי, נבחן כרכיב וכאובייקט בימתי. דרך בנייה וכניסה אל תוך דימויים אייקונים, מוכרים ומזוהים, נוצרת התבוננות בגוף כמקרה שהוא פרטי תמיד על סך הרכביו האוניברסאליים.   
    
"קודה" (ישראל)

עבודה של מעיין דנוך. קודה היא מעורבות מתמשכת של המופיעות והצופים בתהליך של הענקת משמעות ליחסים שבין תנועה ועצירה, שבין מיקומים והתמקמויות. מעורבות זו מגלה פיסות של רגע שעבר, דרך משחק של דימויים ותזמונים.  
  
"ללא" (ישראל)
 
כוריאוגרפיה: איציק ג'ולי. רקדנית יוצרת: יסמין גודר. טקסט ופילוסופיה: רפאל זגורי-אורלי. ב"ללא כותרת" יצירתו החדשה של איציק ג'ולי הוא משתף פעולה עם הכוריאוגרפית והרקדנית יסמין גודר ועם הפילוסוף רפאל זגורי אורלי. דרך זוגיות פרפורמטיבית זו מבקשת היצירה לבדוק את היחס בין פעולה למילה ולהתמקד בנושא המעורבות החברתית והדרך בה ניתן להתנגד. היצירה מבקשת להנכיח את השניים כמופיעים "מוכנים מראש" בעלי שליטה ויכולת בתחום עשייתם ויחד עם זאת ליצור מתח ואפשרות  בלתי צפויה בפגישה ביניהם. במהלך זה השאלות הקשורות לעשייה פוליטית חברתית והיחס של האמנות והביטוי המילולי - הרעיוני לתחום המעורבות החברתית מקבלות הארה מחודשת. 
    


ללא, יסמין גודר (צילום: איציק ג'ולי)




"חומר תנועתי" (בכורה)
 
כוריאוגרפיה: ענת דניאלי. מדברי היוצרת: "בחומר תנועתי אני חוזרת אל עבודות  שלי דרך החומרים התנועתיים ובוחנת מה נשאר בגוף, ואיך הנדיפות של העבודות מתמצקת אל החומריות של הגוף וחוזרת להיות חומר חי, ואיך חוזר ונרשם שוב החומר בגוף.
 
"העבודות חוזרות והופכות להיות חומר תנועתי, ומעבודות שונות הופכות לעבודה אחת חשופה. הצורך לחזור אל העבודות, כמו צורך לחזור ולשחזר כדי להטיב ולהבין את הדברים.  השחזור מגלה שכבה נוספת של משמעויות המקופלות בעבודות, ואמיתות חדשות לגבי מה שנדמה היה לפרקים מקרי או מובן מאליו.  
 
בתהליך החזרה לאחור צפה תחושה מוחשית של נוכחותן של היצירות בגוף ללא כל קשר להופעתן בפני קהל בזמן זה או אחר. כך נחשף ומתגלה קיום אלטרנטיבי ליצירות. קיום המתגבש למהלך של המרת עבודות כוריאוגרפיות ישנות מהנדיפות והרפאיות, אל קיום חדש בהווה מוחשי ומתרחב. אני אוהבת ומודה לכל הרקדנים שעבדו איתי במהלך השנים. נוכחותם טבועה בי ובעבודות".   
  
"ברירות המחדל של הפינוק העצמי" (ישראל/גרמניה) 
 
פרפורמנס, יצירה, עיצוב: מאיה וינברג ולי מאיר . מדברי היוצרות:מ"אנו כופות על עצמנו מצב של היפר-יצירתיות. זהו בית גידול שופע, מוגזם, סתום, מגורה ומתפקע שהכל בו אפשרי ושהגוף נכנע בו למצב של לינקים פתוחים, שיטוט בין שברי משפטים, חפצים נסערים ותמרורי תרבות מהבהבים. זוהי נקודת המוצא להרפתקה אל תוך הטבע המעורפל של תהליכי יצירה. אנו מציעות לכם ניתוח בלתי גמור של המושג יצירתיות".   

 פסטיבל צוללן למחול עכשווי 2014 יתקיים בתאריכים 23-3 בספטמבר 2014 ברחבי תל אביב : בתיאטרון תמונע, במוזיאון תל אביב לאמנות,  מחסן 2 נמל יפו, בית אריאלה סטודיו   B מרכז סוזן דלל.