אזרח ממושמע
 
בערב חגיגי פתחה להקת המחול הקיבוצית את בכורת המופע "אזרח טוב" מאת כוריאוגרף ומנהל הלהקה רמי באר. בתכניה מופיעים כל רקדני הלהקה בצילומים אישיים, כאשר כל אחד מחזיק על חזהו שלט המצהיר על אזרחותו הטובה. האירוניה ברורה – "אזרח טוב" הוא אזרח ממושמע.
 
האח הגדול, או הדיקטטור המקומי לא מופיעים בהמשך על הבמה. האויב לא נראה לעין - הוא חבוי בתוכנו. המשמעת האזרחית היא במקרה של החברה הישראלית תכונה המתחפשת לטובה ותומכת, אך מאפשרת דיכוי מחשבתי וחוסר פעולה לא מוסריים.
 
תלבושת הרקדנים מעלה על הדעת מדים, כחולים וללא סממני דרגות, אך אולי בגד אחיד מרמז על משמרות המהפכה של מאו בסין. התנועה, בעקרון, אחידה.
 
מן ההתחלה קבוצות גדולות של משתתפים נעות במהירות, כאיש אחד לרוחב הבמה ונעלמות בקלעים. שוב ושוב פוסעים הרקדנים באלכסון ובדחיפות מצד אחד של הבמה לעברה השני. האחידות מציעה כוח ומחיקת האישי והיא סוחפת כמו מצעד צבאי בקצבה ומאיימת בגודלה, אך עד מהרה פורצת דמות החורגת מן האחידות בסוג של ריקוד מפותל יותר: הוא נבלע בקצב הסוחף את כולם הלאה ואין שהות להבחין בו.   
 
זוגות ומקבצים שונים חוזרים על אותה פעולה של נבדלות, אך שוב נבלע הכל ברצף אינסופי המציע סוד של אלימות או כפיה, כאילו האח הגדול של אורוול, לא של הטלוויזיה, מוליך את הרקדנים-אזרחים הממושמעים מפעולה לפעולה. 
  


אזרח טוב, צילום: אייל הירש


הכישוף של האח הגדול
  
באר הכוריאוגרף בחר במה שאמן כיום מחויב לבחור בו - המחאה נגד כל מה שמעוות ולא צודק ולא מוסרי. הוא נלחם בדרכו האלגנטית באחידות מחשבה, וכדי שניטיב להבין מושמע לקראת הסוף עיבוד של השיר "במדינת הגמדים". הרמז לא דק ואין סיכוי להחמיץ את המסר - אך היצירה אינה מעוררת לפעולה או לייסורי מצפון משום האנונימיות של המשטר המתרקם על הבמה, שאין בו נענשים או נמנעים.
 
דמות אחת כן מעוררת סקרנות ואינה חד משמעית - היא כפופה במקצת וידיה רכות, כפות הידיים מופנות כלפי הגוף כמין בקשת מחילה והיא שבה מופיעה ונמצאת מדי פעם בעימות או בהסכמה עם אחד הרקדנים האחרים, אך ללא הכרעה. 
 


אזרח טוב, צילום: אייל הירש


איננו יודעים בדיוק מה הדמות הזו מייצגת - האם היא שאלה, ניסיון רך לב ולא אלים להיות אחר, התעקשות של כניעה למראית עין, מרד חבוי? הדמות הזו מהווה ניגוד לשאר הקבוצה שכולה עוז ומהירות וכוח.
 
בהמשך הדמות מנסה להוביל את הקבוצה כולה שנמצאת שרועה על הרצפה ולמשוך אותה לכיוון אחר, אך נכשלת בכך. דמות שדית מקפצת במהירות ובחדות בין הגופים שעל הרצפה, כמגחך. 
   
הקצב האחיד שיש בו עוצמה הוא גם זה שבעוכרי המחול - משום שאין שהות לעקוב אחרי מהלך תנועתי אחד, אחרי מחשבה מחולית נפרדת, ומה שנתפס  ככוח מתחיל להיות מונוטוני. האח הגדול מצליח להטיל כישוף על כל המתרחש, לא בכוח המצאותיו המרושעות אלא בכוח התמדתו, בהחלישו ניסיון להיות אחר. הדמות הכפופה במקצת לא נהדפת, אך ההתעלמות ממנה קשה  ומכאיבה. 
  
 

אזרח טוב, צילום: אייל הירש


מקצועיות ראויה לשבח
 
רקדני הקבוצה מעולים. אין צורך לציין רקדן זה או אחר כי יכולת הביצוע של כולם היא ללא רבב. הרקדנים הזרים, שבמופע זה מהווים כבר רוב של להקת המחול הקיבוצית, מפגינים מקצועיות ראויה לשבח, והרוח של להקת המחול ודאי מוסיפה להם תנופה.
 
באר נוגע במחאה אך חסרה עוד נגיעה אחת, עוד עליית מדרגה בתיאור האלימות המופנמת כדי להוציא את המחול ואת הקהל אל הרחוב. ביצירה מוקדמת שלו, "יומן מילואים", גילה אומץ לב שאולי נשאב מניסיונו האישי כחייל מגויס בשמירה על יישוב ערבי.
 
שם, לפני שנים רבות מדי, היה זעם שלא התיר לנו לשבת בנחת על כסאותינו. הפעם באר מתאר בריחוק מה, את הכפייה הרוחנית שבתוכה אנו מנסים לתפקד כאילו כלום, כאילו "האח הגדול" הוא מין סיפור אגדה בבגדים כחולים נאים של אזרחים טובים, שכוחם הרב הוכנע - ורק קול רפה של התנגדות עולה מדי פעם מתוך ההמון. 
  
  

אזרח טוב, צילום: אייל הירש
  

המופע יתקיים ב-6-5 בפברואר ב-21:00 במרכז סוזן דלל בתל אביב. להזמנת כרטיסים: 04-9859730, 03-510655