סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לראש השנה
 

 
 
שלושה אלבומים נפלאים כמתנות לחג: יהודית ויעקב, אושיק לוי ופיטר רוט שר צ'יזיק


ביצועי מופת
 
להכתיר הקלטה ביתית של 15 שירים ישראלים ותיקים, בדרגות כאלה ואחרות של נכסי צאן ברזל ובשלבים שונים של כניסה אל הקלאסיקה, בשם פרויקט ייחודי, זו הגזמה פראית, מה עוד שהשירים שמשקפים את שעות  אחר הצהריים של ימי ששי במשפחת רביץ, מנציחים את יהודית שרה רק לצלילי נגינת הגיטרה של אחיה יעקב. סליחה, אין פה שום דבר ייחודי.
 
אבל זה יפה. כי יהודית, זמרת ענקית, שרה נהדר, והקול הצלול שלה כל כך עשיר בהבעתו, שאינו צריך כלל ליווי, בטח לא בשירים האלה –  שירים במסורת כתיבה של פעם, של מקצוענים, כותבים ומלחינים, בעברית קסומה ונפלאה, שרביץ משמשת להם נושאת לפיד במירוץ השליחים אל הנצח. את מקצתם, אגב, היא מגישה בגרסה מקוצרת. 42:53 דקות.
 
אני לא יודע אם יהודית תעלה את השירים הללו על במה, במתכונת הזו, אבל לתחנות הרדיו זה אוצר בלום של שירי מופת בביצוע מופתי, בעיקר "ניגונים" החלומי (ברגשטיין וזהבי), "הוי ארצי מולדתי" הלא פשוט והמה-זה מופלא (טשרניחובסקי ושמר) ו"ליבבתיני" (עממי ואמריליו) שנטען באנרגיה יוצאת דופן. הם ואחרים (כמו "גוונים", "אילו כל האוהבים" ואפילו "צריך לצלצל פעמיים") טוב שהקליטה מחדש, ללא פאתוס, בומבסטיות ומטעני רגש עודפים, לטובת ולתועלת הדורות החדשים, הנבערים, שישמעו, יופעמו ופנימו. אבל בבסיסו זה אלבום חסר גיל, שעיתוי צאתו לפני החגים מסמן אותו כמתנה נהדרת, בעיקר למשפחותינו וחברינו שמעבר לים. שישמעו ויצטבט לבם.
 
והעברית? חגיגה לאוזן, כאמור. במיוחד בפיה של מבצעת-על כמו יהודית. היא מקפידה על "שָתיל" ("אור", נעמי שמר) ו"חֶשכַת" (תפוח חינני" של משה דור) ובכל השאר, וניגפת רק פעמיים: "וְחברים" ("אתם זוכרים את השירים" של יהונתן גפן) ו"רחוב הגליל מספר שניים" ("צריך לצלצל פעמיים" של אלתרמן). אבל איפה תשמעו צירופים כמו "חלומות בשלים", "מצולות שירינו" או "נחל כְּמַה מים". ובכלל, שורה כמו "ניגוניך אבי ושירייך אמי/ בדופקי, נֵעורים ושבים" מיטיבה לתמצת ולשקף את האווירה, ומהשם ומעיצוב האריזה אכן נודף ריח של בית. ובכל זאת, הגהה הייתה משביחה את המוצר: "התותחים" ולא תותחנים ב"אילו כל האוהבים") ו"פוארות" (ולא פאורות) ב"ניגונים". וגם אין שיר בשם "בין הברושים", היחיד שבו אחיה יעקב, מלווה בשירה. הכוונה היא ל"לפנות ערב".
 
יהודית ויעקב. שירים מהבית (הליקון)
 
טעון ומכוון
 
אני אוהב את הרעיון שמאחורי "קול וחומר" של אושיק לוי. השם, לטעמי, בעייתי, לא מושקע וסתמי מדי. וגם כותרת המשנה, שירים של יוצרים צעירים, לא נכונה ויוצרת מצג שווא. יחסית אליו הם צעירים, אבל כמעשה אמנות שאמור להיכנס להיסטוריה, אין לגילם של הכותבים שום משמעות ורלוונטיות.

אושיק-לוי-קול-וחומר.jpg
אושיק לוי. קול וחומר (תמונת יח"צ)
 
ובכל זאת, לקחת שירים של להקות כמו החברים של נטאשה, משינה, נקמת הטרקטור ורוקפור, ושל יוצרים כמו אביב גפן, רמי קליינשטיין, שרון הולצמן ומיקה קרני אליו ואל הקהל שלו (גם אם הוא וירטואלי כרגע) ולא לחפש דרכים לשאת חן בעיני מאזינים צעירים, זה נהדר לטעמי. סוף סוף יש מישהו שעושה רוק וחושב עלי ועל בני גילי (60 פלוס) כקהל.
 
וזה רוק, שלא תטעו, אולי הכי רוק שאושיק לוי עשה מעודו. ודווקא כשהקול שלו הוא כבר לא הקול שריגש אותנו בשנות השבעים והיכולת לא מה שהייתה בשנות הששים. אבל זה נכון ואמיתי ומרגש. כי אושיק לא מנסה להילחם בשני הזמן ובצווי האופנה. הוא מודע למגבלות קולו וגרונו, ושר בהכי ניחותא, כיף וסבבה בעולם. מבלי לנסות להרשים אף אחד, רק ליהנות. וזה יפה, וזה נכון לגילו, ואיזה כיף שאמן כה ותיק עדיין מתעקש לשיר וגם להקליט.
עשרה שירים באלבום. 39:08 דקות בלבד. זו בעיקר עבודה של מפיק מוזיקלי, זיו ריינר, שאחראי לעבודה יפה ומגוונת, שנעזרת בעיבודי מיתרים, בנגינת הפסנתר של שלומי שבן (בשני שירים) ובקולות הליווי של רוני אלטר ואיילת רובינסון. הוא מייפה, לא מרעיש, מאפשר לאושיק לשיר נמוך ואיטי אך טעון ומכוון. והביצועים שלו נהדרים, בעיקר ל"שלמונזה" (יובל בנאי) שהוא מאיר-מגלה מחדש, "סיכוי קלוש" (שרון הולצמן) שמתאים בול לקולו, "כל קיץ" (נתן יונתן ומיקה קרני, השיר היחיד של יוצרת) שנשמע כאתגר מעניין ו"עצוב בלעדיך (גפן) מדויק וכואב.
 
גם "ילדה שלי", השיר החדש היחיד באלבום (מלים של בתו נועה ולחן של ארי גורלי), מצוין ומרשים ברלוונטיות שלו. רק חבל שאי אפשר להגיד דברים דומים על הרה-מיקס התמוה ל"לישון לישון" שלו  (מאיר אריאל ושלום חנוך). אם הייתה הקלטה חדשה, ניחא, אבל בישול ההקלטה הקלאסית? זה לא מסתדר עם האופי של האלבום, זה מיותר, לא נכון, מפריע ומקלקל.
 
ועוד שתי הסתייגויות: האחת, אלבום קצר מדי. יכול היה להוסיף עוד חמישה שירים (ולהוריד את "לישון לישון") והיה יוצא לו מאסטר פיס. השנייה, אם יש כוונה להביא את האלבום לבמה, בבקשה אושיק, בלי זחיחות ובדיחות הדעת. תהיה פעם אחת זמר עד הסוף, נטו, בלי התבדרויות. התקליט הזה מוכיח שאתה יכול.
 
והעברית? לא נקייה. יותר מדי שגיאות אופייניות ל"יוצרים צעירים" ולא לבן הדור הישן. וזאת הייתה הזדמנות פז להגביה את השירים, לתקן אותם, להוכיח לעולי הימים איך לשון יפה משרתת שירים. החמצה מבחינה זו.

 
אושיק לוי. קול וחומר (High Fidelity)
 
מתחבר למהות

 
כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. פיטר רוט כבר לא יכול להציל את נשמתו המיוסרת של שמוליק צ'יזיק, שהלך לעולמו לפני 23 שנים. הוא יכול רק לחשוף ולהציל את העיזבון המוזיקלי שלו, את יצירתו שנפסקה בגיל 42, להאיר אותו מחדש. וכך בדיוק עושים אלבומי מחווה ראויים.
 
באלבום עשרה שירים, 36:27 דקות. מחציתם להיטי ענק בזמנם: "רוצי שמוליק", "תני לי מחסה", "שיר הזרוק", "סיפור אהבה" (בפי אריאל זילבר) ו"מה תאמרי" (בפי יזהר אשדות). מחציתם שירים מוצלים, שזוכים ללחנים חדשים של רוט  ואשדות. 

   

רוט לא מנסה להתמודד עם העוצמה והחיוניות של ביצועי המקור, וגם לא לוקח אותם רחוק מדי. אמנם להפקה המוזיקלית של יזהר אשדות יש רמזים לעוצמה, לכסאח, לדיסטורשן ולרוק אנרגטי, אך הם בוחרים באיפוק, במתינות, ברכות ובמינוריות, שלא להגיד מלנכוליות נוסטלגית באופייה, עם הרבה נגינת אורגן (משה לוי), גיטרות (עמית יצחק) וכלי נשיפה. כאילו כדי להאיר את המלים והמנגינות, של שירים קטנים ונאיביים, רומנטיקה לוזרית וסימפטית ("אין דבר, תמיד ישנו מחר/ אהבתך תבער/ והשמש לך תמיד תזרח", "שוב לבד", אחד החדשים).
 
רוט, רוקר בנשמתו, חבר להקת "מוניקה סקס" ונגן גיטרות בשירות הוד מלכותו שלמה ארצי (מזה ארבע שנים), מעקר לא רק את הפופיות הלהיטנית מהשלאגרים המוכרים (בקושי תכירו את "רוצי שמוליק", כמעט שיר ערש, ו"תני לי מחסה"), אלא גם את הפאתוס ואת הרחמים העצמיים. ומגיש את השירים בפשטות כובשת, ברגישות ובצניעות, כמי שמתחבר למהות. בין השירים מבצבצות הבדידות והעריריות של צ'יזיק, שפיטר רוט עוזר לו להיות, ובצדק, אגדת רוק מקומית.
 
במיוחד יפים לחניו ל"מאוהבת" (עם מיכה שטרית) ו"האמת". מצבה יפה גם אם באיחור של יותר מעשרים שנה. אלבום מחווה מכובד עם שירים לכל החיים.
 
והעברית? השפה של צ'יזיק פשוטה, השירים לגמרי לא מסובכים וגם העברית עוברת בסדר, כמעט ללא מהמורות יוצאות דופן.
 
פיטר רוט שר צ'יזיק (הד ארצי)



05/09/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע