סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ערב הפיוט הגדול- ארוך ומתיש
 

 
 
לקהל הקשוב והמשתוקק שגדש את היכל התרבות הגיע ערב מהוקצע ומהודק יותר


רומן ותיק בין רוקנרול למקורות
 
אני לא נוטה לזלזל בכוונות הטובות של אנשים, במיוחד אם הם יהודים יקרים. אבל כל ניסיון ההנמקה שמאחורי "ערב הפיוט הגדול", זמרים שרים פיוט אנד רול, בחסות פרויקט "ידידי השכחת" של הלל ישראל (ואל תתביישו לגלות איפה איבדתם את הקשר), נשמע לי במקרה הרע מיסיונרי ובמקרה הטוב מיותר בתכלית. 

בכלל לא משנה לי מי עומד מאחוריו, מי לומד עם מי, מי נגד מי וכמה שנים זה נמשך. במדינה בה המקורות היהודיים מנהלים מערכת יחסים כמה כבר עשרות שנים, שהתלהטה במיוחד בעשור האחרון, חשוב רק דבר אחד - מבחן התוצאה. ושוב, מבלי לגמד את הכוונות והמאמצים של המארגנים - ויהיה שמם אשר יהיה - לבוא היום, שבוע מתחילת העשור השני של המאה העשרים ואחת, והניסיון לנכס לגוף כלשהו את הבעלות על הרומן בין רוק'נרול למקורות, נראה לי מגוחך ופאתטי.
 
העובדות בשטח מדברות על תופעה רחבה, שאפילו זכתה לזרם בפופ המקומי, ועם כל הכבוד למיסיונרים וללוביסטים, בואו ניתן כבוד לסקרנות האמנותית הטבעית והאישית של זמרים ויוצרים מוזיקליים משני הכיוונים, וגם אשראי לגבי ההפריה ההדדית. כל השאר מיותר. אז בואו נעזוב את ההקדמות.
 
במופע, שבדומים לו רק בגרסאות שונות נתקלנו כבר במהלך העשור החולף, נכללו כשלושים שירים ופיוטים, מרביתם מוכרים היטב בציבוריות הישראלית, דתית כחילונית. מלאכת ביצועם הופקדה בידי נבחרת זמרים ונגנים, שמזוהים עם הרוק הישראלי, קבוצה של שמונה זמרות, בנפרד וביחד, חמישה פייטנים מקצועיים וכן הרכב מייצג של התזמורת האנדלוסית הישראלית  אשדוד. 

הקטעים המוזיקליים בוצעו בשתי זירות, שמוקמו בנפרד - אחת, עם האנדלוסית, שימשה את הפיוט במתכונת קלאסית פחות או יותר, והשנייה, עם להקת הבית (הרכב נגנים בראשות המנהל האמנותי (לצד קובי) והמוזיקלי דודי לוי, שימשה את החיבור לאנרגיות החשמליות ולקצבים "המודרניים". בשטח ההפקר בין השניים התרחשו (לא מספיק!) חלק מהמפגשים שבין שתי התרבויות המוזיקליות, בעיקר אלה שבהן כיכבו הבנות שבחבורה.
 
החלק הראשון של המופע, בו הצליל המוביל היה בנגינתה של התזמורת האנדלוסית, אירח את ההארד-קור של הפיוט, בעיקר בפיהם של פייטנים שזוהי אמנותם ומלאכתם היומיומית: הרב דוד מנחם, הרב חיים לוק, מימון כהן וליאור אלמליח, גם הוא מנהל מוזיקלי שותף במופע (לצד דודי לוי ושלמה בר). בעיקר פיוטים מודרניים בני תקופתנו, מתוניס, מרוקו וישראל (של הרב לוק), פיוטים שמקורם בצפת של המאה ה-16, מזמורים מתהילים ומשיר השירים וגם פיוטים מתור הזהב של יהדות ספרד (יהודה הלוי, אבן גבירול ואברהם אבן עזרא).
 
חלק זה הדגים בעיקר את יופייה של השפה העברית, שנשתמרה לאורך השנים, ושאי אפשר לטעות בה ולשבש אותה, כי הגייתה ומשמעותה חד הן, וסטייה מהן מעידה לא רק על חוסר רגישות אלא חוסר הבנה, לתשומת לבו של החלילן-המזמר שם טוב לוי שלא החמיץ הזדמנות לשיר בישראלית מדוברת ולא בעברית משומרת (בפיוט "אגדלך"), לעומת ביצועים מזהירים ונגוהים של סגיב כהן ודביר כהן (תימנים במוצאם, מה לעשות) וכמובן הפייטנים המקצועיים.
 
בחלק זה שמענו את ערן צור בביצוע ל"ירושלים אהובתי" של נעים עריידי. הלחן היפה שלו שירת נאמנה את השיר, אמנם לא פיוט, אבל בסיס לרוק'נרול. קובי אוז (בעזרת מיכה שטרית, קולות רקע של הפייטן דוד מנחם, נגן הג'אז היהודי דניאל זמיר ואילן דמרי מצמד "המדרגות", ונגינת האנדלוסית) חזר אל "שוועת עניים" מסידור התפילה ומ"מזמורי נבוכים" שלו. אוז הוא בין הבודדים שבקיא באותה מידה כמעט בשני העולמות ויכול להפוך להיט לפיוט ופיוט ללהיט. ו"שוועת עניים" כבר נשמע כג'ינגל בחירות מוצלח ביותר.
 
גם אהרון רזאל, שזימר את "אזמר בשבחין" של האר"י, הוא סוג של איש ביניים, שחצה את הגבול משם לכאן ומכיר בכוחו של הרוק לצרכי הידברות. שיתוף הפעולה שלו (שירה ופסנתר) עם ניצן חן רזאל (כינור ושירה) היה מקסים ויעיל. שני הפיוטים של לוק ובביצועו הדגימו את ההשראה האנדלוסית המובהקת על היצירה שלו - מוזיקה ספרדית עממית.
 
חלקו של דניאל זמיר, כאמור יוצר ג'אז, נגן סקסופון וזמר לעת מצוא, היה מרתק במיוחד. הג'אז והרוק'נרול שלו מושפעים במישרין מהניגון היהודי והפיוט שמבית, וגם אם "התקווה" שלו רחוקה מלהיות פיוט (היא יותר בבואה למציאות מקומית) היא מתכתבת עם המקורות. לעומת זאת ב"אבינו מלכנו", קלאסיקה של בית כנסת ואחד מהסטנדרטים של הפיוט היהודי, יכול היה זמיר להביא את מסורת האלתור שלמד בג'אז - הוא סיקספן, אלמליח פייט וארז לב ארי גיטר ופיזם.
 
השפעה מעניינת אחרת, דילנית להפתיע, מצאנו בביצוע של המדרגות ל"שפל רוח" של אבן גבירול. דמארי והוד דיין הכפיפו, אפילו יתר על המידה, את הפיוט למסורת הנגינה של עדות הרוק'נרול, עד כדי פישוט המשמעות וטשטושה. ואם כבר דילן ומפוחית פה, אז גם תמר גלעדי ולאה שבת לקחו, עם שתי גיטרות אקוסטיות, את "ידיד נפש" הקלאסי בכיוון הפולק, קצת סתמי על אף ההרמוניה הקולית המעניינת ביניהן. ואגב, המקור של ר' אלעזר אזכרי, הרבה יותר פיוטי מהפיוט המוכר - אצלו זה "משוך עבדָך אל רצונָך", וגם הדרָך, ידידותָך, אהבתָך, שלומָך וכבודָך, ולא בשווא-קמץ (עבדְךָ, רצונְךָ וכיו"ב) בגירסה המושרת שהשתרשה מאז עדנה לב בפסטיבל הזמר החסידי.
 
דודי לוי, עם הגישה הדעתנית שלו והשירה הישירה, חסרת ההצטעצעות שלו, בחיים לא יכול להיות פיוט. הוא גם לא מתבייש להודות (בתכנייה שחולקה בכניסה) שאין לו מושג על מה מדבר "אל מסתתר" של ר' אברהם מימון ("אל מסתתר בשפריר חביון/ השכל הנעלם מכל רעיון/ עילת העילות מוכתר בכתר עליון..."), אולם מצליח להתחבר אליו אינטואיטיבית, גם כאוטוריטה האמנותית של המופע, במיוחד בשורה הנועלת "תקרב רינתי לפניך ה'". בחלק השני של המופע הוא יהפוך את שירת המוסר של "מי האיש" מתהילים (ללחן הידוע של ברוך חייט) להמנון רוק'נרולי, בעזרתו האדיבה של לב ארי.
 
את החלק הראשון נעלה אתי אנקרי בשני פיוטים. בראשון היא חזרה (מאחורי הפסנתר) לתפילת הבקשות פותחת שערי השמים של "יעירוני רעיוניי" של יהודה הלוי (עם חן רזאל בכינור) בקול צלול וברור, חזק ורהוט, כאחד האמנים הבודדים שאפשר היה להאמין לו, בעצם לה, שהיא מבינה מה היא שרה. בשני, לחן שלה ל"יודוך עמים", גם הוא מתהילים, הצטרפו אליה כל שאר הזמרות -  גלעדי, שבת, דין דין אביב, מיטל טרבלסי, מורן טלמור, שלומית לוי וליאת ציון - לגוספל יהודי מקורי, והמנון סטייל "אנחנו העולם".

האנדלוסית-לימור-אדרי-03.jpg
 התזמורת האנדלוסית אשדוד וקובי אוז, צילום: לימור אדרי

סטנדרטים יהודיים
 
החלק השני, שנפתח בהרעשת קצב וחשמל של להקת הבית (עמית הראל בקלידים, אלון יפה בתופים, אביב שטיין בזוקי אירי וכלי הקשה, ערן צור בבס, ניצן חן רזאל בכינור וכמובן לב ארי ולוי בגיטרות חשמליות), והתאזן בעזרת נוכחותה האתנית של להקת הברירה טבעית, היה פחות מעניין.
 
שובצו בו סטנדרטים יהודיים נוספים, כ"חמדת ימים" (בביצוע ברסלבי של קובי אוז ואהרון רזאל), "דרור יקרא" (בביצוע משותף של שלמה בר ואלמליח; אגב, פעם נוספת הוכח שאין כמו בר, ז'אנר בזכות עצמו, להלהיב ולשלהב קהל), "אהבת הדסה" (שזכה דווקא לגרסה תימנית ולמפגן קולי מרהיב, כמעט א-קאפלה, של ארבעה יוצאי העדה) וגם "שירת העשבים" של נעמי, גם הוא בסגנון עדות הברסלבים.
 
בין לבין חזרנו ל"אור הגנוז", קלאסיקה של הברירה הטבעית, ל"שמחות קטנות" של מיכה שטרית (עם אלמליח ובר במקום עמיר בניון) ול"יעלה, יעלה" של ר ישראל נג'ארה. גם שלומי שבן הסתנן איכשהו לחלק זה, בהקשר תמוה ולגמרי לא מחויב, עם שירו "מחר בעזרת השם". כחסיד גדול של שבן, הקטע הזה היה לגמרי מיותר, למרות האתגר שהעמיד בפני הפייטן דוד מנחם.
 
והיו גם מסקנות: יותר חזרות לא היו מזיקות לשיתופי הפעולה הקוליים בעיקר ולהעמקת ההיכרות עם השירים (בעיקר אצל חיים אוליאל ב"אעופה אשכונה" ששר עם מיטל טרבלסי); המופע היה ארוך מדי, ההפסקה במהלכו הייתה קטלנית והחלק השני התיש את הקהל; אמנם התכנייה הייתה מפורטת, עם מלות השירים, מדרשים וקרדיטים למבצעים, אבל בחשכת האולם קשה היה לעקוב אחרי הכתוב, ובהיעדר הנחייה אני מניח שלא מעט מן הצופים התקשו לדעת מי נגד מי.
 
ואפרופו צופים, האולם היה מלא בקהל ער, קשוב ומשתוקק, חובשי כיפות לצד חילונים, אשכנזים לצד ספרדים, צעירים לצד צעירים פחות, וכמובן נשים לצד גברים. בכל מיקרה, מפגש חשוב להפרייה הדדית ולשיתוף פעולה. אם כי, לטעמי, עדיף לפגוש בתוצאות החיפוש אחר הזהות היהודית והשורשים העבריים בעבודות, בהופעות ובאלבומים של כל אחד עצמאית ובנפרד.
 
ערב הפיוט הגדול. זמרים שרים פיוט & רול. היכל התרבות תל אביב. רביעי, 22 בדצמבר 2010.


למועדי מופעים >

23/12/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (14 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
14. מושלם!!
אלירן (זעיר אנפין) , בבא (27/08/2021)
13. היה מרגש ביותר
עירית , מגדל (27/12/2010)
12. אחד המופעים הטובים שהייתי בהם
איל , חולון (25/12/2010)
11. בבקשה תשקלו לקיים את המופע עוד פעם
ויקה , הוד השרון (25/12/2010)
10. מה עובר על המבקר - היה מעולה!
אושר , תל אביב (25/12/2010)
9. היה מרגש מאוד!
לילי , פתח תקוה (24/12/2010)
8. היה טוב ומרגש תעשו עוד...
אלי , נתניה (23/12/2010)
7. לא מסכים כלל, ומתגובת הקהל במקום ביקורת לא מייצגת
נסי , עין גדי (23/12/2010)
6. היה מופע מדהים ומרגש, נהננו כל כך!!
תמר , אורות (23/12/2010)
5. כל הכבוד היה מופע מרגש וסוחף.
איציק , אשדוד (23/12/2010)
4. הייתי שמעתי ונהניתי היה מדהים..
חובש כיפה , חולון (23/12/2010)
3. מופע פיוטים חבל על הזמן. כל הכבוד
יאיר , באר שבע (23/12/2010) (לת)
2. מופע מדהים ומרגש חבל שזה מופע חד פעמי
חילוני , תל אביב (23/12/2010)
1. יש פער מסויים בין הכותרת לתוכן הבקורת, בגדול אני מסכים
מזרחי , מערב (23/12/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע