סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: עמוס אורן איזבו בחוץ; הקרקס נוסע, אין עצור
 

 
 
להיט האינדי המסחרר של איזבו לא הספיק כדי להעפיל לגמר האירוויזיון


אל תתעצבו. אין מקום לוועדת חקירה וגם לא לזובור פומבי. איזבו היא לא דנה אינטרנשיונל. לה לא היה מה להפסיד בנסיעתה לבאקו, לאירוויזיון באזרבייג'אן. וגם אם לא העפילה למעמד הגמר, במוצאי שבת הקרוב, הלהקה הישראלית עשתה את שלה. היתה במיטבה, נאמנה לעצמה, לצליל וליושרה שלה.

היא לא ממשיכה, אבל גם לא עפה ובטח לא נכשלה. היה  לה, ועדיין יש, להיט אינדי מסחרר. היא פשוט לא התאימה לקרקס האירוויזיוני וגם לא מכרה את האמנות שלה בנזיד הצטעצעות טלוויזיונית.

מצד אחד, אין דבר כזה מוזיקה לא לאירוויזיון, אלא אם השיר שלך הוא באמת תת-רמה או מסובך מדי בעליל. מצד שני, יש עדיין כללים גמישים להשתתפות מנצחת בתחרות.

שיר טוב בלבד (מה שיש לאיזבו) לא מספיק לזכייה וגם לא, בדיעבד, להעפלה לגמר. צריך לחיות את התחרות, לנשום אותה, להבין את המהות ואת הכללים הבלתי כתובים שלה. לא מספיק להיות מחויב לאמנות, צריך גם להתמסר להגשה ולאריזה. במלים אחרות: גימיק טוב יכול לקחת שיר טוב גבוה ורחוק.

 

   

ואני לא מתייחס לשני צמדים שכמעט תמיד קשה להתמודד מולם, בשל שכנותם הטובה -  יוון-קפריסין ורומניה-מולדובה (למרות שאי אפשר להתייחס בביטול לעדכנות הקלאברית של הצמד הראשון ולא לניחוחות האתניים המהולים היטב של הצמד השני). במחשבה נוספת, דומה שגם הנציג ההונגרי נהנה מקרבתו הגיאוגרפית לרומניה, אחרת קשה להבין איך הרכב הֶבי לֶדֶר סתמי לחלוטין עלה שלב.

אבל דווקא את חמשת המעפילים האחרים אפשר להסביר, לתרץ ולנמק היטב: החל מהבבושקות המבוגרות של רוסיה (שהן שיחוק ענקי ואי אפשר שלא להתאהב בהן, במיוחד שיש להן שיר ילדים קלאסי סטייל אין אין חגיגה, בלי בלי בלי עוגה של דץ), דרך שני האחים מאירלנד (שנתנו הצגה גדולה עם תלבושת אבירים וכוריאוגרפיית מים), ותאומת מדונה הדנית (עם שיר מצוין ודגש נהדר על גרוב ואנרגיות נשיות) וכלה ברונה נישליו האלבנית (שהגימיק שלה הוא בהיעדרו. בהעזה שלה לעמוד לבד על הבמה, להיחנט-להיחנק במסגרת לבוש בלתי אפשרית, להתהדר בתסרוקת ותוספות שיער בלתי מוסברות ולענוד עגילים שעדיין לא הותרו לפרסום, אבל להוכיח שהיא זמרת עצומה, עם יכולת קולית מדהימה. ובאירוויזיון אוהבים אמנים מתאבדים ומחזקים אותם).

   

בעצם, המפתיע בחבורה הוא השיר האיסלנדי, בהיותו אולד-פאשן בסוגו, אם כי אופיו הפֵיירי טֵיילי עשה בעבורו את המלאכה, שלא לדבר על נגינת הכינור האורגנית, שבדרך כלל מוסיפה המון.

ועדיין טביעת האצבעות של הצבעת המזרח (חמש מדינות קומוניסטיות לשעבר ועוד צמד הדוברות יוונית) ניכרת, וזה עוד לפני חצי הגמר השני, שבו נוטלות חלק הגדולות של יוגוסלביה לשעבר. חצי גמר, שעליו מסכימים המומחים, שהוא החזק יותר בתחרות השנה, במיוחד הודות לשירהּ של שוודיה, שניצב בראש רשימות ההימורים. יכול להיות, למרות שצריך לקחת בחשבון את חמש הגדולות, שארבע מהן (במיוחד איטליה, שחוזרת לתחרות ולמעמדה הבכיר) השקיעו הפעם הרבה יותר מבעבר. נראה אותן מול ההצבעה החצויה (מזרח-מערב) והגושית של אירופה במוצאי שבת.

   

 

אך נחזור לאיזבו.

כמו שזה נראה מכאן, הסטטיות של רן שם טוב ושירי הדר, לא התאימה לאווירת המסיבה הבימתית הגדולה שראינו בחלקו הראשון של הקרקס הטלוויזיוני הגדול ביותר של אירופה. לנוכח וידאו ארט בזבזני לתפארת, ארסנל של פירוטכניקה בלתי מוגבלת (מי האידיוט ברשות השידור שלנו שחושב שהיא יכולה לארח הצגה מרהיבה כזאת בירושלים?), ערבול עשן ומשבי רוח מתוזמנים עד כדי קנאה ומשטח במה עצום ממדים ששימש גם כצג ענק, איזבו פשוט הלכה לאיבוד בעונייה. זה פשוט לא היה שדה המשחק שלה.

רק נותר להסיר בפני הלהקה את הכובע על שנענתה לאתגר והשתתפה במשחק. וגם להצדיע, באותה הזדמנות, לאומץ ששל מי שהטיל עליה את מלאכת הייצוג את ישראל, גם במחיר ההתמודדות עם סקנדל ההבטחה לכאורה שניתנה למאיה בוסקילה, וגם במחיר משיכת השטיח מתחת לרגלי השאיפה המוצהרת והנשנית של פרנסי רשות השידור – "להביא את האירוויזיון לירושלים".

טוב שכך. ראשית לא צריכים להיות חזירים. שלוש זכיות במקום ראשון בארבעים שנות השתתפותנו באירוויזיון הן הישג שגם ותיקות, גדולות ומנוסות מישראל, לא זכו לו. כך שלגמרי לא נורא אם איבדנו את הסיכוי גם השנה. חשוב יותר לעשות זאת בשם ההשתתפות, בשביל הספורט וגם לשם מתן הזדמנות ליצירה ישראלית לא מיינסטרימית.

מעבר לכך שאירוח אירוויזיון הוא יותר מעמסה (ארגונית ותקציבית) מאשר כבוד. כאמור לעיל, אין כרגע בירושלים אתר מתאים לאירוח האירוויזיון בסטנדרטים העכשוויים שלו (קירוי איצטדיון טדי?).

ואולי האמירה "הכל פוליטיקה" (שתמיד נשמעת לאחר "כישלונות" אירוויזיון) טבועה בנו ובעמדתנו הדווקאית והבלתי מתפשרת להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, משל אין ערים ראויות אחרות לאירוח התחרות, לכשתיווצר ההזדמנות. ובקונספירציה כמו בקונספירציה: אולי ברגע שמועמדתה של תל אביב תעמוד על הפרק (על אף צקצוקי הלשון של פוליטיקאים וטרמפיסטים אחרים) נתחיל לקבל אהדה ונקודות?

ואפרופו נקודות: דווקא את ההסבר לגבי שינוי שיטת ההצבעה באירוויזיון, והשילוב בין קולות הציבור, בטלפון ובסלולר, לבין ניקוד שמעניק חבר שופטים ממונה בכל מדינה, לא ראו לנחוץ בערוץ הראשון לתרגם לנו במהלך השידור. חיסכון בעזרים טקטיים או חיסכון במתן הסברים? אבל זה כלום לעומת ההתערבות הבוטה בתוכנית האמנותית ששודרה מבאקו, ובמעבר אכזרי לטעמי לטובת נותני החסויות. אכן, תרבות במיטבה.

ואולי למצער, זה היה ניסיון למזער את הנזקים מפגיעה בהכנסותיה של רשות השידור מן המשדרים של מחר (חצי גמר שני) ושל מוצאי שבת (הגמר). כי בהיעדרה של איזבו התמעט העניין בתחרות (לבד מעכבריה הנאמנים) והלך הרייטינג. טיים על הפנים.



23/05/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. כמה הערות להופעה של איזבו
איתי , (23/05/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע