שמוליק קראוס, מבכירי המלחינים והמוזיקאים הישראליים,  נפטר אתמול (16 בפברואר) בבית החולים איכילוב בתל-אביב.

קראוס אושפז שם שבוע לפני כן  כשהוא סובל משפעת חזירים. בשנים האחרונות לא היה בקו הבריאות והתנייד באמצעות כיסא גלגלים.

קראוס היה בן 77 במותו, והשאיר אחריו בת זוג ושלושה ילדים. 

הלווייתו תתקיים היום, ב-15:00, בשער הגאולה, בבית העלמין ירקון.
 
קורות חייו

קראוס נולד ב-1935 בשכונת נחלת אחים בירושלים, הבכור מבין ארבעה אחים. אמו הייתה עקרת בית, ואביו  נהג. בנעוריו רקד סטפס והתפרנס מהופעות כרקדן וכמורה לריקוד בבית ספר לסטפס בחיפה. לאחר שירותו הצבאי בחיל הים עבד קראוס כימאי בצי הסוחר. את אהבתו למוזיקה גילה לראשונה בפאב הימאים "העוגן" בחיפה, כאשר חבר ביקש ממנו להחזיק עבורו לרגע את הגיטרה.

הוא החל לשיר בסוף שנות החמישים כחלק מצמד "העופרים" יחד עם אבי עופרים (לפני צירופה של אסתר עופרים). אז הלחין וביצע את "בית הערבה", שנכתב לזכר אביו שהיה פעיל בהקמת קיבוץ בית הערבה.
 בתחילת שנות ה-60 פגש בג'וזי כץ, הפך לבן זוגה והחל להפיק אותה כזמרת במועדוני אילת ותל אביב. לאחר מכן הם נישאו.

ב- 1966 הקימו קראוס, כץ ואריק איינשטיין את להקת "החלונות הגבוהים". קראוס הלחין את כל שירי הלהקה, שהיו חדשניים לזמנם, בהם "זמר נוגה" ("התשמע קולי"), "הבובה זהבה", "אינך יכולה", "כל השבוע לך", "אהבה ראשונה", "יחזקאל" ועוד לשירי משוררים וכותבים ביניהם מרים ילן שטקליס, יעקב רוטבליט וחנוך לוין.

בתחילת שנות ה-70 היה קראוס חלק מ"חבורת לול" והשתתף בהקלטת אלבומיו של אריק איינשטיין. הוא הלחין שירים לאיינשטיין ("כשאת בוכה את לא יפה"), לאריק לביא ("זה קורה") ולשני הרכבים שבהם השתתפה כץ: להקת "כיף התקווה הטובה" ("בלדה לעוזב קיבוץ") וההרכב "הטוב הרע והנערה" ("ימים של קולנוע").

ב-1971 נכלא קראוס על רקע איום בנשק, ובעת מאסרו כתב שירים שיצאו שש שנים לאחר מכן באלבומו "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל". אחד השירים, "שישי חם", שעסק בחשיש, נפסל לשידור. הקליפ שנעשה לשיר ובו קראוס מעשן קנביס אף הוא נפסל לשידור.

בשנת 1975 העלה יחד עם כץ את מופע שירי הילדים "לבד ביחד ולבד לבד" שהוקלט גם לאלבום באותו שם. כל מילות השירים נכתבו על ידי מרים ילן שטקליס והלחנים היו של קראוס. בין השירים הבולטים היו: "אצו רצו גמדים", "נתפייסה", "מיכאל" ו"ידידי טינטן".

כץ החלה לפתח קריירה עצמאית שכללה אלבום בכורה. לאחר גילויי אלימות של קראוס כלפי כץ בראשית שנות ה-80 הזוג התגרש וכץ עזבה את ישראל עם ילדיהם.

בשנת 1981 הוציאה חברת התקליטים "הד ארצי" את האלבום "שבעים שמונים", שקיבץ 11 הקלטות שבהן נטל קראוס חלק במהלך שנות ה-70 ולא יצאו עד אז על גבי אלבום. בין השאר קובצו לאלבום שירי להקת "כיף התקווה הטובה" שלא הקליטה חומר לאלבום שלם טרם התפרקותה. קראוס הלחין את מרבית שירי האלבום ובחלקם אף שר או ניגן. רוב השירים נכתבו על ידי חברו הטוב יעקב רוטבליט, בהם היו: "בלדה לעוזב קיבוץ", "לוח וגיר", "אצלי הכל בסדר" ו"סוסעץ" (אותו שר אריק איינשטיין והוקלט במקור לסרט בעל אותו שם בכיכובו של קראוס ובבימוי של יקי יושע).



שמוליק קראוס (יח"צ)

שנה לאחר מכן הקליט קראוס את האלבום "גלגל מסתובב" בו נכללו הלהיטים "גיטרה", "חבר", "איך עושים
תקליט" ו"איך הגלגל מסתובב". האלבום זכה להצלחה גדולה וכך גם המופע הנלווה אליו. באלבום זה שיתף קראוס פעולה עם חברו הפזמונאי יעקב רוטבליט והמשורר יבי ככותבי השירים, בעוד הוא הלחין את כל שירי האלבום, ואילן וירצברג עיבד את השירים. ב-1983 הוציא קראוס עם וירצברג את "רואים רחוק רואים שקוף" על גבי תקליטון.

ב-1987 הוציא קראוס את האלבום "אחרי עשרים שנה", שהיה מורכב ברובו משירים שהלחין למילותיו של יעקב רוטבליט, בהם: "אחרי עשרים שנה", "אִם" וגם "רואים רחוק רואים שקוף" שהוקלט לאחר האלבום הקודם. אף שהשירים הושמעו רבות ברדיו ונחשבים עד היום לקלאסיקה של קראוס, האלבום לא הצליח מסחרית.

אלבומיו הבאים היו "ידידותי לסביבה" (1994) ו"יום רודף יום" (2003) שזכו לביקורות טובות אך לא הותירו להיטים. הבמאית יסמין הדס ליפשיץ תיעדה בסרטה "מעשה בתקליט" את עשיית אלבומו האחרון "יום רודף יום".

קראוס קיבל את פרס שר החינוך למפעל חיים. החלטה זו עוררה מחלוקת  עקב עברו האישי- גילויי אלימות ועבירות אלימות שבעקבותיהם אושפז פעמים אחדות בבית החולים לחולי נפש "אברבנאל".