סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: מתן אטיאס
 

 
 
אם באלבום הוא מזכיר בשירתו הגבוהה את מיקיאגי מ'נוער שוליים' במיוחד ב'את מה אתה שונא' העוצמתי), על הבמה אטיאס נשמע כתלמיד חרוץ של שרון מולדאבי סולן 'גן חיות' - גם בפרייזינג , גם בהשגחה על דיוק והטעמה, גם בפאתוס הרוקי המודע לעצמו של השירה. יש לו עוד הרבה מה ללמוד ממולדאבי ביצירה, אבל כזמר הוא הרבה יותר משוכלל ומגוון"
תשוקה עצומה לרוק'נרול וקול מעניין שצריך להתבשל ולהבשיל עומדים לזכותו של מתן אטיאס


"תופסת" של מתן אטיאס תופס את האוזן בשמיעה ראשונה. אלבום בכורה של ילד נחמד (בעצם כבר בחור בן 31, אבל נשמע צעיר מכפי גילו) עם תאבון גדול ותשוקה עצומה לרוק'נרול.

 11 שירים על קצת יותר מ-41 דקות שבהם הוא לא מהסס להסתער על המגרש של הגדולים, ללכת במלוא הכוח על מפלי גיטרות כוחניות ורועשות, עם שירה מודגשת שמתבססת על אנרגיות ביצוע גבוהות, אפילו בלתי מתפשרות, וחיבה בלתי מוסתרת לסאונד של אצטדיונים. כבר על ההתחלה.

יותר מדי קלישאות

חוצפה חיובית קוראים לזה. אסרטיביות בריאה לאמנות שלו. אטיאס כותב ומלחין, שר ומנגן, וזה שלא שמעתם אותו קודם זה רק מפני שהחליט לגנוז את האלבום הראשון באמת שלו, עליו עבר לפני חמש-שש שנים. כנראה חיפש את הצליל הנכון ליצירה שלו, אותו מצא בשותפות בהפקה מוזיקלית ובעיבודים עם מיקי אביעוז.

הייתי אומר שהוא גם אימץ את הפוזה הנכונה. יותר מדי אפילו. כי לצד התבנית המהוקצעת והמקצועית של "תופסת", ההרגשה היא שהוא נשען על יותר מדי קלישאות - בשירה, בנגינה, בסאונד ובעיקר בכתיבה, שלוקה בדימויים שחוקים ונפוחים של אמירות ומושגים רוקיים-לכאורה. כאלה ששמענו אלף ואחת פעמים, כפי שיעידו בנאליה וחוסר ייחוד בשמות השירים. דווקא חסרה האמירה הקטנה והאישית, עם הטון הפרטי והבלתי אמצעי. כל מה שצריך לטפח זהות ולעורר הזדהות, לא רק התלהבות.


מתן-אטיאס01.jpg
מתן אטיאס (יח"צ)

המפגש הבימתי עמו רק מחזק את התחושה המסתייגת. אני מחפש את העיניים שלו ולא מוצא. כשסולן הרכב רוק (ולצד אטיאס מנגנים אביעוז בגיטרה, תמיר קיטאי בבס ורגב אשכנזי בתופים) משפיל מבט או עוצם עיניים שלא לצורך, מתגנב חשש שהוא לא עומד מאחורי המלים שלו.

פקיחת עיניים ויישור מבט הם עדות לבגרות אמנותית, לנכונותו של האמן לבחון ברגע האמת את השפעת היצירה שלו על מקבליה. למתן אטיאס אין את זה עדיין. לפחות לא בצורה מושלמת.

במשך שעה אטיאס מבצע על הבמה את כל שירי האלבום, משיר הפרידה "עכשיו ריק" ("במחול אלים של כאב ויופי/ מתערבב כל הניאון עם החושך/ כשכל העולם הזה מתפוצץ לי בפנים/ אני נכנע ומבין") בפתיחה, ועד קבלת הדין האפאתית של "אין חדש" ("עכשיו על הגב/ עיניים בתקרה/ יום בא ויום הולך/ אין כל חדש תחת השמש") בלדת כוח שנועלת גם את האלבום באותה השלמת גורל שבין התרסקות להמראה.

   

הרצף שרק נבנה נקטע אחרי "בלי מחיצות", השיר השני, על ידי צופה חכמולוג, מכר קרוב ואוהב של אטיאס, שלא מתבייש לבקש מהזמר הצעיר חתימה על חוברת המלים של האלבום. "דבר כזה עוד לא קרה לי", מפטיר אטיאס במבוכה. גם אני לא זוכר מתי זמר כלשהו התבקש להפגין יכולת כתיבה במהלך הופעה. ועוד נפגוש את אותו מכר בסיום ההופעה, מטביע חותם בנאום תודה שכולו חידודים לשוניים הבנויים משמות השירים.

חצי הכוס המלאה

אם באלבום הוא מזכיר בשירתו הגבוהה את מיקיאגי מ"נוער שוליים" במיוחד ב"את מה אתה שונא" העוצמתי), על הבמה אטיאס נשמע כתלמיד חרוץ של שרון מולדאבי סולן "גן חיות" - גם בפרייזינג , גם בהשגחה על דיוק והטעמה, גם בפאתוס הרוקי המודע לעצמו של השירה. יש לו עוד הרבה מה ללמוד ממולדאבי ביצירה, אבל כזמר הוא הרבה יותר משוכלל ומגוון.

אחרי וידוי ששיר הנושא ("משקולות הזמן ומסתרי הלשון/ ממלכתי תמורת אהבה חטופה... כל היום זה תופסת, במעגלים/ אני רץ וחוטף בפנים") הוא השיר שממנו הכל התחיל (מה שלא מתיישב עם שלושה שירים מוקדמים, שיצאו לרדיו מהאלבום שנגנז, וגם אינם כלולים בהופעה זו), אטיאס מגלה טיפה ראשונה של אמינות ואמת עם "צלקות הלילה", שבו הוא מפריד קמעה בין העפעפיים. אפשר להבין. זה השיר שנכתב לרעייתו לעתיד (בעוד חודש): "לא בגלל שרוח/ עכשיו אני רועד/ מתעורר בי פחד מהול בתקווה/ מהמפגש הזה, הבודד// ומצלקות הלילה/ ומניצחונות הגוף/ מהפער הזה שקיים/ והרצון לעוף".

   

גם ב"אגו" הוא מתיישר עם השיר ומגניב מבטים לפרקים, אך שוב חוזר לוותר ב"ורטיגו", בו הוא מארח את יוחנן קרֶסֶל, קולגה באר שבעי. שיתוף הפעולה של השניים נמשך בשיר נוסף, "מי שומר עלי" מ"מילים לרוח", אלבומו האחרון, שיר אהבה או תודה לאבא, יוצא דופן בעוצמות הרגש שבו. וגם סוטה מהקו המוזיקלי של אטיאס שממהר לחזור לרעש עם "מחכה", הסינגל החדש "מלך" העשיר באנרגיה.

ההדרן הראשון, "האיש מהספסל" אותו מתן מבצע לבד מלווה את עצמו בנגינה על גיטרה אקוסטית, הוא אחד משירי האלבום שלא ראה אור. מצד אחד, הוא אכן מדגיש את הצורך בשכלול הכתיבה של אטיאס, מצד שני, אולי בהיותו שיר שקט ואישי שמהווה אתנחתא מהרוק, אך לא רק, יש בו איכות מרגשת וכובשת. ולא תאמינו, מתן שר אותו בעיניים פקוחות לרווחה. סימן!

"אם לא היה פחד" הוא הלהיט הגדול של אטיאס, נכון לעכשיו. כצפוי, הוא נשמר לסוף. ואני מוכן לקחת אותו כהבטחה ומבשר טובות: "ואם בסוף כל הפחד המיותר הזה/ כשנוציא את מה שלוחץ בחזה/ נסתכל בעיניים, לא נשפיל מבטים/ וננשך בשיניים מה שהחיים נותנים לנו/ ולא נוותר, לא נפחד להתמכר/ לתחושות הבטן, לנדודי השינה/ לכל מה שמעבר להגיון המכוער הזה...". העיניים עדיין נאבקות שלא לראות, אבל ההבנה וההכרה מחלחלות.

   

ובכל זאת, לצד אטיאס עומדת חצי הכוס המלאה. יש לו נכונות ובוערת בו מחויבות שמצדיקות טיפוח ופיתוח. הוא קול מעניין שצריך להתבשל ולהבשיל, ובעיקר לכתוב שירים יותר מדויקים ואישיים. יותר שירים שלו ופחות שירים של אחרים, שכבר נכתבו.

מתן אטיאס. תופסת (עצמאי).
מתן אטיאס במופע השקה. בית היוצר תל אביב. ששי, 19 ביולי 2013


למועדי מופעים >

24/07/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע