סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן איילת רובינסון בהופעה: הגיע הזמן
 

 
 
כבר כמה שנים שעמוס אורן מחכה שאיילת רובינסון תפצח בקריירה מוזיקלית והנה זה בא


בגיל מאוחר יחסית, כשהיא מרחק שנה וחצי ממלאות לה ארבעים, נותנת סוף-סוף איילת רובינסון סימנים שהיא מתכוונת ברצינות לפתח את הקריירה המוזיקלית המצופה ממנה. מבחינתי לפחות.

ציר אמנותי-פואטי, פולקי-פרוגי

היא סוג של מולטי-טלנט מודחקת, אך בעיקר שחקנית. בוגרת בית צבי, שנקשרה בעיקר עם התיאטרון הלאומי "הבימה". תחילה כמחליפה ב"חבילות מאמריקה" משנת 2001, בהמשך עם "מניין נשים", "שמונה נשים" ו"ללכת עד הסוף", עד "ערי מדבר אחרות", תפקידה האחרון מ-2013. עם גיחות לפרינג', לטלוויזיה ולקולנוע ("אילוף הגוררת" מן השנה שעברה).

אולם בעבורי היא זמרת שאני מצפה בסקרנות עצומה לחזות בפריצתה, לפחות מאז כיכבה בנוכחות מרשימה ובעוצמה קולית מבטיחה ב"מלחמה, אופרת רוק" הפרינג'אית, שהועלתה ב-2007 בצוותא. קודם היא הספיקה להיות מחליפה במחזות הזמר "מרי לו" (במקום אביטל ליבני) ו"הלהקה" (במקום קרן פלס), ולערוך גיחת אורח לתפקיד חלומות תפור על מידותיה כסאלי בולס, כוכבת "קברט" בהפקת תיאטרון הספריה ב2004.

עוד נזקפים לזכותה הישגיה המוזיקליים תיאטרליים ב"ברודוויי פינת פרישמן" של תיאטרון בית ליסין (2009), "לילה לא שקט" בתיאטרון הקאמרי (2010) ובעיקר "כמעט נורמלי", יותר אופרה ממחזמר, ב"הבימה" לפני כשנתיים, בו גילמה ברוב כישרון את אמו המאנית-דיפרסיבית של הראל סקעת ה"מת". יכולות שירה (ומשחק) שיצרו ציפייה לקראת דרך מוזיקלית עצמאית שהתעכבה משום מה.

איילת-רובינסון1-הילית-כדורי.jpg
איילת רובינסון (צילום: הילית כדורי)

עכשיו דומה, זה מגיע. ובצורה מפתיעה דווקא. יכולה היתה להפליג עם לקט נבחר משירים ונאמברים שנקרו בדרכה הבימתית. אלא שרובינסון לא מזכירה שום דבר ממה שעשתה עד כה בתיאטרון (אולי רק, איכשהו, את "כמעט נורמלי" המורכב והתובעני). לא הרוק הבועט, השוצף והמוחה של "מלחמה", לא הפופ המתקתק והמלהיב של צביקה פיק, שלמה ארצי ו"הלהקה", וגם לא את עוצמות ההבעה הדרמטית או הקומית שנדרשו ממנה בהצגות המוזיקליות האחרות.

לא שאיבדה את זה, רק שבניגוד לביטוי רוקי מתבקש לכאורה, רובינסון בחרה בצליל מרוכך אקוסטי פולקי, לא ממותג עדיין. פעם היא מכנה אותו "פולק עברי מקורי", ופעם היא מנסה להציג אותו כ"רוק אקוסטי מהפנט".

לטעמי, המוזיקה שלה נעה סביב ציר אמנותי-פואטי, פולקי-פרוגי, עם שתי גיטרות אקוסטיות - היא ובן לביא, כינור (הדס פבריקנט), תופים (יובל קאופמן) ורק בס חשמלי (קובי ויטמן, מחבר "מלחמה, אופרת רוק", ושותף לדרך מאז), שמגיע לשיאו ברוק הטעון של "צלצול מוכר".

   

צעד שאין ממנו חזרה

ההגדרות, שנעשו מן הסתם משיקולים שיווקיים, לא חשובות. חשובה ההרגשה שנילווית לכתריסר השירים - שבהיעדר סינגלים ברדיו רובם ככולם חדשים - שהיא מציגה. אלה שירים אישיים מאוד שמבקשים למפות את הזהות והמהות שלה כאדם וכיוצרת. על הפחדים והחששות שהתמודדות עם מה שקורה בחוץ ובפנים. מחפשת חיזוקים וחוסן, ביטחון ורגש, ובעיקר את המקום שלה במערכות הקשרים והיחסים שהיא חווה. אפשר שהיא שרה לבת זוג דמיוניות או נוכחת, אולם באותה מידה אפשר שהיא שרה לעצמה בגוף שני.

רובינסון, שנראית צעירה בהרבה מכפי גילה, מנתחת התנסויות וחוויות כדי לתאר פרידות ("דברים שלא אמרתי") וגעגועים ("נמרה קטנה" או "געגועים פזורים" שמובלע בו ניגון של בית כנסת, גם בטקסט וגם בלחן, הדהוד למוצאה ממשפחה דתית). להתבונן באחרים כדי ללמוד על עצמה ולשאוב ביטחון ("אשה זרה" המצוין) וגם למצוא במוזיקה עוגן הצלה וכוח ("שיר אחד קטן", שמתכתב ממש בסוף המופע עם שיר נפלא באנגלית, על געגוע של עץ לציפור, אותו היא שרה לבדה, רק עם גיטרה, כשהיא הכי מחוברת לעצמה).

   

היא אירחה את חן יאני, הסולנית של "המחשפות", בשלושה שירים - "אני כבר מוכנה לסתיו" (אולי השיר הכי רך שלה, סתיו במשמעות סטייט אוף מיינד), Light שכתבה יאני ברגע של בדידות בניו יורק, ושיר נוסף באנגלית, קאוור ל-Kiss, פאנקי אלמותי של פרינס, שכל כך רחוק מהמוזיקה שלה, אבל רק מעיד על כשרונה ויכולותיה.

   

רובינסון לא חדלה מלדבר בין השירים, נהנית מתגובות חמות ונלהבות של קהל אוהדות, מעריצות ומזדהות. מרבה להתבדח ובכל זאת נשארה נקייה מפוזה, ברה וצחה, וממוקדת בשירה שלה. לא יודע אם כבר מצאה את עצמה ולאן קובץ השירים הזה יוביל אותה ואת קריירת השירה שלה, אבל אחרי שעשתה סוף-סוף את הצעד המשמעותי הזה, אין כבר חזרה ממנו.

איילת רובינסון ולהקתה. אוזן בר תל אביב. ראשון, 29 ביוני 2014



30/06/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע