סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עדי ארד: דתיה בעולם חילוני
 

 
 
היכולת הקולית של ארד מרשימה ביותר וראויה לכל שבח. אבל אי אפשר - בעצם, אסור לה - לשיר עם פרומפטר. זה נורא. זה מכרסם באמינות, במיוחד כשמרבית השירים שלה (מוזר שאינה יודעת אותם בעל פה). ההידרשות לפרומפטר שניצב למרגלותיה, כובלת אותה למקום, מונעת ממנה תנועה, יוצרת חיץ בינה לבין הקהל ומחבלת בבלתי אמצעיות הנדרשת בהופעה."
חלוצת הזמרות הדתיות מצוידת בקול מרשים ועוצמתי אבל נשמעת קונסרבטיבית ומיושנת


החזנית הראשונה
 
לא מעט זמרות דתיות העזו בשנים האחרונות לפרוץ את תקרת הזכוכית, ליצור ולהקליט וגם להופיע עם אמנותן, לאו דווקא בניגון חסידי, בפני קהל חילוני. דווקא עדי ארד, סוג של חלוצה, שכונתה בין היתר "החזנית הראשונה", נשארה מאחור, על אף פעילות ענפה של שנים רבות.

ארד, שבינואר הקרוב תסגור 45 שנים (לא נראית...), בוגרת המחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן ותלמידתם של ד"ר מרדכי סובול (חזנות) ופרופ' תמר רחום (פיתוח קול אופראי), שרה ויוצרת למעשה מאז שנת 1999 עת הקימה את הרכב הרוק הנשי חסידי "עננה". בעברה הופעות בפסטיבלים למוזיקה יהודית, בארץ ובעולם, בקונצרטים נחשבים לחזנות ושל מיטב התזמורות הסימפוניות בארץ, ובהצגות מוזיקליות בתיאטרון הישראלי (כמו "הרוטשילדים" של היידישפיל, "כי בנו בחרת" של הבימה ו"איש חסיד היה" בהפקה משותפת של הבימה ותיאטרון חיפה).

ולמרות זאת, רק לאחרונה אזרה אומץ להקליט את "לפניך", אלבום הבכורה שלה, שבו 13 יצירות (53:39 דקות). בדומה לעמיתותיה הצעירות, מרבית היצירות באלבום הם שירים פרי עטה, מלים ולחנים, שמאופיינים בגישה אורתודוכסית, חדשנית ומאתגרת, בחיבוטי נפש של נשים, באמירות ובמקומן של הנשים, ובעניינים שבינה לבין המקום, דיאלוגים חד סטריים עם בורא עולם. בניגוד להן, שמיישרות קו עם צלילים חילוניים והפקות מוזיקליות עכשוויות בתכלית, ארד - על אף עיבודים והפקה מוזיקלית של נדב ביטון, והשתתפות של נגני הקלטות מן השורה הראשונה ברוק הישראלי - נשמעת קונסרבטיבית, מסורתית ומיושנת במבע ובביצוע.

ייתכן שה"אשמה" נופלת על קולה החזק והעוצמתי, שאינו נופל מקולותיהן של כוכבות בינלאומיות כברברה סטרייסנד, אמה שפלן וסלין דיון, והוא - לפחות באלבום זה - שאינו ניתן לאילוף ומאפיל על ניסיונות ההתאמה של ביטון. ואולי זו אי יכולתה לחרוג מן "הפרוטוקול" של שירת נשמה מסורתית, תרתי משמע, ואפרופו - לסגל, לתרגל, ואולי גם לאלתר לעצמה, סגנון הגשה משלה.

עדי-ארד-1-יחצ.jpg
עדי ארד (צילום: נתן יעקובוביץ')
 
הולכת על בטוח
 
לא שאין לה שירים טובים. להיפך. שיר הנושא, תמהיל של קריאת תגר והצהרה פמיניסטית, מצד אשה יפה שרוצה גם היא לחסות תחת כנפי השכינה. "מקום" ("והרי היא לפניך/ הוכחה חיה/ לאזלת ידה של האשה/ בין קודש לחול/ תבקש שוב למחול/ תעקור את אותה התחושה") הוא שיר מוצלח וראוי להיות להיט רדיו. גם "חנה", בעקבות חנה העקרה מן המקרא, אמו של הנביא שמואל, שהוא פה לכל הנשים המשתוקקות לילד משלהן. או "שיקרתי" (מלים של שירלי בייטל-נתיב) ספק התרסה מול האל, ספק וידוי בפניו, שהוא עוצמתי ומטלטל (ואולי משום כך לא נכנס למופע). ולבטח "זאת אני", ללא ספק ה-My Way שלה, ואחד הטובים באלבום.

אולם הם נבלעים בסאונד התפילתי שמחלחל בתוכם ומלווה את כל האחרים, למן "סלח לי" ו"ואני תפילתי" שבפתיחה, ועד "ניגון חסידי עתיק", "אבינו מלכנו" (המוכר כל כך בביצועה של סטרייסנד וארד נותנת לה פייט רציני) ו"תפילה לשלום המדינה" (כבונוס). גם שתי היציאות המפתיעות והמבריקות של האלבום - "עד מתי אלוהיי", מלות הכאב, הבדידות והתסכול שעוזי חיטמן שם בפיו של זהר ארגוב (ללחן טורקי), כתמהיל מזרחי-חסידי-לטיני-פלמנקו בלתי אפשרי ואולי כן; והאדג'יו של אלבינוני, לו חיברה מלים והוא ביטוי נהדר ליכולותיה הקלאסיות-אופראיות, ב"תרגום" מרשים לאמונה שלה ול"שפה יהודית" כדבריה, ולכך שמוזיקה שמיימית פוגשת יישות שמיימית - לא ניתקות מהתכתבות עם האמונה הדתית שלה.

ארד מגדירה את עצמה כדתיה בעולם חילוני. אני לא קורא לה להינתק מעולמה, לצאת מהארון הדתי ולהפוך באחת לחילונית גמורה. אני רק מבקש לציין, כעובדה, שבעת הזאת, כשקולגות עושות מאמצים לגשר, להעתיק הפעילות והאמירה לשדות זרים מבלי לוותר על האישיות והזהות, ארד - על אף יכולותיה וכישוריה, וכנראה בזכות מטען השנים שלה - מעדיפה בכל זאת את הבית המסורתי הבטוח.

היישום הבימתי של האלבום רק מחזק את התחושה הזאת. אם עדי ארד מבקשת לקרב אליה קהלים רחוקים וחדשים, המופע הנוכחי יתקשה לעשות זאת. ולמרות הופעה רבת השראה, טלטלה וכוח של הזמרת האורחת ריקי גל, הוא מיועד למקורבים (לאמונה, הדת והמסורת) ולמשוכנעים בלבד. אמנם העיבודים וההפקה המוזיקלית (של אותו נדב ביטון) יותר עכשוויים וקצביים, תוצאה של התאמה בימתית וליווי של חמישה נגנים בלבד (עמית אורלו בבס, עידו מימון בתופים, דוד ביטון בגיטרות, דרור אסרף המצוין בכלי נשיפה ונדב ביטון בקלידים), אולם הסאונד שומר על הבית. היא עצמה קוראת לו "רוק חזני".

   

 
ישוחרר הפרומפטר
 
היכולת הקולית של ארד מרשימה ביותר. היא ראויה לכל שבח ולכל אחד מהתארים שצברה (כזמרת נשמה, ואיך היא אומרת בהקדמה ל"מקום"? "הדוסים לא אוהבים אותי, החילונים קוראים לי חזנית, בתיאטרון אני דיווה..."), אבל אי אפשר - בעצם, אסור לה - לשיר עם פרומפטר. זה נורא. זה מכרסם באמינות, במיוחד כשמרבית השירים שלה (מוזר שאינה יודעת אותם בעל פה). ההידרשות לפרומפטר שניצב למרגלותיה, כובלת אותה למקום, מונעת ממנה תנועה, יוצרת חיץ בינה לבין הקהל ומחבלת בבלתי אמצעיות הנדרשת בהופעה (כמו בביצוע החלש והמאכזב לשיר הנושא, תוצאה של הסחת דעת בגין הפרומפטר). מעניין שבקטעי הקישור והסיפור, בהם לא נעזרה בצג, היתה יותר חיה, אמיתית וזורמת מאשר בשירה.

גם אופן השימוש במיקרופון מצריך חשיבה והיערכות אחרת. בדרך כלל היא מקדשת את התנוחה המיסיונרית הקפואה, בעמידה מול המיקרופון פרושת ידיים, מבלי לגעת בו. רק בארבעה שירים (ספרתי, בחיי) - "חנה", "זאת אני", ובהדרנים "עד מתי אלוהיי" ו"הללויה" (של לאונרד כהן שאותו תרגמה בחופשיות נשית - שלפה אותו מן הכן והחזיקה ביד. לא בכדי לטעמי, היו אלה הביצועים המוצלחים יותר שלה.

בסך הכל ח"י שירים. נוסף על עשרה משירי "לפניך" (בחוץ נשארו "שיקרתי", "בואי אמא" ו"תפילה לשלום המדינה"), נכללו בו ארבעה של ריקי גל ("ככה אשה צריכה לשיר") - "אילו יכולתי (אמא)", "היי שקטה", "מקום לדאגה" ו"בסוף היום אני צריכה אותך", שאיכשהו בכולם יש איכור לאלוהות ולהשגחה; שיר חדש אחד ("אהבת עולם", שעושה שימוש במשפטי מפתח מטקס נישואין, ועשוי לשמש, בעיבוד הנכון, כשיר חופה אולטימטיבי מטעם הכלה); אחד מ"איש חסיד היה" ("תהא השעה הזאת שעת רחמים"); וגרסה מפתיעה משלה ל"כשאת עצובה" של עמיר בניון שאותו, סיפרה, שרה לבתה כשהיתה תינוקת (עצה שלי? לבקש את אישורו של בניון לשינויי טקסט קלים: "כי כשאת נעצבת, אני לא קיימת" הוא חרוז מוצלח יותר בפיה של זמרת אשה).


  



המופע ארוך מדי. כשעה וארבעים וחמש דקות. גם אם ארד תישאר נאמנה למחצית מהשירים של גל (לדבריה, הזמרת הישראלית שהכי השפיעה עליה), "אילו יכולתי" ו"היי שקטה", עדיין עליה להתמודד עם האריכות (הבלתי נסבלת לטעמי) של קטעי הקישור והמעברים. לא כל שיר צריך למבוא ולהרצאת הסבר. וגם אם הם תורמים להבנה (האדג'יו למשל, כתוב ומוקדש לאביה שבשמיים, ולא לקדוש ברוך הוא), הם פוגעים ברצף ובזרימת ההופעה, ועל ארד לקצר ולתמצת אותם, ולסמוך על האינטליגנציה של המאזינים.

מגיע לה הרבה יותר והכל בידיים ובקול שלה.

עדי-ארד-2-יחצ.jpg
עדי ארד (צילום: נתן יעקובוביץ')

עדי ארד, לפניך (עצמאי)
עדי ארד. לפניך ההופעה. צוותא תל אביב. שני, 5 בדצמבר 2016


למועדי מופעים >

08/12/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע