סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: מפירי החוזים והאיש שלא ידע לומר לא
 

 
 


ענייני השבוע: ההתפטרות הפומבית של אלון אופיר לא מוסיפה כבוד למוניטין המקצועי שלו, ובהקשר דומה – גם פבלו רוזנברג ייצא בשן ועין מההתנתקות החד צדדית שלו ממפיקיו. ואילו לצביקה פיק מוטב היה להימנע מן הקדם אירוויזיון השנה, אך הוא בחר להגיד כן לרשות השידור ולהפוך לשמעון פרס של התחרות.

אלון אופיר : אקט ילדותי

לא קל לקבל כפשוטה הודעת פרישה של במאי מצליח, ועוד במעמד הפרמיירה של הצגתו וברגע בו היא מסתמנת כלהיט קופתי. זה מה שעשה הבמאי (הצעיר!) אלון אופיר כשהפתיע את צופי הצגת הבכורה של "החולה ההודי", בשישי שעבר בתיאטרון בית ליסין, בהכרזה דרמטית אך מעורפלת, על פרישה מעשייה תיאטרונית.

אפשר אולי להבין ללבו של אופיר, שנוכח לדעת כי ההצגה המרגשת (מחזהו של רשף לוי), שעליה עבד למסגרת הניסיונית של "פסטיבל פותחים מסך", הפכה מול עיניו ולאחר הרצה קצרה בלבד, להצגה רפרטוארית לכל דבר, ואף לסיפור הצלחה רב ביקוש ועתיר הזמנות, מבלי שהוא יתוגמל בהתאם. אבל אי אפשר להבין את הדרך, המקום והזמן בהם בחר להודעתו הסנסציונית (באמות המידה של הביצה המקומית).

הפרטים פשוטים: על הבימוי של ההצגה לפסטיבל קיבל אופיר שכר של 30,000 ש"ח. אותה עבודה על הצגה רפרטוארית הייתה מזכה אותו בשכר בימוי של 50,000 ש"ח. גם אם יש בסיס להרגשתו של אופיר, כאילו רומה כביכול, כאילו עבדו עליו לכאורה, על 20,000 ש"ח לא רצים לבכות לחבר`ה במעמד הבכורה החגיגי. העתקת המאבק המקצועי בהנהלת התיאטרון ואולי גם בסוכנים שלו, לבמה עצמה, מצטיירת כאקט ילדותי, קנטרני וקטנוני, ובעיקר מיותר ומכשיל. לגביו במיוחד.

אופיר עצמו יתקשה להצדיק את טיעוניו לנוכח חוזה העבודה עליו הוא חתם. וגם אם יאשים את כל העולם - את התיאטרון בהטעיה, בהונאה ובהתנהלות בידיים לא נקיות, ואת סוכניו בניהול לא ישר, בחנופה ובמכירתו להנהלת התיאטרון - חוזים יש לקיים. מאוד אפשרי, אך גם לא בטוח, שלו ניהל מאבק שקט ואסרטיבי מאחורי הקלעים, ייתכן והגורמים מולם חתם היו באים לקראתו, משפרים את תנאיו ומצ`פרים אותו - אם במענק חד-פעמי לנוכח ההצלחה הבלתי-צפויה, אם בהגדלת התמלוגים עליהם התחייבו בלאו הכי בחוזה למן ההצגה ה-51 (ומדובר, אם אכן "החולה ההודי" יהפוך ללהיט לו מצפים, בעשרות אלפים, אם לא מאות אלפי שקלים).

הם לא חייבים, כמו שאינם רשאים לנכות משכר עבודתו של במאי, במקרה חלילה שהצגתו הייתה לפלופ. אלה סיכוני המקצוע. הדרך היחידה להגן על עצמך מפני הפתעות מסוג זה, היא לעגן את דרישותיך בחוזה. כמו בכדורגל, למשל, שם שחקנים (או סוכנים) בעלי חוש ופלפל, משיגים מענקים ובונוסים על הישארות בליגה, על זכייה בתואר (אליפות או גביע) ועל השגת כרטיס השתתפות באחד מגביעי אופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית), כך גם שחקנים, יוצרים ומעצבים בתיאטרון רשאים לדרוש הטבות שכר אם משתנה מצבה ומעמדה של הצגה בהשתתפותם.

בכדורגל, עיסוק לא פחות ייצרי מתיאטרון, יכול שחקן "מקופח" לעשות בעיות ולגרום למועדון שלו לתת לו ללכת בטרם עת. אם קבוצה אחרת (ובדרך כלל, יש מועדון אחר ברקע) תזכה בשירותיו, הוא שיחק אותה. אם לא, אכל אותה. בתיאטרון אינך יכול לעשות "בעיות", במיוחד לא אם יש לך שם של טראבל-מייקר, והוכתרת לא רשמית כילד הנורא של התיאטרון הישראלי. ובמקרה של אלון אופיר המוכשר הדגש הוא על "הילד"`, לא על "הנורא". התאקל הזה לא יוסיף למוניטין המקצועי של אופיר. הוא יאדיר רק את יצר ההרס העצמי, שכבר היה לו לרועץ במקומות עבודה קודמים.

עצוב, חבל ולגמרי מיותר.

פבלו רוזנברג: אי היכולת לעמוד בהסכמים

דומה מאוד התנהלותו של הזמר פבלו רוזנברג מול הלייבל "אייל-רוברט". זמן קצר מאוד אחרי שאלבומו החדש "חיכיתי לך"`, ראה אור, עזב הזמר בטריקת דלת את אייל מלול ורוברט בן שושן, המנהלים והמשקיעים באלבום, וחזר לניהולו של אחיו, שמוליק, איש חברת הליקון.

במקרה זה, להבדיל, לא היה חוזה כתוב, אלא תקיעת כף ויחסי חברות (בין רוזנברג למלול) ששורשיהם בילדותם בבית שאן. גם התוצאה, או האפטר-שוק הצפוי, אינם זהים, אבל אי היכולת, המקצועית והנפשית, לעמוד בהסכמים ובהבנות, מאוד דומים.

זה לא דבר פשוט וקל לעזוב משקיע ומפיק תקליט יום למחרת צאתו של האלבום. הנסיבות המצטברות חייבות להיות כבדות משקל כדי להצדיק צעד כזה. בעיקר הן חייבות לקחת בחשבון את ההורדה לטמיון של ההשקעה הכספית הגדולה בדיסק, גם אם הוא מופלא מהבחינה האמנותית. כי מרגע שיש עימות, שני הצדדים לא יסכימו להמשיך לדחוף אותו ולקדם את מכירותיו, אם אין באפשרותם ליהנות מפירותיו לא המפיקים, שהזמר ניתק מגע מהם, ואת הופעותיו הוא מקיים עתה תחת ניהול אחר; ולא הזמר, שאין לו כנראה אינטרס להגביר מכירותיו של תקליט שהזכויות עליו בידי מפיקיו.

וכשמדובר בנתק ובנזקים כספיים, הדרך לבית המשפט סלולה. החברות המוצהרת תזכה עתה לפרשנות נוקבת. שני הצדדים יעברו עתה (אם לא עשו זאת עד כה) להכפשות הדדיות, שיטילו ספק, בוץ ורפש אחד בשיקולי רעהו. הפרטים המכוערים לא יהססו להגיע. הוא ינסה להוכיח ניהול לא מקצועי, יכולות מוגבלות, אי עמידה בהבטחות, עיכובים ואיחורים בלוחות זמנים. הם יבקשו פיצוי על הנזקים בטענות על כוונה תחילה, על ידיים לא נקיות, על ניצול לרעה ואולי גם על הונאה מכוונת. הפרטים יילכו אחורנית לספר על מערכות יחסים ויחסי עבודה בעייתיים במקומות קודמים ומול זמרים אחרים.

חלק מהטיעונים יהיה קשה להוכיח, אבל התמיהה המרכזית תהיה, מדוע, אם אכן נכונות כל הטענות הצפויות של הזמר, הוא המתין כל כך הרבה זמן לפני שהחליט "לחתוך". וגם אם למפיקיו אין מושג בניהול ובהפקה (ואלבום הבכורה של מאיה בוסקילה הוא, מן הסתם, הבלחה והצלחה חד-פעמיות) הוא יצטרך להוכיח ניקיון כפיים. כי גם בכדורגל לא מחתימים מראש שחקן לנקודה אחת, אלא להישגים מצטברים של עונה אחת לפחות.
בכל מקרה, ממסלול ההתנגשות הזה, שני הצדדים לא יכולים לצאת טוב. וגם זה - חבל ועצוב.

צביקה פיק: אי היכולת לומר לא

הנושא השלישי, הוא החוזה הבלתי-כתוב שיש לזמר צביקה פיק עם תחרות הקדם-אירוויזיון. השבוע התבשרנו שהמוזיקאי הוותיק ישתתף בתחרות בפעם השביעית (!) בתולדותיה ובתולדותיו, שיא חסר תקדים שמעמיד את הזמר והמבצע רב-המוניטין באור מגוחך.

אמנם השנה יותר "קל" לו. יותר מאי פעם בעבר, לקדם יש תדמית של בית אבות, ופיק אינו המבוגר בחבורת המשתתפים. פתאים אחרים, כמו שלמה גרוניך (עם הזמרת לובנה סלאמה), הזמרים עוזי פוקס וגבי שושן (עם הזמרת שרי) וגם שמעון מזרחי, המוכר כסטאלוס (ושותפו לצמד אורן חן), יטלו חלק בקרקס התקשורתי-מוזיקלי של הערוץ הראשון, ב-15 במארס. אבל להם, כמו למשתתפים הנוספים בתחרות, זו גיחה רנדומלית, מקרית וחד-פעמית (להוציא גרוניך, שחוטא בשנייה), ואילו הוא, פיק, לא יודע להגיד די.

שש פעמים הוכיח לו הציבור שהוא מעדיף על פניו מבצעים אחרים כנציגי ישראל לאירוויזיון. אבל פיק מתעקש. גם הישגיו כיוצר "דיוה" לדנה אינטרנשיונל, "נדליק ביחד נר" לשרית חדד ושיר-שניים שכתב לזמרים ממדינות אחרות אינם מלמדים אותו שהוא חייב להסתפק בכתיבה, שבה הוא אחד הגדולים, ולא להתבזות בקדם נוסף, בתחרות מול צעירים. ואפילו אין כמותו ספורטאי חובב תחרויות.

לו אני במקום פיק, הייתי דוחה באדיבות את פניית רשות השידור אליו, להצטרף לתחרות חמישה שבועות לפני שהיא מתקיימת, במקומה של רמה מסינגר שפרשה. לא נאה לכוכב במעמדו של פיק להיעתר להצעה כזו בהתראה כה קצרה. היה עליו לדחות אותה, לאפשר לצעיר נוסף במקרה זה, הזמרונת הדר עוזרי, השלישית בסטנד-ביי (אחרי שציפי משהיד הצטרפה במקומו של אבי גרייניק שפרש מוקדם יותר) - לקבל הזדמנות ולהתנסות בחוויה המפוקפקת.

בהסכמתו מתבצרת תחושת הדז`ה וו בקדם-אירוויזיון. רשימת המשתתפים צפויה יותר וחוזרת השאלה: למי צביקה פיק יפסיד הפעם? ואם זה לא עצוב וחבל, מה כן?


10/02/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (8 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
8. בעניין אלון אופיר
מתוך המערכת , (13/02/2006)
7. לעמוס אורן היקר בהקשר אלון אופיר
שחקן , (12/02/2006)
6. קל לשפוט
צופה , (11/02/2006)
5. ממה בדיוק אלון אופיר התפטר????????
מאיר כהן , (11/02/2006)
4. ההתפטרות של אלון אופיר מוסיפה לו כבוד ועוצמה רבים
איתי , (10/02/2006)
3. תחת איזו מטריה אתה כותב את הדברים?
יורם , (10/02/2006)
2. ואם...
נו באמת , (10/02/2006)
1. פיקה צביק
זיגלר , (10/02/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע