סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2017 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לאלבומים חדשים 2017
 

 
 
עמוס אורן בדק את האלבומים הישראליים שהונחו לאחרונה על המדפים - והמסקנות לפניכם


בלקן ביט בוקס - Shout it out

לעולם לא מאוחר למעט - או הרבה, תלוי בנקודת המבט - גאווה ישראלית. לא מנסים להסתיר מבטא. להיפך, נתלים בו, וגם השם משמש להם כיסוי טוב לחסות בו, בייצוא אקזוטיקה לעולם. האלבום בחוץ כבר כמה חודשים טובים, אבל הוא מצטייר כנושא דגל מושלם לקראת האביב שבפתח, בהסתערות על עונת ההופעות תחת כיפת השמיים (עם אינפקטד מאשרום הערב, חמישי, בזאפה לייב פארק בראשון לציון). רד הוט צ'ילי פפרס שלנו. לוהט, חריף, מלהיב וסוחף. לא פלא עם שני מתופפים במהות - המפיק תמיר מוסקט והסולן וראש הטקס תומר יוסף - להפוך קצב לאמנות. 12 קטעים (שני אינסטרומנטליים ואחד כולל אירוח של A-WA, הרכב הטיפוחים הנשי 38:54 דקות של גרוב, אנרגיות וגם מסרים הומאניים. בקיצור, נותנים בראש.

(NMC.United)

בלקן ביט בוקס.jpg
בלקן ביט בוקס, עטיפת האלבום "Shout It Out"


  



התקווה 6 - הכל עוד לפניי

גם זו גאווה ישראלית, אבל מקומית. ולמרות שההרכב המצליח של האחים גליקמן מרמת השרון (יש שיר כזה באלבום), היוצר והסולן המשובח עמרי ואחותו שלי, שולט בשפה המוזיקלית, רבת הניבים של הרגאיי הג'מייקני, מסריו (בהפקה המוזיקלית של פילוני) מקומיים לחלוטין. מבוססים על החיים, האנשים, הגיבורים, המושגים והלשון שלנו. הרכב מדליק, חיובי ואופטימי ממש כשמו, דוגל באמונה, רודף שלום, וגם הביקורת שלו מחויכת ותומכת. עשרה שירים, 36:39 דקות, בסימן "משהו נעים לנשמה", ואף יותר. אלבום מלבב וגדוש להיטים - עם אורחים כמוש בן ארי ("שים עין עלינו") ואינפקטד מאשרום ("קופנגן" ההיסטרי) - כחותמת לתו תקן וכאישור לכך שהאביב כבר כאן. שימו אוזן והרגליים יטופפו מעצמן.

(התו השמיני)

  


האולטראס - איזה לילה הולך להיות


לפני סטטיק ובן אל, ובמקביל להם, עושים אלי פרץ ודן ברטוב, צמד האולטראס, היפ-הופ, גרוב ושמח לצעירים. והם יצרני להיטים לא פחותים או קטנים מהם. הנטייה היא אמנם ים-תיכונית ולטינית, בסאונד ובשורת הזמרים המכובדת המתארחת (משיר לוי ואיתי לוי, דרך אדיר גץ ושקד קוממי, ועד עדן גבאי וצחי הלוי), אבל היצירה עולצת ושווה לכל נפש ומרעננת כל טעם, בהשגחתו ובהפקתו של קובי (סבלימינל) שמעוני. תריסר להיטי רחבה (40:58 דקות) ומצב רוח - הטקסטים (בעניינים שבינו לבינה, חיזורים, בילויים והנאות החיים) זקוקים לשיפור ולבגרות, במיוחד בהתייחסות לנשים - אבל האלבום הוא עדות לכישרונות האינסופיים בפופ המקומי. עם "בא לי", "מסיבה בחיפה", "גבר אוהב", "תלויה באוויר", "שמפניה צרפתית". אכן, איזה לילה! ותנו אוזן לנועם אקרמן, הזמרת ב"קצת אנשים", היא עוד תפתיע.

(תאקט/NMC.United)

  


קפה שחור חזק - רק לעלות


גם זה אלבום ותיק שלא זכה להתייחסות כאן - וראוי בתזכורת בזכות הקול האחר שהוא מייצג והאופטימיות שהוא משדר. מהגטו האתיופי בנתניה בשורת אהבה, אמונה ותקווה להתערות בחרה הישראלית ובחיים בכלל, בסימן "יהיה בסדר". אורי אלמו ואילק סגלו מציגים כישרון ונעזרים בחברים טובים מזירת ההיפ-הופ, כמו נצ'י נצ' (שיר הנושא), פלד ("רום רום"), סולג'יי ("The Way You Move"), בוקה ("תשטוף פנים") והזמרת הנפלאה סיוון צגאי ("לעוף"). "אמא סליחה" הוא השיר הכי כואב והכי מכמיר לב. בסך הכל 13 שירים, 50:06 דקות. תמים, נאיבי, אבל מעודד. אנשים לוקחים שליטה על חייהם, והם יודעים שבחיים יש עליות ומורדות. מוזיקה היא גשר נהדר ולא צריך טובות מ"אף אחד".

(עצמאי)

קפה-שחור-חזק-משה-נחומוביץ.jpg
קפה שחור חזק (צילום: משה נחומוביץ')


  


רבע לאפריקה -
The layback

לא נפלתי מהם בהופעה. עדיין מחזיק בדעה שהם מחרטטים במסר ומחפפים בלי בושה בגיבוב מילים ושורות ללא אמירה ("תהביל תירבח/ כשצריך תהיה פרחח... תתחבר ללב/ עדיף שחרר את הכאב"). על לקות הכתיבה ודלות ההבעה של אליסף בשארי ויקיר ששון, שמוציאות שם רע לחלטורה כדברי האדמו"ר קופמן, מנסים לכסות מוזיקאים טובים, מבע שמח וגישה אינטגרטיבית מולטי-תרבותית. עשרה קטעים (כולל גרסה אפרו-ערבית ל"וודו צ'יילד" של ג'ימי הנדריקס) על 44:32 דקות. אולי אתם תחשבו אחרת, ולהשומע ינעם.

(עצמאי)

  


גולשי האבן, הנייר והמספריים - כנופיית החרקה


גם זה גרוב, למרות ואולי בזכות המבע האינסטרומנטלי המושחז והבוטה בהשראת אורי בראונר כינרות, נגן הגיטרה והאיש שמאחורי אוזו בזוקה, וכאן המפיק. חבורה של ארבעה נגנים - טל אורן (גיטרות), גל חי (תופים), ליאור רומנו (בס) ושי לנדא (קלידים) וכמה חברים - "משתוללים" בנגינה נפלאה ושמחה על פני 13 קטעים ו-39:35 דקות. "הנץ השחור" בפתיחה (וגם אחרים) מזכיר את הצלליות; "גלישת גוף" הוא הומאז' ל"Wipe out" של הוונצ'רס, "מורדר לא יוותר" מתכתב עם נעימת הנושא של הסדרה המיתולוגית "הוואי חמש אפס", ומלבד מוזיקת סרף (גלישה) שמתבקשת מן השם RPS Surfers, יש גם השפעה מערבונית ("ארפהו") וחסידית ("ניגון מירון"). אולי עמוס מדי להאזנה רצופה, אבל במקוטעין ולפרקים - ההנאה מובטחת. לגולשים, אופנוענים, נוהגים שמעדיפים ווליום רצחני וחובבי אקסטרים בכלל.

(עצמאי)

  


המסך הלבן


אלבום בכורה של הרכב רוק אינדי מבטיח. שלישייה שצלעותיה גבריאל ברויד (סולן, קלידן ונגן גיטרות), גילברט ברויד (בס וגיטרות) וסתיו בן שחר (תופים). עם היגד תיאטרלי, אפל ומאיים, גם בסאונד גם בלוק, עם זיקה ברורה ללהקת הקליק מראשית האייטיז, והשפעות של דני דותן ורמי פורטיס בשירה. האמירה חתרנית, מחאתית, ביקורתית, נגד כל העולם ואין בעבורה נושא וערך שהם טאבו - ממשפחה, חינוך וחברה פנאטית ועד מוות, סקס וסמים. המילה היא החשובה, ההלחנה היא בגדר הצהרה. 11 שירים על 40:07 דקות. ההפקה רזה, הסאונד מהדהד, ההגשה מחוספסת, המבע מהפנט לפרקים. באלבום אפשר לשמוע ולהתרשם מהאמירה, גם להזדהות וגם ליהנות, מה שקשה יהיה לעשות בפגישה ראשונה עם ההרכב על הבמה.

(עצמאי)

המסך הלבן צילום גאיה סעדון.jpg
המסך הלבן (צילום: גאיה סעדון)


  


המפשעות - אין אחות למפשעות

אלבום שני להרכב אינדי-רוק, צעיר ברוחו, נלהב וצעקני. שלושה אחים לבית קורח - אילון בשירה וטמבורין, עמיתק'ס בגיטרות ובס ושאשה בתופים והקשה, דוגלים במוזיקה גראנג'ית ודיסטורטית, שברגעיה הרגועים מזכירה את הזעם של הגל החדש מראשית האייטיז. באג'נדה שלהם ביקורת, פריקת עול, מרידה בסדר הקיים והצבת מראה לא סימפטית בפני המציאות הישראלית האדישה למצבה, חסרת הסובלנות לזר, חיה על חרבה. הם מציעים רביזיה לחינוך, מוקיעים מחדלים עירוניים ויוצאים נגד דת ואמונה. 11 שירים קצרים (על 30:38 דקות), מתובלים בהומור מקאברי ובכלל (כמו בשיר הנושא שהוא הצעה לסוג של חיזור), וגם משחקים בתרבות בהלחנה את יונה וולך ("שיר") ובתרגום ("איך מספרים לילד שמישהו מת?"). אין להם צבע כמו למסך הלבן. הם צועקים כי חשוב להם, ומומלץ להקשיב להם

(עצמאי)

  


אורן ברזילי - שומר הלב


מהיפים והמרגשים באלבומי העת האחרונה. סולו שני, בעברית הפעם, לסולן והיוצר (אחד משניים) של מופע הארנבות של ד"ר קספר, שמצליח ליצור ישות נפרדת ואישיות נבדלת לחלוטין מלהקה האם. ברזילי מכניס אותנו אל תוך חייו, חושף אותנו לעולמו ולהתבוננות הפיוטית שלו במציאות. מעטר אותה בלחנים יפים, בשירה כאובה ובהגשה מלאת תחינה אבל מרגשת בכנותה ובאמפתיה שבה. פופ-רוק אינטליגנטי, חכם ומכבד את קהל היעד, בני גילו. תשעה שירים מופלאים (27:35 דקות), מרוכזים, מנוקזים, מופקים בעיקר על ידי ברזילי עצמו ועמרי אמדו, נגן גיטרות, קלידים והקשה. הפקה עשירה אך מצטנעת, תומכת ומחזקת, במיוחד בכלי המיתר, כינור וצ'לו, ובאקורדיון. אין אהבה כזאת היום, כמו של אורן ברזילי למוזיקה.

(הליקון)

  


יהלי סובול - ריצות ארוכות

גם סובול מצליח לבדל עצמו ממוניקה סקס, להקת האם שלו, באלבום סולו שלישי - מופנם, נוגה, מעודן וצנוע, שמזכיר בקושי (אולי רק ב"עד שלא") את הגדרתו כרוקר. אלבום "קטן", עם עשרה שירים "קטנים" (37:02 דקות). לא המנוני הופעה, אלא שירים של הקשבה, הכלה והסכמה, שהם איורים של הרהורים והתבוננות, בדידות והשתנות, מיניות וזוגיות. כתיבה מאתגרת, מתבגרת (בהסכמה שמשהו משתנה בו, כב"מהפכת הקטיפה" עם זואי פולנסקי), לא להיטית, אלא אם תחשיבו את "כל יום קצת ושיר הנושא כלהיטים. אני מציע מנגד את "סתיו" הנהדר. ההפקה המוזיקלית היא של אסף אמדורסקי, אנאלוגית דווקא, אבל עדיין מינימליסטית ואסתטית כהרגלו.

(פונוקול)

  



איפה הילד - מתוק בחשיכה


אלבום שישי ללהקת הרוק הוותיקה, בת מחזור של שתי הנזכרות לעיל. לא פשוט לייצר רוק רלוונטי כשמתבגרים ועוד בהרכב דמוקרטי-קיבוצניקי שבו צריך לרצות את כל היוצרים וכל הקולות. הצליל אולי נשאר, הודות לשירה של חמי רודנר וצלילי הגיטרות של עמיתיו אסף שריג ואופיר בר עמי, אולם משהו בלהט וברצון ללכת עד הקצה התמתן וקהה, אולי "באשמת" ההפקה המוזיקלית הממוחשבת (והכמעט לא מורגשת) של עופר מאירי. עשרה שירים על 40:02 דקות שנשמעים יותר שירים אישיים של סולנים שלהקה שרה אותם. והם דווקא לא רעים. בולטים בהם "שיר לאוהבים" הפותח, "רומנטיקה", "היא אוהבת" ובמיוחד "רגע לפני" הנועל בפיו של רודנר, או שיר הנושא בביצועו של שריג וגם "עמוק נפלא" של בר עמי. הפוסטר המקופל יפה.

(עננה/הליקון)

איפה הילד עטיפה מתוק בחשיכה.jpg
איפה הילד, עטיפת האלבום "מתוק בחשיכה" (איור: עומר סילברמן)


  


אריק ברמן - אהבה ואלוהים אחרים


אלבומו החמישי מצטייר כיצירת הפיוס וההתנצלות של ברמן, מכה על חטא ההיבריס, מתרכך, מצטער, משפיל קומה ומבט, בניסיון להזדהות עם דימוי של לוזר ומפסידן. אבל הוא לא משכיל להשתלט על אופיו כטרובדור שמאוהב בוורבליות שלו, ולא שש להיפטר מההגשה הצינית שלו. ועם זאת יש לא מעט פנינים באלבום הלא קצר הזה (13 שירים על 55:54 דקות) כמו "החיים" הפותח, יצירה מהורהרת, יפה ומרשימה באורך של שמונה דקות, "התמונה הגדולה" (עם ריף הרודס של עדן לדין), "הלא כלום" עם האמירה הערכית או האמירה החברתית-פוליטית נוסח שנות ה-50 ב"למה את למטה" (שני האחרונים בהפקה מוזיקלית של חברי הקולטיב, יוסי מזרחי ועידן רבינוביץ) ובעיקר "אני לבד אבא" המרגש עד דמעות בזכות פשטותו (והפקה של תמר אייזנמן, המפיקה "הרשמית" של האלבום).

(NMC.United)

  



פדרו גראס - חצי סוגריים

וואו. אלבום מפתיע, סוחף ועוצר נשימה של עמית אולמן, מוזיקאי, שחקן ומשורר, המוכר לקהל הרחב כפדרו גראס, השחקן הראשי (והיוצר) של "העיר הזאת", מחזמר הראפ, זוכה "קיפוד הזהב" של תיאטרון האינקובטור הירושלמי. אם טרם נחשפתם להופעות הבמה של אולמן-גראס, כדבר הזה לא שמעתם, בעברית לפחות. תמהיל מבריק ומעורר השתאות של ספוקן וורד, היפ-הופ, ראפ ושירה בביצוע וירטואוזי של משורר, פילוסוף, מספר סיפור וסטנדאפיסט רב-אמן. בהתעלסות שלו עם השפה העברית גראס יזכיר לכם את הפלפול של מאיר אריאל, האהבה של דורי בן זאב, ההעזה של גלעד כהנא, ההגשה של שלומי שבן והלהט של שולי רנד. משחקי הקול המהפנטים שלו ותוספות מוזיקליות בהפקתו של איציק פצצתי, יוצרים מתאבן כשר לפסח ולכל השנה. מלווה בספרון שירה מקורי שחציו השני שירים שטרם הוקלטו. מלך.

(עצמאי)

פדרו גראס צילום אדם רבינוביץ1.jpg
פדרו גראס (צילום: אדם רבינוביץ')


  


לאורה ריבלין - אישה נוסעת


גם לאורה ריבלין, שחקנית תיאטרון עטורת תהילה, היא לא זמרת אלא דגם מוקדם של אמנית ספוקן-וורד. אחרי שהעלתה על הבמה את מה שהיא מגדירה כ"שירים על דמויות, טיפוסים וסיטואציות מומצאות" שהתרוצצו בראשה, מגיע תור האלבום (14 קטעים על 57:03 דקות). בעריכה משותפת עם המשוררת נורית זרחי, עם לחנים של בנה שאולי בסר שמנגן בקלידים, ובהפקה מוזיקלית של ימי ויסלר, איש הבילויים לשעבר ונגן הגיטרות. הגשתה הקברטית הדברנית והאירונית, יוצקת במחשבות הסהרוריות - על זוגיות, על אנשים חיים ומתים, על תיאטרון, על ישראל ועל העולם - סוג של קסם אפל, מרתק ולפעמים משתק, נוכח עוצמת החשיפה האישית. והעיקר, לא לפחד כלל להיכנס בראש של לאורה ריבלין.

(נענע דיסק)

  



שרית חדד - שֹרה שרה

אלבום מספר 23 בתקופה אישית מאוד חשובה ומשמעותית. חבל רק שיבול הלהיטים (20 על 72:30 דקות) לא נותן רמז לחשיבותם ולמשמעותם - לא ברגעים אלה ולא במכלול הקריירה שלה. כמקובל אצל חדד, השירים שנכתבו בידי יוצרים רבים מופקים טיפ-טופ בידי גלריה של מוזיקאים מוכשרים. קצביים לרחבות הריקודים ולכפיים, לצד בלדות כואבות על נטישות, אכזבות, געגועים ותקוות. שמחת חיים עולצת לצד קנאה נשית כבושה (ולא אמינה) ב"היית איתה" ו"איפה אתה", וגם שירי אמונה ותפילה ("אבא גדול" ו"מתפללת"), ועדיין מחפשת את האהבה של חייה. הכי חביב הוא שיר הנושא (מאור אדרי בהשראת אבי אוחיון), כביכול מהחיים האמיתיים שלה ומייעודה בהם. יוצא דופן בהפקה המוזיקלית (של אריאל טוכמן) הוא "וואי וואי". שם נורא, אבל שיר מצוין ודוגמה טובה לשימוש נכון ביכולותיה. עשרה שירים היו מספיקים.

(אבי גואטה/ NMC.United)

  



דקלון וסגיב כהן - זה לא חלום

ישראליאנה בריח ים-תיכוני. קלסיקות ולהיטי עבר מכל כיוון. שמחים ועצובים, ארצישראל ("בת הדייג", "הרועה הקטנה", "בדרך לתבור") ויוון ("עינייך החומות"), שנסון ("בנתיב מעורפל") וסן רמו, פיוט ("שלום לבן דודי"), קלסיקנים מזרחיים ("בזוכרי ימים ימימה" של אלמוגרבי) וגם חדשים. מעובדים ומותאמים לכל חך ואוזן, בעיקר בידי המפיק המוזיקלי המרכזי נדב ביטון (11 קטעים מתוך 16 שירים ומחרוזות), שנשען על השילוב הקולי המושלם והמפרגן הדדית של לוי וכהן, לחדוות ישראל. אלתרמן, אורלנד, מוהר וחפר, נרדי, זהבי, וילנסקי וארגוב, וגם אביהו מדינה ויוני רועה (שמציע קורט מחאה ב"לאן נגיע") ודודו טסה וגלעד כהנא ("נפילות מן הסולם" שמתחבר איכשהו). ורק לחן אחד של סגיב כהן (ל"בואי בשלום" של אביגדור קהלני) שמעיד אולי שכל העסק קל מדי ושהגיע הזמן למשהו מעמיק יותר ומשלהם.

(עדן את מירו הפקות)

  


אמנים שונים - צמאה 3

והפעם תריסר מזמורים מתהילים, ספר התפילה שמלווה את העם היהודי כבר 3,000 שנה. כאן הם בניגוני חסידות חב"ד כפי שהולחנו וחודשו (שמונה מיוחסים ל"עממי") לרגל ימי ההולדת של הרבי מלובביץ'. ניגונים מסורתיים בלבוש חדש, בעיבודים ובהפקה מוזיקלית של נאור כרמי, ובביצוע אישי ועכשווי מאת כל החשודים המידיים - אריאל זילבר, אברהם פריד, שולי רנד, אביתר בנאי, עמיר בניון, ארז לב-ארי, האחים יונתן ואהרון רזאל, אודי דוידי, ישי ריבו, חנן בן ארי ועקיבא תורג'מן. כל אחד עם הצבע המיוחד וסימני הזיהוי האופייניים, ויש כאלה. הדיסק נתון בספרון שבו המזמורים המלאים מהם לקוחים הפסוקים, מלווים בפירושים, פרשנות, הסברים ואיורים.

(דברי שיר)

  



שלמה גרוניך והפילהרמונית

תיעוד של קונצרט משותף, שילוב מנצח ומוצדק ביותר, אשר בהתחשב בהשכלתו, ניסיונו ומיומנויותיו של גרוניך, אמור היה להתקיים כבר לפני עשור-שניים לפחות. 15 שירים על 72:06 דקות. בעיקר גרוניך של פעם, מראשית הדרך, לפני 50 שנה כמעט ("אל נא תלך", "רוזה מרציפן", "בואי ילדה"), כולל שיתופי פעולה מזהירים עם מתי כספי ("ואותך וציור") ועם שם טוב לוי ושלמה יידוב, עמיתיו בשלישיית קצת אחרת פורצת הדרך, וגם יצירות חובה מאוחרות יותר, כמו "הזמן עובר" ו"בוחר בחיים". סיכום ביניים של היוצר הגאון, הפסנתרן הווירטואוז, הזמר הנועז, הפרפורמר המלהיב והמאלתר הממזר, שחותר כל הזמן לחדשנות. התזמורים החכמים והבקיאות חוצת הז'אנרים של אילן מוכיח צובעים בקסם את השירים ואת הקונצרט. אי אפשר לתאר את הפופ המקומי בלעדיו.

(הליקון)

  



אלדד ציטרין - אוויר לעוד שנים /
A train view

הגאון הבא? אלבום כפול. דיסק אחד כולל 12 יצירות מנוגנות בפסנתר (48:22 דקות) ובשני 11 שירים (41:11 דקות) חלקם על בסיס הרעיונות למנגינות. כותב ושר על זוגיות ומשפחה, גם על עצמו כ"פרפקציוניסט שעושה בלגן", כאחד שחושש לשעמם ובעיקר כראש משפחה. ציטרין לא מייצר להיטים, למרות שהם יכולים להיות כאלה, כמו "די עם זה", "לבד", "לא שלך" או "תגעי בי". ההשראה קלאסית, הנגינה נוטה לג'אז. אך יותר מאמן יוצר ומקליט, ציטרין הוא אמן מבצע ופרפורמר יוצא דופן, שמנגן בכל הכלים בהופעתו (באולפן הוא חולק את ההפקה המוזיקלית של השירים עם ניר מימון נגן הבס, ההקשה והתכנות ונעזר בשירותיהם של חברים טובים בכלי נשיפה, מיתר ותיפוף). היצירות המרשימות והמוזיקה המשובחת שמאכלסות את שני הדיסקים תביא אותו לפסטיבל ישראל בשנה הבאה. עם אינסטרומנטליסט כמוהו לא צריך "ריי קופרים" מבחוץ.

(עצמאי)

אלדד ציטרון עטיפה עיצוב אורית מילר.jpg
אלדד ציטרין, עטיפת האלבום "אוויר לעוד שנים" (עיצוב: אורית מילר)


  



שלמה ארצי - מסע כזה / הדואטים

אין כמעט פסח בלי אריזה מחודשת של שלמה ארצי, האחראי לפסקול הישראלי ב-30 השנה האחרונות. הפעם שתי הצעות מכיוונו. האחת 16 שירים נבחרים (79:03 דקות) מתוך "מסע כזה" סיבוב ההופעות המתוכנן לקיץ 2017, שיתבסס על אלבומי המפץ הגדול -"דרכים" (79'), "חצות" (81') ו"חום יולי אוגוסט" (88'). מ"צוותא" ו"שינויי מזג האוויר" ועד "תחת שמי ים התיכון" ו"לב שבור לרסיסים". בסיס הנתונים שהפך אותו למופיען הגדול ביותר בתולדות הפופ המקומי. ההצעה השנייה, תחת הכותרת "פעם תורי פעם תורך", מביאה 23 שירים על 1:35:38 שעה (בשני דיסקים) שיתופי פעולה בולטים, מאלבומים ומתכניות טלוויזיה. מ"שיר אהבה" (של איציק מאנגער) עם צילה דגן המנוחה ו"ברית לא מותרת" עם אסתר שמיר, דרך "עלש" עם שמעון בוסקילה ו"שניים" עם ריטה, ועד שיתופי הפעולה של השנים האחרונות עם שלום חנוך, ישי ריבו, דקלה, יובל בנאי, דודו טסה, אברהם טל ומוקי. גם בן ארצי, גידי גוב ועמיר לב שם. אוסף מושקע ומרגש לא מעט, שנפתח עם אריק איינשטיין ז"ל (ב"חוזרים הביתה") וננעל עם מאיר בנאי ז"ל (ב"שאלתי מה קרה" שהוקלט על ידי הערוץ הראשון). גרי אקשטיין, ייבדל לחיים ארוכים ובריאים, מופיע בשני האוספים, עם "פתאום כשלא באת".

(הד ארצי)

שלמה ארצי עטיפת אלבום.jpg
שלמה ארצי, עטיפת האלבום "דואטים"


  


06/04/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע