סקנדלים ופסטיבלים
 
בחוץ הרחובות בוערים ולא רק בגלל גל החום שמכה בישראל. בפנים, בין חללי המרכז לתיאטרון בובות בחולון, עובדים מסביב לשעון כדי להעמיד על הרגליים את המהדורה השנתית של הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות שייפתח ב-3 באוגוסט. זו המהדורה ה-25 של הפסטיבל ובכל שנה נדמה שמדובר בנס שאיכשהו מצליח בכל פעם מחדש לקרום עור וגידים.
 
"זה זמן לא פשוט לפתוח פסטיבל", אומר אילן סביר, מנהל המרכז והפסטיבל. הריאיון עימו נערך כשברקע רוחשת ההפיכה המשטרית. יום אחרי ההצבעה על ביטול עילת הסבירות שהוציאה מאות אלפים לרחובות, הוא תוהה איך בכלל אפשר לדבר על פסטיבל אמנות מבלי להישמע מנותק. "אלו אולי השבועות הגרועים ביותר שניתן לדמיין לערוך השקה חגיגית של פסטיבל בינלאומי בישראל", הוא אומר. במדינה בה סקנדלים ופסטיבלים משתרגים זה בזה דרך קבע, נדמה שאין באמת זמן מתאים לחגיגות ואיך שלא נהפוך בזה, הלא, הכל פוליטי.
 
"אני מעלה פוסטים על הפסטיבל בפייסבוק ומרגיש אי נעימות גדולה", הוא אומר בטון מתנצל: "אני חושב לעצמי אם זה בכלל רלבנטי או לעניין כשמסביבי אנשים נלחמים על הבית". אבל אולי זה בדיוק מה שנדרש לנו כעת - מעט אסקפיזם שיזרים חמצן במרחב סוער שעוצר נשימה כבר חודשים ארוכים. אז איך בכל זאת? אני שואלת. "כל אחד נלחם על הבית שלו", הוא עונה. 
 



החיים חזקים יותר
 
לאורך שני העשורים האחרונים סביר מנווט את הפסטיבל בין גליה הסוערים של המציאות הישראלית. במהלכם, סגר הפסטיבל שערים בלית ברירה פעמיים – הראשונה, בשנת 2005 במהלך המלחמה בצפון. השנייה, בצל מגיפת הקורונה שהנחיתה מכה אנושה על תחום התרבות ככלל ובתוך כך, לדבריו, על יוצרים בתחום הבובנאות. גם את ירי הטילים על אזור המרכז שרד הפסטיבל וגם את העובדה שתקציבו, הלכה למעשה, מצטמצם משנה לשנה במקום לגדול. מה שלא הורג, מחשל גם פסטיבלים.
 
כשמתבוננים בהיקף העשייה שבאה לידי ביטוי בתכנית הפסטיבל, אפשר לחשוב שישראל היא מעצמה של עשייה בתחום תיאטרון הבובנאות. עשרות הצגות, סדנאות, תערוכות, הקרנות סרטים ואירועים חינמיים פתוחים, בהשתתפות מאות בובות שיצרו ומפעילים בובנאים מכל רחבי הארץ. יכול להיות שיצאתם מחוזקים מכל המהלומות של השנים האחרונות, אני שואלת. סביר מחייך מהצד השני של הקו. "בואי נאמר שלא לגמרי התאוששנו מהקורונה ולא רק מהנזקים הכלכליים שהמגיפה הביאה איתה. כמו בכל שדה התרבות, גם בובנאים רבים חיפשו אלטרנטיבות שיאפשרו להם להתפרנס ונטשו את התחום. בתי התיאטרון היו עוד איכשהו מוגנים עם הזרמת כספי הסיוע, אבל היוצרים העצמאיים זה סיפור אחר. נמחקה לנו קהילה שלמה ויש ירידה דרמטית בהיקף ההצגות החדשות שמפיקים פה מדי שנה". 
 
ובכל זאת, החיים חזקים יותר. ובכל זאת, חגיגה עתירת משתתפים. ובכל זאת, עשייה עשירה ותכנייה שמציגה את שדה הבובנאות על קשת גווניו: מריונטות, בובות כפפה, בובות אצבע, בובות מוט, וידאו ואנימציה, תיאטרון צלליות וחפצים ומה לא. 
 




"זאת אמנות רלבנטית"
 
הצלחת לרקוח פסיפס שיש בו הכל מהכל
 
"לא במקרה התכנית מורכבת מהצגות, סדנאות ותערוכות. לא במקרה הפסטיבל נבנה כך שייתן ביטוי ובמה לאמנים צעירים וותיקים, להצגות חדשות ולהפקות מתארחות, ליוצרים מהמרכז ומהפריפריה, הצגות חדשות מהניילונים אבל גם הפקות מצוינות שרצות וזקוקות לעוד חשיפה. זה התפקיד שלנו כמרכז היחיד בתחום תיאטרון הבובות שפועל בישראל. זו השליחות והאג'נדה.
 
"הפסטיבל זו ההזדמנות שלנו לצעוק בקול רם את כל מה שאנחנו עושים לאורך כל השנה ולהפנות לרגע אחד זרקור לעשייה הזו, לאפשר לאמנים וליוצרים להציג פה את המיטב וגם לאפשר לקהל להיחשף לעולם הבובנאות על כל גווניו. המטרה היא למסגר תמונת מצב עכשווית במשאבים העומדים לרשותנו.
 
"כל חשיפה, מבחינתי, זה הישג לא רק לנו, כמרכז, אלא גם לתחום הזה שלא באמת זוכה להכרה שמגיעה לו ונתפס עדיין כאמנות שולית ולא מחייבת. התפקיד שלי, כפי שאני רואה אותו, לקדם את התחום ולשנות את התפיסה הרווחת לגביו. תיאטרון בובות זה הרבה מעבר לעשייה אמנותית לילדים, זו אמנות שפונה לכל קהל בכל גיל, אמנות רלבנטית". 


אילן סביר במוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות, צילום: יוסי צבקר
 
וגם אקטואלית. על רקע התקופה אפשר לומר שיש השנה כמה בחירות מאד אקטואליות.
 
"אם אנחנו מדברים על מה שקורה כעת ברחובות, אני מניח שעל אף הציפייה מאמנים להגיב מיידית, את התגובה על הבמה נראה מאוחר יותר. ברור שזה יחלחל, אבל ליצירה לוקח זמן להבשיל. זה לא הזמן. הפצעים פתוחים ומדממים. נדרש מרחק, זמן להחלים כדי לעבד את הדברים. באותה נשימה, אמנות ותיאטרון, מטבע הדברים, משקפים חברה. אנחנו בוחרים מהקיים ומה שעומד נגד עיניהם של חברי הוועדה הרפרטוארית זה בראש ובראשונה הפוטנציאל האמנותי.

יצא כך שמוטי ברכר והילה פלשקס בחרו ליצור את "צוללות", סאטירה חברתית למבוגרים שהדמויות בה משקפות מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית השסועה והחצויה. מצד שני, יש גם את "דומם מדבר", תערוכה יפהפייה ומאד מעניינת שתוצג במוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות לזכרה של נועה אריאל, יוצרת, אמנית ובובנאית, שנפטרה לני שנה בדיוק. נועה, רעייתו של הרב ישראל אריאל ותושבת יצהר, היתה יוצרת מוערכת מאד במגזר הדתי, חלוצה פורצת דרך ומובילה בתרבות היהודית שבעבודותיה עסקה, בין היתר, באלימות במשפחה, בזוגיות ובחיי המתנחלים. התערוכה מדברת מעולמה וגם בזה יש אמירה. זו פעם ראשונה שיש בתוך הוויטרינות בובות עם כיפות ושביסים וגם הפעם הראשונה שמוצגת אצלנו תערוכה שבמרכזה לא האמן שבנה את הבובות אלא מי שמופיע איתן. מאוד מסקרן אותי איך תתקבל התערוכה". 
 

דומם מדבר, צילום: דודי מוסקוביץ'

תופעת הרשת בארנבי דיקסון

הפסטיבל אקטואלי גם במובן הלא פוליטי של המילה. אני מכוונת לאורח היחיד שמגיע השנה מחו"ל, בארנבי דיקסון, שהוא סוג של תופעת רשת בעצם
 
"בארנבי גאון. פשוט ככה. הוא בכלל אנימטור בהכשרתו שעבד בקולנוע ובטלוויזיה והתמחה באנימציית Stop Motion. הוא התאהב בבובנאות והתחיל לפתח, ליצור ולהפעיל בובות אצבע זעירות עם מנגנונים מתוחכמים ותוך שימוש בטכנולוגיות חדשות. לסרטונים שיצר יש 4 מיליון צפיות בערוץ היוטיוב שלו וברשתות החברתיות. עצם זה שהוא הצליח לייצר עניין שכזה סביב תכנים וטכניקות הפעלה ייחודיים זה מדהים. זה גם מוכיח שיש הרבה מאוד אנשים שאינם בהכרח מהחוג הסגור של הבובנאים שמתעניינים בתחום. הוא מתארח אצלנו לערב חד פעמי שבו יופיע עם הבובות שיצר, ידגים את הטכניקה המיוחדת שבה הוא מפעיל אותן וידבר על העשייה שלו. במקביל נקיים איתו גם כיתת אמן פתוחה לאנשי מקצוע ולקהל".
 
במסגרת ההיצע הרחב מארח הפסטיבל השנה גם את הצגת הילדים "לושריק" של תיאטרון אלף שהקימה קבוצת יוצרים עולים חדשים מסנט פטרבורג. גיבורי ההצגה, המוצגת בשפה הרוסית ומבוססת על סיפור מאת היינריך סאפגיר, להטוטן בקרקס שחולם להפוך למאלף אריות וחיה דמיונית עם שלוש רגליים. 
 

אילן סביר בתוך ויטרינה במוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות, צילום: יוסי צבקר


מכירה טלפונית: עד ה-1 באוגוסט: ראשון-חמישי 16:00-09:00, מה-2 באוגוסט: ראשון-חמישי 21:00-08:30, שישי 13:00-09:00, שבת 08:30-12:30, 21:00-16:00. מכירת כרטיסים, בקופת מרכז תיאטרון בובות, כשעה לפני מועד כל מופע. ניתן לרכוש כרטיסים באשראי