סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: מפנקסו של חבר אקדמיה
 

 
 


פרס התיאטרון הישראלי יחולק ב-30 במרץ בתיאטרון העירוני חיפה בפעם ה-11. עמוס אורן, חבר אקדמיה חרוץ, מגבש רעיונות והצעות ייעול למוסדות הפרס וגם מציע הנחיות בחירה ל-119 עמיתיו באקדמיה, בהתמודדות עם 236 מועמדויות ב-19 קטגוריות הפרס.

פרס נטול שם

מאז מרץ 2006, אני מכהן כחבר אקדמיה של פרס התיאטרון הישראלי. זו קדנציה שנייה לי בתפקיד. קודמתה הייתה בשלוש השנים הראשונות לכינון הפרס. שבע השנים שעברו מאז הפכו את האקדמיה לגוף מאורגן ומשומן כהלכה, מפוקח היטב, הגון ומכובד בכל קנה-מידה. מבנה הפרס איתן ויעיל למדי, אם כי ברמה האידיאולוגית, בהתנהלות ראשיו ובקבלת החלטות "אמנותיות", עדיין יש מקום לשינויים מפליגים ולשיפורים רבים.

למשל, בשל הזמן, בפתח העשור השני לקיומו, שיימצא לו שם. לא מכובד שיישאר בסירבולו המילולי, חסר כינוי ותואר, לפחות בעבור שימושה של התקשורת (כמו פרס אופיר בקולנוע הישראלי). אפשר פת"י, ר"ת של פרס תיאטרון ישראלי, אך זה נשמע חתרני וגרוטסקי מדי. לטעמי, ראוי ביותר לקרוא לו פרס מילוא, על שם הבמאי והשחקן יוסף (פפו) מילוא ז"ל, חתן פרס ישראל לתיאטרון, מהכוחות החשובים-יותר שפעלו בארץ ומי שהקים - בתנופה ובחזון - שניים מהתיאטרונים היותר-ישראלים שלנו, הקאמרי וחיפה. אבל יש מקום לרעיונות נוספים. כאלה שבבסיסן כבוד נטו, וכאלה שיקנו את השם בתמיכה כספית.

מספר מועמדויות פזרני

35 הפקות תיאטרון (מתוך יותר ממאה הפקות חדשות שהועלו במהלך השנה החולפת, כולל פסטיבלי עכו, תיאטרון קצר, תיאטרונטו, פותחים במה וגם פרינג`) הוגשו כמועמדויות בחמש הקטגוריות המובילות - הצגה, קומדיה, העלאה מחודשת, הצגת בידור ומחזמר. רק הן (ראו רשימת המועמדויות - ע.א.) "יכולות" לספק את המועמדים ב-14 הקטגוריות האחרות, של יצירה, עיצוב ומשחק. כלומר, מועמדים ראויים ביותר, כמו מיכאל מושונוב (כשחקן מבטיח על הופעתו ב"יומן חוף ברייטון") או גיל שוחט (על המוזיקה ל"בדנהיים 1939"), נשארים בחוץ כיוון שההצגה בה הם משתתפים לא הוגשה לקטגוריות הראשיות.

[הערת אגב: לפעמים זה חבל. אבל צריך להצטייד בזיכרון ארוך כדי למנוע מהקאמרי (במקרה של מושונוב ג`וניור) להציע אותו כשחקן מבטיח בעונה הבאה, ולא משנה באיזו הפקה ישחק. כי את ההבטחה שלו הוא כבר נתן השנה, כמו שעידו רוזנברג (מועמד ל"מבטיח" ב"אנטיגונה") הבטיח אשתקד ב"העז או מי זו סילביה" ובחידוש ל"הכבש הששה עשר" וכך גם דינה סנדרסון שפרצה לראשונה ב"עקר בית" בה כיכבה כבר ב- 400 הצגות ].

נחזור לענייננו -שלושת התיאטרונים הגדולים לא עמדו בפיתוי והגישו, כל אחד, את מקסימום המועמדויות המותרות לפי גודלם - שש הצגות כל אחד. בפועל, בזכות "אנטיגונה", המשותפת להבימה ולקאמרי, יצא שהאחרון הרוויח מן ההפקר והעמיד שבע. כך נשמר "איזון" במספר המועמדויות הפזרני שהשניים רשמו: 56 מועמדויות ל"הבימה" (14 מהן על "אנטיגונה", ב-12 קטגוריות שונות) ו-55 מועמדויות לקאמרי (כשהשיאן הוא המחזמר "המפיקים", עם 15 מועמדים ב-12 קטגוריות). לעומתם בית ליסין שקול יותר עם 39 מועמדויות בלבד, שמבליטות את "תפוחים מן המדבר", עם ייצוג ב-11 קטגוריות.

אל תקלו ראש במועמדות. יש לה משמעות. היא עולה כסף. 650 ₪ למועמדות. ונכונות התיאטרון להשקיע בה מעידה על רעבונו לפרסים, על נכונותו להשקיע בהם ועל הכסף הפנוי (האמנם?) שברשותו. אגב, על סיכויי הזכייה שמייחסים מנהלי התיאטרונים להפקותיהם, תעיד הזהירות המופלגת שנקטו התיאטרונים הקטנים יותר, כשלא ניצלו את המכסות שנקבעו להם על פי גודלם. לבינוניים מותר להגיש עד חמש הצגות, אך באר-שבע והחאן הסתפקו בשלוש (עם 18ו-23 מועמדויות, בהתאמה), גשר וחיפה בשתיים (15 ו-13 בהתאמה); והיידישפיל, כתיאטרון "קטן", מסתפק בשלוש (ו-11 מועמדויות) במקום ארבע הפקות. אגב, כל הכבוד ל"יידישפיל" על הרוח הספורטיבית שלו, גם בקטגוריות חסרות סיכוי, כמו "מחזמר". במחשבה שנייה, אולי מיעוט המועמדות הוא עדות לאיכות ההפקות ורמת ההצגות, כמו למצבם הכספי של תיאטרונים אלה.

ועדת הערר נגד הקומבינות

אין ספק שגיבורת השנה ה-11 של פרס התיאטרון הישראלי היא דווקא ...ועדת הערר. חבריה, מנכ"לי התיאטרונים לשעבר אורי עופר (הקאמרי), שמואל עומר (הבימה) וירון סדן (החאן), עמדו בפרץ והוכיחו שהצדק צריך להיעשות עוד לפני הצבעת האקדמיה, ופסלה בנחישות ובנחרצות ניסיונות הטייה והטעיה והגשת מועמדויות בעייתיות ותמוהות. כמו הכוונה להעמיד את יאיר רוזנבלום ז"ל (ביחד עם רמי קלינשטיין יבל"א) כמעצב המוזיקה של "הלהקה", או את התרגום (הישן) של גד קינר וחנן שניר ל"האב", וגם להעביר את "הלהקה" לקטגוריית "הצגת הבידור", כדי להגדיל את סיכוייה. יפה עשתה ועדת הערר שאמרה את דברה בקול רם וברור, נגד המניפולציות והקומבינות אד-הוק שניסו לרקוח מנהלי תיאטרון תל אביביים בכירים, שמתנהגים כמו תגרנים בשוק, בנוסח שמור לי ואשמור לך, ובכוחנות לא מכובדת.

אך כדי להשלים את ניקיון האורוות, נחוצים עוד צעדים. האחד: לפסול מועמדויות לא נאותות, לא נכונות ולא צודקות, גם אם לא הוגש לגביהן ערעור. כמו שולמית לפיד כמחזאית השנה על "רכוש נטוש", מחזה שהועלה במאה הקודמת ואין לו דבר עם תרומתה של לפיד למחזאות הישראלית בשנה החולפת. או המועמדות המשותפת של נסים אלוני ז"ל ודורי פרנס יבל"א כמתרגם השנה על "יתוש בראש". חבר`ה, מספיק עם זה. אלוני כבודו במקומו מונח, ופרנס - המוכשר דיו, ויש לו עוד שלוש מועמדויות השנה - לא צריך את המועמדות הזאת, גם אם עדכון התרגום תורם רבות להצגה.

הצעד השני קשור להתבגרות ולבגרות של גורמים בוועד המנהל של פרס התיאטרון. הגיע הזמן, אחרי עשר שנות פרס, ראוי שהאנשים האלה, בעיקר נועם סמל ואילן רונן, יתעסקו בתיאטרון ולא בפרסים. אני קורא להוציא מידי מנהלי התיאטרונים את יכולת ההשפעה על שיבוץ ההצגות בקטגוריות השונות. די עם המשחקים הנכלוליים שלהם, כאילו פרסים הם חזות הכל. כאילו העונה נמדדת במספר הפרסים ולא במספר ההרצות והמנויים. כאילו היוקרה היא שנמצאת על כפות המאזניים ולא אמנות התיאטרון הטהורה. האם יש בכך אותות מצוקה ולחץ על יבול לא מזהיר?

אני מציע שהמנהלים יקבעו את ההצגות הראויות בעיניהם להתמודדות - רצוי לפי פרמטרי איכות ולא לפי סיכויי זכייה - ואת מלאכת השיבוץ בקטגוריות תעשה ועדה מסדרת, שבה יהיו חברים אנשים בלתי תלויים, נציגי האיגודים החברים בפרס (במאים, מחזאים, מעצבים, שחקנים, מפיקים ואפילו נציג של האקדמיה, ראו בהמשך). הם יפעלו לטובת העניין ולטובת ההצגות. והם שיחליטו איה מקומו של "מקום אחר, עיר זרה"- הפקה חוצת גבולות מהבחינה הז`אנרית. בפרסומים מוגדרת כ"`מחזמר-כיס", ולפי גודלה והבמה המתאימה להעלאתה, היא הצגת בידור. אך בפירוש לא "הצגה". צריך להכיר בזכויות איגוד האמרגנים והמפיקים, שקטגוריית "הצגת הבידור" נתפרה למידותיהם, אבל לא להיכנע ללחצם בכל מקרה.

עוד עיוותים ועוולות

צעד אחר הוא להגדיר במדויק ולהגביל את תחום התמרון של קטגוריית "העלאה מחודשת". איך מחזה מלפני הספירה, שהועלה עשרות פעמים, לא נחשב "העלאה מחודשת"`, ומחזה סופר-מודרני, אחד ממבשרי הפמיניזם, כן? מדוע "אנטיגונה", המחזה העתיק ביותר בתחרות השנה, מתמודד בקטגוריית "ההצגה", מול תריסר יריבים שמועלים לראשונה בארץ, ולמה לא "האב", "גן הדובדבנים" ו"הקיץ" (!?) שמסתפקים ב"העלאה מחודשת"? ואל תביאו את "המלט" כדוגמה. המשגה של שנה שעברה, אסור שיונצח. לדעתי, אין מנוס מלקבוע שכל מה שהועלה בעבר על במה רפרטוארית, נחשב אוטומטית כ"מחודש", ללא זכות ערעור וללא מקום לפרשנות. זה גם עשוי לעודד ולקדם את סיכויי הזכייה של הצגת מקור. ואנחנו, כידוע, עוסקים בפרס התיאטרון הישראלי. ומן הסתם גם בעידודו ובקידומו.

צעד נוסף, ואני מתכוון אליו בכל הרצינות, הוא להבהיר שהאקדמיה, הגוף הבוחר, אינה חותמת גומי להחלטות זרות ולשיקולים לא לעניין. צריך לשקול באהדה אפשרות של הקמת "ועד" לאקדמיה או נציגות מטעמה, שתהיה להם הזכות להאיר ולהעיר - אולי בפני ועדת הערר ולאחר שהוגשו המועמדויות - לגבי עיוותים ועוולות מסוימים. למשל? המחזמר "הלהקה"` הוגש בשמונה קטגוריות, חלקן מועמדויות מופרכות של אמני-בידור שהתחפשו לשחקנים, כמו אדיר מילר, דני ניב, שירי מימון וקרן פלס. באמת. ודווקא ענת גוב, המקצוענית, נעדרה מקטגוריית המחזאי, על אף תרומתה להבדל בין הסרט למחזמר. או אי הכללתו של יגאל שדה כמועמד לשחקן השנה על תפקידו כקריאון ב"אנטיגונה", במקביל ליגאל נאור, שמועמדותו הוגשה. הדעת אינה סובלת את הקיפוח והאפליה הללו. הדובלאז` הזה הרי הוכרז מראש וההעדפה הזו מקוממת, כי אנחנו יודעים היטב איך מערכת השיווק הצינית עובדת. וכיוון שחלק מחברי האקדמיה בכלל יראו את שדה ולא את נאור, על סמך מה הם יצביעו? גם היעדרה של "מאכינל" מקטגוריית עיצוב התאורה, אחד האלמנטים היותר משמעותיים בתפישה העיצובית של הצגה מיוחדת זו, הוא בעייתי. ולא חסרים עוד מקרים.

להעדיף הפקות מקור

אפרופו חותמת הגומי לעיל, אני קורא לעמיתי, חברי האקדמיה, לפקוח עיניים, להפעיל מחשבה מעמיקה ושיקול דעת, לא לתת לעיוותים ולתככים ולא להתפתות לניסיונות הונאה קטנים וגדולים. להעדיף, כמידת האפשר, הפקת מקור על פני מחזה מיובא, בחמש הקטגוריות הראשונות, ובהמשך - להימנע מהלחץ הפסיכולוגי של הצלחה מסחרית על שיקוליכם. כלומר, לתת הדעת על ההישגים - העיצוביים בעיקר - של הפקות "קטנות" ופריפריאליות. בהקשר זה, וללא כוונות זדון, שלוחה ברכת ברוכים הבאים לאנסמבל תיאטרון הרצליה שהצטרף השנה למשפחת פרס התיאטרון הישראלי, וגם לקברט הקומי-מוזיקלי "חיותה", שהתאמץ ומצא לי לבסוף אולם נטול עשן סיגריות.

הערה אחרונה. יפה שהטקס נודד צפונה אל העיר חיפה (30 במרץ 2007), במסגרת התמיכה בניסיונו של התיאטרון העירוני המקומי להשתקם, ובמסגרת הנטייה הממלכתית (גם של הרשות השנייה וזכיין הטלוויזיה המשדר) לתמוך בצפון המדינה. אולם קשה לראות - וזה הימור בטוח לגמרי בהכירנו את הנפשות הפועלות _ מועמדים, שחקנים ומעצבים מגיעים לחיפה בצהרי שישי, להשתתף בטקס, לקשט בנוכחותם את האירוע ולפרגן לעמיתים, אלמלא יידעו שמובטח להם "משהו", לפחות זכייה באחד הפרסים במהלכו. נשמח מאוד להתבדות.


02/02/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (12 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
12. יישר כח על הדיאלוג.
אני , (09/02/2007) (לת)
11. עיניים בראש, לשם מה?
באמת לא חשוב , (09/02/2007)
10. יש לעודד מחזאות מקור
מסכים עם כל מילה , (09/02/2007)
9. לגבי המועמדויות של "הלהקה"
איש תיאטרון שאינו חבר אקדמיה , (08/02/2007)
8. התשובה בגוף השאלה
אחד שמבין , (06/02/2007)
7. כל הכבוד לעמוס אורן
חברת אקדמיה , (05/02/2007)
6. לכל אחד תפקיד משלו
צבי גורן , (05/02/2007)
5. יישר כוח והסבר חלקי
חבר האקדמיה , (04/02/2007)
4. שאל את בעלי האקדמיה לדעתם על פרס המבקרים
צבי גורן , (04/02/2007)
3. למה לא יקימו המבקרים פרס משלהם?
חבר האקדמיה , (03/02/2007)
2. לשנות את השיטה מן היסוד
צבי גורן , (02/02/2007)
1. טקס שמהווה מראה לשחיתות בתיאטרון הישראלי
רונה , (02/02/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע