סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: מתוזמרים היטב
 

 
 
על הפריחה חסרת התקדים  של מופעי רוק ופופ המשולבים עם תזמורות סימפוניות;  הערה חמוצה-מתוקה על עמנואל גת ועל 3 מיליארד ₪ לתרבות


מימוש של פנטזיה סימפונית
 
הקיץ הזה דומה שהתאפיין, אפילו יותר מריבוי מופעי ייבוא מחו"ל, בהתגברות אגף התיזמור הסימפוני בגזרת הפופ-רוק המקומית. מספר המופעים שנתמכו על ידי הרכבי ליווי עתירי-נגנים היה בקיץ החולף גבוה לאין שיעור בהשוואה לעונות דומות קודמות ובכלל.
 
בין המופעים שקיימו שיתוף פעולה כזה נזכיר את שירי מימון שרה אלביס פרסלי ופרנק סינטרה עם התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור (65 נגנים!), בניצוח עמוס טלמון (במרינה בהרצליה בסוף יוני); ירמי קפלן תחילה עם התזמורת הסימפונית חיפה ואחר כך עם הסימפונט רעננה (בניצוח גיל רווה) פוגשים (עדיין!) את הביטלס עם דגש מיוחד על אלבום המופת "אבי רוד"; להקת הדורבנים קיימה קונצרט מיוחד של שירים משני אלבומיה הראשונים עם הסימפונית של אשדוד בניצוחו של מרק וולוך בכפר יונה (ומתעתדת לקיים נוספים כבר בספטמבר ובאוקטובר); התזמורת הקאמרית הישראלית (בניצוח ניצן ליבוביץ) שותפה מרכזית בהעלאת "החומה"של הפינק פלויד ( עם מקהלת בת קול, הזמר אופיר לבינה והרכב הרוק "אובלינס") בסדרת קונצרטים מצליחה במיוחד בחודש שעבר; הזמר הראל סקעת אירח את הסימפונט רעננה בהופעת המאה החגיגית שלו באמפי וואהל בגני יהושע; הזמרת היווניה גליקריה נעזרה באנדלוסית ובסימפונית אשדוד בהופעתה שם בשבת האחרונה; ואפילו הזמר והיוצר עמיר בניון מתכנן, ממש בימים אלה, להעלות גרסה בימתית רחבת היקף (כנראה בשיתוף התזמורת האנדלוסית הישראלית) של יצירתו החדשה "הרהורים".
 
נראה שאת הכיוון סימנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הודות לניסיונות עבר (מוצלחים מאוד!) בעשור האחרון עם מבצעים כריטה, יהודית רביץ, אחינעם ניני ודוד ד`אור. נראה שלמסה שהפילהרמונית ייצרה הייתה השפעה מצטברת, שהבשילה את ריבוי המופעים המשותפים בקיץ זה. אולם את התרומה המשמעותית והמכרעת לגל הנוכחי סיפקה להקת "כנסיית השכל", שביוזמת מנהלה, המפיק שאול מזרחי, העלתה על הבמה -בפסטיבל ישראל! - גרסה חיה לאלבומה "אוטוביוגרפיה", עם הרכב סימפוני של כארבעים נגנים. הקמפיין, שהוכרז זמן רב מראש, חילחל, יצר את הבאז המתאים והציב אתגרים דומים בפני אמנים, להקות והרכבים תזמורתיים נוספים, שניצלו את הדלת הפתוחה.
 
לכל אחד מהמבצעים וההרכבים היו סיבות טובות מאוד להיכנס להרפתקאות המשותפות. לזמרים זו הגשמת חלום ומימוש פנטזיה אולטימטיבית - להופיע, כמו שעשו פעם, לפני עידן הריתם סקשן והפליי-בק, עם תזמורת חיה ומרובת נגנים (כן, כן. כשפסטיבלי הזמר והאירוויזיונים לא היו מלות גנאי),  ואולי גם להיחשף לקהל אחר, שמגיע מהמסורת התזמורתית ומהמורשת הקלאסית - שאותה מייצג ההרכב התזמורתי.
 
וזה גם בדיוק הנר שלרגלי התזמורות, מנהליהם ומנצחיהם - להיחשף לקהלים חדשים, צעירים יותר, באמצעות כוכבי-פופ ורוק עכשוויים; להתנסות באתגרים מוזיקליים חדשים ואחרים מתוך כוונה להעשיר את הידע של הנגנים; למצוא להם ולתזמורת תעסוקה דווקא בחודשים ה"מתים" של השנה; וגם מטרות טמירות ונסתרות נוספות כמו תרומה לקהילה בה ההרכבים הגדולים האלה פועלים או טיפוח תדמיתה התרבותית של העיר המארחת . לשם כך פרנסיהן אפילו פועלים ומשתדלים בגיוס הספונסרים, שהם מרכיב נחוץ לפחות בקונצרטים הפתוחים לקהל הרחב (כמו זה של מימון והסימפונית ירושלים בהרצליה).
 
אף אחד לא מפסיד
 
למרות שאין במיזמים כאלה הגיון כלכלי - מפני שההפקה, התיאומים ובמיוחד חזרות עם תזמורת הם סיפור יקר מאוד - זו סיטואציה שאף אחד לא מפסיד בה. לא הזמר, לא התזמורת, לא הקהל ולא העיר המארחת (ומן הראוי שנזכור כי הבחירות המוניציפליות נמצאות במרחק שנה מאיתנו...). יתרה מזו, חלק מהאמנים אפילו נכונים לקיים מופעים מסוג זה בחינם, ללא תשלום (או במינימום תעריף), רק כדי להרוויח עיבודים וצופים חדשים, וכמובן את חוויית הדיאלוג עם תזמורת.
 
אולם במקרה אחד לפחות, של הקאמרית הישראלית עם יצירת הפינק פלויד, "החומה" קמה על יוצרה. ששת המופעים שתוכננו בדחילו ורחימו למשך יולי, הפכו לסיפור הצלחה סוחף. במקום 9,000 צופים, תיקוות המפיקים, הגיעו במצטבר 14,000 איש, שחלקם נאלצו לשמוע את הקונצרטים מחוץ לגבולות האתרים המובטחים. לפיכך מתוכנתת סדרה של שישה קונצרטים נוספים במהלך החודשים הבאים. נראה שלקונצרט המוצלח אשתקד של מנהיג "הפלויד"`, רוג`ר ווטרס, בבקעת לטרון, הייתה דחיפה.
 
חשוב להזכיר גם את חלקה של הסימפונט רעננה במיצוב התופעה. לתזמורת הצעירה, הרעננה והתזזיתית,  ניסיון עשיר בזיגזוג הזה ובהרפתקאות האלה, גם מטעמים אמנותיים, אך בעיקר בהנמקות כלכליות. העיסוק המוגבר שלה בכך מעיד שאפשר "לעשות כסף" בסוג כזה של מיזמים, דבר שמקל על התזמורת להתנהל כלכלית. אחת השיטות היא קונצרטים סגורים, להזמנת גופים פרטיים ומן הסתם תמורת שכר הולם, שיוצאים בשלב מאוחר יותר לקהל הרחב של קוני הכרטיסים. כמו המופע המשותף עם ריטה מלפני שנתיים. גם ההתארחות אצל הראל סקעת, לידתה במופע פרטי שהסימפונט יזמה, ואחריתו עיבודים קיימים ממילא ורצון הדדי להופעות משותפות.
 
ודווקא בימים קשים ובעייתיים להרכבים תזמורתיים (ראו איומי הסגירה על הסימפונית ירושלים והקאמרטה) אפשר לראות בשיתופי פעולה אלה נחמת מה, לבטח לא פתרון. וההצלחה, גם אם היא יחסית ואולי אופנתית, עשויה להעיד שדווקא הקהל (הצעיר?) עובר תהליך של חזרה בתשובה לזרועות המוזיקה של פעם.
 
עניי עירך קודמים?
 
החלטתו של הרקדן והכוריאוגרף עמנואל גת לעבור - לפחות למשך השלוש השנים הבאות - לעבוד בפרובאנס שבצרפת, במימון מקומי מלא, היא מסוג הידיעות המתוקות-חמוצות.
 
מצד אחד, שמחה על האפשרות שניתנה לאחד הכוחות החשובים במחול הישראלי - רקדן מעולה ויוצר מקורי ונועז -לפתח את אמנותו בחופש יצירתי מלא, מבלי לדאוג להיבטים כלכליים-כספיים שטורדים דרך קבע את יוצר המחול הישראלי ומונעים מן הסתם את התפתחותו.
 
מצד אחר-  עצב על הפרידה ממנו, שהוא לא רק כאב וצער אישי, אלא גם הרהור נוגה על מצבו של המחול העצמאי בארץ ועל תמיכתה הדלה והלא מספקת של המדינה ביוצריה המוכשרים. ההשלמה עם מצב שלא הייתה דרך להשאיר את גת בארץ, מצערת. 
 
ובכל זאת, הוא לא הראשון שעושה זאת. רקדנים וכוריאוגרפים רבים וטובים, יותר וגם פחות, עשו זאת לפניו, ומן הסתם יעשו זאת אחריו. ייצאו החוצה כדי להוכיח לעצמם - ולנו - כמה באמת הם שווים. נראה שהשהות הזאת בחו"ל נחוצה להתפתחות, להפרייה, לשכלול האמנות ולהעמקת איכות היצירה. באופן אבסורדי, למרות שהממסד המקומי נכשל בהשארת גת בארץ, זו תעודת כבוד נוספת למחול הישראלי הפורח והמשגשג, שיוצר שלנו נמצא ראוי ומבוקש באירופה. זו בהחלט גאווה גדולה.
 
נקווה רק שביקוריו-גיחותיו לארץ יהיו תכופים ככל הניתן, ושנזכה לראות - עוד במהלך שלוש שנות הגלות מרצון - את גת בפעולה, או לפחות לחזות ביצירות חדשות שלו.
 
ובעניין התקציב
 
כמעט באותו עניין וכהערה אחרונה:
 
לקראת הדיונים באישור תקציב המדינה החדש, אני לא יודע אם לשמוח או להתעצב. הצעת התקציב לשנת 2008 עומדת על 300 מיליארד שקלים. אם אכן משרד התרבות נחוש במאבקו להבטיח אחוז מהתקציב לתרבות, עלול ליפול עלינו תקציב חלומי של 3 מיליארד שקלים. אמא`לה!
 
ואולי זה הזמן להתפשר על מחצית האחוז? גם 1.5 מיליארד שקלים הם מעבר לחלומותינו הוורודים. 


09/08/2007   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע