על אהבות וטעם ספרותי

איה קפלן אמנם רק בת 28, אך מאחוריה אמתחה מכובדה של יצירות שביימה ("שעתו האחרונה של קול" בתיאטרונטו, דרמת המאפיה הרוחנית "לא תישא", "אני לא דרייפוס" בקאמרי), כעת היא מעלה ביחד עם קבוצת שחקנים מהשורה הראשונה את "סיפור אהבה", סדרה של אנסמבל תיאטרון הרצליה שכוללת שבעה מפגשים אינטימיים של שחקנים בנושא אהבות ספרותיות, מוצגת במוזיאון תל-אביב ומיועדת לנדוד ברחבי הארץ.
 
"בכל אחד מהמפגשים, יוצר, או צמד יוצרים, אף פעם לא יותר מזה, בוחר אהבה ספרותית גדולה שלו, סופר ספר, סיפורים או משורר", אומרת קפלן, "ויחד אנחנו לוקחים את החומר ועושים לו אדפטציה תיאטרלית". האירוע מחולק לשלושה חלקים. "החלק הראשון הוא מופע מקורי באורך של עד 45 דקות שנוצר בהשראת האהבה הספרותית. כל אחד משבעת המפגשים אחר לחלוטין מבחינת המשתתפים והמבנה שלהם", אומרת קפלן, "זה יכול להיות תיאטרון סיפור, הצגת יחיד, שירים וסיפורים, כל פעם עם אופי תיאטרלי אחר. אנחנו עוברים סגנונות. השוני בין כל הפרסונות, הסופרים, השחקנים והבחירות שלהם שונה בכל פעם".
 
בין המופיעים  - גדליה בסר שיציג מיצירותיו של המשורר ההולל צ`רלס בוקובסקי, השחקנית גילי יוסקוביץ יצרה מופע חושפני בעקבות ספרים שגרמו לה לצאת בשאלה. אלכס אנסקי מגלם דמות אנטישמית; ושילה פרבר ולאורה ריבלין יעלו מופע בעקבות שיריה של תרצה אתר.
 
במפגש הקרוב, דביר בנדק ("מיס דייזי", "פירורים", "גבר אישה מילים", "הרצועה" ועוד) וטלי שרון ("בטיפול", "דברים מאחורי השמש" ועוד) יציגו מיצירותיו של קורט וונגוט, הסופר האמריקאי שהלך בשנה שעברה לעולמו.
 
בחלקו השני של האירוע נערך ראיון שמתחיל משאלות על היצירה ועובר לשאלות חושפניות יותר על המציגים, כשהחלק השלישי נערך שאלון קבוע בנושא אהבות וטעם ספרותי. לדברי קפלן השאלון מאוד מצחיק ונסוב סביב המלצות של המציג וכך גם הקהל שואל ויש ששולפים עטים.

התיאטרליות של המאורע המחולל

 ביום שישי הקרוב, ייערך המפגש הרביעי בהשתתפות בנדק ושרון. "באירוע אנחנו מעלים קטע מ`בית מטבחיים חמש` (ספרו הידוע ביותר של וונגוט – ל.ש. ג) כשהגיבור פוגש את אבא שלו בעולם הבא", משתף בנדק על הצפוי, "עולם שבו אנשים מחליטים באיזה גיל הם נמצאים ואבא של הגיבור מחליט להיות בן 9. זה מעורר אצלו הרבה אגרסיות, כי הוא צריך לטפל באבא שלו וזה הצחיק אותי מאוד".
 
"יש ערך מוסף להפוך את החומרים שאנחנו בוחרים לתיאטרליים", אומרת קפלן, "זה מרגש ומרתק אותי איך יצירה הופכת לתיאטרלית. אלו חומרים שמעניין לקרוא, אבל יש להם טוויסט כשמישהו משחק אותם לפניך.
הנושא של המפגש הפעם הוא המאורע המחולל. במקרה של וונגוט זה היה כשהיה בן 21, שבוי אמריקאי ועד להפצצה על דרזדן. כל הכתיבה שלו קשורה לנושא, ובמפגש אנחנו מביאים איפה אתה כשחקן משתמש במאורעות המחוללים שלך בחיים. האם אתה מסוגל לגעת בהם על במה, או שאתה מפעיל מנגנוני סינון ומשחק טכני. טלי ודביר נחשבים שחקני נשמה, עם משחק מאוד עמוק ובחלק השני ניגע בזה כשנעבור מתוך היצירה הספרותית לריאיון האישי.
 
"אצל לוסי דובינצ`יק ויהושוע סובול, האירוע נסוב סביב צ`כוב כקומדיאן. לאורך חייו הוא הרגיש לא מובן וטען עד יום מותו שיצירותיו הן קומיות, ואחרי שלוסי ויהושוע נתנו טעימות ממחזותיו, זה עבר להיות ראיון חושפני איפה עבורם הם לא מובנים, אצל יהושוע אפילו במחזות מפורסמים שלו ואצל לוסי על התחושה הנוראית של לא להיות מובנת כשחקנית. במפגש סביב תרצה אתר נבדוק איך הסיפורים שלה הפכו לשירים, כשאצל שילה זה הפך ללחן, שיר או מחזה ואצל ליאורה לדמויות". 

להיכנס לראש של וונגוט לשעה וקצת
 
טלי שרון מספרת איך נטווה הערב: "הייתי נוכחת באחד הערבים בניצוחה של איה קפלן, קינאתי נורא ורציתי גם. ספרים תמיד היו ויהיו בשבילי המקום שאם כבר לברוח לאנשהו,אז לשם. זה מקום אינטימי ודמיוני ורק שלי, לכן הוקסמתי מהאפשרות שניתנה לשחקנית בערב ההוא להכניס את הקהל למקום האינטימי הזה. זה כמו התשוקה המוזרה הזאת אחרי שאתה קורא ספר ממש טוב שהשפיע עליך להעביר אותו הלאה לחבר, שישתתף איתך בחוויה הבודדה הזאת. ישבתי עם איה וחשבנו על נושא למופע. נזרקו כמה שמות כמו מרק טווין, פסואה ובוקובסקי, ובסופו של דבר הוחלט פה אחד על קורט וונגוט. הוא אחד הסופרים שהכי השפיעו עליי ועדיין עושה את העבודה. אפשר לקרוא ספר שלו כמה פעמים וזה לא גורע מההנאה.
 
"את וונגוט הכרתי כשהייתי בת 16, לא הכרתי סוג כתיבה כזאת לפני, והייחוד של ההומור השחור, הדמיון והפסימיות בשילוב עם אופטימיות של ילד קנו אותי מהשנייה הראשונה שקראתי את `עריסת חתול`, ומאז לאורך השנים השלמתי את השאר. עכשיו אני קוראת אותו כבר בעיניים יותר בוגרות. אני מקווה שנצליח להעביר את הייחוד שלו לבמה, להיכנס לראש של האיש יוצא הדופן הזה. מה שבטוח זה שיש תשוקה גדולה וחיבור אליו. כיף להעביר איתו שעה וקצת".
 
"אצלי ואצל טלי הדמיון שלנו מתחבר לדמיון של וונגוט", אומר בנדק תוך שהוא מתנצל על ההשוואה, "שנינו אוהבים את המדע הבדיוני הציני, הקר המאוד והמצחיק לטעמנו. אני יכול להעיד על עצמי שמה שקורה איתי כשאני עף במחשבות, אני לא חושב על חלליות, אלא על העולם הבא ועל מקומות ואנשים שאני אפגוש שם, כל מיני כאלו. האירוע הזה זו עבודה נורא נעימה, זה לא משהו שאנחנו עושים בדרך כלל, זה טיפה מלחיץ, צריך להתעלות על הקריאה, שזה ממש קשה. כמה פעמים שמעת שהסרט לא הצליח כמו הספר? כדי לראות ספר על במה צריך סיבה אמיתית ואנחנו חושבים שהדיאלוגים של קורט וונגוט משרתים את הקריאה על הבמה, כי יש משהו בדיאלוג שיכול להרים את הסיפור, שכשאתה קורא אותו אתה לא ממש מצליח להבין. יש בספרים שלו משהו מאוד דיאלוגי ופחות סיפורי. בקלות אתה מעבד את זה למחזה".
 
"כל אדם שמתארח בסדרה הוא תולעת ספרים לא קטנה"
 
לדברי קפלן הפורמט התגבש מתוך משהו כיפי ואינטימי של לחזור לספרים. "זה לא המה, אלא האיך. מפתיע כמה היה קל לגייס לזה אמנים מהשורה הראשונה", היא אומרת, "כל טלפון שהרמתי נענה בחיוב. זה מראה דברים טובים על שחקני ישראל. הסדרה הזו מיועדת לכל אחד, לא צריך להכיר, אלא לבוא ולהיפתח. כל יוצר שעוסקים בו, מגיע לו, כי הוא נורא טוב". לשאלתי היא מסכימה כי "יש משהו עיתונאי בפורמט. אני משערת שזה יותר כמו במאית ששואלת שחקן והקהל במקרה נמצא שם. משהו מאוד נינוח, נשאלות שאלות, נוצר עניין ופתאום אין הפרדה בין הבמה לקהל וזה נהיה מעין סלון כזה. כיף.
 
"אני נורא אוהבת תיאטרון גדול", מסכמת קפלן, "אבל במפגשים האלה יש משהו כל כך נגיש, מיקרופון וכסאות, שחקן וקהל, המקור של המקור קיים במופעים האלה. מה שחשוב לי בסדרה הזו הוא שהיא נעשתה מהלב. מאהבה ותשוקה לספרים ולחומר. בגלל זה המפגש הוא אינטימי עם תשוקה. אנחנו מביאים חומרים שאנחנו אוהבים. לא סתם כל אדם שמתארח בסדרה הזו הוא תולעת ספרים לא קטנה".

המפגש "על פצצות, ארוחות בוקר ורעידות זמן" יתקיים ביום שישי, 8 בפברואר 2008 ב- 13:00 במזויאון תל-אביב. משתתפים: טלי שרון ודביר בנדק. מביימת ומנחה: איה קפלן.