מוזיקה - המלצות לפסטיבל ג'אז בים האדום

יוסי מר חיים ברשימת המומלצים שלו לפסטיבל הג`אז הבינ"ל כולל החידושים שהביא עמו המנהל האמנותי החדש אבישי כהן

מעמד שווה לאורחים ולמקומיים

הבסיסט והמלחין אבישי כהן פותח את כהונתו החדשה כמנהל האמנותי של פסטיבל ג`אז בים האדום עם כמה שינויים הנראים טכניים, אך עומד מאחוריהם קונספט חדש- אמנותי ומנהלי.

מספר הקבוצות האורחות והמקומיות בפסטיבל השנה הוא אמנם דומה למה שהיה תמיד- 22, אלא שההתייחסות המסורתית הקבועה של הפסטיבל השתנתה. בעבר הנגנים הישראלים היו מקבלים רק הופעה אחת שארכה 55-50 דקות באולמות היותר קטנים - וההרכבים הבינלאומיים היו מופיעים במשך 80 דקות, פעמיים, באולמות הגדולים. כרטיס שנקנה ללהקות "החשובות" מחו"ל הקנה כמין עודף- כרטיס למופע מקומי.

ובכן - היכונו לשינוי: ככה זה לא מתנהל אצל אבישי כהן: כמי שבשנה שעברה הביא את מקסימום הכרטיסים והתשואות דווקא להופעה שלו (האם הוא מקומי או אורח?) מאפשר כהן מעמד שווה מבחינת אורך ההופעה ללהקות המקומיות והאורחות ואף משפר את התשלום לנגני הג’אז המקומי.

יחד עם זאת הוא בחר אמנים ישראלים על בסיס רחב ביותר: בצד אמני ג’אז מובהקים כגיטריסט עמוס הופמן, המתופף רע בר נס, הסקסופוניסטים אלי דג`יברי ופטר ורטהיימר, הביג בנד המצוין של דני רוזנפלד נראה ונשמע שמות חדשים עבור פסטיבל הים האדום: דני סנדרסון, "התפוחים", "פאנקנשטיין", "הבנות נחמה" ומרינה מקסימיליאן בלומין. כל השמות האחרונים אינם מזוהים בצורה טוטלית עם נגינת ג’אז טהור, אך כולם כוכבי במה העוסקים באלתור ובהמצאה מחדש.

אולמות ומחירים

מבנה אולמות הפסטיבל שונה. במקום ארבעה אולמות שאפשרו עשרה קונצרטים הביום יהיו הפעם שלושה אולמות שתפקודם יהיו שונה: "מועדון ג’אז" יכיל 1,000 מקומות ישיבה ליד שולחונות. סוף סוף לא ישפכו לנו המים המינרליים שהחזקנו ביד בזמן הקונצרט וגם נוכל לאכול, לשתות ולהאזין סימולטנית. ה"היכל" (2,000 מקומות) הוא אולם שלא ישתנה וכך גם האולם הענק, "ארנה", הבנוי בישיבה מדורגת ופונה לים סוף מכיל 4,000 מקומות. בסך הכול יתקיימו 36 הופעות- תשע ליום.

בנוסף יתחיל הפסטיבל ביום ראשון ולא ביום שני, מה שיכול לעזור למי שרוצה להישאר עד הרגע האחרון, אך יום השישי הקצר מאלץ אותו לוותר על היום האחרון.

הפסטיבל עושה גם מאמץ למשוך את הדור הצעיר שהפרוטה אינה מצויה בכיסו. אם נתמזל מזלכם ואתם בני 21 ומטה תוכלו לרכוש צמיד ( כניסה על בסיס מקום פנוי – ויש תמיד מקום) לכל המופעים עבור 500 ₪. כניסה ללא הגבלה לבוגרים-אותה הצעה עבור 1120 ₪ .או פס דו יומי לכל המופעים באותם יומיים (ראה הצעתי בהמשך) עבור 820 ₪. מחיר כרטיס בודד נשאר 180 ₪ (כרטיס בתל אביב לאמן בינלאומי ידוע נע סביב 250 ₪ באולמות ובמועדונים).

אפשרות נוספת היא "הלילה הלבן", קונספט חדש שכולל טיסה ב-"ישראייר", פס לכל היום וחזרה ללא לינה ( 1050 ₪ בימי ב וג` ,1095 בימים האחרים). זוהי דרך לחסוך במלון ולשבת בהופעות ובג`ם במלון "ישרוטל ים סוף" עד הבוקר.

כדי לסיים את פרק המחיר-יש עלייה מסוימת במחירים לעומת השנה שעברה, אך אילת מעולם לא הייתה מקום זול והמבנה החדש כרוך בעלויות ניכרות. כל אחד צריך לעשות לו חשבון-ואני כדרכי בשנים האחרונות מנסה להמליץ על מסלול הכולל יומיים רצופים.

המומלצים: אורחים

לפני כן-האמנים האורחים החשובים הם: די די ברידג`ווטר - הזמרת המבקרת בישראל החל מאמצע שנות השמונים ויש לה קהל מעריצים קבוע; הגיטריסט ג`והן סקופילדעם להקת "פייטי סטריט", אושיית ג’אז מיתולוגית ומקור סמכות בשטח הפוסט בוב והפיוז`ן שהפעם מביא הרכב הנוטה לבלוז; הסקסופוניסט והמלחין פקיטו דה ריביירה - מפתח הגישה הלטינית לג’אז ובן טיפוחיו של דיזי גילספי, והסקסטט של הזמרת רובין מקל, בת חסותה של חברת Blue Note . כל אלה שמות ידועים, שרובם הופיע וכבר בפסטיבל.

יש גם כמה שמות חדשים וצעירים שטרם הופיעו בארץ וכדאי לשים לב אליהם: המתופף יליד קובה דפניס פרייטו המתמחה בשילוב של מקצבים אפרו קובניים ומוזיקת עולם בתפיסה הרמונית מודרניסטית, והפסנתרן הצרפתי המצוין ז`ן מישל פילק, אשר פרט לשליטתו המוחלטת באמנות נגינת הטריו,מביא את אחת מאגדות התיפוף המודרני-בילי הארט, המבקר בפסטיבל מיום היוולדו , ניגן עם כל המי ומי, וממרומי גילו ( מתקרב ל70) מראה לכל הצעירים איך להחזיק ערב באנרגיה בלתי פוסקת. וכמובן - אלי דג`יברי הסקסופוניסט הבינלאומי הממלא אותנו גאווה עם כל הישג שלו.

המומלצים: מקומיים

מתוך ההרכבים הישראלים אמליץ בשמחה על דני סנדרסון שלו היה מתמסר רק לגיטרה היה שם בכיס כל גיטריסט מוכר, על מארינה מקסימיליאן בלומין שכבר ראינו אותה מתמודדת עם רפרטואר ג`אז בסינמטק 2008, על עמוס הופמן, שהפך לנגן עוד מושלם, על רביעיית רע בר-נס, ועל פטר ורטהיימר שזכה לכתיבת יצירה מיוחדת לכבודו לקראת הגיעו לגיל 60,עם תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים בניצוחו של רפי קדישזון, שהוא גם המלחין.

הביג בנד הישראלי תל אביב בניצוחו של דני רוזנפלד נאמן בקפדנות מעוררת קנאה לצליל הסווינג של תזמורות שנות הארבעים והוא המקום להתרפק על העבר למי שמאמין שהג’אז מת בסוף מלחמת העולם השנייה. אשר ל"פאנקנשטיין", "הבנות נחמה" ו"התפוחים"- קבוצות מאוד משופשפות ומרקידות- שאינן בחירתו הראשונה של חובב ג’אז, אבל מי שמאמין בשמחה, ריקוד ופיזוז- זה מקומו.

הפעם אמליץ על היומיים האחרונים. את יום שלישי הייתי פותח ב-20:15, עם הפסנתרן ז`אן מישל פילק, עובר לשלישיית אלי דג`יברי ומסיים בשישיית צ`אנו דומינגז המתמחה באיחוד מוזיקלי בין ג’אז מודרני ופלמנקו (מגמה שהחל בה מיילס דייויס בסוף שנות החמישים באלבומים" רישומים מספרד"). ואז עושה מקלחת והולך לג`ם עד הבוקר.

ביום האחרון הייתי פותח ב20:00 עם פטר ורטהיימר (הזדמנות לשמוע את הפסנתרן המצוין נחום פרפרקוביץ ולהקשיב לתזמורת קאמרטה) עובר לדני סנדרסון ומתבשם בR&B אמיתי, בקונצרט השלישי מתלבט בין הרביעייה של הסקסופוניסט ג`ימי גרין לבין חמישיית הופמן ואז מסיים את הפסטיבל עם ג`והן סקופילד (1:15) שיכול להמשך מעל הזמן הנקוב מכיוון שהוא האחרון. אחר כך כמובן לג`אם,לשחיית בוקר והביתה.

דרך אגב - מי שיגיע לאתר הפסטיבל בנמל אילת שעה לפני הפתיחה. ב-19:00, יזכה לשמוע ללא תשלום להקות ג’אז ישראליות צעירות שנבחרו בתחרות מיוחדת. ומי שרוצה סדנאות אמן- ישנם שש כאלה בימי שני, שלישי ורביעי ב- 14:30 וב-16:00 במלון אגמים ( יש מיזוג!)

אין ספק שדרכו של אבישי כהן שונה מקודמו, דני גוטפריד- הן בפרופורציות של אמנים אורחים ומקומיים, הן בהרחבת היריעה לכיוון לטיני, אתני וריקודי (מגמה שהחלה כבר לפני מספר שנים) והן בארגון האולמות.
על פניו הפסטיבל נראה מצוין, למעט העדר מסגרת לג’אז חופשי אלטרנטיבי, תחום שאינו אהוב על מנהלי פסטיבלי ג’אז באשר הם (ושוב, דווקא בסינמטק התל אביבי התחום הזה חי וקיים).

אני מאחל לכולנו סוף אוגוסט שמח באילת.

פסטיבל ג`אז בים האדום מס` 23 26-23 באוגוסט 2009 בנמל אילת. ניהול אמנותי: אבישי כהן.