סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: ליבי, סקעת, דקל, צנעני
 

 
 
ליבי בפופ עתידני, סקעת נעדר כל שמחה, דפנה דקל מתגלה כיוצרת בשלה ומרגול היא גברת נשמה


ליבי – "כיסים"
(play records)
 
על "כיסים", אלבום הבכורה של ליבי, פיינאליסט כוכב נולד 6, אפשר להגיד שהוא הפקה מבטיחה. הוא רחוק מלהיות אלבום מושלם, אבל יש בו גרעין מבטיח, שעשוי - בצמיחה, בטיפוח ובליטוש הראויים - לגדול ולהתפתח לאמירה מסקרנת.
 
בכל מקרה, ליבי לא מקל על עצמו. הוא גם לא הולך בתלם הבטוח לכאורה של יוצאי התכנית הנצפית, אלא מאתגר את עצמו ואת הקהל שמצפה לו בפופ בנימה אלקטרונית עם מבט עתידני. כמו שמנסה לאייר העיצוב ההיי-טקי שלו.
 
הייתי מסתכן בסקילה בכיכר העיר ואומר אפילו פריצת דרך, אלמלא התקליט היה מבולבל משהו, לא הכי ברור, עם טקסטים חסרים, שירה (זו הכתובה) שבורה, לא שלמה ולא קוהרנטית בתחביר שלה. אבל עם זאת מאוד מסקרן בשל האמירה המוזיקלית השונה והמעזה, השירה (הקולית) האחרת, גם הנמוכה וגם הפאלצטית. אם כי לפעמים הרושם הוא שלא בטוח אם ההשקעה הזאת מתאימה לזמר הזה, להפקה הזאת ולשפה הזאת. נדמה שהיא גדולה עליו ושיש לו עוד מקום לגדול לתוכה.
 
באלבום 11 קטעים באורך 40:17 דקות. את כולם כתב והלחין ליבי עצמו. הם לא להיטי רדיו מובהקים. המבנה הניסיוני-חתרני שלהם מועיד אותם לאניני טעם ולקהלים קטנים. ואפשר שחלקם (כמו "תני לי אוויר", "ממשיך לחלום" או "לא מתקשרת") יתפקדו טוב יותר בזירת ריקודים.

שיר הנושא ו"את הופעת פתאום" הם בלדות קטנות ונחמדות, שבראשונה מככבת גיטרה אקוסטית ואת השנייה מקשטת נגינת דולצימר ועוד. "לוחם בשם האהבה" הוא ניסיון רוקנ`רולי להגיד משהו על אהבה ועל מחאה ("העם הזה צועק לעזרה, זו לא בדיחה"). בעוד שלטעמי "שירה" ו"לא מוותר עלייך" הם היצירות הכי מוצלחות ומעניינות בשונותן. הראשון לא צפוי, סהרורי ומרתק, והשני מציע אלטרנטיבה פופית, לא קלה לעיכול, אבל מתגמלת.
 
והעברית? שמענו גרועות ממנה בפי בני גילו ודורו. בעיקר ליבי צריך לדבוק באחידות: ב"לא מוותר עלייך" הוא שר "אֶכפת לה", אך ב"לא מתקשרת" הוא מתקן ל"לא אִכפת לי". וחוץ מזה, הפונט שנבחר הוא קטן מדי ובלתי קריא לבני גילאים מסוימים. ואולי לכך התכוון המשורר.

anakit-singlim-skaat.gif
עטיפות האלבומים: יח"צ
 
הראל סקעת – "דמויות"
(ארומה / הד ארצי)
 
לעומתו, "דמויות" של הראל סקעת, הוא הדבר הכי צפוי מהפיינליסט של כוכב נולד 2. הוא רק אלבומו השני בשל עימות מכוער על גבו (אליו הוא מתייחס מן הסתם בציטוט הנהדר על איתקה משיר של קונסטנדינוס קוואפיס היווני) אך למרבה הצער הוא מציג אותו כזמר מבוגר מכפי גילו האמיתי. ולא לשבח. באמת תמיהה: מה לזמר צעיר ולשירים מבוגרים וכבדים, שלא להגיד "זקנים", שכולם שאיפה לצאת מרחב, לפרוש כנף, לשבור בדידות, לצאת לחופשי, לברוח? ממה, לכל הרוחות? משבר הכלי שנקרא "הד ארצי"?
 
הבעיה המרכזית של סקעת הוא בהזדקקותו ליוצרים אחרים שיוציאו לפועל את טעמו המוזיקלי ואת ראיית עולמו הטקסטואלית. הכלי השני הזה לא פועל בטובתו, הוא לא מזקק אמירה, רק מסבך אותה וממחזר אותה. והרשימה הארוכה והמגוונת של היוצרים שמשרתים אותו - כפיר אפשטיין, קרן פלס, דידי שחר, שילה פרבר, עופר בשן, יהלי סובול, עילי בוטנר ובן ארצי ככותבים, ויותר מהם יזהר אשדות, פיטר רוט וזיו קוז`ו כמפיקים מוזיקליים - פוגעת ביכולת למצק את ההיגד. ואם השירים (11, 43:30 דקות) נשמעים וריאציות שונות של אותו שיר, לא האוזן השומעת אשמה.
 
סקעת הוא זמר מצוין. יש לו תווית קול מעניינת, עם ארומה מזוהה. הוא בצידם של המבצעים הרגישים והכואבים, אבל הוא מגזים בשפיפות, בסבל, בהיעדר השמחה. וזה לא שאין ב"דמויות" שירים מוצלחים למרות הכל.
 
"אלף" ו"מובן לי עכשיו", שניהם של עופר בשן, הן בלדות עם פוטנציאל להימנוני הופעה; שיר הנושא (לחן: יואב דגני) נשמע כמועמד מאוחר לפסטיבל הזמר והפזמון המיתולוגי; והסינגל "בואי היום" מספק נימת רוק`נרול, אמנם מאופקת, אך יחידה כמעט. "ציפור" הוא בלדה יפה בניחוח ברזילאי, "שוב" הוא בלדה פלסית אופיינית, שכמותה סקעת כבר שר ו"הזמנו אורחים" הוא בלדה טיפוסית של דידי שחר. בלדות, בלדות ובלדות.
 
אני לא יכול להגיד שיזהר אשדות, כמפיק הראשי, הוא מבוגר מדי בשביל סקעת, אבל אחרי שני תקליטים (וגם מופע במה) עם אשדות ועם מוזיקאים מבוגרים ממנו, ייטיב הראל אם ישתמש בשירותיהם של מוזיקאים ומפיקים בני גילו, שיסתכלו על המוזיקה שלו באוזניים אחרות וינווטו אותה אחרת.
 
והעברית? מאמץ יפה לשלמות, להקפדה ולדיוק. להוציא מעידות קלות (מישו במקום מישהו, ופָּעמים במקום פְּעמים)  הלוואי כולם כך.
 
דפנה דקל – "יומן
(play records)
 
אחרי שנאלמה ונעלמה מהפופ המקומי, חוזרת הזמרת דפנה דקל עם "יומן", אלבומה השלישי בסך הכל, שהוא גם הראשון שלה כיוצרת - כותבת ומלחינה. תשכחו מדקל הפופית המתקתקה ששרה להיטים של הרגע. וגם אם "יומן" לא יעשה לכם את זה בהאזנה ראשונה, תנו לו ולה עוד סיכוי, אתם עשויים למצוא את עצמכם מופתעים.
 
זה לא אלבום גדול. להיפך, הוא קטן ומתכנס לתוך עצמו. רחוק מלהסתדר עם הדימוי הצוהל והמוחצן של דקל. הוא מונוטוני לכאורה, חסר תנופה וכוח, ונדמה שהוא לפעמים יותר מדי נינוח, אבל יש בו עוצמה שקטה וחודרת, של אשה בשלה ומנוסה, שבכתיבה פשוטה אך מאוד מדויקת, נוגעת בסוגיות אנושיות.
 
בדרך כלל אלה שירים ממנה אליו, טעונים במשא השנים, באהבות ואכזבות, פרידות והחמצות, קנאות וגעגועים. הרהורים קיומיים, על לנצח את הפחד, לחטוא בנאיביות, למות משעמום, הפחד מהעיר הגדולה, להתגבר למרות ההבדלים, וגם להיפך - האהבה לא תמיד מנצחת. ובכלל, החיים זה לא פיקניק והאהבה שלנו לא תמיד טובה לשיר.
 
לא תובנות חדשות, מקוריות או מפליגות, אבל לגמרי מפתיעות כשהן באות מפיה של דקל, בטון עגמומי ונוגה, יובשני כמעט. ממש כופה את המאזין למחשבה. גם בזכות שיתוף הפעולה עם שני אחיה אוהד ואלרן, שתי צלעות במשולש העיבודים וההפקה המוזיקלית, שאותו משלים אלון פרימן.
 
הם לא נותנים לה ליפול. פורשים סביבה הפקה מאופקת, מרומזת, נזהרת מלהיסחף, לא להיטען באנרגיות לא לה. אבל הן מורגשות מתחת לפני השטח. וכמתיידדים עם השירים מגלים גם את יופיים וצבעיהם: "רחוב השוק" מזכיר שירים של בני ברמן משנות ה-60; ל"טיפה" העגמומי עיבוד נהדר בנוסח פסטיבל הזמר של פעם; גם "את לא מכאן" זוכה לעיבוד יפהפה של כלי מיתר; "אולי הצלחנו" מקבל גרוב של ריתם אנד בלוז; "נועה" הוא שיר ערש מרגש; וב"לא שיר אהבה" הנועל, מככב דווקא בעלה אחו, בליווי בפסנתר.
 
אלבום שצריך זמן לעיכול. גם מבחינתה, לחשוב מה היא עושה איתו ולאן היא ממשיכה מכאן?
 
והעברית? אם כולם יקפידו וישימו לב כמותה, הם לא יינזקו, רק ייצאו נאמנים לעצמם.
 
 
מרגלית צנעני - דווקא היום

(אן.אם.סי. יונייטד)

אם נזקקתם להוכחה נוספת שהיא גברת נשמה, באה "דיים" מרגלית צנעני עם "דווקא היום" להסביר לכל מי שמוכן לשמוע, איך עושים ריתם אנד בלוז בצנעא. למרות עיקשותה להישאר מחוברת לעם ולצאן המרעית מן המזרח, מרגול - לפחות באלבום זה - רחוקה מכל מה שאתם יודעים ומזהים כזמרת מזרחית, גם לא ים תיכונית. ואם לא תיבהלו מהטון התוקפני והמצטעק (והנכון!) זאת ההזדמנות שלכם להתחבר למרג`לס הישראלית.
 
למרות שגיירה שני לחנים יווניים (אחד מהם, ב"מתגלגלים" זוכה לטיפול הארד-קור ולניגון המן-המן מתמכר), והיא מתפתה פה ושם למצג אוריינטלי ("אם תזכור" של שי רביזדה ו-"אל תישברי") וטובלת מוהלת קצב טראנס בסלסול, כל השאר הוא רוק-אנ-בלוז קלאסי, עם צליל גדול ומצוחצח, רחב ומושקע, מוכן ישר להסתערות על הבמה.
 
בידענות, בדעתנות ובאנרגיות שאופייניות לה, בלהט וללא מורא ופחד, היא מתייצבת באופן הכי טבעי בעמדה הפנויה של זמרת ה-רוק הישראלית. ובאמת, בעונה שכל תלמידיה סוגרים קיסריות, לא הגיע הזמן למופע הבמה הראשון באמת של הגברת הראשונה של הרוק`נרול?
 
איפה הדימוי העממי הרווח שלה, גם זה שהיא רוצה בקיומו ושוקדת לטפחו, ואיפה האלבום הזה, שהופק בידי המלעון המוכשר נדב ביטון. היא לא כתבה את השירים (11, 43:21 דקות), אבל אלה שעשו זאת עבורה - מנהלה האישי אסף אטדגי (ארבעה שירים, בהם גם הלהיט "עץ ירוק מפלסטיק") ובנה אסף לביא צנעני (ארבעה נוספים) - מיטיבים להכירה, ומשמשים פה לאשה חזקה, חופשייה ודעתנית, שמשתוקקת לגבר, לאהבה וליציבות, לה ולבנות מינה, וגם מוכנה לשמש להן כתף תומכת, סעד ומזור.
 
והעברית? המרעננת הרשמית של הלשון העברית יודעת מתי להיזהר בכבודה.



09/09/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (7 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
7. האלבום של דפנה דקל בהחלט מ-ד-ה-ים!
ישי קריידלמן , רמת גן (10/09/2009)
6. יש פספוס בהבנת הדיסק של הראל סקעת
יוסי , (10/09/2009)
5. "דמויות" - דיסק משובח
ליבית , (10/09/2009)
4. דפנה דקל באמת מצויינת. כנה, אמיתית והכי חשוב-
ירון , ב"ש (09/09/2009)
3. על מה אתה מדבר אלבום מדהים אוהבת מאד כנסו
אילת , קריות (09/09/2009)
2. דמויות מהמותניים מטה ,מרגול מהמתניים מעלה
עופר , (09/09/2009)
1. לגבי האלבום `דמויות`
אור , (09/09/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע