סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: כוכבים נולדים
 

 
 
עמוס אורן על אלבומי הבכורה של רוני דלומי, חן אהרוני ועומר אדם


זמרת ללא ארומה

כפי שלא הצלחתי להתלהב ולהתפעם מיכולותיה של רוני דלומי במהלך העונה השביעית של כוכב נולד, כולל מזכייתה בתואר הנכסף (איפה היא ואיפה מיי פיינגולד למשל), כך איני מצליח להתלהב מ"קצת אחרת", אלבום הבכורה שלה. ועדיין, אני מרגיש לגמרי בסדר עם מה שמוגדר כהצלחתה במהלך השנה החולפת, כזמרת השנה של מצעדי הפזמונים, כאלופה בהורדות בסלולר וככוכבת של הפסטיגל. אם זה מה שהציבור הרחב רוצה, שיבושם וייערב לו.

"קצת אחרת" (שעושה שימוש לרעה, לא רגיל בעליל, במושג ברוק הישראלי מראשית השבעים שהפך כבר למותג) הוא ה"חולמת בספרדית" של דלומי, בהתכתבותו עם לחני פופ לטיניים (קאוורים קוראים לזה?) ומקצבים דרום אמריקאיים הקרובים מן הסתם ללבה, שלמרביתם הלבישה טקסטים מקוריים בעברית. כך שמקוריותו של האלבום שנויה במחלוקת, ומסמנת אכזבה אפריורית: חבל שבהזדמנות ראשונה להוכיח משהו היא בורחת מהתמודדות, אל הפתרונות הקלים של לחנים מוכנים, בסגנון עדות הטלנובלות.

דלומי היא ווקאליסטית נעימה, נחמדה, אבל זמרת ללא ארומה וללא עומק. עדיין כוכב נולד, זמרת-ילדה שיש לה עוד כברת דרך ארוכה כדי להתבגר ולהבשיל. כפי שהיא עצמה שרה ב"כך או כך": "אצלי הכל שקוף מדי / תראה כשתסתכל עליי". אכן. אפשר ליפול שבי למול יופייה וכחול עיניה הרכות, אבל לא מאמנותה.

באלבום 10 שירים (לאורך 35:29 דקות). רובם ככולם, בלדות וקצביים, כולל yo canto (אני שרה) שפותח את האלבום בספרדית, הם פופ לטיני קצפתי וקליל ומשקלם הסגולי קל וזניח. אלה שירי אהבה לא משמעותיים, יומרניים וריקים, חסרי בשר ועומק, שנעים סביב חומות שתיקה וקירות דממה, חשיכה ודמעות, בדידות וכמיהה למגע.

   

שני פרמטרים מצילים את האלבום: העיבודים וההפקה המוזיקלית של אורי זך. עבודה מצוינת מבחינתו, ממש סטאז' מושלם במוזיקת פופ לטינית. העיבודים שלו מרהיבים ומרחיבים את הדעת, ואפשר רק להצטער שלא רעייתו, מירי מסיקה, היא המבצעת (למרות שהשירים לא לרמתה). ואולי מפני שדלומי אינה "סכנה" לאשתו, הוא בפרויקט.
העניין האחר הוא הנוכחות של הזמרת מרתה גומז בשני שירים, לטעמי הטובים ביותר באלבום. הראשון, "די לה" הוא דואט עברי-ספרדי על שיר של גומז שדניאל אפרת המוכשר חיבר לו מלים עבריות. צריך להקשיב לו בכדי להבין כמה חסר לדלומי בדרך להיות זמרת אמיתית. איזה כוח, איזו נוכחות יש לגומז. ללא ספק השיר הכי יפה, הכי אמיתי, הכי נוגע והכי מרגש באלבום. גם השני cada dia (כל יום) הנועל, הוא שיר יפהפה של גומז ללחן של עידן רייכל, ודלומי, הפעם לבד, מצליחה סוף סוף להוציא קצת רגש. קצת מדי ומאוחר מדי.

והעברית? אם יש טעויות, הן זניחות.

רוני דלומי. קצת אחרת (טדי / Play Records )

להקת בנים של בן אחד
 
חן אהרוני נשמע כמו סולן של להקת בנים שהתפרקה, או, אם תרצו, להקת בנים של בן אחד. הבן הלא חוקי (ואולי כן) של היי פייב. אותו ראש, אותו רעיון. פופ עכשווי, מהוקצע ומלוטש, מופק ומעובד במיומנות (עם הרבה נגיעות אלקטרוניות ורעיונות תכנותיים מגניבים) על ידי מוזיקאי צעיר ומבטיח בשם ניצן קייקוב, שגם חתום על מרבית הלחנים באלבום, שחלקם יכול להתחרות ללא רגשי נחיתות עם הפופ המיובא שמעבר לים.

אהרוני צונח לנישה של אלילי הפופ החדשים, דוגמת רן דנקר והראל סקעת, וכמותם שר על קירבה וריחוק, אהבה ודחייה, וניסיונו למקם את עצמו בסך הרגשות וההורמונים שמלווה ומאפיין צעירים לוהטים ולהוטים, אבל גם מנסה להרחיב ולהעמיק.

ב"שקוף", שיר על אנשים, הוא בוחן את הדימוי העצמי שלהם והדימוי שלהם בעיני אחרים; "תפור עליה" (שכתבה עבורו הזמרת בטי) הוא שיר על הסבלנות שמשתלמת, גם באהבה, שיר של התבגרות, הבנה ותובנה, היכולת להודות בטעות ולהגיד סליחה; ואילו "ונשכח את הכל" (ללחן שלו עצמו) משלים אותו, במעין ניגוד, בקושי של להגיד סליחה במערכת היחסים הלא פשוטה שבינו לבינה; "מתבגר", לצלילי פסנתר (קייקוב) וגיטרה (יהונתן פריג'), מוציא מאהרוני (אולי מפני שהוא שותף בכתיבת המלים) יותר רגש, כנות וקול של אמת. לטעמי הוא גם היצירה הכי משמעותית שלו.

חלק לא מבוטל מן השירים (10 בסך הכל, אחד מהם חוזר גם כבונוס, במהדורת רה-מיקס; 38:08 דקות) כבר קישט את רשימות ההשמעה של תחנות הרדיו, בהם "בואי בואי" (דוגמה מצוינת, ביחד עם "תפור עליה", ללהיט להקת בנים), "כל מה שרציתי" (שמתחיל כבלדה רגועה ומתפתח לסערה ובו קייקוב מלהטט בהפקה), "לעבור את הפחד" (גם הוא בלדה טעונה שבה אהרוני מיטיב להפגין את כישוריו הקוליים, בעיקר ביכולתו לעלות גבוה), "ברחוב" (מעין שיר פרידה יפה-דימוי) ו"נשימה" הדואט עם אסתי גינזבורג, מן הסתם גימיק מוצלח, למרות שהיא לא זמרת.

   

והעברית? לא בעייתית. כמעט ואין, בשורות הקצרות (בשירים שאת רובם כתב סהר חגי) ובמבעים החטופים והתמציתיים, מוקשים לשוניים ומילוליים. אז שר לאחרים ובשתיקה. לא נורא. עובר בשלום.

חן אהרוני. חן אהרוני ( Play Records )

עופר לוי פוגש את שלומי סרנגה

עומר אדם נכנס לחידוני הטריוויה של כוכב נולד כמתחרה הראשון שהודח בגלל הונאה, על כך ש"עיגל" כלפי מעלה את גילו. השאפתנות של הבחור הצעיר, בן 17 בלבד, שכנעה אנשי מקצוע כאסף אטדגי (ניהול אישי) ודורון מדלי (ניהול אמנותי) שיש על מה לדבר ועם מי ללכת לאולפן ולבנק. "נמסה מימך", אלבום הבכורה שלו הוא התוצאה, המוצלחת למדי, יש להודות.

אדם הוא גרסה צעירה, דובית-משהו, לא מלוטשת עדיין, לא בשלה ולא גמורה, אבל ברוכת כישרון, של עופר לוי פוגש את שלומי סרנגה. גם מבחינה קולית, גם מבחינת העדפות מוזיקליות. הקול שלו חם ומחוספס, לא משוייף, והמוזיקה שלו כבדה, נוטה למזרחיות הארד-קור של טורקיה ויוון, בצד היבבני של האגן.

ב"נמס ממך" 15 שירים (חמישה מהם רה-מיקסים), באורך של 55:17 דקות. הם נשמעים כאוסף הלהיטים הראשון של עומר אדם. שירים כובשים, מגוונים, כמעט כל אחד מהם שלאגר. כמו "הופה", נוסח עברי ללחן יווני במתכונת בלקנית שוצפת; "אל תלכי", שיר בכי חשוף, הקול לא הכי יציב אבל השיר אמיתי וכובש; "להיאבד ברוח" שזוכה אמנם לגוון דאנסי (בהפקת הנרי), אבל הוא פוטנציאל להמנון רוקי; כמוהו גם "חוזה בנשמה"; "נצח לצידך" הוא טורקי יבבני; ו"נעתי בתוך מעגל" הוא בלדת פסנתר מצוינת, שיר אהבה מרגש ומקסים (הפקה מוזיקלית של אסף לביא צנעני), שניצב דרגה אחת מעל האלבום כולו. הוא גם הטקסט הראוי ביותר בתקליט, והרף אליו עומר אדם צריך לשאוף. ומעניין, שהכותב שלו, אטדגי, הוא המנהל האישי של הזמר, וחבל שהוא לא הקפיד יותר בבחירת הטקסטים לבן טיפוחיו.

   

והעברית? כמסתבר מן הכתוב לעיל, היא בעייתית. מצד אחד יש לאדם לא מעט טעויות הגייה, אם כי לא כאלה שאי אפשר למנוע אותן. מצד שני, הכתיבה הכי פשוטה בעולם. המשפטים לא שלמים, כאילו מבטאים חסכים בביטוי וברגשות. שמות השירים גבוליים מבחינת תקינות השפה (נמס ממך, להיאבד ברוח, נצח לצידך, לא תדעי דמעה). השפה מדוברת, של הרחוב, של אחד שלא השלים לימודים: "מול העיניים יש לי רק אותך", "את בלבי לעולמים/ אוהב אותך כמו בסרטים", "בלעדייך תדעי שאין לי דבר/ לעולם תשכני בנפשי את האחת", "אש באדמה חם לי בנשמה", "כי אין אחרת מלבדך, תני לי נצח לצידך", "אש בתוכי, אני נמס ממך", "את אחת ויחידה/ אהובה שלי, מלכה/ אני חותך איתך/ חוזה בנשמה". אבל מה אנחנו דורשים מבן 17. לא הוא אשם, אלא המבוגרים שכותבים עבורו, בראשם מדלי שתרם ארבעה טקסטים.

עומר אדם. נמס ממך (תטה ) 



29/12/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. קול נעים ועדין, כיף לשמוע
מאיר , (25/01/2011) (לת)
5. פעם הייתה לאורן ארומה. היא נסתלקה ואיננה.
שרון , רחביה ירושלים. (11/01/2011)
4. האלבום של חן אהרוני קסום
שובל , חלון (04/01/2011)
3. אלבום מדהים יש לרוני דלומי
דניאלה , באר שבע (30/12/2010)
2. רוני דלומי מלכה
אני , (29/12/2010) (לת)
1. פיינגולד מי? רוני דלומי לא רואה אותה מקילומטר.
עדי , (29/12/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע