מוזיקה - ביקורת מופע: "צרוד"

מיכל בן דוד כל כך קיוותה לליל שישי קליל, בידורי ומלהיב, אך המופע "צרוד" הפגין בעיקר חוסר מקצועיות תיכוניסטית ועיצבן לכל אורך הדרך.

כיף לחבר`ה?

בעלון יחסי הציבור של המופע "צרוד" נכתב כי מדובר ב"מופע מוזיקלי תוסס של שירי ארץ ישראל מכל הזמנים, המלווה בקטעי הומור ובריקודים". מה כבר יכול להיות, חשבתי לעצמי. אני אוהבת שירי ארץ ישראל (הרי אני בוגרת "הטיש הגדול", לא?), ואם בדרך כלל לא קשה לגרום לי לצחוק, המופע "צרוד" הולך להיות משהו שיכול לחמם ולו במקצת את ערב שישי הסוער שהבטיחו החזאים. וכך, מיד אחרי ארוחת הערב, מצאתי את עצמי מתלבשת כמו אסקימוסית, מכסה כל טפח בגוף שלי, ויוצאת כדי להתרפק קצת על שירי הארץ הישנה והטובה בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.

אבל, הפעם נכונה לי הפתעה. כבר מהדקות הראשונות שעלו לבמה חברי "צרוד" – איילת רובינסון, טל יהושוע וניר לויאן – נדמה היה לי שחזרתי מעט שנים אחורה, ואני נמצאת בהצגת סיום של תיכון. בקהל ישבו כמעט כל החברים של השחקנים-זמרים שהיו על הבמה, והם היו בין היחידים שלא עזבו את האולם באמצע המופע. קטעי הקישור בין המחרוזות היו מצחיקים פחות מבדיחות קרש, ההעמדה על הבמה הזכירה חוג מחול של ילדים מאוד לא מוכשרים, ובכלל נדמה היה שאנשי "צרוד" עלו על הבמה כדי לעשות קצת כיף לחבר`ה.

אם בשלב הראשון עוד קיוויתי שהדברים ישתפרו אחרי שהצרודים יתחממו, הרי שנכונה לי אכזבה נוספת. בערך באמצע המופע עלה ניר לויאן לבמה, ורגע לפני שהוא החל לשיר הוא היה מוכרח להגיד משהו. הוא היה חייב לאחל מזל טוב לאחד החברים שלו שנמצא בקהל. מיד אחר כך הוא הזמין כאילו במקרה מישהי לשיר איתו, ומהר מאוד התברר שהשניים מכירים (אחרת קשה להסביר את החיבוקים שהשניים החליפו). וכדי לא לקפח אף אחד בקהל, בחר ניר "במקרה" את בן דוד שלו לשיר איתו שיר נוסף. אגב, לזכות לויאן ייאמר כשהוא עבר בין היושבים באולם וניסה לשדל מישהו לשיר, הוא נתקל בחומת סירוב כזו שאפילו אני קצת ריחמתי עליו.

"צרוד" בנוי מ-11 מחרוזות שירים מכל התקופות. יש שם שירי ילדים, שירי להקות צבאיות, שירי אהבה, שירים מסרטים ומחזות זמר, שירים עם ניחוח ברזילאי ועוד. בניגוד ליכולת המשחק המזעזעת של איילת רובינסון, טל יהושוע וניר לויאן בחלקים גדולים של המופע הם שרים דווקא די טוב.

מחרוזת מזרחית בח` ובע`

החל מאמצע המופע בערך ניסיתי להעביר את הזמן בלעקוב אחרי השקופיות, ולשיר. העניין הוא שמי שהפיק את השקופיות לא טרח להציג את השירים כמקובל ובכבוד הראוי אלא הפך אותם ל..פרוזה. הדבר הפך את המעקב אחרי השורות לכמעט בלתי אפשרי, ושוב נגוזו תקוותי. ואם כבר בעניין השירים - אנשי "צרוד" אפילו לא טרחו ללמוד בעל פה את מילות השירים כי אם מעלים הצגת תיכון לחבר`ה, בטוח שהם ייצאו מבסוטים, למה צריך להתאמץ??

אחד משיאי השפל הבולטים של המופע שהצליח כבר ממש לעצבן היה כאשר השלושה שרו מחרוזת מזרחית. כשהם התחילו פתאום לשיר עם ח` וע` חשבתי שכנראה המחנכת לא הסבירה בשיעורים שאפשר לשיר "הפרח בגני" ו"מרלן" גם בלי להעליב את המקור, ובלי ללכת 50 שנה אחורה כשהמזרחים היו לא יותר מסלסולים וקצת עינטוזים.

כשהמופע הסתיים, בעצם עוד לפני כן, הקהל כבר עשה את דרכו אל מחוץ לאולם. החבר`ה של לויאן נשארו להריע. אחרי הכל ירד מבול בחוץ, ובתמורה לזה שהם היו כל כך סובלניים כלפיו, בטוח שהוא ישמח לתת איזה הדרן. יתר הקהל, אגב, העדיף לעשות בריצה את הדרך לרכב...

מועדי מופעים