סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: חממה, רזאל, מסס
 

 
 
עובדיה חממה, אהרון רזאל ויהודה מסס במקבץ שני של אלבומים ששואבים השראה מן האמונה


הרב קוק בעיניים מצועפות
 
לעובדיה חממה יש יתרון אחד גדול על פני עמיתים רבים. הוא לא מתפרנס ממוזיקה. להיפך, הוא מפרנס את חלומותיו המוזיקליים מהכנסות אחרות. ו"מרחבים, שירי הרב קוק" הוא חלום כזה. פרויקט אמנותי-הגותי-מוזיקלי שאלמלא היו משאבים כספיים להפקתו, מן הסתם לא היה יוצא לדרך לעולם. אלא אם המכון לחקר מחשבת ישראל של הרב קוק, ספק אם יש כזה, או מדינת ישראל, ספק אם הייתה מוכנה לכך, היו מממנים את תקציבו.
 
זה האלבום השמיני של החבר חממה, וכמעט כרגיל אצלו - לפחות בעת האחרונה - זה פרויקט נחשוני, נועז והרפתקני מצד אחד, שאפתני ומגלומני מצד שני. בעיקר מפני שעד אליו שירים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1865) לא ניקרו בדרכנו, בטח לא בצורתם הפזמונית-פופית. אפשר להבין את חממה, תלמיד חרוץ ומאמין נלהב ביצירתו של קוק מאז נחשף אליה, ואפשר גם להאמין לו, אבל מצד שני אפשר לתהות על רוחב היריעה ולשאול: למי נחוץ פרויקט באורך ובהיקף כזה היום? ולמי יש כוח לגודש ולכמות הזאת?
 
16 קטעים באורך של 67:36 דקות, הם יותר מדי בשביל פגישת היכרות. הוא אולי ראוי כעבודה סמינריונית אבל ספק בעיניי עם שירת ההגות של קוק צריכה להיות מולחנת, ואם כן - צריך לבוא בדיאלוג איתה, לא להחניף לה ולסגוד לה. ואם אי אפשר להכהות בטקסטים, לפחות ניתן היה להתעמת איתם מוזיקלית בעיניים מפוכחות ולא מצועפות.
 
חממה, למרבה האכזבה, בחר בגישה הרומנטית הנאיבית, שנוהגת כבוד גדול מדי בטקסט, ויצר מסכת מוזיקלית על גבול השמאלץ, בחוסר האנרגיות, בהתבטלות וברכות ובנעימות שהיא מציעה. היא לא מזיקה לאוזן, אבל היא מחמיצה חיוניות ומאתגרת אותה רק ברגעים בודדים, אם בכלל.
 
אף אחד משמות השירים לא עושה כיף, וזה מבלי לזלזל בתוכן ובדברי ההגות והטעם של קוק, אחד הנאורים והחכמים במחשבת ישראל ובניסיון לגשר בין דתיים לחילוניים. "יש קדושה בונה/ ויש קדושה מחרבת/ הקדושה הבונה טובה גלוי/ וזו המחרבת טובה גנוז" הוא המוטו שמופיע ב"הרס ובניין", הרצועה הפותחת. ובהמשך חממה מוצא את הצידוק האמנותי ב"שירת העולם" אותו הוא מפקיד לקולו של גד אלבז המצוין: "האמונה היא שירת העולם". 
 
אהרון-רזאל-01.jpg
       אהרון רזאל (צילום: אבשלום לוי)

כמודע למגבלותיו הקוליות משתף חממה בהקלטות זמרים-עמיתים שאמורים לספק את הצבע הנכון, את הדגש ואת האנרגיות. אלבז, כאמור, עושה זאת יפה מכולם, גם ב"כשהנשמה מאירה". גם יוסי אזולאי מרשים מאוד ב"מעט מן האור", אולי השיר הכי להיטי בקובץ. אולם עיקר תשומת הלב ניתנת, ובצדק, לזאב נחמה ולברי סחרוף, שבאישיות הקוליות שלהם מספקים את הסחורה, את האנרגיות ובעיקר את הסקרנות. הראשון ב"המרפא" והשני ב"מניעות" וב"מי שאמר עלי". אולם לא הם ולא הניסיונות המשותפים של עשרה זמרים ב"נפשי שואפת" ("אנחנו העולם" סטייל קוק) ושל חמישה בלבד ב"מעולם רחוק" (גרסה אחות ל"אנא בכוח"), לא מצליחים להרים את המאמץ ההפקתי הזה מדרגת שעמום תרבותי מכובד.
 
הרעיון מעניין, המאמץ ההפקתי מכובד ביותר וראוי לשבחים, כולל אריזת הספרון. ההתגייסות של הנגנים והזמרים (כולל אלברט עמר, גבי שושן, ארז לב ארי, יוסי פרץ ואילן דמרי; אגב, ללא נשים!) מחממת לב וגם התוצאה נאה, לאוזן ולעין, אבל כבדה וחסרת עקצוצים, חולפת-עוברת, לא משאירה רישום ושרטת. אולי מפני שהיא יותר קלאסית מאשר ישראלית מקומית.
 
והעברית? כאן, תודה לאל ולרב קוק, אין טענות והשגות. והלוואי וכל אחד מהזמרים המשתתפים יקפיד בכבוד השפה באלבומיו הפרטיים, כפי שעשה כאן, בשליחותו של חממה.
 
עובדיה חממה מארח. מרחבים, שירי הרב קוק (סאנפלאואר/אן.אם.סי יונייטד)
 
מנה של אופטימיות יהודית 
   
אהרון רזאל מציע את הגישה ההפוכה. אמנם הוא עדיין לא הרב קוק, אבל גם לו יש מה להגיד בשבחה של הבריאה ולהגג בשירה עליה, בעיקר על יצירת הטבע שלה. אלא שרזאל, בניגוד לחממה שמתייחס בקדושה לטקסט ומלחין לה מוזיקה ששואפת להיות נשגבה, בוחר בגישה הארצית, הפופית והמלבבת, נגישה וקליטה, חמה ומדבקת, ובעיקר פשוטה להפליא ורחוקה מיומרה.
 
רזאל, אחיו של יונתן רזאל (אותו הוא מארח בשיר "מחכה לאור") וכוכב בפני עצמו בפופ הדתי, יוצא באלבומו החדש מן המקורות, לא חוזר אליהם. כלומר, בניגוד ליוצרים חילוניים שמחפשים בכתובים, בתפילות ובפיוט השראה, אצלו הם בילט אין, ומהם - מן המסורת, הכתבים והדת - הוא מחפש שבילים ודרכים אל החילוניות. לא כדי לחזור בשאלה, אלא כדי לקרבה, בשם הדיאלוג וההפריה.
 
במהות הבסיסית והפשוטה ביותר נמצא הניסיון להוכיח ולהגיד לקהל האחר שהשד אינו נורא כל כך. שכדאי ואף מומלץ להקשיב למה שיש ליוצר דתי מה להגיד. וגם אם מתפלק לו בלי כוונה שבח מפורש לבורא עולם (כמו נגד ב"מי ימצא אותי פה בהר") זה לא צריך להפחיד או לאיים. אין כאן מיסיונריות, אלא הושטת יד לשלום. אין לו כוונת נשיכה, אלא חיבוק ונשיקה. וכך אפשר לעכל בניחותא מנה של אופטימיות יהודית/דתית/ימנית (מחקו את המיותר) ב"ותחזינה עינינו", הרצועה האחרונה (12 בסך הכל, 43 דקות), כי הוא מגיש אותה פופולרית בעליל.
 
"מה עשית היום" הוא מסע בטבע, אל תפארת הבריאה, אל ההר, השדה, עצי הזית, השביל והאבן. רזאל מתבונן בדרכו אוהבת האדם בפליאה, הערכה, בכבוד ובתודה על סביבותיו. אם תרצו הוא בורח מהעיר ומהאורבניות המפוקקת ובעיקר מהשעבוד לטכנולוגיה (אותה הוא מאייר באמצעות סדרת צילומים משעשעת בה הוא נאבק במיצובישי הסטיישן החבוטה שלו, גורר אותה אל השדה הפתוח, נעצר כדי לנגן ולזמר וגם להתפלל, לפני שהוא נפטר ממנה בדחיפה ובצהלה אל המורד), כדי להיות שוב האדם הקטן מול הטבע.

   

 
גם מהבחינה המוזיקלית זה מסע, שמתגלגל לצלילי רוק רך, פולק וקאנטרי (כמו "רוץ בין עצי הזית"), אך גם המון גרוב של רגאיי משובב ומאיר פנים ("פתאום אדם נולד", "ותחזינה עינינו" וגם "כל הנחלים"). תמצאו בו רוק'נרול ("אני שניים פה") וריתם'נבלוז ("עולה בשביל", הדואט המצליח עם שולי רנד) לצד סלסול יהודי (שיר הנושא) וגם בלדות סטייל דניאל סלומון, כמו "אני הולך לעירי" ו"כל כך טוב אליי", שהוא ממש שיר ערש. מוזיקה יהודית עסיסית (תשעה מהשירים הפקה מוזיקלית של אבי טל ושלושה של שמוליק דניאל), קורנת, מלאת חיים וחיוניות. אגב, כזמר הוא מזכיר רבים, לי בעיקר את דויד ברוזה הצעיר.
 
והעברית? השפה של רזאל עשירה בדימויים ורבגונית באוצר מילותיה. אולם יש בה מעידות קטנות בהגיית ו' החיבור וכמה בכל"מים. וכאחד שאמון על שפת הקודש, חבל שנכנע לשפת הדיבור החילונית. זו היא שצריכה לבוא אליו, לא הוא אליה.
 
אהרן רזאל. מה עשית היום (התו השמיני)
 
יהודה-מסס-01.jpg
              יהודה מסס (מקור:hfmusic)

פסקול לשבעת ימי בריאה

 
גם ליהודה מסס, זמר חרוץ ויוצר פורה, פרויקט מוזיקלי יוצא דופן. אחרי שלושה אלבומים ולא מעט שירים שכתב לאחרים, "בראשית" הוא ההצעה שלו לפסקול סדרת הטלוויזיה (אם לא הסרט) על שבעת ימי הבריאה. בהשראת פסוקים מספר בראשית, ועם פרשנות מינימלית בשמות הקטעים ("מאור-אות" או "ב-על חיים" לדוגמה), הוא יצר שבעה קטעים אינסטרומנטליים שמציעים למאזין להפליג עליהם, עם הדמיון הפרטי שלהם, אל מה שנתפש על ידי האמונה היהודית כבריאת העולם.
 
זו אמנם האינטרפרטציה המוזיקלית של מסס ולא חייבים לאמץ אותה, אבל היא נגישה בזכות ההשראה הקולנועית הברורה שלה. מסס אינו ז'אן מישל ז'אר או מייק אולדפילד אבל יש משהו כובש בכנות היצירה וההבעה שלו, וגם בענווה ובחוסר המגלומניות שלו. ובעיקר בקוצר היריעה היחסי, 33:58 דקות בלבד.
 
"בראשית" הוא בהחלט אלבום מפתיע. מעניין ועשיר במוזיקליות שלו, שנוטה אמנם למוזיקת עולם קוסמופוליטית (בעיקר הרצועה הנועלת "ו-יכל אלוקים") אבל מתכתבת באומץ עם מוזיקה קונצרטית קלאסית. תרומה נכבדת לצליל מעניק הנגן מאיר שטרית, ששליטתו בכלי פריטה מגוונים (גיטרות,מנדולינה, בוזוקי, בגלמה, זונג, סלייד ובנג'ו, מקשטת את הנגינה בצבעים מלאי חיים. גם ברק הנר (חצוצרה ופלוגלהורן) ואדי שמונוב (קלרינט וסקסופון) עוזרים ל"בראשית" להישמע משובבת ומזמינה.
 
ברור שהאלבום מיועד להפצה בינלאומית, לא ברור אם יש סיכוי להעלאתו הבימתית. והעברית? גם כאן, השבח לאל, לא התעוררו בעיות.
 
יהודה מסס. בראשית (High Fidelity)


26/04/2011   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע