סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אסף אמדורסקי בהופעה- חם ואנושי
 

 
 
המופע החדש והאינטימי של אמדורסקי ממלא אותך בהרגשה שהיית עד לאמן בפעולה


האליבי
 
בשני דברים אני חייב לעדכן אתכם בטרם ביקורת. האחד, ההופעה הנדונה התקיימה במוצאי שבת של "הפגנת המיליון" (שהפכה להפגנת ה-400 אלף). ולרגע, אחרי "מסתכל בכוכבים", השיר שפתח את ההופעה, הייתה לכאורה הרגשה של אי נוחות, שבחוץ מאות אלפים מפגינים, גם בשבילנו, ואילו בזאפה מסתופפים 200-150 איש לראות הופעה, ספק מתעלמים מן המתרחש בכיכרות, ספק מוותרים על קולם.
 
"בואו נסכם שהיינו שם", הציע אסף אמדורסקי. "אנחנו האליבי, אחד של השני. בואו נסכם שההופעה הזאת לא התקיימה". לא עמדתי בפיתוי. רצתי להלשין.
 
השני, אני לא יכול להישבע על זה, אבל במשך 90 דקות של הופעה, אסף אמדורסקי לא הזכיר את המלה "דודאים", למרות שהתייחס לא אחת לאביו בני, למפעל חייו בזמר העברי ולהשפעתו עליו. נראה שלא היה צריך. נראה שמי שהגיע לראות את אמדורסקי ג'וניור בפעולה, מכיר טוב יותר ממנחה בכיר בערוץ המוזיקה את הייחוס המשפחתי וגם את תולדות הזמר העברי.
 
"קטעי קישור", המופע הנוכחי של אסף אמדורסקי, הוא אחד מיני פורמטים מגוונים שידו בהם. אולם בעיקר הוא בא בעקבות "צד א" אלבומו העשירי ומקדם אותו. אלבום שלא יצא לי לכתוב עליו עם צאתו למרות שהשתוקקתי לכך, ונסכם שהוא אחד המוצרים היפים יותר של הפופ הישראלי בשנה החולפת. אלבום מלא אווירה, חמימות ומוזיקה מצוינת, כיאה ליוצר שהוא מולטי-טלנט בפריחה.
 
יש בו "רק" שבע יצירות, אבל הוא נוסך הרגשה כיפית של מה שאפשר להאזין לו לנצח, בלופ אינסופי, ועדיין לא לשבוע. במיוחד כשאתה למד שהוא נעשה בפרק זמן קצר יחסית, וכל כולו – יצירה, נגינה, שירה, הפקה, הקלטה ובישול - עבודה עצמית. ממש מעורר קנאה.

   

 
מסע מהסוף להתחלה
 
גם היישום הבימתי של האלבום צנום. אמדורסקי ושתי מוזיקאיות מלוות - קרני פוסטל בצ'לו ובשירה ותום דרום בפסנתר ובשירה. הרכב מאוד מפתיע ובלתי שגרתי, גם בגודלו,  גם בתפקודו ולבטח במגדרו, אך כפי שעוד יתברר להלן יש לצמצום ולצניעות יתרונות וערכים מוספים. ובשלב מסוים, נוכח הדינמיות והתזזיתיות של ההתרחשות הבימתית, לפיהן כל אחד מהשלושה מחליף עמדות נגינה ותפקידי ביצוע, נשכח לגמרי הנתון המספרי ולנוכח עושר הצירופים, ההרגשה היא שהבמה מלאה בנגנים ומבצעים, ולרגע לא ריקה או חסרה.
 
אחרי שפתח, לבד ומאחורי הפסנתר, עם "מסתכל בעננים" כאמור, השיר שנועל את "צד א", וגם הקצר ביותר בו (כשתיים וחצי דקות), אמדורסקי מסביר את שם המופע כצורך למצוא את הקשר בין השירים שכתב. והדגש הוא על להסביר או נכון יותר לספר. והוא כל כך הרבה מדבר שלפעמים, ובמיוחד בחלקו הראשון של המופע, נדמה שיש יותר סיפורים משירים (16 בלבד בשעה וחצי). ואלה לא סיפורים להצחיק או לשעשע אלא לעשות סדר ולהבהיר מה באמת קורה כאן.
 
כי מצד אחד זה מסע מהסוף להתחלה. מפתיחה עם "מסתכל בכוכבים" השיר האחרון שכתב עד ל"חדר האינטימי שלי", אחרון ההדרנים, והלהיט הראשון שמזוהה עמו. מצד שני זה מסע קדימה, ליניארי כרונולוגי בקריירה שלו, שכולל הצצה וחשיפה לשירים לא ידועים ובלתי מוכרים. לא שהסיפור שלו חשוב במיוחד לנו, הוא חשוב כנראה יותר בשבילו. וההתעקשות שלו לדייק בפרטים מפגישות, מסעות וחוויות, מוסיפה נופך לא מוכר, חם ואנושי, למוזיקאי שמצטייר בציבור, על לא עוול בכפו, כדג קר, כאשף קלידים וכמהנדס סאונד בכיר.
 
חסד לאבידן  
 
למעשה המופע נפתח עם "אני נסעתי לפה" (המוכר בכינויו "אגד") שיר מימי "תערובת אסקוט", על אהבה נכזבת ("כל מה שחשבתי שנכון ומוצק התפורר לי בידיים/ ונותרתי המום וזעום ומלא ספק"), לצלילי גיטרה חשמלית מכאיבה, צ'לו דעתני ופוצע, כשפוסטל ודרום שרות איתו.
 
"תחנות דלק" הוא אפילו שיר מוקדם עוד יותר, אם כי התפרסם רק באלבום הבכורה שלו מ-1994, והוא החלום האמיתי לעשות רוק'נרול, לעמוד על הבמה לבד, עם גיטרה ביד וחיוך על הפנים ולכבוש את הארץ, "לאורכה ולרוחבה לצפונה ולדרומה / כך חשבתי, אני לא ידעתי". פיסת רוק בסיסית, חשופה ועירומה.
 
"באתי עלייך רעב", שעדיין לא הוקלט, שייך גם הוא לתקופה המוקדמת. שיר מגירות קלאסי, הגדרה של אסף, שנכתב בניו יורק לפני עשרים שנה, בניסיון לשלב קריירה בינלאומית עם אהבה. גם זה רוק'נרול רעב, כשאת הבאס-תופים החסרים בהרכב, מספק מחשב שאמדורסקי מפעיל (ועוד יפעיל, לצד גאדג'טים נוספים שהוטמנו מראש בפינות שונות של הבמה האפלולית בדרך כלל - ויותר מחיסכון בחשמל, מטופח כאן אפקט ההפתעה)  במיומנות האופיינית לו. וההרגשה היא שהקלטה של השיר יכולה להפוך אותו לשיר הופעה בן זונה.
 
לביצוע "הרחובות ממריאים לאט", שפותח את "צד א" הוא חוזר לפסנתר. קרני שקודם הקישה על קסילופון חוזרת לצ'לו ותום מחליפה אותה. לדעתי הלחן של אמדורסקי לשיר הידוע כל כך של דוד אבידן (מספרו הראשון "ברזים ערופי שפתיים" שראה אור בשנות החמישים) הוא לא פחות מאשר עצום. אבחנה דקה והבנה יפה של השיר האורבני הנהדר הזה, שבו העיר סוגרת על החיים בה, ויותר מזה – ביצוע מלא חום, רגש ועוצמה. פוסטל מעניקה אווירה יפה לשירה המדויקת של אסף, וביחד הם מעניקים רגע ממושך של חסד לאבידן. מעניין, בהצתה מאוחרת, אם המנחה השני מערוץ 24, נציג תרבות הכלום, שמע עליו.

  


 
גם הבא אחריו, "רעידת אדמה", לקוח מהאלבום האחרון. למרות היכרות ועבודה משותפת מאז כתה ז' (כמה זה יוצא אם אמדורסקי חגג 40 השנה?), זה שיר משותף ראשון לפוסטל ולאמדורסקי. המלים שלה ("מנסה לאחוז במשהו חזק/ בקושי נושמת/ והתקרה שמעלי מחכה שאברח/ מאיימת/ מה להציל, אותי או את הזיכרונות/ לא למהר, מה שיהיה יהיה"), הלחן שלו, הביצוע דואט כפול, בין הקולות שלהם ובין הפסנתר לצ'לו, כשדרום צובעת בקלות בהקשה. מה נגיד? שילוב מרתק ושיר נהדר, מלא ומרגש.
 
עוד דרישת שלום מניו יורק של אז הוא "מלאך שחור", גרסתו של אסף ל"חרב דמוקלס" של לו ריד (אותו היטיב לתרגם גם נעם רותם, ואמדורסקי יודע לציין זאת באצילות ובנדיבות). "כדי לרפא אותך, צריכים להרוג אותך", הוא שר, ומצדיק את ההגדרה המקדימה "חומר סופני". ובאוויר נמזגים ונמהלים הכאבים של לו ריד על גסיסתם המכוערת של שני חבריו, המאבק של רותם במחלה של אשתו, וכמובן הזיכרונות המרים ממחלת הסרטן של בני, אביו של אסף. והליווי הקולי של תום וקרני פשוט מופלא, מעניק לשיר הקודר וחשוך הרחמים, את האנושיות והחמלה שלו.
 
את "אהבה חדשה" הספיק אסף להשמיע לאביו בטרם נפטר. אפוף בהשראה הלו רידית, מהרהר אמדורסקי באפשרות לקפד את החיים. והביצוע הבימתי מחוספס ומטריד, משונן ולא מעוגל כבמקור, גראנג'י בגיטרה ומלא כעס ועצבים בשירה, ממש מתוך הקרביים, אחוז חרון. גם "יקירתי" שייך לאותה תקופה ולאותו אלבום בכורה כסולן (עם אנקדוטה על דיקציה שתוקנה ברבות השנים). שיר יפה. גם עליו נסוכה איזו אווירת רקוויאם, אבל הצ'לו מנחם והליווי הקולי הנשי מרגיע. סיומו מפגין אסף את יכולתו בעיצוב הסאונד, בנשיפות קול שהופכות לקצב.
 
צריך להודות על האמת. אסף אמדורסקי הוא מוגבל כזמר. קולו קטן ודי שטוח, והניואנסים החריגים היחידים שהוא מצליח להפיק ממנו הם בשירת פאלצט, בה הוא משתמש מעת לעת. אבל על ליקויי זמרתו הוא מפצה בוירטואוזיות של הפקת סאונד, בראייה ובבנייה נכונה של היצירות, ומבחינה זו הוא ממש במאי של שירים, לאחרים ובשבילו. את "15 דקות", משיאי היצירה האלקטרונית שלו (נציג יחיד במופע ל"מנועים קדימה" מ-1999), הוא פותח בחיפוש אחרי המינון הנכון לקביעת הקצב. ואפרופו טיפול זהיר וקשוב במחשב, כמו מכניס את הצופה והמאזין בסוד היצירה. ועדיין השיר מתעצב, מתפתח וממריא דווקא באינסטרומנטליות שלו.
 
הסיפור האחרון במופע מוקדש ל"here my dear", אלבום כפול, עלום וגנוז של זמר הנשמה מרווין גיי, אותו אמדורסקי מגדיר כ"אלבום קונספט לגירושין". הרמז ברור וגם ההשראה ל"הרי את", אלבומו מ-2003, אלבום הגירושין הפרטי שלו, שיש ממנו שני נציגים. "רכבת לצפון" ("אם את רוצה מתוק/ לכי הכי רחוק/ את לא צריכה לחשוב עלי/ את לא צריכה לחשוב עלי"), בסאונד אלקטרוני בעליל, ו"בראשית" ("נכון שהגיע כבר הזמן/ שנתפזר מכאן/ לך מאוחר מדי לסלוח/ לי מאוחר להשתנות/ לכי לדרכך/ אני לדרכי/ מה ששלך כבר לא שלי/ הרי את משוחררת לכל אחד/ ורק לא לי") כשבו, בפתח שלב ההדרנים, אמדורסקי לבד עם  הפסנתר, בשיר גירושין אולטימטיבי שגם אותו אפשר לרקוד ביציאה ממדרגות הרבנות. ובכל זאת, השירה בשניהם מפויסת ומרוככת. המלים אולי צורבות, בהודאה שבכישלון הזוגיות, אבל הנשמה קלה, משוחררת ופנויה לפרק הבא.
 
ביניהם הוא כולא את "זוג משמים" מהאלבום החדש, ספיח אירוני ומאוחר של הפרק הקודם: "אנחנו זוג משמים/ יציב כמו סלע איתן/ אנחנו רוח על המים/ מערכת כוכבים שלמה// אנחנו אור על הבוקר/ אנחנו זעם עצור/ אנחנו אש מאכלת/ רוצים להיות או למות". שיר שהוא סיפור בעצמו. תשע דקות וחצי, יצירה ענקית, שבניגוד לשתי הנזכרות לעיל, מלאת כעס, חרון ופצע חשוף. פתיחה רוק'נרולית שמתחלפת לבלוז. המונוטוניות של הבאס-תופים, שמנוגנים מסרט הקלטה, מתגוונת, ואמדורסקי אפילו מצליח לשרוק בניחותא.

  

 
אחרי "בראשית" פוסטל ודרום חוזרות לצ'לו ולפסנתר, ואמדורסקי מתחבר לבס ("כן, גם בבס אני יודע לנגן") ועושה חזרה זריזה ומקוצרת לאחור: תחילה "איפה את היום", אולי הלהיט הגדול של "צד א", בנימה פאנקי מודגשת; אחריו חזרה ל"שמיים הכחולים", בלדה אופטימית שמושרת בטון קודר, עניין אניגמטי בעיניי; ולסיום "החדר האינטימי" (עם גילוי על המסר המקורי של השיר) כשקרני ותום מלוות קולית, מאחורי מיקרופון אחד, במקום ירמי קפלן וג'נגו המקוריים, ואמדורסקי עדיין על הבס.
 
מופע חכם. ממלא אותך בהרגשה שהיית עד לאמן בפעולה, שלא עבדו עליך ושהשתדלו בשבילך עם החומרים הכי משובחים. אמדורסקי לא מחניף, לא מקל, לא מתפתה ללהיטים בלבד, אין לו בעיה להטיח הכל בפרצוף.  יוצר שיודע מה יש לו ומה הוא רוצה מעצמו. אמן מרתק. כמה גיוון ואיזה כישרון. אז הוא לא יהיה בערוץ המוזיקה. ביג דיל, אפשר לחשוב.

אסף אמדורסקי. קטעי קישור. זאפה תל אביב, שבת 3 בספטמבר 2011

למועדי מופעים >

05/09/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע