סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הופעה ואלבום: אריק ברמן
 

 
 
למרות הכישרון המוכח ככותב וכמבצע לברמן יש עדיין קצת יותר מדי פוזה שיש לנקות ולעצב


לוליין של מלים בעלמא

אני מתקשה לעמוד בקצב של אריק ברמן, ולמרות שהוא פתח בפניי – כמו בפני כל אחד מאיתנו – את הלב שלו באתרו הפרטי, אני לא מוצא את עצמי מתחבר באינטנסיביות הנדרשת. רוצה להגיד: לא מגלה את הסקרנות והרעב לדעת ולשמוע מה ברמן כתב. ומה בכלל חדש אצלו. והוא לא לבד בשממה הפראית.

את אריק ברמן איבדתי אחרי "הקלטות מרתף/חלק א'". כצרכן מוזיקה אני לא אוהב מכתבים אישיים של אמן יוצר לקהל היעד שלו. אולי הם צורך של האמן, במיוחד יוצר כה מילולי כברמן, שמצטייר לא אחת כגרפומן, על אף החן הרב של כתיבתו. הם לא צורך שלי. אני מעדיף לגלות את המוזיקה, את המקורות, את ההשפעות, את הכוונות וגם את הציפיות והתוצאות בכוחות עצמי.

אמן שצריך להסביר כל העת, כפי שעשה ברמן ב"הקלטות מרתף" מ-2009 וכפי שהוא עושה עתה בפרויקט המרובע והשאפתני "גבר אשה והווילדרנס", הופכים אותו לטרחן, לפחות בעיניי.

וזה קצת חבל מפני שברמן, לפחות מההתרשמות ממפגש בימתי מחודש עמו, נמצא בדרך הנכונה. ואם הוא נחוש ועקבי כב-36 השירים שכתב במסע מחוף לחוף, חוצה וסובב ארץ, שעשה בארצות הברית, אולי עוד ייצא ממנו משהו מוצק, מוחשי ומשמעותי, לא לוליין של מלים בעלמא. כי בינתיים, למרות הכישרון המוכח, ככותב, כמלחין, כמבצע וכמגיש וגם כצופה וכפרשן, יש עדיין פוזה שאיתה צריך להתעמת ואותה לנקות ולעצב.

   

רץ מהר לספר לחבר'ה

המופע הנוכחי שלו מצטייר כקו תפר, כמעבר שלו, מאריק ברמן הלהיטני, של שני האלבומים הראשונים, של שירים לחבר'ה, על חוויות אישיות, כיבושים מיניים וגחמות נוספות. לכל אלה מוקדש חלקו השני של המופע. הפתיחה משויכת, בלעדית כמעט, לשירים החדשים, מהמסע האמריקאי. והסדר נכון, כפי שהוא עצמו מרבה להעיר במהלך ההופעה: "מי שסובל משירים עצובים עוד מעט יגיעו השירים המוכרים והשמחים".

המודעות העצמית הזאת מעידה על איזה מחסום שברמן מתקשה לנפץ בינתיים. אם הוא מחלק את המופע לשניים (בין היתר באמצעות שיר סולו, "לונה פארק" של סיון טלמור, זמרת הליווי שלו) נראה שעדיין, זמנית בלבד כנראה, לא מצא את הנוסחה לשלב בין הפאזות, או להרגיש מספיק בוגר ואמיץ להתייצב רק עם שיריו החדשים. בכל זאת, 36 שירים מוקלטים אינם מיועדים למגירה. אבל ניתן לזמן לעשות את שלו. זה בטח עוד יגיע.

מלבד "מה עוד ביקשת" ו"ג'וני" מאלבום הבכורה שלו ב-2007, הנוכח ביותר בהופעה (ששה שירים בסך הכל, שלושה מהם בשלב ההדרנים), המחצית הראשונה של המופע, מוקדשת כאמור לשירי "גבר אשה והווילדרנס". באופן טבעי לשירי הפרק הראשון "אוי הלב הפתי והמגוחך" (חמישה) והפרק השני "גייקוב, מרים רוזה ועמוס" (אחד), אך עדיין לא כולל את "יש 'זה דיבור שיהיה לי קשה לחזור", נציג הפרק השלישי "חצי ויבשה שלמה".

עם הרכב מלווים של שבעה מוזיקאים - נגנים בגיטרות, פסנתר, באס, תופים, כינור וצ'לו, וזמרת כאמור - ברמן מאמץ בחדווה את צלילי הפולק, הקאנטרי ורוק המסע האמריקאים. שזה חידוש (גם לא) מרנין, כיון שבניגוד לעבר הלא רחוק, לסאונד הזה יש אוזניים, מהלכים וקרקע קשובה כאן. בהופעות יותר מבאולפן.

מצד אחד יש באמריקנה הזאת משהו אוהב אדם וטבע, אך מצד שני יש בה גם משהו זחוח, פוטנציאל לציניות, שאחד כמו ברמן לא יחמיץ. ובאופי הכתיבה הוא נשמע עדיין כאחד כזה שחווה וממהר לספר בפרוטרוט לחבר'ה. לטעמי הוא צריך היה להישאר יותר. וגם אם לא, לפחות ליישן את השירים, להעמיק ולהבשיל עימם, לפני שיגיש אותם. אבל ברמן לא יכול להתאפק, ואץ רץ לשתף את חסידיו בחוויות, בפגישות, באירועים ובדמויות שניקרו בדרכו במהלך המסע. בכך הוא לא שונה בהרבה מברמן המוכר.

ובכל זאת, ניכרת התעמקות. גם מעבר לשמות השירים הארוכים ("אמשיך למצוא עד שאני אחפש", "היי רות, איך עובר לך החורף בלעדיי" או "לא הצלחתי להתאהב בך בשישית"), שמצד אחד לא מנסים להתנחמד ומצד שני מניחים יסודות סיפוריים, לשירים שמדברים את עצמם. וברמן מאמץ לעצמו דרך אמריקאית לספר סיפור, ועל הדרך גם לנסות להסביר לעצמו ולהבין את עצמו מחדש. אם תרצו, אלה לכאורה שירים על הגבול שבין תרמילאות לבין הקמת משפחה, בין השירות הצבאי לפאזה הבאה, סטודנטיאלית או עסקית.

בניגוד לזחיחות המחויכת המוקדמת (דיסקוגרפית) והמאוחרת (במופע), שהיא גם יותר ממזרית ורוקית, השירים החדשים יותר מהורהרים, יותר מכונסים בעצמם, יותר בוגרים, לפעמים עצובים ואף דכאוניים. ואולי חלק מהפוזה הוא גם להראות שהוא מתבגר ומסתגל לעולם. זה פחות הוא, זה יותר העולם שבחוץ. הוא כבר לא במרכז, אלא האנשים והאירועים.

הפתיחה, כאמור, היא עם שירי "אוי הלב הפתי והמגוחך". "עד שאני אחפש" ("לפעמים אני רואה את הגורל שלי חד וברור/ חומק מזרועות האשה הנכונה/ אל רגלי המילה המדויקת/ אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש") ו"בשישית" הם עדיין ברוח הכתיבה המוקדמת שלו, אם כי "היי רות" ו"תקשיב טוב ילד" מכניסים אותנו לפאזת ברמן המתבגר, לפחות במידות ההתבוננות, האיפוק והכבוד שהוא נוהג במושאי כתיבתו.

   

ב"חבל שאת לא כאן" הוא חוזר לרגע להעמיד את עצמו במרכז ("...איזה מזל שאת לא כאן/ הייתי נאמן לך, הייתי מסתפק בך/ הייתי מסתפק בך כל היום, שוב ושוב, שוב ועוד/ רק חבל שאת לא כאן לראות") אבל זה שיר בוגר,  בלדה אישית ואפלולית, מכונסת בתוך עצמה, עם זמן למרחבים ולהרהורים, בדרכים ובחדרי מלון.

והאפוס "רב סרן נידל חסן (לא סיפור פשוט)" נכתב מן הסתם בהשפעת טבח שביצע קצין צבא אמריקני ממוצא מוסלמי בחבריו ליחידה. אכן שיר לא פשוט, ולהאדרת הרושם והשותפות בחוויה מוקרנות מילותיו על מסך. ברמן מגלה סימפטיה למניעים של הרוצח, לפחות מספק הסבר חברתי לטירוף הרצחני. פולק קאנטרי אמריקני עשוי כהלכתו.

   

במבט לאחור "לילי מרלין", היחיד במופע מ"הקלטות מרתף" שהשאיר מאחוריו בטרם יצא לארצות הברית, בישר את אריק ברמן החדש. השיר אמנם אגוצנטרי אבל כבר רוק מסע, הוא עם גיטרה חשמלית, וסביבו הפקה מוזיקלית מרשימה שמבליטה את איכויותיה הקוליות של טלמור. ומיד אחריו טלמור מקבלת את הסולו שלה, מלווה בפסנתר, בתופים ובמאיה בלזיצמן בצ'לו.

כישרון ופוזה

המחצית השנייה של המופע -  18 שירים, כולל אחד לבקשת הקהל ("תשמח") - כוללת כאמור שירים מוקדמים. "ילד מדהים" ו"טעם נרכש" מקבלים על עצמם את צבעי הקאנטרי. הראשון מהרי קנטאקי והשני ממסבאה במערב. ובהמשך "שער שש", "הגשמה עצמית", "הבחורה עם החתולים", "המתוקות האחרונות" ו"יום חדש נפלא", הזדמנות לחסידיו הצעירים לדקלם באדיקות ובהתלהבות את השורות, אם בהערצה בלתי מסויגת, אם בקנאה על הצלחותיו (המתועדות והמפורטות) בקרב נשים.

וכבר נוצר כאן איזה ויכוח על יצירה דילנית. אישית אני מעדיף לזהות אותה אצל יוצרים מקוריים, כמו מאיר אריאל או באהוד בנאי, לא בחקיין ז'אנרים כאריק ברמן. אבל הוא עוד צעיר. יכול להתפתח.

כישרון יש עליו וגם פוזה כבר יש לו. עם העמידה הכפופה האופיינית, מגבעת קצרה (סטייל מדנס), חולצה משובצת ושלייקס אופנתיים שנמשכים מחגורת מכנסיו. כשגם הזקנקן והאדמוניות שיערו תורמים נופך לאמירה ולביטוי.
נצטרך לעקוב אחריו, רק שירפה מדוושת הגז. לקאנטרי צריך לבוא בניחותא ובנינוחות.

אריק ברמן בהופעה. זאפה תל אביב. רביעי 31 באוגוסט 2011.


למועדי מופעים >

07/09/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ואף מילה על הכתיבה העילגת?!?
קוראת ומקשיבה , (18/06/2021)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע